בית אפרים צב

תימא דלר"י נעילה ממש בעינן ומכ"ש אם נימא דגם ר"י נעולות לאו דוקא קאמר ועכ"פ בשיטת הרמב"ם יש לומר כן וא"ש בזה דלא פליג הרמב"ם על הרי"ף רביה דהרי"ף כתב והוא דננעלות בלילה דאמר ר"י כו' ולפי מ"ש הך דננעלות בלילה חד מלתא הוא עם ראויות לנעול דכיון שראויות לנעול הרי אין מסור לרבים לעבור שם כל שעה דשמא ינעלו אותם ולפי דאורחא דמלתא דכל שהם ראויות לינעול נועלין אותם בלילה נקט הכי ומצאתי בראב"ן ס"ס שמ"ט שכ' וז"ל ועוד שיש להם שערים לעיירות וראוים לנעול דלת בלילה וכיון דראוין לנעול הרי הם כנעולים ואין חייבין עליהם משום ר"ה כדאמרינן ירושלים אלמלא דלתותי' ננעלות בלילה כו' ומהני לה נעילת שער דלא הוי רה"ר עכ"ל מבואר כמ"ש דהך ננעלות דאמר ר"י לאו דוקא נעול בעינן אלא ראויות לינעול ומצאתי בס' אבן העוזר בעירובין דף ז' ודף כ"ב שכתב גם כן הך סברא דכתיבנא דכל שיש דלתות ראויות לנעול הוי כשם ד' מחיצות עיין שם שכן כתב לתרץ דברי רש"י ושיטת הרמב"ם בזה ונהניתי: ומ"ש הרשב"א בתשובה שהביא הכ"מ מהא דאמר רב יוסף משמיה דר"י אמר שמואל מחלוקת בסרטיא מכאן כו' וכתב שזה נראה לי ראיה גמורה היינו לפי מה שרצה לפרש שיטת הרמב"ם דאליבא דר"א דקאי כרבנן המחלוקת בר"ה גמורה אבל כבר כתבתי שבאמת אין זה דעת הרמב"ם דאפילו לרבנן היכא דליכא שם ד' מחיצות לא מערבא כ"א בדלתות והא דפריך מדר"י דאמר ירושלים כו' היינו כמ"ש התוספות דמדר"י אליבא דר"י נשמע לרבנן או כמש"ל דגם בירושלים אין שם ד' מחיצות כ"א על ידי הדלתות נעשה שם ד' מחיצות ור"י נמי אתי כרבנן וכפי הגרסא שהביא בתה"א: ואחרי שביררנו גם שיטת הרמב"ם נבא לבאר שיטת התו' הנה בשיטת התוספות נלענ"ד גם כן דס"ל לפסק הלכה כרבנן דלא אתי רבים ומבטלי מחיצתא כמבואר בדברי התו' ישינים בשבת דף ו' שהבאתי לעיל שכתבו דניחא ליה לאוקמי ברייתא טפי כרבנן וכן מבואר ממ"ש התוספות בעירובין ד"ה והאמר רבה כו' וא"ת והיכי פריך מר' יוחנן דהוי אליבא דר"י ופליגא עליה רבנן ויש לומר דפריך כי היכא דלר"י בשם ד' מחיצות דלא חשיבא ליה צריך נעילה ה"נ ב' מחיצות דלא חשיבי לרבנן צריך נעילה כו' ע"ש מבואר דס"ל דלהלכה קי"ל כרבנן דאל"כ מעיקרא לק"מ דשמא פריך ליה מדר' יוחנן אף על גב דס"ל כר"י כיון דהלכתא כוותיה ולא מסתבר ליה דת"ק וחנני' תרווייהו דלא כהלכתא דאל"כ מאי פריך מהא דשני בתים בשני צידי רה"ר ומאי קושי' דלמא ברייתא אתי' כר"י וע"כ דלא מסתבר ליה לאוקמי ת"ק וחנניא דלא כהלכתא ודוחק לומר דדוק' כיחידאה דלא כהלכתא לא מסתבר ליה לאוקמי אבל כרבנן שפיר מצי אתי אף דלא קי"ל כוותייהו דאכתי קשה מנ"ל להתו' להקשות דלמא המקשן לא מסתבר ליה לאוקמי