בית אפרים יורה דעה קז

בפשיטות שפיר אי בעסוקה בטהרות האמרה שמואל חדא זימנא דנהי דהך דרחב"א לא מיירי כ"א בלאח"ת מ"מ כיון דכבר אמר שמואל התם דבעי בדיקה קודם ואח"כ א"כ הך דהכא דהלכה כרחב"א ל"ל כלל דשמואל דהתם סגי וע"כ לומר דהרא"ש לישנא דש"ס קשותי' דפריך האמרה שמואל משמע לישנא דכל מה דאיכא למשמע מדשמואל איכא למשמע מדרחב"א ולהרי"ף הא ליתא דלדידיה רחב"א לא מיירי אלא בבדיקה דלאח"ת לחוד ואע"ג דמ"מ שפיר איכא לאקשויי ל"ל למפסק כרחב"א דבשמואל דהתם סגי מ"מ לא הו"ל לש"ס למנקט בהאי לישנא אלא הול"ל גדולה מזו אמר שמואל דאף לפ"ת בעי בדיקה מחמת מיגו דלאח"ת ומזה הוכיח הרא"ש דגם רחב"א מיירי בין לפ"ת ובין לאח"ת ואהא קפריך דאי לא קפסיק שמואל כוותי' דרחב"א אלא בעסוקה בטהרות והלכתא כוותיה ולא מטעמיה דאלו הוא מטעם עיוות ותיקון קאתי עלה ואף באינה עסוקה הוא אוסר לשמש בלא בדיקה ויש בזה עיוות ותיקון לענין כתובה אם תבדוק ולא תמצא ושמואל מטעם עסוקה בטהרות קאתי עלה ולהכי צריכה בדיקה לפ"ת ואחריו מטעם מיגו וכמו שכתב הר"ן בחידושיו ובשבועות אם כן ל"ל למפסק כוותיה כלל האמרה שמואל חדא זימנא והשתא אתי שפיר גם דברי הבית יוסף דהבית יוסף לתרוצי סוגיא הוא דעביד אליבא דהרי"ף וקאמר דכיון דבעי בדיקה אחר כך בעי נמי קודם ואם כן רחב"א נמי מצריך בדיקה קודם תשמיש וע"ז בא הפרישה לומר שא"י טעם לדבר אם לא לענין כתובה ור"ל כיון שעכ"פ רחב"א דמצריך בדיקה לאח"ת שאם תמצא תפסיד כתובה בעי נמי קודם דאל"כ מצי למימר דמעיקרא אתי האי דמא וע"כ כיון דרחב"א ע"כ מצריך בדיקה לפ"ת ואח"כ לענין כתובה שפיר נקיט הש"ס בלישניה והאמרה שמואל חדא זימנא להצריך בדיקה קודם ואח"כ היכא שעסוקה ולא למפסק כרחב"א: והשתא לפי"ז מה שמדקדק בסדרי טהרה מדברי הפרישה דדוקא לענין כתובה אמרינן הכי אבל לא ברואה מ"ת לענין איסור לבעלה אינו מוכרח כלל דע"כ לא קאמר שא"י טעם לדבר אלא לענין בדיקה דאשה שאין לה ווסת דמאן לימא דצריך בדיקה קודם דלמא אח"כ דוקא הוא דצריך בדיקה דיש לחוש שתראה מחמת מיעוך התשמיש אבל קודם התשמיש לא צריך וא"כ הו"ל לרחב"א להזכיר בדיקה דלפ"ת שהיא המתירה לשמש וכן אם נאמר דשמואל לא פסק כוותי' אלא בעסוקה מנ"ל דאמרינן הך סברא מיגו כו' דהא י"ל דוקא אח"כ בעי בדיקה שמא תראה מ"ת ותקלקל הטהרות אבל קודם תשמיש לית לן למיחש שמא ראתה וי"ל דלבעלה לא בעי בדיקה ולהכי קאמר שמואל התם וחידש הך סברא דבעסוקה בטהרות אמרינן מיגו