בית אפרים צד

ו' ובעירובין דף ו' ואף למ"ד דסבירא ליה לחי וקורה משום מחיצה לא פליג אדרבנן בהא וכמ"ש התוס' בעירובין דף י"ג דאף רבנן לא קאמרי אלא משום דליכא רק שני מחיצות ור"ל דכי איכא שלשה מחיצות חשבינן ללחי וקורה גם כן למחיצה מדרבנן משא"כ היכא דליכא רק שתי מחיצות סבירא להו לרבנן דלא חזו לאצטרופי להיות עליהם שם מחיצה כלל ואם כן י"ל דדוקא בלחי וקורה אמרינן הכי אבל צוה"פ שפיר מהני דצוה"פ דין מחיצה עליו לכ"ע ולא אתו רבים ומבטלי כיון דעכ"פ איכא ב' מחיצות מעלייתא וזה כוונת הגאון שכתב בשתי מחיצות מעלייתא אפילו רחב כו' לא אתו רבים ומבטלו היינו אם נתקן בצה"פ ולכאורה נראה שדבריו הם) דברי התוספות ד"ה והא ר"י כו' ואם תאמר שאני ירושלים דהוה רחבה י"ו אמה כו' ויש לומר הואיל והיו לירושלים צוה"פ דחשיב כמחיצה כו' לא היה לרבים דבקעי לבטל המחיצה כו' ועל זה אמרינן כאן ולא סבירא ליה מכלל דלרבנן אף בכה"ג צה"פ מועיל דלא אתי רבים ומבטלי: איברא שיש לדחות ולומר דהתוס' שם קיימו לענין ירושלים דיש שם ד' מחיצות כדמייתי מהא דר"י דלא סבירא ליה כרבנן בשם ד' מחיצות וכיון דלרבנן שם ד' מחיצות חשיבי דלא מבטלי רבים היכא שאין רחב י"ו אמה עכ"פ כדסבירא ליה גבי פסין בזה יש לנו לומר דאף ברחב י"ו אמה כיון דאיכא צוה"פ מהני כמו בפסין שאין רחב י"ו אמה וליכא צוה"פ משא"כ בב' מחיצות דלא חשיבי לרבנן בעי דלתות נעולות כמו שכתבו התוס' בדף ו' דמדר"י נשמע לרבנן ולקמן אבאר עוד בדברי התוס' בזה אך הג"א בשם הא"ז דסבירא ליה דאף בב' מחיצות ורחב י"ו אמה מהני צה"פ הא ודאי אינו רק לר"י אבל לרבנן א"א לומר כן כדאמרי' בדף ו' וכ"ת בכך הוא דלא מערבא כו' והיינו מדר"י נשמע לרבנן כמ"ש התוס' ובעהמ"א והכי מוכח מדמתרצינן רבנן אדרבנן התם ליכא שם ד' מחיצות כו' ואם איתא ל"ל לפלוגי בהכי דהא אפילו תימא דשם ד' מחיצות ושתי מחיצות חדא מלתא הוא אף לרבנן ולא אתו רבים ומבטלי מכל מקום היינו דוקא היכא דאיכא צוה"פ שהוא כמחיצה לא מבטלי ליה אבל לחי וקורה דלגבי ב' מחיצות לא חזו לאצטרופי למהוי מחיצה בהא סבירא ליה לרבנן דאין מערבין: וראיתי להריטב"א שהקשה כן בשם התוס' דדלמא בכך לא מערבא דלחי וקורה אין עושין מחיצה ואפילו למ"ד משום מחיצה היינו מחיצה דרבנן לדופן רביעית וכתב ויש לומר דאנן אליבא דר"י שקלינן וטרינן ולדידי' אפילו בדלתות לא מערבא אא"כ ננעלת כדאיתא בפ"ק עכ"ל ולפ"ז גם דברי הג"א א"ש דלדידן. דקי"ל דלא כר"י אלא כר"א מוקמינן פלוגתא דת"ק וחנניא בר"ה גמורה וכמו שכתב הרשב"א לשיטת הרמב"ם וסבירא ליה הלכה כת"ק דסגי בצוה"פ וכמו שפסקו שם הרי"ף ושאר פוסקים אלא שעדיין צ"ע דנהי דבהכי מתיישבה שפיר ההוא