בית אפרים צה

נמי לא מערבא אלא בדלתות כירושלים וכן מבואר דעת הריטב"א ומה שכתב הריטב"א משום דר"א תלמיד של ר"י ואין הלכה כתלמיד במקום הרב כבר כתבתי לעיל שאין זה מוכרח דר"א תלמיד חבר הוי ומה שכתב עוד שהיא הנותנת דהלכה כר"י דשקלא וטריא דעירובין דף ו' אליבא דר' יהודה הוא ומימרא דר"י דאוקמא בבקעה מכאן כו' ובאמת שגם זה אין ראיה כמו שכתב בשיטת הרמב"ם דהתם דמיירי בשלשה מחיצות לחוד שפיר פרכינן מדר' יוחנן דאף דקאי כר"י מכל מקום מדר"י נשמע לרבנן בשתי מחיצות וכמו שכתב התוספות שם וגם מה שכתב הרמב"ן כן בדעת הרי"ף צריך עיון שהרי הרי"ף גבי מבוי שנפרץ כתב להלכה ההיא דחצר שהרבים כו' וכבר הארכתי לעיל דהך אליבא דרבנן איתמר כפשטותא דרבה לרחבא ואמנם מלשון הרמב"ן במלחמות שם נראה קצת שהיה גרסתו חצר שהרבים נכנסין כו' ר"ה לשבת ששם לעיל מיניה כתב אליבא דר"י שמה כנגד העומד אין נעשה ר"ה לעולם שהרי שתי מחיצות גמורים הם כו' והא דתניא בחצר שהרבים נכנסים בזו ויוצאין בזו רשות הרבים לשבת או שהיא סוברת שלשה מחיצות דאורייתא או שבוקעין בה שתי וערב והיא פתוחה לרשות הרבים גמורה מכאן ומכאן ופרוץ מרובה על העומד שהרי על כרחך אנו צריכין לראות בה שתי מחיצות זו שכנגד זו כו' עיין שם וקשה בעיני לומר שנוסחא אחרת נזדמנה לו שכן הנוסחא בכל המשניות שלנו בטהרות וכל המשניות בפ"ו דטהרות הם שנויות ע"ד זה רשות היחיד לשבת כו' וכן מבואר להדיא מהסוגיא דף ח' ודף כ"ב שהבאתי לעיל והוא נוסחת הרי"ף והרא"ש ורש"י והרמב"ם וכל הפוסקים ומה שכתב בעל המאור וחצר שרבים נכנסין כו' אם בוקעין בה שתי וערב לא הוי רשות היחיד לטלטולי בה כו' כוונתו מבוארת דלמאי דפשיט רבא מתני' דקתני רשות היחיד לשבת רבנן היא ולר"י לא הוי רשות היחיד אם בוקעין בה שתי וערב כו' ואפשר לדחוקי דגם מה שכתב הרמב"ן והא דתניא כו' לישנא קצרה נקט ור"ל דהא דלסוגיות הש"ס הוי בהך דחצר שהרבים כו' רשות הרבים לשבת אליבא דר"י היינו שסובר שלשה מחיצות דאורייתא (ולישנא דאו שהיא סוברת כו' דמשמע דאברייתא קאי הוא דחוק ושבקי' דדחיק ומוקי נפשיה) ואף על גב דבאמת רבי יהודה סובר שתי מחיצות דאורייתא כדאמרינן דף י"ב מכל מקום אינו מוכרח כל כך וכמו שכתב התוספות דף כ"ב שהבאתי לעיל ומכ"ש אם נגרוס בעי מיניה רחבא מרבה כו' ורבה קאמר לקמן דף צ"ה לא תימא טעמא דרבי יהודה משום דסבר שתי מחיצות דאורייתא כו' ואם כן לדידיה מוכח דטעמא משום דבלא ניחא תשמישתיה מודה רבי יהודה ואף על גב דאביי שם אותיב לרבה מהא דאמר רבי יהודה יתר על כן כו' והודה לו רבה ואמר מההיא אין כו' מכל מקום שפיר אקשי ליה רחבא לפום מה דס"ד מעיקרא דרבי יהודה לית ליה שתי מחיצות דאורייתא וגם דההוא דיתר על כך