בית אפרים צ

כרבנן דרבים לא מבטלי מחיצתא ואין לחלק דהתם בפרצה בעשר משא"כ כשהוא רחב י"ו אמה ובקעי רבים שפיר מבטלי אף לרבנן ז"א דהא מהך מתני' מפשיט רבה לרחבא אאיבעי' דתל המתלקט דמיירי שבוקעין בו רבים ברוחב י"ו אמה דהא מבעי' ליה אם חייב עליה משום רה"ר וכן מבואר בריטב"א שם דאיבעיא דתל שבוקעין בו ס' רבוא ברוח' י"ו אמה אלא ע"כ דלענין בקיעת רבים אין לחלק בכך דאם נימא דרבים מבטלי ברוחב י"ו אמה ואף בפחות מזה נמי מבטלין המחיצות ואין הפרש בין י"ו או פחות רק לענין שאם אין רחב י"ו אף שאין מחיצות אין לו דין רה"ר וכן מוכח מהא דפריך אההי' דגבי פסין אמרינן אליבא דרבנן דלא מבטלי מהא דאמר ר"י ירושלים כו' אף על גב דפסין אינו רק י"ג אמה ושליש וכ"כ הריטב"א שם (ובדברי התוספות בזה אבאר לקמן אי"ה) ובכמה דוכתי דלענין בקיעת רבים אין חילוק בין י"ו אמה או פחות ועוד נראה דודאי הך מתני' דחצר שהרבים נכנסין כו' סתמא מתניא ומיירי אף שנפרץ ביותר ויש בפרצה י"ו אמה ואף על גב דפירצה אוסרת בחצר ביותר מעשר מכל מקום שפיר הוי רה"י לשבת לזרוק אבל לא לטלטל והא דקרי ליה רה"י לפי שאינה רה"ר וכמו דמשני עולא בשבת דף ו' אהא דתני התם הבקע' בימות החמה רה"י לשבת ואף על גב דרב אשי לא ניחא ליה בהכי דרה"י קתני מכל מקום גם לרב אשי אסור לטלטל אלא שהזורק לתוכה חייב וה"ה לענין חצר שנפרצה יותר מעשר דהא לא גרע מפסי ביראות דלרבנן הזורק לתוכם חייב כדאמר ר"א הזורק לבין פסי ביראות חייב ועיין בריטב"א עירובין דף ט"ז שכתב לענין שבת פרצה יותר מעשר או פרוץ מרובה אוסר כל המבוי וכל החצר מפני שמוציאו מרה"י ועושה אותו כרמלית עכ"ל נראה דכרמלית לאו דוקא דכרמלית הזורק לתוכו פטור וחצר שנפרצה ביותר מעשר אפילו משני רוחות אסור בטלטול ומכל מקום הזורק לתוכו חייב דמכל מקום לא נפיק מכלל רה"י לענין זה והלכך כיון דמיירי בכל גווני שפיר מדייק מינה רחבא להך דתל המתלקט דאף שרוחב י"ו אין חייב משום רה"ר והא דאמרינן דאי מההיא ה"א ה"מ לזרוק קמ"ל רב אפילו לטלטל היינו בגוונא דמיירי רב שאין הפרצה יותר מעשר ואפ"ה הוה ס"ד דמתני' דקאמר רה"י לשבת רק לענין לזרוק קאמר ולטלטל אפילו אינה רק כעשר אסור וקמ"ל רב דאפילו בטלטול חצר מותרת והיינו כשאינה רק כעשר ובהכי א"ש לענ"ד מה שהקשה הריטב"א בדף כ"ב דמה מותיב רחבא מהא דחצר שהרבים כו' נימא לעולם רבנן וקמ"ל דהוי רה"י אפילו לטלטל ותירץ דהא לא משמע לן ממתני' תדע דבפ"ק אמרינן אי מתני' ה"א ה"מ לזרוק כו' ואי מוקמינן לה הכי אם כן תיקשי מאי קמ"ל רב ואף שתירוצו אמת דמלשון רה"י לשבת לא מוכח היתר טלטול כמש"ל מש"ס דשבת במתני' דבקעה בימות החמה מ"מ לפי מ"ש בלא"ה לק"מ דכיון דמתני' משמע ליה דאף ברחב י"ו מיירי א"כ ע"כ הא דקאמר רה"י לשבת אינו לענין היתר טלטול כלל הרי ביררנו שיטת הרי"ף והרא"ש לפסוק כרבנן ואף שהרמב"ן במלחמות לא כ"כ בשיטת הרי"ף יבואר אי"ה לקמן: ועתה נבא לשיטת הרמב"ם הנה הרמב"ם בפי' המשנה כתב בפירוש שאין הלכה כר"י וכ"כ הר"ע מברטנורא וכן בחבור הרמב"ם פי"ז מהלכות שבת הלכה ל"ג כתב הזורק מר"ה לבין הפסים חייב הואיל ויש בכל זויות וזויות מחיצה גמורה שיש בה גובה יו"ד ויותר מד' כו' ואפילו היו רבים בוקעין ועוברין בין הפסים לא בטלו המחיצות והרי הן כחצירות שהרבים בוקעין בהם והזורק לתוכם חייב ומותר להשקות הבהמה ביניהם כו' עכ"ל מבואר שפסק כחכמים וכר"א דס"ל הכי וביאר הטעם משום שיש כאן שם ד' מחיצות וכמ"ש בש"ס וה"ה שם כתב דבש"ס אמרו דר"י ס"ל דבעי דלתות נעולות בלילה אבל ר"א ס"ל כחכמים ופוסק רבינו כמותו וכ"כ בהגמי"י שם שהרמב"ם פוסק כחכמים ולא כר"י וכן איתא בפ"ק דשב' למעוטי דר"י ע"ש עכ"ל ומדלא הביאו ה"ה והגמי"י שום חולק בזה נראה שגם דעתם כן וכן מבואר להדיא בדברי ה"ה שם הלכה יו"ד שכתב הרמב"ם שני כותלים בר"ה והעם עוברים ביניהם כו' וא"צ לנעול הדלתות בלילה וכתב ה"ה וסובר רבינו דלא בעינן ננעלות בלילה שכחן של מחיצות יפה דרבים לא מבטלי ליה וכדעת מי שאומר כן בפרק עושין פסין כו' ודברי רבינו עיקר לפסוק דלא כר"י מכח ההיא דעושין פסין וכ"כ הכ"מ שם בשם הרשב"א בתשובה שהרמב"ם סובר שלא העמידו ברייתא במבואות מפולשין לר"ה אלא משום הא דר"י כו' ואיהו ז"ל סבר שאין הלכה כר"י אלא כר"א תלמידו והלכך אפילו לר"ה מערבין ופסק נמי כחנניא דבעי דלת מכאן אלא שאני תמה האיך הצריך דלתות כו' ואולי מ"ש בשני כותלים בר"ה והעם עוברים ביניהם היינו מבואות המפולשין לר"ה וכן נראה ממ"ש בפ"א מעירובין כו' עכ"ל ודברי הרשב"א בתשובה הוא בתשובה חלק ג' סימן רס"ט ושם כתב וז"ל ואיהו ז"ל סבר דאין הלכה כר"י אלא כר"א תלמידו ואף על גב דר"א תלמיד אצל ר"י כיון דקאי כרבנן דר"י כוותיה סבירא לן והלכך אפילו לר"ה מערבין כו' ע"ש (ובכ"מ השמיט זה) עכ"ל ובאמת שהריטב"א כתב מטעם זה לפסוק כר"י דר"א תלמידו הוא ואין הלכה כתלמיד במקום הרב והרשב"א מיישב זה משום דר"א קאי כרבנן וכבר כתבתי לעיל כמה ראיות לפסוק כר"א דקאי כרבנן וסתם משניות דטהרות כוותייהו אזלא וגם יש לומר כיון דר"א לא היה תלמיד מובהק רק תלמיד חבר של ר"י כדאיתא בירושלמי פ"א דסנהדרין שפיר מצינן למפסק כוותיה וגם כי בכללי הש"ס איתא דוקא כשנחלק בפניו ועיין בשו"ת חוות יאיר סימן צ"ד וגם לפי מ"ש לעיל יש לומר דאמוראי נינהו אליבא דר"י ואין להאריך בזה: אך מ"ש הרשב"א לפרש דברי הרמב"ם דעל מבואות מפולשין קאמר וראייתו מפ"א דעירובין דגם הרמב"ם סובר דצריך נעולות בלילה כר"י זה תימא לענ"ד שהרי