דפ"ק אליבא דהג"א מכל מקום מה דפריך הכא רבנן אדרבנן לא מתישבא דשמא טעמא משום דלחי וקורה ל"ח מחיצה ומה שכתב הריטב"א דאליבא דר"י שקלינן וטרינן מה ראיה מדר"י דסבירא ליה כרבי יהודה לרבנן דלר"י שם ד' מחיצות לא חשיבי ובעי דלתות נעולות ולרבנן שם ד' מחיצות חשיבי כמו ב' מחיצות מעלייתא לר"י ובתרווייהו סבירא ליה דלא מבטלי אלא משום דלחי וקורה ל"ח מחיצה וא"ל דמדר"י נשמע לרבנן כמו שכתבו התוס' בפ"ק דזה א"ש כשנתפוס חילוק הש"ס דלרבנן שם שתי מחיצות ל"ח אבל אנן השתא קיימינן דפלוגתא דלעיל בר"ה גמורה ואף שתי מחיצות שפיר חשיבי ומהני להו צוה"פ ואם כן מי הזקיקו לתרצן לחלק בין שם ארבע מחיצות ודוחק להעמיס בלשון הש"ס דה"ק התם ליכא שם ד' מחיצות מהאי טעמא גופא דלחי וקורה ל"ח מחיצה שאם היה שם מחיצה עליהם לא הוו אתו רבים ומבטלי ליה דה"ל כשם ד' מחיצות דלישנא משמע דדוקא כעין פסין מקרי שם ד"מ וכמו שכתב רש"י שיש שתי אמות היכר היקף כו' וכן כתב הריטב"א וז"ל אבל הכא במבוי דר"י אין בו שם ד"מ אפילו למ"ד לחי או קורה משום מחיצה לא חשיבי מחיצות חשיבות לענין זה ואפילו בצה"פ נמי לא חשיב מחיצות כעין פסי ביראות שיש שם שני אמות עומדים עד כאן לשונו ואפשר לומר דהש"ס לא בעי לשנויי הכי כיון דאפילו אם נפרש ההיא דפ"ק בר"ה גמורה סבירא ליה לחנניא אליבא דב"ה דדלת מיהא בעינן ושמואל פסק כוותיה ולדידיה ע"כ הא דאמרי רבנן אין מערבין ר"ה בכך לאו דוקא אלא אפילו בצוה"פ לא מערבא ובעי דלת דוקא דלא ניחא ליה לאפוקי רבנן לבר מהלכתא אליבא דשמואל דפסק כחנניא ואם כן מוכח מדרבנן דאפילו צה"פ דודאי חשיב מחיצה בכל דוכתא אתו רבים ומבטלי ליה והיינו דקשיא ליה רבנן אדרבנן ולדידיה צריך לחלק בין שם ד' מחיצות וכיון דסוגיין אליבא דשמואל ואליבא דרב דפסק כת"ק דבצוה"פ סגי מצינן למימר באמת דלרבנן דוקא בלחי וקורה לא מערבא הא בצה"פ מערבא ואף בב' מחיצות ואע"ג דב' מחיצות לאו דאורייתא מכל מקום עם הצוה"פ הוי שלשה מחיצות ולא מבטלי ליה לרבנן ומכ"ש לפי מה שכתבו התוס' דאיכא למימר דאף לר"י אפשר דסבירא ליה דב' מחיצות לאו דאורייתא מכל מקום מהני ב' מחיצות מעלייתא דלא אתו רבים ומבטלי וכ"ש לרבנן דמקילו מדר"י בשם ד"מ דמקילי נמי בב' מחיצות מעלייתא דמהני ביה צוה"פ דהוי כמחיצה ולא מבטלי ליה: ואיך שיהיה על כל פנים מבואר מדברי הג"א בשם הא"ז ומהרמ"ק דשם ד' מחיצות לחודייהו מהני ומבואר מדבריו דאף ברחב ט"ז אמה ובוקעין ס' רבוא דהא כתב וכן בשם ד"מ ואף על גב שכתב כמו פסי ביראות פשיטא דלא אתי למימר כשאין רחב ט"ז אמה כמו פסי ביראות דאם כן הו"ל לפרושי וכן מוכח בש"ס דאין לחלק בכך ועל כל פנים היכא דאיכא צורת הפתח