בית אפרים יורה דעה י

הכהונה ממנו וניתנה לאברהם ואם כן אברהם גופי' היה כהן וא"כ לא שייך זה חמץ שמוזהרין בב"י דשפיר הוא מוזהר עליו ולכאורה י"ל דמסתמא שרה אמנו כדין עשתה דקי"ל משתטיל מים מיד מגבהת חלתה מחשש שלא תיטמא העיסה ואם כן י"ל דהפרישה חלה קודם שנטמאת. אך ז"א דהא אמרינן שאותו יום פירסה נדה ואם כן נטמאת החלה מחמת מעל"ע שבנדה (ור' יהושע פליג התם בנדה אדר"א דאמר ד' נשים דיין שעתן וקחשיב בתולה זקנה כו' ואמר אני לא שמעתי אלא בתולה כו') וי"ל דא"ש עפ"י מ"ש התוספות שם דשפיר מצי לאפות מטעם דממלא אשה כל התנור פת. וחילקו בין אופה בתנור לע"ג גחלים ע"ש. ולכך הוצרך לומר דכיון דנטמאת העיסה והוא היה אוכל חולין בטהרה ולא חזי לדידיה ולכן לא הביא רק בן הבקר דהוי נמי חזי' לדידיה משא"כ לחם לא אייתי קמייהו וכמש"ל: ועפי"ז כתבתי ליישב מה שדקדק בספר המקנה בקדושין במעשה דר"א ור"י שהי' מסובין במשתה בנו של ר"ג נתן הכוס לר"א וקיבלו כו'. וקצרתי כאן וכתבתי ענינים אלו אף שהם דרך דרוש ופלפול המה פרפראות לחכמה ויגדיל תורה ויאדיר: וכגון דא צריך לאודעי אל כל הבא ועמד על מה שעשינו עצמינו כעורכי הדיינים במעשה אבות הלא מקרא מלא הוא עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי חקותי ותורותי ואמרינן ביומא שקיים אפילו עירובי תבשילין שנאמר ותורתי אחד דברי תורה ואחד דברי סופרים וע"ש במהרש"א באורך ובמדרש איתא אפילו עירובי חצירות היה יודע (ובשם הגאון מהר"א מווילנא הגיה בגמרא עירובי תחומין ויש לי רמז בזה בר"ת וישמור משמרתי כו') ותורתי שקיים שתי תורות אפילו מצוה קלה שבע"פ וכתיב כי ידעתיו אשר יצוה את בניו ובני ביתו אחריו וכמה הלכתא גברתא למדו חז"ל מהם כדאשכחן בסוף ב"ב מנין לערב דמשתעבד דכתיב אנכי אערבנו מידי תבקשנו מתקיף לה ר"ח האי קבלנות הוא דכתיב תנה אותו על ידי ובמכות אמרינן נדוי על תנאי צריך הפרה דכתיב אם לא אביאנו כו' וכן בסוטה אמרינן דא"ל פרעה אתשיל אשבועתך ומוכיח ר"ת מזה דאם לא נדר לתועלת חבירו יכול להתירו שלא בפניו עיין בב"י סימן רכ"ח וכן אמרינן וירא את העגלות מסר להם סימן שבפרשה עגלה ערופה היה עוסק וכן אמרינן כי בן זקונים כו' כל מה שקיבל בבית שם ועבר מסר ליוסף וכבר כתבתי שכן פירש"י בהא דפרע להם בית השחיטה לפי שבני יעקב שומרי מצות היו שהיו מקובלים מאבותיהם וכאלה רבות בש"ס והבאים אחריהם עצמו מספר ולכן אמרו חז"ל בברכות אין קורין לאבות אלא לשלשה לפי שעיקר קריאת האבות הוא כשהם נמשכין אחריהם ואוחזין מעשה אבותיהם בידיהם: ועד"ז פירשו בתחלה עע"ז היו אבותינו ר"ל שבעוד שגם הם היו עובדי עבודה זרה בעת היותם במצרים. כמ"ש במדרש על פסוק לקחת לו