כו' ולישנא דש"ס דקאמר והאמר שמואל כו' משמע דדא ודא א' היא ושניהם עולה בקנה א' להצריך בדיקה קודם ואח"כ ואהא כתב הפרישה דלענין הכתובה שייכ' הך סברת להצריך בדיק' קודם וכיון דרחב"א לענין כתובה מיירי ובהא בעי שמואל למפסק כוותי' בעסוקה שפיר מתורץ לישנא דש"ס האמרה שמואל כו' וא"כ ממילא י"ל כיון דלענין כתובה אמרינן הך סברא לענין איסור אם רמ"ת לא מתסרא עלי' דגברא והפרישה לא כתב שא"י טעם אלא לענין הצרכת הבדיקה אבל לא לענין לאסרה על בעלה משום רמ"ת דבזה יש טעם לשבח כמו גבי כתובה דאמרינן דלמא לפ"ת אתי דמא כ"כ לענין איסור אל תאסרנה מספק דהיינו עיוות ותיקון דקאמר רחב"א דהא בהא תליא דאם נימא דמתסרא א"כ ממילא ל"ל כתובה ואעפ"י שי"ל דשאני כתובה דמספיקא אין להפסידה כתובתה אבל מ"מ שפיר מתסרא כבר כתב הב"ש באה"ע סי' קי"ז דכל דמיתסרא מספק לית לה כתובה ומייתי ראי' ממוכר בשר ספק טרפה ע"ש: אמנם לכאורה יש לחלק בדבר דהתם דהספק הוא כיון שנמצא סמוך לביאה יש להסתפק שמא בשעת תשמיש אתי או אח"כ שפיר י"ל דאין לה כתובה כיון דמספיקא פרשי אינשי כו' שהרי ליכא לברורי' הא מלתא כלל וא"כ הוה מום בשעת נשואין שאלו ידע כן לא הי' נושא אותה שתאסר עליו מספק משא"כ בזה שלא בדקה קודם ויש ספק דלמא מעיקרא הוי האי דמא נהי דהשתא מיהו מתסרא עלי' כיון דאתרמי מלתא שלא בדקה קודם ומספקינן לה ברמ"ת מ"מ ספק זה היא עומד להתברר אם היתה בודקת קודם תשמיש היה נודע לנו אם האי דמא מעיקרא אתי או לא וא"כ בשעת נשואין לא היה שם מקח טעות דמה שנאסרה זו מספק הוא ולענין כתובה מצי למימר דשמא אי בדיקתא לנפשאי קודם לכן הוי משכחנא האי דמא ולאו מ"ת אתי ולכאורה יש מקום לומר דכל שלא בדקה מקודם איכא ס"ס שמא קודם תשמיש ושמא אח"כ כיון דבדיקה היא בשיעור ווסת וספיקא היא ועיין בספר כתובה מ"ש דאע"ג דאיכא נמי ספק שמא מן הצדדים לא אמרינן ס"ס דכיון דהוחזקה בג"פ לא אמרינן שמא אחר תשמיש אתי וכמו כן י"ל גם לפני תשמיש לא תלינן בכה"ג שנמצא סמוך לתשמיש אלא תולין במצוי וא"כ אף ס"ס לא אמרינן בכה"ג ולפי שאין הפנאי מסכים עמדי לא רציתי להרחיב הדבור בזה ולצאת מענין לענין אף באותו ענין ועוד חזון למועד אי"ה ועתה אני בא בדבריך לדבר בם ולא בדברים אחרים עד אקח מועד מישרים אשפוט אותם אי"ה: ומ"ש בשם הרא"ה טעמא דבעי בדיקה לפני תשמיש משום קלקול טהרות והקשית עליו דהא עד שלפני תשמיש אינו ממעט בפקידה שגית בזה ואגב שיטפך רהיט לך ותלית