בית אפרים יורה דעה קו

הריב"ש שאנו דנין על התנאי שאם ירצה יתן לו חטים דוקא שיש בו שכר וריוח למלוה כנגד השער שהי' בשעת הלואה לא מהני התנאי לשכר כיון שלא קיבל להפסד משא"כ בצד התנאי שאם ירצה יקח כשער הלואה אמרינן כיון דהך צד שיקח החטים אף שיתייקר הוא עיקר הנעשה ביניהם שדרך הלואה הוא ושרי ביש לו רק התנאי הוא שאם ירצה יקח הדמים ולא יפסיד משער הלואה אבל ריווח אין כאן בזה לא איכפת לן במה שהוא קרוב לשכר ג"כ שהרי הדין נותן כן אם היה מתקיים צד הדין שיסלק חטים וצד התנאי אינו אלא להיות בטוח שלא יפסיד מקרן שלו וכה"ג הוי דהתנה על מטבע היוצא אך באמת בצד התנאי שאם יוזלו דמים אסור בלא טעמא דקרוב לשכר אלא הוא עצמו תנאי רבית כיון שבשעת פרעון אינו מגיע לו כ"א חטים ואם נותן לו דמים ששוים בעת ההוא יותר הוי רבית כמבואר בפוסקים בדין המלוה על המטבע והוסיפו עליו כו' דדוקא היכא דדינא הוא שיתן לו מטבע החדשה ע"ש באשר"י וכ"כ ביש"ש שם סי' ט"ו להדיא דאין לפרש דלעולם אית ליה אורחא וקמיבעיא ליה היכא שרוצה זה לפרוע מן החדשה אם יכול לקבל משום דהוי כרבית דפשיטא דהוי רבית שבידו לסלק במעות הראשונות כו' ע"ש מבואר דכה"ג אף אי לא זילא פירא מחמת החדשה אסור כיון שהי' הרשות בידו לפרוע בנפסל שהרי לא התנה בתחלה במעות ע"ש והגע עצמך אם הלוה לו חטים בסתם ואחר זמן התנה המלוה עם הלוה שאם ירצה המלוה בזמ"פ שיהי' החטים שוים סלע יתן הוא ב' סלעים פשוט שהוא רבית אף שהחטים היו שוים אז בשעת הלואה ובשעת התנאי ב' סלעים כיון דההיא שעתא דרמי חיובא אקרקפתא דלוה אינו רק סלע וא"כ מה בכך שהתנאי הי' בעת שהלוה כיון שעכשיו לא נפסק מתורת הלואה ע"י תנאי שמתנה עתה א"כ מה לי בשעת הלואה או אח"כ ואדרבה התנאי שבשעת הלואה גורם לו להיות על תנאי שם רבית קצוצה רק שהוא צד אחד ברבית כמש"ל ויתבאר לקמן אי"ה ומ"ש הג"ת דלכאורה יש לחלק דהכא לאו שאמר בהדיא אם יפסל רק שאמר סתם שישלם לו מעות ולא נאסר להתנות אלא כשהמלוה מרויח מ"מ בין שמתנה אם יוזלו מעות ואם יוקרו חטים כההיא דהריב"ש ז"ל אבל הכא אינו מתנה כלום שישתכר כו' ודחה זה דמשועבד להפסד בעינן כו' ולענ"ד אין צריך לדחי' זו דהריב"ש התם מיירי בהדיא ג"כ שלא אמר אם הוזלו רק הברירה בסתם איזה שירצה ואפ"ה כ' הריב"ש דאסור מטעם שהוא קרוב לשכר אך בלא"ה לא ידעתי מאי קושיא דהתם במטבע שנפסל שמתנה עמו שיהא הפרעון במעות מאז נתחייב לו מטבע היוצא כמ"ש התוס' ולא דבר אחר שאין שם מטבע עליו וא"כ פשיטא שמעולם לא היה מקום חיוב על המטבע שנפסל שנאמר שאם מחמת התנאי יתן לו מטבע היוצא הוי רבית אע"ג דנפסל הוי כהוזל מ"מ מחמת התנאי הוי כקצץ דמים שבין יוקרו או יוזלו חטים יתן לו כך וכמ"ש במטבע שמחייב עצמו מעכשיו שיתן לו מטבע היוצא בעת שיפרע לו מה רבית שייך בזה משא"כ במתנה על חטים שיתן לו דמים פשיטא כיון שעיקר חיובו מחמת הלואה חטים כשאינה שוים בעת הפרעון רק סלע והוא נותן לו שני סלעים אין לך רבית גדול מזה וגם מ"ש בג"ת לתרץ דבמעות מלתא דלא שכיחא שישתנה השער לעלויא הוא תימא לענ"ד דדוקא גבי פירא אמרינן הכי דבדידהו תליא יוקרא וזולא ולא בטיבעא דזוזי אשתעבד לי' וזוזא יהיב ליה כמבואר בר"פ הזהב ולא שייך בי' שינוי לעלויא כלל וקצרתי: ואיך שיהיה מבואר דתנאי דכה"ג שאם יוזלו יתן לו דמים הוי רבית מטעם קרוב לשכר ומכ"ש לפי מ"ש דכיון שנעשה דרך הלואה רק שהתנה שאם ירצה דמים מחויב ליתן לו ואין ספק שלא ירצה בדמים כ"א אם יוזלו החטים וא"כ הו"ל רבית קצוצה כיון שהוא מתנה על רבית זה בשעת הלואה רק כיון דאפשר שלא יוזלו רק יוקרו או יהיה במקח