גוי מקרב גוי. וכן בישעיה י"ז ביום נטעך תשגשגי פירש"י נתערבת בתערובות המצרים כמ"ש ביחזקאל ב'. (ושם בפסוק זה נד קציר ביום נחלה פירש"י גדיש של קציר רע אשר הוכיח ביום ובלילה נחלה אותו קציר הגיע ליום צרה וכאב אנוש שנשלמת שכרך ורבים משתוממים ע"ז. ולא אאריך למחות הבנת הטועים ואורו עיני כי מלת ובלילה הכתוב כאן הוא טעות שהגי' איזה תלמיד טועה כי לילה מאן דכר שמי שהרי בפסוק כתוב יום. ומי הכריח לרש"י להפך יום ללילה וסמי מכאן תיבת ובלילה וידוע ליודעי דרך רש"י ז"ל שבהתחלה כותב ענין הפתרון של הפסוק בחבורו. ואח"כ כותב פתרון המלות פסקי פסקי בכדי להסביר הפסוק בהמשך הענין ופתרון המלות ולכן מתחלה כותב פירוש הכתוב בכללו גדיש של קציר רע אשר הוכה (תיבת הוכיח ט"ס וצ"ל הוכה ונתקלקל כמ"ש והחטה והכוסמת לא נוכו כי מלת נחלה ר"ל קילקל והפאה כידוע ועיין במכלל יופי ושוב מציין רש"י ביום נחלה פתרונו אותו קציר הגיע ליום צרה ושוב כתב פירושו וכאב אנוש נשלמת שכרך. נראה שצ"ל ונשלמה שברך בבי"ת ר"ל שנשלם שבר שלך דוגמת הקצר שהגיע ליום צרה שבא עד קיצו ועיין במכלל יופי שאנוש הוא לשון שבר והדברים ברורים. ומצוה להגיה ולתקן) אז לא נתיחדו להם להקרא אבות אילו הג' כי עע"ז היו נחשבים לאבות ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו ונסתלקו העע"ז מלהקרא עוד בשם אבות: ועד"ז פרשתי מ"ש ארמי אובד אבי שלבן היה אוחז במעשה ארם בע"ז ותרפים בזה אבד מעליו השם שהיה ראוי לקרותו אבי כי אני רוצה לאחוז במצות כמ"ש לא עברתי ממצותיך. ועד"ז אמרו כשישראל עושין רצונו של מקום קרוים בנים ואם לאו קרוים עבדים. לפי שאם עושים רש"מ מתיחס תולדותם לבית אבותם שהיו דבקים בה' משא"כ כשפורשים מדרך אבותם אין בהם רק דין עבדים לפי שמתחלה פדאם ממצרים ע"ד זה כמ"ש הכתוב עבדי הם אשר הוצאתי אותם כו' (ועיין בישעיה מ"א ואתה ישראל עבדי פירש"י הקנוי לי משני אבות ותמוה קצת וגם דלאו בישראל סבא מדבר רק בדידן קא משתעי ואם נגיה משלש אבות ולפרש קנין עבדות כמו יליד בית גם זה אין נוח לי. ולולא דמסתפינא הוה אמינא הקנוי לי משנים רבות ומוסב על מה שאמר אברהם שלא היה מזרע צדיקים כו'. ואני העירותי מצפון להביאו ממזרח ועשיתי לו כל זאת ואתה ישראל כו'): ויש לי לפרש מ"ש הכתוב ואף בעבדותינו לא עזבונו ה' אלקינו ויט אלינו חסד בעיני מלכי מדי ופרס ע"פ מ"ש לפרש בפ' פנחס כו' השיב את חמתי מעל בני ישראל כו' לכן אמור לו כו' ופי' רש"י בדין הוא שיטול שכרו. ויובן ע"פ מ"ש בספר המקנה בדף ל"ו שישראל נקראו בנים למקום וגם עבדים וכשהם בדין בנים מגיע להם שכר על המצות שעשו בדין כבן המשרת את אביו. משא"כ עבד שהוא קנוי לו קנין עולם