בית אפרים יורה דעה קח

נדה שפשטות הדברים מראין שגם לפני תשמיש בדיקת חובה היא ואפשר לפרש לשון הטור ג"כ מ"ש והרמב"ן הוסיף כו' ג"כ כמ"ש שצריך בדיקה שלא תקולקל בחנם וקצת דחוק בלשונו וצ"ע: ובפירוש דברי בעל הנפש כתב שעיקר כפירוש הב' שכתב בס"ט שהראב"ד מייתי ראיה דלא בעי בדיקה אח"כ ודחית מ"ש לפרש דקאי אבדיקה שלפני תשמיש והרמב"ם דנקט קמייתא ממנינא מיירי בצנועות דמה יעשה בדברי הרמב"ן שלא הזכיר דין צנועות וס"ל דקמייתא ממנינא ובאמת שמבואר בספר התרומה וסמ"ג ושערי דורא דקמייתא ממנינא אע"ג דאינהו ס"ל שא"צ בדיקה לפני תשמיש ועיקר לפי ענ"ד כמ"ש בש"ך וש"פ דגם הטור וש"ע כוונתם דקמייתא בכלל דלא מסתבר שיחלוקי על כל הפוסקים וכן מבואר ג"כ ברשב"א וסמ"ק וכל בו דקמייתא ממנינא ואע"ג די"ל דאינהו מיירי בבדיקה אין נלענ"ד שיחלוק הטור וש"ע עם הפוסקים הללו בלשון זה ולדידי הא לק"מ דכיון דאמרי' דכל שלא בדקה לפני תשמיש לאו בכלל רמ"ת היא דאמרינן דלמא לפני תשמיש אתי א"כ הא דנקטי הפוסקים האשה שתראה דם מ"ת היינו בגוונא שידוע שהראי' מ"ת והיינו באשה שאין לה ווסת דע"כ בדקה קודם או ביש לה ווסת אלא דאתרמי שבדקה קודם תשמיש מחמת איזה הרגשה וכה"ג באופן שאין להסתפק ולומר שלא בא מ"ת רק קודם לכן והלכך שפיר חשבי קמייתא ממנינא ויותר נלענ"ד בדברי הפוסקים דחשבי קמייתא ממנינא אינהו מיירי בהרגישה בשעת תשמיש ממש דבכה"ג אע"ג דאיכא למימר הרגשת שמש הוא מ"מ לא תלינן לומר שמא האי דמא מעיקרא או בתר הכי אתי וכמבואר בר"פ הרואה כתם וגם י"ל שהרגישה בשעת תשמיש שהיא שופעת באופן דודאי רואה מ"ת היא וכך מצאתי בהשגת הרז"ה שכתב אבל מתחלה אין לה בדיקה שכך אמרו משמשת כו' ודאי הרגשה היא ולא ראיות בדיקה כאותה ששנינו היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי עיין שם: ובעיקר פירוש דברי בעל הנפש כבר כתב המנ"י שרוצה להוכיח שא"צ בדיקה אח"כ ובס"ט השיג עליו במ"ש דשאר פוסקי' לשיטתייהו דס"ל דבעי בדיקה אח"כ חשבי קמייתא ממנינא ע"ש ואתה כתבת דלהראב"ד מיירי שלא בדקה עצמה מיד ולהרמב"ם מיירי שבדקה עצמה מיד והארכת בזה ודבר שאינו כתבת דכיון דהכא איתמר הרואה דם מ"ת ע"כ שבדקה מיד מיירי דאל"כ לא מיקרי רמ"ת ואם היא רואה אחר זמן אף ריעותא לא הוה כ"א ברואה סמוך לתשמיש וכמבואר בלשון הראב"ד שם שכתב וש"מ דאשה שאין לה ווסת נמי אי לאו דאתיליד ריעות' דראתה דם סמוך לתשמיש לא הוה חיישא כו' ולשון סמוך לתשמיש היינו סמוך ממש וכלשון שכתב לעיל