ברייתא היא ושייך לומר מההיא אין כו' מה שאין כן הך דחצר כו' דמתני' היא אם נימא דמוכח מהכא דרבי יהודה סבירא ליה שתי מחיצות דאורייתא אם כן בכדי אמר רבה התם לא תימא טעמא דרבי יהודה כו' דסוף סוף מוכרח לומר כן דהא מתניתין אמרה כן ומה לי הך מתני' או הך ולפיכך שפיר מקשה ליה רחבה לשיטת רבה דאין שום הכרח ממתני שיסבור רבה ב' מחיצות דאורייתא אם כן מוכרח דרבי יהודה מודה בלא ניחא תשמישתי' ועיין בר"ש דטהרות שהקשה גם כן קושית התוספות דנימא דאתי כרבי יהודה וטעמא משום דשתי מחיצות דאורייתא ואסיק בקושיא ונראה דלא ניחא ליה במה שכתבו התוספות דמוכיח דמיירי בפרוץ מארבע רוחות דאל"כ פשיטא כו' ולענ"ד יש לומר כמו שכתב דמקשה לרבה לשיטתו דס"ד דרבי יהודה סבירא ליה דשתי מחיצות לאו דאורייתא ולזה כיון הרמב"ן כנלענ"ד בישוב דברי הרמב"ן ומכל מקום מה שהחליט הרמב"ן כן בדעת הרי"ף צריך עיון כמו שכתב דהא הרי"ף מייתי בפשיטות הא דחצר שהרבים נכנסין כו' ואם נפשך לומר דסבירא ליה כמו שכתב אא"ז מהרש"א בפירוש דברי רש"י דאליבא דרבה במבוי שנפרץ כו' גם החצר אסור אם נפרץ זה כנגד זה ואם כן מתניתין נמי בזה שלא כנגד זה וכמש"ל שכן כתב גם כן הש"ג בשם ריא"ז אבל זה אינו דבאמת צריך להבין בהא דקאמר אי מתניתין ה"א זה שלא כנגד זה כו' דהא באמת הך מלתא אי רבים מבטלי או לא פלוגתא דרבי יהודה ורבנן היא לרבנן אף זה כנ"ז שרי אף בפסין דניחא תשמישתי' וכ"ש חצר וכדאמר דף כ"ב וצ"ל דה"ק דה"א דאתי כרבי יהודה ואם כן לא שרי אלא זה שלא כנ"ז דוקא וקמ"ל רב דאפילו זה כנ"ז משום דבאמת הלכתא כרבנן ועלה פריך ולרבה דאמר כו' אם כן גם רב לא מיירי אלא זה שלא כנגד זה ואם כן לא מוכח מדרב דהלכתא כרבנן טפי ממתניתין ומשני אי מההיא ה"א ה"מ לזרוק כו' כך נראה לפרש לכאורה אך לפי זה קשה בהא דמקשה רחבא לרבה מהך מתני' דחצר לימא ליה דמתני' זה שלא כנגד זה מיירי ושפיר אתי כרבי יהודה ולכאורה אפשר ולומר כמו שכתבו התוספות בטעמא דלא מוקי משום שתי מחיצות דאורייתא דאם כן פשיטא ה"נ מה"ט לא מוקי בזה שלא כנגד זה משום דאם כן פשיטא והא דאמרינן מהו דתימא מתני' שלא כנגד זה ולא קשיא לן פשיטא משום דההיא כמסקנא דהתם דדחי רבה לעולם רבנן ור"ה לטומאה איצטרך ליה ואם כן אין קושיא פשיטא ואף על גב דאי מוקמינן זה שלא כנגד זה לא מצינן לאוקמי כרבנן דלרבנן אף בזה כנגד זה שרי כמו בפסין מכל מקום שפיר הוה מוקמינן כרבי יהודה וכמו שכתב אא"ז מהרש"א דהו"מ לאוקמי כרבי יהודה ומשום ב"מ דאורייתא ואי קשיא פשיטא ר"ה לטומאה איצטריך ליה אלא דניחא ליה לאוקמי כרבנן ע"ש ואם כן שפיר קאמר מהו דתימא כו' דמצינו לאוקמי כר"י ודוקא זה שלא כנגד זה ור"ה לטומאה איצטריך ליה ולכך קמ"ל רב