אין מגיע לו שכר בדין על עבדותו רק כשעושין תשובה ושבו להיות במדרגת בנים אז מגיע להם למפרע שכר טוב בעמלם בזכיות אשר עשו ועד"ז פירש מ"ש הכתוב אוהבם נדבה כי שב אפי ממני. ר"ל שאז כששב אפי ממני ונעשו במדרגת בנים אני חושב התשובה שלהם בדרך נדבה ודפח"ח. והנה העולם נידון אחר רובו ובשעת חטאם שהיו בדין עבדים אף פינחס היה עמהם ולא מגיע להם שכר בדין כמו עבד. רק שלפי שהשיב את חמתי מעל בני ישראל ושבו בנים לגבולם ומדרגתם לכן אמור לו כו' בדין הוא שיטול שכרו והוא נכון ואמנם כשהם במדרגת עבדים אע"פ שאין מגיע להם בדין הקב"ה מטה כלפי חסד ונותן מתנת חנם וז"ש ואף בעבדותינו ר"ל אף בעת שאין עושין רש"מ ואנו קרוים עבדים לא עזבונו ויט אלינו חסד כו': ודודי מ"ו הגאון ז"ל אמר לפרש הכתוב והיה במקום אשר יאמר כו' כי באמירת לא עמי יש לפרש בו בתרי אנפי או שאינו רוצה בהם להיות לו לעם או לפרש לא עמי רק בנים אתם. ובר"ה אמרינן הרי שהיו ישראל צדיקים כו' שכבר נגזרה גזירה מה הקב"ה עושה מורידן כו' ועד"ז אמר אף שנגזר עליהם גזירת לא עמי אחר שישובו בתשובה יתפרש אמירה זו שלא עמי אתם אלא בני אל חי ודפח"ח ואני פרשתי הכתוב ג"כ בדרך נאות. וגם הכתוב הבן יקיר לי אפרים וקצרתי כאן: והנה מראשית כבר הודעתי כי כל ישע וכל חפץ עסק התורה אינו רק לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. ובאתי לשאול ולהזכיר את המעיין בספר הזה כמה תשובות שנאמרו לסלסל ולפלפל הא דקטנותא הוא אשר כתבתי בימי חורפי בעוד רתיחת הבחרות הילדות והשחרות. ירים ידו וגבר. אפס אחרי אשר שטף ועבר והייתי כגבר אין איל. להיות ימיני ימין עוז עוררה לעשות חיל לסלסל ולפלפל זאת נחמתי כי דיו לבא מן הדין ובמשפט דברי לכלכל. אעפ"כ אקוה כי הישרים בלבותם. וקנאה אין בחנותם יהיו הדברים שמחים כנתינתם. ויקשרום על לוח לבם וזרועם כחותם. ואשר לא נסה. בדעת זחה ורוח גסה. דברי יטיבו ותמימים יקרבו. את אשר יטב בעיניהם. יוכשר וירצה. והנשאר ימצה. ומי האיש אשר גאות לבש. ועטרת גאות לראשו חבש. יירש צלצל גובה וגאון יכווני הגאיות יהמה בקול שאון. ויאמר אך עשרת מצאתי און אשר תשיג ידי. ידע דרך עמדי. כי אשא פנים אל האמת אשר מנעורי על ידי כחותמת ואל השקר פנים לא אכיר. ובעזה"י אשר נתן לי לבב חכמה להבדיל בין הטהור אשר נפשו צמאה וכמה. לקחת מפי תורה. ולהסביר לו פנים בהלכה ברורה. ובין האיש אשר רוחו זרה. ומחפצו להשיג דברים בלא חומר וצורה. ולא עמד בשורה. כי לא לן בתוך העמק רק גמר העברה העברה. ומשמיע קול ענות גבורה. זאת אודיע נאמנה. כי המבקש תואנה. את נפשו הוא מאנה. ותיפוק לי' משום לא תענה. כי לא יחפוץ כסיל בתבונה. כ"א בהתגלות לבו. ונבזה