מיניה הלכך כל סמוך לביאה כו' ומסתבר' כוותיה אבל היכא שהוא ודאי אחר שיעור ווסת אין להחזיק ריעותא כלל וכמ"ש הש"ך וכמבואר מהראב"ד שכתב אבל אח"כ הרי הוא כמ"ע שבנדה כו' והיינו אף ברואה ג' פעמים ואין נראה לחלק דדוקא לענין לאוסרה לא אסרינן כ"א בסמוך ממש אבל להחזיק ריעותא מחזקינן אף שלא בדקה מיד דז"א דכך לי ג"פ לענין לאוסרה כמו בפ"א לענין ריעותא וכל שלא ראתה סמוך ממש מה"ת לומר שנחזיק ריעותא: אמנם הדבר פשוט וברור דלכולי עלמא בבדקה עצמה מיד סמוך לתשמיש עסקינן או בהרגישה בשעת תשמיש שהרי הרואה דם מחמת תשמיש שנינו כאן והראב"ד מלתא אחריתי קאמר וכוונתו דע"כ אין לחוש לבדוק אחר תשמיש אי לא אתי ליד ריעותא מדחזינן דקמייתא לאו ממנינא ואי אמרת בשלמא דכל אשה שאין לה ווסת משמשת כדרכה והולכת ואין חוששת שמא מ"ת מידב דייב דמא לא מצרפינן ראיה קמייתא ואמרינן דשמא אקראי בעלמא הוא כיון שאין לה זמן קבוע לראייתה השתא הוא דחזאי ולא מיעוך התשמיש גרם לה רק דריעותא מיהו אי לענין שאנו צריכין לחוש לתשמיש הבא אחריו שמא מ"ת דמא משריק שריק ואתי והלכך צריכה היא שתתחזק שלשה פעמים מלבד הפעם הראשון שעל ידו אנו מתחילים לחוש לאשה זו שהתשמיש גורם לה ולא במקרה מה שאין כן אם נאמר דבכל אשה שאין לה ווסת מעיקרא מיחש חיישינן לה שמא התשמיש יגרום לה כי יזוב זוב דמה א"כ גם בפעם הראשון שהיא רואה תיכף על אותה ראי' עצמה יש לנו לחוש לומר שהתשמיש גרם לה ולא דאתרמויי אתרמי הכי שברגע זו ולעת כזאת הגעת לראות כיון דאף בלא ריעותא כלל היינו חוששין שמיעוך התשמיש יגרום שתראה מחמתו וא"כ גם ראי' זו יש לנו לצרפה עם השנים שאחרונה לדונה כרואה ג"פ מחמת תשמיש וזה ברור בכוונת הראב"ד ומ"ש אלמא מעיקרא לא בדקה כו' ר"ל אינה צריכה לבדוק לחוש שמא תראה מחמתו ובדעת הרי"ף ס"ל להראב"ד דהא דמצריך ג"פ בדיקה באשה שאין לה ווסת היינו דוקא אם ראתה פ"א מחמת תשמיש ואתיליד ריעותא הילכך צריכה אח"כ בדיקה ג"פ ובאשה שאין לה ווסת היינו דוקא אם ראתה פעם אחד מחמת תשמיש משא"כ אם לא ראתה שום פעם מ"ת א"צ בדיקה כלל והיינו שכתב אחר דברי הרי"ף ועוד תבין ותדע כי לא נחוש אלי' לרמ"ת עד שיוולד ריעותא ר"ל הא דמצריך הרי"ף בדיקה א"ת היינו בכה"ג דאתיליד ריעותא וזהו שסיים בה הראב"ד וז"ל והכי משמע מדברי הרב שכתב במסכת נדה ברייתא דרמ"ת אצל רחב"א לומר שהם ענין א' שאין חוששין לאשה שאין לה ווסת לכל דבר אא"כ נולד לה ריעותא זה סמוך לתשמיש עכ"ל מבואר מזה דס"ל דכל