השוה כמו עכשיו ואעפ"י שזה בורר לו אחד מהאופנים לא יהיה בזה רבית וא"כ אף מה שהתנה שאם יוזלו יתן דמים אין זה כ"א צד א' ברבית ומ"מ נראה דלא מבעיא דהוי אבק רבית עכ"פ דהא קי"ל כרבנן דצד א' ברבית אסור אך נראה דאפי' רבית קצוצה הוי כמו שמבואר באורך בשו"ת הריב"ש סי' ש"ה דהיינו קודם שיתברר צד הרבית מ"מ אסור מדרבנן לאחר פירות כיון דאפשר לבא לידי איסור רבית קצוצה ואסור מדרבנן אבל כשנתברר הצד שיש בו רבית רבית קצוצה הוא ע"ש באורך ועיין בט"ז ר"ס ק"ע וקע"ד בזה ויש מי שרוצה לומר דכיון שמקח שנעשה באיסור קיים ה"נ תנאי שנעשה באיסור וזה טעות דמקח שנעשה באיסור קיים לענין המקח כגון בזבין גלימא אבל מ"מ מה שלוקח יותר והוא אסור מחמת איסור רבית מפקינן מיני' והוא פשוט וכעת אין פנאי להאריך יותר והנלענ"ד כתבתי דברי זעירא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: הלכות נדה שאלה מד משה שפיר קאמר. ריחו לא נמר. דורש כמין חומר. ה"ה כבוד אהו' כו' חתן גיסי מו' משה זאב וואלף נ"י: אחד"ש הגדלת השמחה בלבי בראותי גמול ידו הדה. לתורה ולתעודה בפתחי נדה. כי יפליא בין דם לדם. ועושה לו לימודים בדברי הפוסקים אשר על אבני הקודש יוצק יסודם. פרט למעשה חידודים. והנה אשתקד התחלתי להשיב על דבריך שני' בענין גט בע"כ והקיפוני חבילות תשובות בענינים אחרים והוצרכתי להפסיק ואף עכשיו כי נפשי מרה על הלקח ממני מחמד עיני ילד שעשועים ורעיוני שחו באחו הם רועים לולי תורתך שעשועי ברוב שרעפי להלהיב כל נפש יקרה. בשלהבת העולים אל אש דת התורה. ומילתא אלבישייהו יקירא. אמרתי אשיחה וירווח לי: וזה החלי בעזה"י: אותיותי ראיתי אשר הקשית על הפרישה סי' קפ"ו מ"ש על הב"י שאינו יודע טעם לדבר אם לא לענין כתובה כו' וע"ז כתבת כיון שהב"י רוצה לתרץ בזה קו' הרא"ש על הרי"ף מהך דוהאמרה שמואל כו' א"כ ע"כ דלענין איסור נמי אמרינן הכי דכל שצריכה בדיקה אח"כ צריכה ג"כ בדיקה קודם. הנה בזה ראיתי בספר כרתי ופליתי הלכות נדה שכתב על מ"ש בדברי הראב"ד דכל שלא בדקה קודם לא מיקרי רואה מחמת תשמיש דאיכא למימר קודם תשמיש אתי ע"ז כתב הפליתי דמדברי הרא"ש שהקשה דמאי קאמר והאמרה כו' מוכח דז"א דא"כ פשיטא דרחב"א גם קודם תשמיש מצריך בדיקה ע"ש ואמנם כדי להסביר לך דברי הפרישה אמרתי להציע מתחלה פי' דברי הרא"ש וב"י בזה שלכאורה הם קשי הבנה וממילא בין תבין דברי הפרישה לכאורה מ"ש הב"י דכיון דבעי בדיקה אח"כ בעי נמי קודם אכתי לא מתרצא הך קושיא דהרא"ש שהרי משמעות לשון הש"ס דפריך והאמרה שמואל כו' משמע דבההיא דהתם סגי ול"ל הך דשמואל דאמר הלכה כרחב"א ומאי קושיא דהא שפיר איצטרך למפסק כרחב"א לענין אחר תשמיש דהא מדשמואל דהתם לא מוכח רק דאסורה לשמש עד שתבדוק כו' אמנם כמו כן תקשה על הרא"ש גופיה דנייד מפירוש הרי"ף ומפרש צריכה ב' עדים היינו א' לפני תשמיש וא' אח"כ ולפי"ז עדיין קושייתו נשאר מעל מאי פריך והאמרה כו' דהא איצטרך להשמיענו כרחב"א לענין אחר תשמיש ודוחק לומר דקושית הש"ס דל"ל הך דהתם דמדקאמר הלכה כרחב"א מוכח דבעי בדיקה בין קודם בין אח"כ חדא דלישנא דוהאמרה כו' משמע דל"ל הך דרחב"א ועוד דקושיא זו ל"ל דשמואל דהתם יש לדחותה בגוונין סגיאין מבוארים למעיין בש"ס שם. ואמנם האמת יורה דרכו דכיון דטעמא דשמואל דהתם דבעי בדיקה בעסוקה בטהרות לפני תשמיש לבעלה הוא משום מיגו דבעי בדיקה לאח"ת לטהרות א"כ הרי מבואר שם בהא דשמואל דבעסוקה בעי בדיקה קודם ואח"כ וא"כ פריך שפיר הך דרחב"א ל"ל והוא פשוט: אמנם לפי זה קשה מאי מקשה הרא"ש על הרי"ף מה ענין דרחב"א לדשמואל כו' ולפי מ"ש הרי הש"ס מקשה