בית אפרים צט

הלואי כו' רצה לומר שאמר הלואי שימצא דבר מן הפיוסריס ולהלן דשם רבים מצויין יותר מן הפיוסריס ואפ"ה יקחנו וקאמר דאפי' כן אשכח ולא נסב ע"ש והמפורשים שם פירשו פיוסריס הוא שם מקום והמעיין יראה שפירושו כמו שכתבתי) וכן מתפרש הך דעירובין דפיוסריס הוא כמו שבילי בית גלגל דלא ניחא תשמישתיה שהוא מתלקט עשרה מתוך ארבע והרבים בוקעין בה ומבעי' ליה לר"א אם זרק לתוך הפיוסריס רצה לומר במקום שהפיוסריס מקיפו אם הוא נידון כרה"י או לא כיון שהרבים בוקעין בו והוא כמו איבעיא דרחבא וע"ז השיב ליה ר' יהודה על דעתך אין ר"ה לעולם והיינו כדאמרינן א"י מקיף סולמא כו' ועל כרחך כיון שהרבים בוקעין בטל שם מחיצה ממנו ריש לקיש אמר כו' והדר קאמר מתניתין פליגא על ר' יהודה (כן צריך להיות) איזה רה"י שבילי בית גלגול כו' הרי דכה"ג הוי רה"י והוא כקושית הש"ס על רבא שם מהך מתניתין ומה דקשיא ליה אם כן אין ר"ה לעולם צריך כמ"ש התוספות דיש לחלק בין נעשה בידי אדם ושבילי בית גלגול אפשר שנעש' בידי אדם כמש"ל וכן הפיוסרוס אם נעשה בידי אדם הוי רה"י ויותר נראה דס"ל דודאי יש ר"ה בעולם דמה שמקיף אותו הרים אין זה עושה רה"י כיון שיש שם ר"ה מצד עצמו בתוך ההרים מה שאין כן בשבילי בית גלגול וההן פיוסריס שאין שם ר"ה מצד עצמו שמתקבצין שם רבים ומתעכבים שם רק מה שעוברים רבים דרך שם זה עושה אותו ר"ה בזה שפיר יש לומר כיון דלא ניחא תשמישתי' הוי מחיצה ומה שלפנים ממנו הוא רה"י וכמ"ש לעיל שיש לומר כן אליבא דהרשב"א ודוחק לומר דהירושלמי מייתי ממתניתין לסייע לר"ל דאין ר"ה עד שיהא מפולש כו' וצ"ע: והנה הרשב"א בעבה"ק שער ב' ח"ד כתב מקום שהרבים בוקעין בו משער לשער ושעריו מכוונין כו' אם רחב ט"ז זהו ר"ה גמורה כו' כיצד הוא מכשירו עושה לו דלתות נעולות בלילה וה"ז רה"י וכן לעיל מיניה ח"א כתב מבוי המפולש כו' עושה צה"פ איזהו מבוי מפולש מכאן ומכאן לר"ה כל שאינו רחב ט"ז אמה היה רחב ט"ז אמה נעשה הוא עצמו ר"ה ואין ר"ה מתערב עד שיהיו דלתות נעולים ובשער א' חלק י"ד כתב חצר שנפרצה משני רוחותיה זו כנגד זו פרצות שאין בהם יתר מעשר אם נפרצה למבוי מראשו האחד כו' ואף על פי שהרבים בוקעין בה ונכנסין בפתח זה ויוצאין בפתח אחר שאין רגל הרבים מבטלת שלש מחיצות גמורות ורה"י גמורה היא ואפילו לטלטל בתוכה כו' היתה החצר פרוצה משתי רוחותי' לר"ה אפילו זו כנ"ז ורבים בוקעין בה הנכנסין בזו יוצאין בזו אם יש לה צוה"פ מכאן ולחיים או פס ד' מכאן ומכאן מותרת ואצ"ל בשיש לה צוה"פ מכאן ומכאן שאין רגלי הרבים אוסרים המבואות והחצירות כיוצא בזה עכ"ל והנה לכאורה החילוק בין הך דחצירות להך דלעיל בר"ה הוא דשם הוה רחב ט"ז אמה ואין מועיל צוה"פ דאתו רבים