ברייתא זו דלא כהלכתא אלא ודאי שדעת התוספות דאף על גב דר' יוחנן אתי כר"י מכל מקום אנן כרבנן קי"ל ולא מסתבר להו לומר דעיקר שקלא וטריא דש"ס אליבא דר' יוחנן דס"ל הלכתא כר"י כדאמרינן כאן ולא ס"ל משום דכיון דרב יהודה משני לה במבואות המפולשין וכן רב יוסף אמר ר"י אמר רב מחלוקת בסרטיא מכאן כו' וכולהו אמוראי שם בהכי אזלי משמע מזה דכולהו לא מצי מוקמי ברייתא בר"ה גמורה וכרבנן דלא מסתבר דכולהו כר"י ס"ל ולא כרבנן ולכך הוכרחו התוספות לומר דהכי פריך דמדר"י נשמע לרבנן אמנם בעל המאור פ' עושין פסין כ' וכל לחומרא חיישינן לדר"י דקאי ר' יוחנן בשיטתי' והא דמייתי ראיה מדברי ר"י לפרש דברי חכמים בפ"ק ה"ק מדר"י נשמע לרבנן כו' מבואר דאף דס"ל לפסוק כר"י דר' יוחנן ס"ל כוותי' מכל מקום אכתי קשיא ליה דמאי מקשה בפ"ק מדר"י דשמא תנא דבריית' קאי כחכמים ולכך הוצרך לשנויי דמכל מקום מדר"י נשמע לרבנן אבל בדברי התוספות אין נלענ"ד לפרש כן אלא משמע מדבריהם דכיון דרבנן פליגי הלכתא כוותייהו וכן נלענ"ד מדברי התוספות שם ד"ה חייבין עליה שהקשו כיון דר"י אליבא דר"י ור"י אית ליה ב' מחיצות דאורייתא ותירצו דמיירי במפולש מכל צד ע"ש ואם כן כיון דלא קי"ל כר"י בשני מחיצות ממילא דלית הלכתא כר"י גם בהא דהא מדברי התוספות משמע דהא בהא תליה דר' יוחנן דסבר כר"י גם בב' מחיצות כוותיה ס"ל ואף שדברי התוספות בזה צ"ע כמ"ש אא"ז מהרש"א דמה"ת לא נאמר דר"י ס"ל בהא כר"י ובהא כרבנן ומה שתירץ דממ"נ הוי חולין בעזרה הוא תמוה מאד דכיון דלאו הא בהא תליא מה חולין בעזרה יש כאן וכ"כ הרמב"ן במלחמות והריטב"א לתרץ קושי' התוספות וכ"כ ד"ז בת"ח מכל מקום עכ"פ שיטת התוספות דמלתי' דר"י כחד תנא הוא וכן מבואר מדברי בעהמ"א ואם כן ממ"נ אם נימא דגם בהא קי"ל כר"י אם כן פשיט' דלא הוי רה"ר היכא דאיכא ב' מחיצות שלימות אם לא שפרוץ במלואו לכל צד ואם לא קי"ל כר"י אם כן סגי בשם ד' מחיצות ודברי בעהמ"א שכתב דר' יוחנן כר"י דמבטלי מחיצתה וב' מחיצות דאוריית' וכל לחומרא חיישינן לדר"י משום דקאי ר"י בשיטתי' כו' זה צ"ע דאם יש לנו לפסוק כר' יוחנן אף על פי שפוסק כר"י לגבי חכמים אם כן גם לענין ב' מחיצות יש לנו לפסוק כוותי' ומדבריו משמע שסובר דודאי ר"י בכולי מלתא סבר כר"י אלא דאנן לית לן למנקט כוותי' רק בהא דס"ל לר' יוחנן כוותיה לחומרא דהיינו לענין דמבטל מחיצת' ולא במאי דקאי כוותיה לקולה דהיינו לענין ב' מחיצות וכ"כ בפ' כל גנות בפלוגתא דר"י ורבנן דכרבנן נקטינן לחומרא ע"ש ומכל מקום מפולש גם כדבריו מבואר דלית לן למנקט חומרא דתרווייהו חומרא דר"י דרבים מבטלי וחומר' דרבנן דב' מחיצות לאו דאורייתא רק היכא שהוא לכל