דאתיליד ריעותא שראתה סמוך לתשמיש אז צריך בדיקה ג"פ וזה מבואר כוונת הש"ך בסי' קפ"ו ע"ש וכך הם דברי המנ"י בסי' קפ"ז והארכתי בזה לפי שראיתי בסדרי טהרה שהבין בכוונת המנ"י דלמ"ד דס"ל דצריכה בדיקה מיירי שבדקה א"ת ומ"ד א"צ בדיקה מיירי שלא בדקה ולפיכך תמה עליו וכתב שאין מקום לדבריו דהא הטור וש"ע סי' קפ"ז מיירי להדיא שבדקה מיד ואפ"ה כתבו משמשת ב' וג' ואמנם המעיין במנ"י יראה מבואר שכוונתו כמ"ש דכל שא"צ בדיקה מיד אע"פ שבדק ומצא אין מצרפין ראיה זו כיון שע"י ראיה זו אנו מתחילין לחוש לה וקודם לזה לא היינו חוששין כלל להצריך בדיקה אין ראיה זו מצטרפת ובעינן ג' ראיות אבתרה בכדי שתחזיק: אך אני תמה על הש"ך שכתב דלהנך דמפרשי ואם יש לה ווסת בע"א לאו ראי' היא די"ל ריש' נמי ביש לה ווסת הוא וכ"כ המנ"י דהטור וש"ע סי' קפ"ז ביש לה ווסת מיירי דא"צ בדיקה כלל ולכך קמיית' לאו ממנינא ונראה מזה דאינהו מדמין אשה שאין לה ווסת להראב"ד שכתב דאי א"צ בדיקה א"ש דקמייתא לאו ממנינא לאשה שיש לה ווסת דקי"ל דלא בעי בדיקה ולענ"ד לא דמי כלל ואף הראב"ד מודה בזה דקמייתא ממנינא דבשלמא באין לה ווסת אי אמרינן דלא בעי בדיקה א"כ שפיר י"ל שאין לצרף הראשונה שהוא המגלה לנו לחוש לה ולא חזי לאצטרופי משום שאנו אומרים מקרה הוא בלתי טהור כיון שאין זמנה קבוע ולא מ"ת היא משא"כ ביש לה ווסת נהי דקי"ל דלא בעי בדיק' מ"מ השת' מיהו אי בדקה אח"ת ומצאה דם מה"ת לא יצטרף ומאין הרגלים לתלות במקרה כיון דאשה זו זימנא קבוע לה ואורח בזמנה בא ואין דרכה של אשה לקדם וזו שהקדימה יש לנו לתלות שמחמת תשמיש ראתה והיה די בראי' זו עם שני ראיות שאחריה להחזיק אשה זו ברמ"ת והא דנקטי הטור והש"ע משמשת פעם ב' וג' צ"ל כמ"ש הפוסקים דראי' ראשונה בכלל או דמיירי ביש לה ווסת וא"כ לא בדקה בדיקה קמייתא ומ"ש הטור באה"ע שמשה ב"פ ומבואר שם עם ראי' א' היינו משום דהתם מיירי באין לה ווסת וס"ל דלא תשמיש כ"א אחר שתבדוק כמבואר שם אך לשון הש"ך והנ"י משמע דלאו מטעם שלא היתה בדיקה לפני תשמיש אתי עלה רק דיש לה ווסת אית ליה עילויא שא"צ בדיקה אח"ת ולפי מ"ש אין זה מועיל לענין שלא תצטרף הראיה הראשונה וא"כ אם נימא דלא תלינן שבא לפני תשמיש אף ביש לה ווסת נמי בצירוף ראיה ראשונה מוחזקת הוא וצ"ל דג"פ עם ראשונה קאמר והמנ"י תמה על הש"ך שהסכים להראב"ד דלבעלה לא בעי בדיקה וא"כ איך כתב דהראשונה ממנינא ולפי מ"ש א"ש כיון דכאן סתם שעור וש"ע ומשמע דמיירי אף ביש לה ווסת כדקאמר אח"כ