בית אפרים יורה דעה קא

שהי' בעדר א' ק' בהמות ובעדר אחד נו"ן בהמות ופירש א' מהם ולא נודע מאיזה עדר שפיר אזלינן בתר רובא דאמרינן שתנועת הפרישה הוא מהרוב וכן בנמצא בין ב' שובכים דאזלינן בתר רוב יונים לפי שהפרישה הוא ע"י תנועת עצמותן של היונים הוא בא ואזלינן בתר רובא שאחד מן הרוב היא שעשתה תנועה זו לפרוש משם וכן ע"ד זה י"ל לגבי אבידה כיון שידי אדם פרושות על החפיצים שלו לשמרם בדרך אשר הוא ועתה כי יפול הנופל ממנו ותנועות האדם גרם נפילה זו אין ההפרש בין רב למעט דכמו כן אפשר שיפול חפץ א' מן העשרה חפיצים שביד ישראל כמו שיפול חפץ א' מן המאה חפיצים שביד העכו"ם ואפשר שיסתלק מן המועט כמו מן המרובה ולכך אזלינן בתר רוב בני אדם שהי' שם במקום זה אם רוב ישראל או רוב עכו"ם אך כל זה באם לא נפרש משם רק חפץ אחד או יותר ומ"מ שאר הרוב והמיעוט עומד במקומו כגון באילין אבנים שיש לאחד מאה ולא' חמשים ונגנב מהם לא אזלינן בתר רובא לומר שנגנבו מן הרוב שהרי הרוב לא נסתלק ונעקר ממקומו ואין אנו דנין רק על המסתלק והרי יכול להסתלק מן המועט כמו מן המרובה וכן בנדון דהר"ן וכל כיוצא בזה משא"כ אם כל הרוב והמועט נעקר ממקומו כגון אם נגנבו כל האבנים והוחזר מקצת מהם בזה ודאי שייך לומר שהוחזר מן הרוב שהרי ע"י שנעקרו ממקומו נעשו כאילו הם מבולבלין יחד דאמרינן כל דפריש וכן אם הי' ידוע לנו שהעכו"ם אבדו כל החפיצים שהי' תחת ידם וגם הישראל אבדו כמו כן ועתה נמצא קצת מהחפיצים אלו פשיטא דלא אזלינן בזה בתר רוב האובדים דהיינו רוב ישראל אשר מצוים שם אלא דאזלינן בתר רוב האבידה שנאבדו שם דהיינו החפיצים אשר הם של עכו"ם כי המה הרוב לגבי החפיצים של ישראל וכן הדין בחניות שאם נמכר מכל חנות בהמה א' או שנים א"כ אעפ"י שיש בחנות א' יותר בשר מ"מ כיון שלא נתקלקל הרוב ונעקר ממקומו א"כ מה יושיענו זה הבשר שהוא הרבה בחנות זה כיון שנשאר מונח במקומו ולכך אזלינן בתר החניות דהוא הרוב עצמו של הבשר הנמכר היום כגון שידוע שט' חניות שחוטה וא' נבילה וכ"א מכרה היום בהמה א' א"כ רוב החניות ורוב הבשר הנמכר א' אבל אם יש בא' יו"ד בהמות נבלה ובט' יש בכ"א א' כשרה ומכרו כולם כל הבשר שהי' בחניות פשיטא דבכה"ג כל הנמצא ביד א' שבשוק אזלינן בתר רוב הבשר שנמכר היום דמה איכפת לן בחניות ובמוכרין כיון שמוכר א' מכר יותר משאר המוכרים כולם ודמי לאבידה שאם א' אבד עשרה חפיצים ושנים אבדו כ"א חפץ א' דבתר רוב החפיצים אזלינן ומצאתי בס' כתובה סוף פ"ק דכתובות שכ' ג"כ דאזלינן בתר רוב החניות אלא שסתם הדברים ובס' חוות דעת לש"ב הגאון נ"י ראיתי שכתב ג"כ איזה חילוקים ולענ"ד כמ"ש ומ"ש בח"ד שם דמה לי אם יש ספק שהמוכר עצמו אבדו כאן דודאי הוה אזלינן בתר רוב המוכרין כמו באבידה כו' ע"ש ולענ"ד ז"א דאדרבה באבידה גופא כה"ג אם מוכר א' אבד כאן כל הבשר שלו וגם שאר החנות אבדו פשיטא דאזלינן בתר רוב הבשר ומה איכפת לן במה שהי' מתחלה ביד בני אדם הרבה ועיקר הרוב לפי הענין שאנו דנין עכשיו עליו ומעתה מ"ש בסי' קיו"ד דכיון דאזלינן בתר רוב המוכרים הוי כאדם באדם דלא שייך ביטול כו' ע"ש ליתא דבתר השתא אזלינן וכדכתיבנא כנלענ"ד דברי זעירא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: ועיין בתשובה חלק אה"ע סימן ה' וסימן י"א מ"ש שם בענין קבוע כללים חדשים בזה: הלכות ריבית שאלה מא שאלה אם מותר לתת לשולחני מטבע שאינה של אותה מדינה והשולחני יתן אן ווייזווה ללייפסיק לשלם שם בירוד הסמוך במטבע שנותנים עליהם עודף סך מה אי אריך למעבד הכי: תשובה הנה ביו"ד סי' קס"ב כ' הב"י בשם