וכמש"ל מדברי התוספות ומכ"ש היכא דאיכא תרווייהו ב' מחיצות מעלייתא ושם ד"מ גם כן דפשיטא דמהני והיינו ההיא דחצר שהרבים נכנסין לה בזו כו' שהביאו כל הפוסקים ולדברי התוס' ובעהמ"א מיירי אף שהפרצה בחצר מארבע רוחות אלא שי"ל שהם כתבו כן למאי דבעי לאוקמי כר"י ואתי לאשמעינן דאף לר"י הוה רה"י לשבת והיינו משום דלא ניחא תשמישתיה ואע"ג דר"י סבירא ליה דב' מחיצות דאורייתא מה שאין כן למאי דמוקמינן כרבנן ור"ה לטומאה איצטרך ליה שפיר אתיא כפשטא שאין הפרצה רק בשתי רוחות ורבים בוקעין מצד זה לצד זה אך לרבנן בלאו הכי אין קפידא בפרצה מד' רוחות דהא מכל מקום הוה שם ד"מ כמו פסין וכבר כתבתי שבדברי הטור והשלחן ערוך מבואר דאפילו הפרצה שבחצר זה כנגד זה מותר עיין שם סימן שס"ה וכן כתב בשבולי הלקט סימן כ"ד בסופו וז"ל וחצר שהרבים נכנסין לה ויוצאין לה בזו רשות היחיד לשבת ומותר לטלטל בתוכה והבית יוסף רסי' שס"ו הביאו והב"ח תמה עליו שתלמוד ערוך הוא בעירובין דף ח' אהא דאמר רב מבוי שנפרץ במלואו כו' הא נמי תנינא חצר שרבים נכנסין כ' אי מהתם ה"א ה"מ לזרוק אבל לטלטל אימא לא קמשמע לן ודין זה כבר כתבו הטור בסי' הקודם מבוי שנפרץ כו' ע"ש ואפשר שהבית יוסף סבירא ליה דבש"ס התם לענין פרצה שבחצר מיירי ואם כן מיירי בפרצה שאינה יותר מעשר כמו שכתב הרא"ש וטור שם והיה אפשר לומר דוקא בכה"ג אף על גב דבקעי רבים לא איכפת לן כיון שאינה רחבה מעשר אבל כל שרחבה מעשר לא ואף על פי שהוא מתוקנת בצוה"פ מכל מקום כיון שרחבה ט"ז אתו רבים ומבטלי ולכך מייתי דברי השבולי לקט דלא מיירי בענין פרצה רק נקט סתם כלשון המשנה ומיירי אף על פי שרחבה ט"ז ואף על גב דפרצה בחצר יותר מעשר אוסרים והוה כרמלית מכל מקום הכא לא מיירי בפרצה והיא מתוקנת בצוה"פ ומותר לטלטל בכולה ולא אמרינן דרבים מבטלי אף ברחב ט"ז וכמ"ש התוספות בהא דפריך מירושלים אהא דפסין אף על גב דהוה ט"ז כיון דעשה צוה"פ לא מבטלי לה רבים הכלל העולה כי דעת כל הפוסקים לפסוק כרבנן בשם ד' מחיצות דרבים לא מבטלי ומכ"ש היכא דאיכא נמי ב' מחיצות מעלייתא וכבר כתבתי דאף על גב דבעהמ"א כתב דלחומרא חיישינן לדר' יהודה מכל מקום היכא דאיכא שתי מחיצות מודה שאין להחמיר כלל: איברא שהרמב"ן במלחמות דעתו דר' יהודה סבר כר"י דרבים מבטלי ובב' מחיצות סבר כרבנן דלאו דאורייתא הלכך אמר ר' יהודה ירושלים כו' לפי שרבים מבטלים אותן המחיצות שהשערים מכוונים ורבים עוברים בהם כדסבירא ליה לר' יהודה ואשתיירו שתי מחיצות דהוי רשות הרבים לרבנן כו' וזה דעת רבינו הגדול ז"ל שכתבו בהלכות עד כאן לשונו ומשמע נמי שכן דעתו לפסוק כר"י ולפי זה אפילו היכא דאיכא תרווייהו שם ד"מ ב"מ מעלייתא