ומבטלי ומ"ש כאן שאין רגלי הרבים אוסרות המבואות והחצירות היינו לפי שאין רחב ט"ז א"כ כשנעשה לו צוה"פ אין הרבים שבוקעין שם מבטלין כיון שאין שם רחב ט"ז כמו שכתב הרשב"א חילוק זה בין מבואות מפולשין לר"ה עצמו אבל אחר העיון נראה שז"א וכמש"ל דהש"ס מייתי מהך דחצר שהרבים נכנסין כו' לר"ה גמורה וגם קאמר דסד"א דמתניתין לזרוק ולענין לזרוק פשיטא שאין מקום חיוב כ"א ברחב ט"ז ומה דנקט דינו באינה יותר מעשר משום דין הטלטול דפרצה יותר מעשר למקום האסור לה הוי כפרוץ במלואו לענין טלטול וכמש"ל בדברי רש"י והרא"ש והטוש"ע ואמנם נראה דודאי לענין שיהא הרבים מבטלין אין חילוק בין רחב ט"ז או לא וכמ"ש הריטב"א והחילוק בין מבוי מפולש לר"ה הוא דאותו המקום שאנו דנין עליו דין ר"ה צריך שיהא רחב ט"ז כדילפינן מעגלות המשכן ולכן אם מבוי מפולש ורחב ט"ז אמה הוא עצמו ר"ה שהרי דומה ממש לעגלות המשכן ואם אותו המקום אינו רחב ט"ז אלא שהוא מפולש למקום רחב ט"ז זהו דין מבוי המפולש לר"ה ולכן אף דקי"ל ב"מ לאו דאורייתא מכל מקום ר"ה אין כאן שהרי הרבים אין יכולין להתפשט שם ט"ז על ט"ז ולזה הקילו דסגי ליה בצוה"פ מכאן לת"ק דחנני' משא"כ אם יש שם ט"ז כיון שהוא ר"ה גמור בתוך המבוי עצמו דאף על גב דמוקף ב' מחיצות לא מהני מדאורייתא לכן ס"ל להש"ס דאף לרבנן לא מהני צוה"פ לבטל ממנו דין ר"ה ואמרינן דרבים הבוקעין מבטלי מחיצה שלה כיון דמבלעדי הצוה"פ ליכא כ"א ב"מ דלא חשיבי מה שאין כן בחצר דמיירי שלא נפרצה במלואה לר"ה ונשאר קצת עומד ואף על גב דפרוץ מרובה סגי בצוה"פ כיון דאיכא עכ"פ ג' מחיצות מחמת העומד הנשאר שם וזהו שכתב הרשב"א שאין רגל הרבים מבטלת ג' מחיצות גמורות ולא נקט טעמא שאין רגל הרבים מבטלת לפי שאין הפרצה יותר מעשר ובקיעת רבים ברחב רק עשר אינה מבטל אלא ודאי שאין חילוק בזה רק התם טעמא משום דג' מחיצות קיימות והך דפרצת חצר זו כנ"ז אפילו רחבה ט"ז אם עשה צורת הפתח מכאן וצורת הפתח מכאן היא מותרת. וכללא דמלתא דדין רחב ט"ז אינה על מקום בקיעת המחיצה כ"א על מקום שאנו דנין בו דין ר"ה והלכך אף אם בתחלת פלושו של המבוי לר"ה אין בו רוחב ט"ז ומתרחב והולך ונעשה רחב ט"ז על ט"ז דין ר"ה יש לו ואין דנין המפולש לר"ה כפתח ואפילו עשה לה צה"פ לא מהני כיון שהוא מפולש במלואו לר"ה ומה שאין מקום הבקיע' ט"ז מכל מקום מתבטל על ידי בקיעת רבים ואין מועיל הצורת הפתח לעשות ר"ה שבמבוי כרה"י וכן נראה מדברי הריטב' דף וא"ו שכתב אהא דר"י עושה לחי מכאן כו' דהא ר' יהודה לא התיר אלא בי"ג כו' ודוחק הוא לומר בזו דמיירי שנתקצר המבוי באותו מקום כו' ונראה שאפשר לזה כיון הרשב"א מ"ש מבואות הרחבים יו"ד אמה אף על פי שמקצתן מתקצרין ואין בו ט"ז ה"ז ר"ה