הרמב"ם פסק להדיא כר"א לענין פסי ביראות וכמש"ל ובש"ס משמע דהא בהא תליא וה"ה פ"א דעירובין כתב שלא דקדק הרמב"ם בדבר לפי שאינו מקומו וכתב ננעלות בלילה אף על גב דסגי בראויות לנעול ע"ש ועוד אני תמה על הרשב"א איך רוצה להעמיס בדברי הרמב"ם דמיירי לענין מבואות המפולשות שהרי הרמב"ם מסיים בה אבל צוה"פ או לחי וקורה אינם מועילין בהכשר רה"ר ונראה בעליל שדברים אלו העתיק הרמב"ם מלשון חכמים שאמרו לר"י אין מערבין ר"ה בכך דמיירי ברה"ר גמור וגם כי הרמב"ם כתב להדיא בהל' א' מבוי שיש לה שני כתלים והעם נכנסין ברוח זו ויוצאין בשכנגדה הוא הנקרא מפולש ובהל' ג' כתב האיך מתירין מבוי מפולש עושה לו צוה"פ מכאן ולחי וקורה מכאן מבואר להדיא דפסק כאוקימת' דש"ס שהפלוגתא במבואות המפולשין ופסק כת"ק דבצוה"פ סגי והיינו כשאין רחב ט"ז אמה בין הכתלי' שעכ"פ בין הכתלים אין לו דין ר"ה ובהלכ' יו"ד שכתב שני כתלים בר"ה והעם עוברים ביניהם מיירי שרוחב ט"ז אמה בין הכתלים ולכך בעי דלתות וכן מבואר מדברי ה"ה אך מ"ש ה"ה בטעמא דלא בעי דלתות נעולות משום דרבים לא מבטלי מחיצת' וכר"א צ"ע דהא בש"ס מפלגינן לרבנן בין היכא דאיכא שם ד' מחיצות דאז לא מבטלי משא"כ היכא דליכא רק שני מחיצות וכן מבואר בדברי הרמב"ם שהבאתי לעיל דדייק טעמא דפסין הואיל ויש בכל זויות מחיצה גמורה כו' ולפי זה כאן שאין שם רק שני כותלים שפיר אמרינן דמבטלי ולכך אין צורת הפתח ולחי וקורה מועיל בר"ה ומאי עדיפות' דדלתות שאין נעולות מצוה"פ דאמרינן דרבים מבטלי ובשלמ' כשהם נעולות בלילה אז שפיר אמרינן כמ"ש הרשב"א כיון שאינו מסור לרבים בכל עת וחוסמת היא את העוברים בלילה אין זה רה"ר והביאו ה"ה שם משא"כ בראויות לנעול ולא ננעלו ואם נפשך לומר דכיון שראויות לינעל וראוים לחסום את העוברים גם כן לא מיקרי מסור לרבים אם כן אין זה ענין לההיא דפליגי ר"י ורבנן גבי פסין ואיכא למימר דגם אם נפסוק כרבנן דב' מחיצות לאו דאוריית' וכר"י דאתו רבים ומבטלי מכל מקום בזה לא מבטלי כיון דאיכא דלתות ראויות לנעול ואפשר לומר דודאי צוה"פ ולחי וקורה אין מועיל כיון דליכא רק ב' מחיצות משא"כ אי איכא דלתות ראויות לינעל יש כאן שם ד' מחיצות כיון שנעשו כאן מחיצות לכל צד ואף שאין נעולות ממש כשם ד' מחיצות הוא ובכה"ג אליבא דר"א דס"ל כרבנן לא אתו רבים ומבטלי ולכך שפיר מדמי לה ה"ה לפלוגתא דר"א ור"י בעושין פסין כך נלענ"ד לפי דברי ה"ה. אך לענ"ד מסתבר טפי בשיטת הרמב"ם כמ"ש דכיון דראויות לינעל אין זה רשות המסור לרבים בכל שעה ויליף לה ממבוי מפולש אליבא דחנניא דס"ל שדינו כר"ה ואפ"ה ס"ל לשמואל ור"נ שא"צ ננעלות וכן בההיא דאבולי נהרדעי משמע שהיה ר"ה גמור וכמ"ש ה"ה ובהא מיהא פליגי אדר"י דמצריך נעולים