צד דליכא אף חדא מחיצה דלא בקעי רבים ובהכי מוקי ההיא דירושלים כו' וההיא דחצר שנפרצה ורבים נכנסין כו' דאז חיישינן לחומרא דר"י דאף דאיכא שם ד' מחיצות מבטלי רבים אבל היכא דאיכ' ב' מחיצות מעלייתא וגם שם ד' מחיצות אין כאן בית מיחוש לחוש לחומרת שניהן אע"ג דהנך תרי חומרי לאו הא בהא תליא ובאמת בעירובין דף ו' מסקינן דכי לא סתרי אהדדי שפיר עבדינן כתרי חומרא ודוחק לומר דהתוס' קשי' להו דלפי מה דס"ד התם גם במבוי עקום דרמו עליה חומרא דרב ושמואל נמי הוי סתרי אהדדי כיון דהך מבוי בין למר שרי וכמו שכתבו התוס' שם ואהא קשיא להו דתיקשי אדר' יהודה דאמר ירושלים כו' דהיאך רמי עלה חומרא דר"י ורבנן דמשמע דהתוס' קשיא להו למסקנא דמסיק דר"י כר' יהודה ואם כן הך מסקנא באמת אתי' כמסקנא דרב שיזבי דהיכי דלא סתרן עבדינן כתרי חומרא וגם כי מדברי בעהמ"א נראה דגם לדינא כן הוא דלא חיישינן לחומרא רק לדר"י והיינו כשמפולש לכל צד אבל לא למנקט תרי חומרי ואפשר לומר בשיטת התוס' ובעהמ"א דודאי לא מסתבר לומר דבסברא בעלמא פליגי מר מסתבר ליה שם ד' מחיצות חשיבי טפי דלא מבטלי ליה רבים וב' מחיצות לא חשיבי כלל ולמר הוה איפכא אלא כיון דמחיצות הל"מ וכדאמרינן כי אתאי הלכתא לגוד ולבוד כו' וכל דיני מחיצות בכללן ולאו דוקא לר"מ איתמר דגם לר"י כן הוא אלא דלר"י צריך הל"מ לשיעור מחיצה יו"ד גם כן אבל ודאי שכל דיני מחיצות הל"מ הם וכ"ע סבירא ליה שכך נאמרה הלכה דרבים לא מבטלי מחיצתה וסבירא ליה לרבנן דזה קאי אשם ד' מחיצות אבל ב' מחיצות לאו דאוריית' כלל ור"י סבר דב' מחיצות דאורייתא ומסתבר טפי לאוקמי הל"מ דרבים לא מבטלי אהא דאיכא ב' מחיצות מעלייתא מלאוקמי אשם ד' מחיצות דליכא ב' מעלייתא. ולפי זה נכון דברי התוס' ובעהמ"א דאם נימא דר"י כר' יהודה דסבירא ליה בשם ד' מחיצות דמבטלי אם כן ע"כ לומר דהל"מ דרבים לא מבטלי מחיצתא היינו בב' מחיצות דאורייתא וכמו דסבירא ליה לר"י ואם ננקוט דרבים מבטלי וב' מחיצות לאו דאורייתא הוי סתרי אהדדי ובכה"ג לא נקטינן תרי חומרי כדאיתא בעירובין ובחולין דף מ"ג גבי תורבץ הוושט ועיין מג"א סי' תצ"ג והוא נכון לענ"ד: והנה מדברי המגן אברהם סימן שס"ג ס"ק למ"ד שכתב וז"ל וצ"ע דכתבו התוספות דף כ"ב ותימא דא"י תעשה רה"י כו' ע"ש מבואר דסבירא ליה דקי"ל כרבנן דאל"כ אף בלא דברי התוס' צריך לומר דמיירי במקום שאין ספינות עוברים דהא לר"י אף במחיצה עשויה בידי אדם אתו רבים ומבטלי וכן מבואר מדברי המגן אברהם שם ס"ק מ' שכתב ולפי מה שכתב סעיף כ"ט בשם התוס' צריך לומר דלא בקעי בו רבים כו' ולדברי ר"י ע"כ בל"ז צריך לומר דמיירי שלא בקעי בו רבים או דמיירי בעשוי' בידי אדם כמש"ל