שא"א לר"ה להתלקט במלקט והוא כמ"ש הריטב"א שיש לתרץ כן ההיא דר"י ושוב כתב כי מבואות שארכן לאורך ר"ה אף על פי שאין רוחב ט"ז הוי ר"ה והוא תירוץ התוספות בשם ר"י ונראה פשוט דאף אם המקום הקצר הוא בראש המבוי המפולש דינא הכי שהרי משמע הא דר"י דנותן לחי מכאן שפי' הריטב"א שבמקום שנותן הלחי הוא קצר מט"ז והיינו בראש המקום המפולש ועלה קאמרי רבנן אין מערבין ר"ה משום דרבים מבטלי מחיצתא ואפילו של צוה"פ משא"כ בחצר שאין פרוץ במלואו לר"ה ויש שם ד' או ג' מחיצות קיימות אף על גב שהפרצה רחבה ט"ז וגם תוך החצר רחב הרבה ויכולין הרבים להתפשט שם יותר מט"ז על ט"ז לא איכפת לן בהכי כיון דאיכא שלש מחיצות אין הרבים מבטלין אותה ואי משום דאיכא פרצה יותר מיו"ד לזה מהני צוה"פ להתיר ולרבי יהודה באמת גם בכה"ג אמרינן דרבים מבטלין כדאמרינן עלה לעולם רבנן כו' ולא קי"ל הכי אלא דוקא בר"ה גמור שהמבוי עצמו הוא רחב ט"ז אמה על ט"ז ואין לו רק ב' כותלים מצד זה ומצד זה שאז יש לו דין ר"ה גמור בזה אין מועיל לעשות מחיצות מזה ומזה על ידי צוה"פ או דלתות שאין נעולות משא"כ כשאין המבוי רחב ט"ז רק שמפולש לר"ה רחב ט"ז או שיש כאן ג' מחיצות כגון חצר בזה לא אמרינן דרבים מבטלי ועבדינן לכל חד כדיניה וזהו שכתב הרשב"א שאין רגל הרבי' אוסרות במבואות והחצרות בכיוצא בזה ור"ל לאפוקי היכ' דאיכא ר"ה גמור וליכא ג' מחיצות אז רגלי הרבים אוסרתן כנלענ"ד הנה הארכתי בדברי הרשב"א בזה ועדיין מידי ערעור לא יצאנו שכפי דברי הרשב"א בתשובה ותה"א כת"י שהבאתי לעיל נראה מדבריו שס"ל דהלכה כר"י לגבי ר"א והביא מדברי הרי"ף שפסק להא דר"י דאמר ירושלים כו' וכבר כתבתי דלר"י דפסק כר"י הך מתני' דחצר שהרבים כו' דלא כהלכתא הוא דאתי כרבנן דאליבא דר"י אית לן למימר דרבים מבטלי והרשב"א פוסק להך מתניתין דחצר כמש"ל ואם כן מזכה שטרא לבי תרי וא"ל כמש"ל דס"ל לחלק בין חצר דלא ניחא תשמישתיה ודלא כרבה דפשיט לרחבא שאין חילוק דמדברי הרשב"א בעה"ק מבואר דלא מה"ט אתי עלה אלא משום שיש כאן ג' מחיצות גמורות אין רגל הרבים מבטל והרי בפסין שיש שם ד"מ ופליג ר"י ולכאורה יש. לומר דהתם בפסין אף על גב דאיכא שם ד"מ מכל מקום הפרוץ מרובה על העומד משא"כ היכא שעכ"פ העומד כפרוץ וכן משמע מלשון רבינו יהונתן שם במשנה שכתב דס"ל לר"י דאתו רבים ומבטלי מחיצות כאלו שהפרוץ מרובה על העומד אבל ז"א דהא ר"י אמר כן לענין ירושלים ופשיטא דלא מסתבר שהיה שם פרוץ מרובה וכ"כ הריטב"א וגם דאם כן מאי מייתי רחבא ממתני' דחצר דמאי ראיה דלמא שפיר אתי כר"י וטעמא משום דאיכא מחיצות שהעומד מרובה וקמ"ל דבכה"ג גם ר"י מודה משא"כ בההיא דתל המתלקט אף על גב דאי לאו דהרבים בוקעין הוי אמרינן גוד אסיק