דאף זה כנגד זה שרי אך דאכתי קשה דהאיך קאמר מ"ד מתני' שלא כנגד זה ולפי זה ע"כ לומר דאתי כר"י ור"ה לטומאה איצטריך ליה מהיכי תיתי נטעה בכך לפרש מתניתין כר"י ולא כרבנן דהא כרבנן אתי' בפשיטות אפילו זה כנגד זה רק דקשיא פשיטא וכיון דגם אי מוקמת כרבי יהודה ושלא כנגד זה ע"כ צריך לבא להך תירוצא דר"ה לטומאה איצטריך ליה טפי מסתבר לאוקמי כרבנן וכמו שכתב מהרש"א אהא דלא מוקי משום שתי מחיצות דאורייתא ור"ה לטומאה איצטריך ליה וא"ל דס"ד לאוקמי כרבי יהודה משום דחזינן דר' יוחנן סבירא ליה כוותיה להלכה דלפי זה למאי דקאמר ולרבה דאמר זה כנגד זה אסור כו' הוי באמת כר"י ואם כן הדק"ל על רבה דהו"ל לאוקמי הטעם ב"מ דאורייתא או זה שלא כנ"ז ואתי כרבי יהודה ור"ה לטומאה איצטריך ליה ומה שכתב מהרש"א דניחא ליה כרבנן הא רבה לשיטתיה דאמר זה כנגד זה אסור ע"כ כרבי יהודה סבירא ליה וגם קשה דהו"ל להזכיר בזה פלוגתא דרבי יהודה ורבנן ולמימר אי היתר חצר פלוגתא דרבי יהודה ורבנן היא במכילתין ולמה הלך והביא מתני' דטהרות ולכן נלענ"ד בפירושא דשמעתא דרב דאמר חצר מותרת ודאי דמותרת לטלטל קאמר רק דהמקשה היה סובר דגם מתניתין דחצר דקאמר רה"י לשבת היינו לכל מילי אף לטלטול (ולכך לא מייתי מפסי ביראות דאף לרבנן יש לומר דוקא התם משום עולי רגלים התירו) ואהא משני ליה דה"א דוקא זה שלא כנ"ז מותר בטלטול אבל זה כנגד זה אסור והיינו אף דקי"ל כרבנן דלא מבטלי רבים מכל מקום מדרבנן אפשר דאסור משום שנראה מפולש קמ"ל ואהא פריך מדרבה דאמר זה כנגד זה אסור ואם כן גם מדרב לא שמעינן מידי לענין זה כנגד זה ואי מתני' מתפרשת זה שלא כנגד זה וזה כנגד זה אסור משום שנראה מפולש גם מלתיה דרב יש לפרש כן ואהא משני מהו דתימא ה"מ לזרוק נעשה רה"י לשבת אבל לטלטל לא ואף זה שלא כנ"ז אסור מדרבנן דרבנן מבטלי לענין טלטול אף שלא כנ"ז קמ"ל להתיר טלטול בזה שלא כנ"ז כך נראה לפי שיטת הש"ג בשם ריא"ז דזה כנ"ז גם החצר אסור ולפי דרכינו למדנו שמה שאנו מחלקין לענין טלטול בין כנ"ז או שלא כנ"ז אינו רק מדרבנן אבל מדאוריי' היינו לזרוק אין חילוק בין זה כנ"ז או לא ולפי מאי דקאמר דמתני' דרה"י לשבת היינו לזרוק ליכא לאפלוגי בין כנ"ז או לא ושפיר אתי' מתני' כרבנן דמדאורייתא עכ"פ לא מבטלי רבים וא"כ א"א לומר דהרי"ף דמייתי לה היינו לענין זה שלא כנ"ז דהא מתני' לאו בהכי מיירי וכבר כתבתי לעיל בשם הריטב"א שהקשה דלוקמי כר"י וקמ"ל דאפי' לטלטול ותי' דזה לא מוכח ממתני' ע"ש וגם ק' שהרי הרי"ף השמיט כל הני חילוקים דב"ז כנ"ז או לא ולא הבי' הך דרב' ור"י כלל ע"ש ובבעהמ"א וא"כ א"א שסמך על החילוק בין זה כנ"ז או לא כיון שלא הזכיר חילוק זה כלל וגם מדנקט טעמא דה"ל כמבוי מפולש