בוקי סריקא בהרא"ה ז"ל שמ"ש הרא"ה שמא תמצא דם לאחר תשמיש ואיכא קלקול בטהרות לא קאי אדסמיך לי' רק על שלפניו דקאמר מיגו דבעי בדיקה לטהרות אהא פירושי קמפרש שמא תמצא דם כו' וכמ"ש רש"י ז"ל אבל מעולם לא עלה על דעת הרא"ה לומר שבדיקה שלפני תשמיש בשביל טהרות הוא וזה פשוט ומבואר: ומ"ש על הפרישה שכתב שא"י טעם לדבר שנראה הטעם דבעי בדיקה משום מיגו וכדאמרינן מיגו לענין עסוקה בטהרו' כמו כן י"ל אף בלא עסוקה דאי בעי אח"כ בעי נמי קודם משום מיגו זו וכ"כ בסדרי טהרה בשם הגהת פרישה על דברי הרמב"ן וכתב דכ"ש הוא ואני אומר שאין כדאי בזה לדחות קושיית הרא"ש שהקשה שהיה לו לרחב"א לבאר הבדיקה שלפני תשמיש שהיא המתירה לבעלה דאטו הך סברא דמיגו דבעי בדיקה אח"כ כו' הוא פשוטה כ"כ עד שלא יהי' צורך להזכיר' ועוד דהך סברא דמיגו דבעי בדיקה לטהרות כו' גופה לא ידעינן בה טעמא ואנן מינה ניקום ונגמר בק"ו ובאמת קצת הי' נלענ"ד לכאורה ליתן תבלין להך סברא דמיגו דבעי כו' עפ"י מה דאמרינן התם ותבדוק ומה בכך א"כ לבו נוקפו ופורש וזה דוקא באשה שאינה עסוקה בטהרות כיון שאין לה רגילות להיות בודקת כ"א לבעלה א"כ יש לחוש שמא יהי' לבו נוקפו מחמת שהוא רואה שהיא בודקת שמא הרגישה וכמ"ש המפרשי' משא"כ באשה עסוקה בטהרות מכיון שאשה זו רגילה היא בבדיקה לטהרות לאחר תשמיש עכ"פ בעי נמי בדיקה קודם תשמיש לבעלה ואין לחוש שיהי' לבו נוקפו מחמת שרואה שהיא בודקת כיון שהיא רגילה בבדיקות לטהרות וא"כ באשה שאינה עסוקה בטהרות כיון שכל הבדיקות שהיא בודקת אינם רק לבעלה אין לה לבדוק קודם תשמיש כדי שלא יהא לבו נוקפו ואפילו תימא דלאו מהאי טעמא אתינן עלה מ"מ הך סברא דמיגו אינה פשוטה כ"כ והיה לרחב"א להזכירה: גם מ"ש לפרש כן בטעמא דהרמב"ן דמיגו דבעי אח"כ בעי נמי קודם לא נהירא לענ"ד והדבר מבואר בספר המלחמות דטעמא דכיון דבודקת עצמה מחמת עיוות צריכה לבדוק קודם ג"כ שלא תיעוות עצמה שלא מן הדין (וראיתי בס"ט שהביא מדברי הרמב"ן אלו ראיה דלא תלינן הדם בקודם תשמיש ע"ש סימן קפ"ז) ונראה דגם בהלכות נדה להרמב"ן שכתב כל אשה שאין לה ווסת חוששין שמא תראה מחמת תשמיש לפיכך צריכה לבדוק עצמה לפני תשמיש בעד א' כו' נמי מהאי טעמא אתי עלה כיון שיש חשש שתראה מ"ת א"כ ע"כ חובה עלי' לבדוק אחר תשמיש הלכך צריכ' לבדוק ג"כ קודם כדי שלא תקולקל בחנם אבל מ"מ אין בדיקה שלפני התשמיש בדיקת חובה ממש והטור נראה שלא ראה דברי הרמב"ן בס' המלחמות רק מ"ש בהלכו'