תשו' הרשב"א שאלת דינר בדינר כו' או הוא דינר שאינו יוצא שם כמו זהב שאינו אלא כפירי והיא העולה ויורד כפירות שאין המטבע עולה ויורד אלא הפירות והדינר הניקני' והנמכרים שלא במקומם כו' ע"ש ולפי"ז דבר ברור הוא שמטבע של מדינה אחרת כגון פרייסין במדינות פולין שתחת ממשלת רוסיא וכן מטבע בק' קיר"ה שמה אין דינם כמטבע היוצא ואם נעשה מסחר להחליף זה ע"ז כיון שמשך זה יקנה זה בכל מקום שהיא וכמ"ש בסי' ר"ג שהעיקר כהרשב"א דאע"ג דסגיאן כיון דלא חריפי הו"ל כפירות לגבי מעות היפות וע"ש בש"ך ס"ק ב' ובסי' קצ"ה ומ"ש הרמ"א שם בסי' קצ"ה מטבע שנפסל לגמרי הוי ככלי וקונין בהם היינו לדעה קמייתא ולזה רמז הש"ך שם סק"ה ע"ש ועיין בסמ"ע ס"ק וא"ו ולא במטבע אע"ג דיכול לשקול כנגדם כו' ובסמ"ע סי' ר"ג ס"ק ז' אעפ"י שג"כ שם כלי עליו כו' ומבואר דכל מטבע דלא שייך דעתי' אצורתא קונין בהם מדין חליפין שקונין בכלי ועיין בח"מ סי' רכ"ז המחליף כלים בכלים אין בו דין אונאה ולפי"ז מה שמבואר בי"ד סי' קע"ג דאעפ"י שאין מרבין על המכר מ"מ מידי דלית בי' אונאה כגון קרקע שרי ע"ש בב"י ובש"ך א"כ פשיטא דהנך מטבע שרי להחליף זה בזה לתת לאחד מטבע קאראנט ע"מ שיתן לו לאחר זמן מטבע פערציגיר אע"ג דהני חשיבי טפי מ"מ כיון שאין בזה דרך הלואה רק דרך מקח וממכר וחליפין ואם הוא בעין קונה מיד שמשך האחד ואם אינו בעין כיון שמשך זה נתחייב זה בחלופיו מדין חליפין ואין בזה דין אונאה ולית בה משום אין מרבין על המכר אף במעלהו הרבה והך טעמא שכ' גבי קרקע לפי שאין הרבי' ניכר בו לפי שאין כיוצא בו נמכר בשוק ועוד דאין אונאה לקרקעות כל שהוא דרך מו"מ כ"ז שאין נראה כרבית מותר והך טעמא נמי הכא וזה לרווחא דמלתא דבלא"ה כה"ג שרי דהא ודאי דמטבעות אלו זה כנגד זה אין שומתן ידוע ואין להם שער ידוע כמו פלפל ושעוה ודמי לטלית שיכול למוכרה ביוקר בשביל המתנת מעות ובלבד שלא יאמר לו בפירוש כו' ואף לפי מ"ש הטור במעלהו הרבה אסור מבואר בכנה"ג דעד שוה ה' מיקרי מעלהו מעט ע"ש ומכ"ש בזה דהוי מיעוטא דמעוטא וע"ש במ"ש הב"י סי' קע"ג בשם תשו' הרשב"א מטבעות זאקשיש עם בארצלינא כו' אם השער משתנה תדיר אין זה כשער קצוב ואין בו משום רבית: וכל זה אם הוא מתחייב לשלם במטבע פערציגיר באותו מקום אבל אם מתחייב לשלם לו בירוד פלוני שבמקום אחר נראה דבכה"ג אם לוקח סחור' מחבירו לשלם לו במקום אחר אפילו פלפל ושעוה ששומתו ידוע ודאי ומרבה על המכר לית לן בה שעיקר הטעם שהריבי' ניכר שהוא אגר נטר ובזה פשיטא שאין הרבית ניכר כלל דהא י"ל דאוספי קא מוסיף ליה בההיא הנאה שזה מקבל עליו לקבל מעותיו חוץ למקומו שהיא צריך זה להביאו לביתו ויש בזה טורח והוצאה ואחריות הדרך: וכן מצאתי בשו"ת מים רבים חלק יורה דעה סימן ל"ח שהאריך בדין זה וכתב ויש לחקור כו' משום שאם ירצו המעות כאן יצטרכו לשלם שכר השליח ושכר הדרך ושכר הבטחון שיבטחנו מסכנת הדרך ומש"ה ניחא ליה ללוה לוותר מה שמוותר כדי שיתנו לו כאן המעות כו' וכ"ש שמותר כששטר החליפין היא להפרע במדינה של מלכות אחרת ובמעות שאין יוצאין בעיר ההלואה שאז ודאי המעות ההם חשיבי כפירי כו' שאלו המעות של מדינה אחרת מיקרי במדינה זו דבר שאין שומתן ידוע כו' ע"ש ומבואר כמ"ש אלא שהוא מיירי שנתינת המעות היא של מדינה זו רק הפרעון הוא של מדינה אחרת והך דנ"ד עדיפא שגם נתינת המעות אין בו דין מטבע רק פירא וא"כ ההיתר ברור ופשוט וכמדומה שזה כביר שמעתי מפה קדוש כבוד דודי מ"ו הגאון ז"ל שיש להתיר בענין זה שנותנים א"ו לדאנציג מטעם שזה מוותר בשביל הוצאה ואחריות הדרך ועיין בספר בת עיני