בית אפרים פט

דמיירי בר"ה גופיה היינו שאין שם רק ב' מחיצות ורחב י"ו ובזה כיון שיש לו דין ר"ה צריך דלתות נעולות אבל בגוף הפלוגתא דלר' יהודה שם ד' מחיצות לא חשיבי ורבים מבטלי ולרבנן חשיבא ולא מבטלי בהא שפיר קי"ל כרבנן ולכך סתם הרי"ף והרא"ש ולא פירשו לומר דהלכה כר"י בהא ולפי מ"ש לקמן גרסת הרמב"ם בש"ס כאן וס"ל כו' בלא"ה א"ש דאף לרבי יוחנן קי"ל כרבנן בהא דשם ד' מחיצות וכן נלע"ד ראיה דהא למה דפשיט רבא לרחבא אליבא דר"י בתל וכיוצא בו כל שהרבים בוקעין הוי ר"ה אף דלא ניחא תשמישתי' ואם כן הנך מתנייתא דפ"ו דטהרות חצר שהרבים נכנסין לה בזו כו' ומבואות המפולשין אתי כרבנן ודוקא ההיא דשבילי בית גלגל מתוקמא אף כר"י כדמשני התם יהושע אוהב ישראל היה כו' וכמבואר בתוס' ד"ה יהושע ע"ש ואם כן הא קי"ל הלכה כסתם משנה וסתם משניות דטהרות כרבנן ואף דהוי מחלוקת בעירובין מכל מקום מחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם ואף על גב דבב"ק דף ק"ב אמרינן דבתרי מסכתות אין סדר למשנה ולא אמרינן בהא הלכה כסתם מכל מקום הכא איכא תרי סתמא וגם גוף הפלוגתא שנה רבי בלשון חכמים עיין בב"ק דף ק' ד"ה כסתם יחידאה ובשבת דף פ"א ד"ה והאמר ר"י דר"י אית ליה דאפילו בתרי מסכתות הלכה כסתם ולפי"ז לכאורה קשיא דר"י אדר' יוחנן דהכא קאמר ירושלים כו' ואם כן אין הלכה כרבנן ור' יוחנן הוא דאמר הלכה כסתם משנה ואפילו בתרי מסכתי הלכה כסתם ולכאורה אפשר לומר כדאמרינן בחולין דף מ"ג דאמוראי נינהו ואליבא דר"י ולפי"ז פשיטא דאנן לדידן דתפסינן עיקר כמ"ד אליבא דר"י הלכה כסתם משנה ממילא דאדחייא לה הא דאמר ירושלים כו' לענין שם ד' מחיצות מהלכה ואין למדין משם רק לענין זה דר"ה בעי נעילה היכא דליכא שם ד' מחיצות. אבל עדיין צ"ע לפי מה דאיתא בחולין שם דרבה בב"ח אמר בשם ר"י הלכה כסתם משנה ואיהו גופיה הוא דאמר משמיה דר"י הך מלתא דירושלים כו' אם כן קשי' רבה בב"ח אהדדי ולכאורה אפשר לומר דרבה בב"ח לא ס"ל כדפשיט רבא לרחבא דלר"י חייבין גבי תל משום ר"ה אף דלא ניחא תשמישתי' אלא ס"ל דר"י דוקא גבי פסין דניחא תשמישתי' אמר הכי ואם כן שפיר אתיין הנך מתניתין דטהרות כר"י וס"ל דהלכתא כוותי' אלא שז"א שהרי התוספות ד"ה תל המתלקט כתבו לא הוה שמיע ליה הא דאמר ר"י מעלות ומורדות שבא"י אבל בח"ל חייבין הרי מבואר דר' יוחנן גופיה ס"ל אליבא דר"י דאפילו לא ניחא תשמישתי' הוה רה"ר ואפשר לומר לפום מה דאיתא שם אמר ר' יצחק בר' יוסף א"י אין חייבין עליה משום ר"ה יתיב ר"ד וקאמר להא שמעתא א"ל אביי כו' דלמא מעלות ומורדות קאמרת א"ל קרקפתא כו' איתמר נמי כי אתי רבין כו' אם כן נראה דהך מימרא דר"י דמעלות ומורדות כו' אליבא דר' יצחק בר' יוסף איתמר ור"י בר' יוסף איהו דאמר אליביה דר' יוחנן דלא אמרינן הלכה כסתם משנה כמבואר בחולין דף מ"ג ולדידי' שפיר יש לומר אליבא דר' יהודה דאף דלא ניחא תשמישתי' הוי רה"ר ומתניתין דטהרות כרבנן ואפ"ה שפיר סבר ר' יוחנן דהלכה כר"י ולכך קאמר ירושלים כו' משא"כ רבה בב"ח דאיהו גופי' ס"ל הלכה כסתם משנה ע"כ דלא ס"ל הך מימרא דאמר ר"י מעלות ומורדות כו' ולא ס"ל כדפשיט רבא לרחב' אלא ס"ל דאף לר"י מפלגינן בין ניחא תשמישתי' או לא ואתיין סתם מתניתין דטהרות כר"י וכיון דמפשיטות דברי הש"ס משמע דנקטינן הך מימרא דר"י דאמר מעלות ומורדות כו' וכדפשיט רבא לרחבא דר"י לא מפליג בין ניחא תשמישתי' או לא ואם כן ע"כ דמתניתין דטהרות אתי' כרבנן ואם כן אף לרבה בב"ח אמר ר"י גופיה יש לפסוק כן דאיהו ס"ל דאף בתרי מסכתא יש לפסוק כסתם אלא דאיהו ס"ל לפלוגי בדר"י בין ניח' תשמישתי' ואם כן אין כאן סתם דלא כר"י ואנן לא קי"ל כוותיה בהא אלא כאינך אמוראי אליבא דר' יוחנן וכדפשיט רבא לרחבא וממילא הוה סתמא כרבנן והלכתא כוותייהו וכן משמע מדברי הש"ס בשבת דף ו' דתני בברייתא זו הוא רה"ר ואמרינן עלה למעוטא אידך דר"י דתנן ר"י אומר אם היה דרך הרבים כו' ואף דמחלוקת במתני' וסתם בברייתא אין הלכה כסתם מכל מקום מדברי הש"ס שם משמע דהא ברייתא הלכתא פסיקתא היא ושקיל וטרי בה טובא לאסוקי ברייתא כהלכתא וכן מבואר מדברי התוספות ישינים שם שכתבו ולא בעי למימר דזו היא רה"י גמורה למעוטי דרבנן דאם היה רה"ר כו' ועוד ניחא ליה לאוקמי טפי כרבנן עכ"ל משמע להדיא דכרבנן קי"ל: ועוד נראה ראיה ברורה מהא דאמרינן בעירובין דף ח' אמר ר"י בר אבא אמר רב מבוי שנפרץ במילואו לחצר כו' הא נמי תנינא חצר שהרבים נכנסין לה בזו כו' אי מהתם ה"א ה"מ לזרוק אבל לטלטל אימא לא קמ"ל מבואר מזה דהך מתני' דחצר שהרבים נכנסין כו' הלכתא היא וקי"ל כוותה והך מתני' ע"כ רבנן היא לפי מה דפשיט רבא לרחבא דלר"י אף דלא ניחא תשמישתי' מבטלי רבים ומוקי להך מתניתין כרבנן (ומה שנרשם בצידו תוספתא פרק ו' דטהרות הוא ט"ס כי הוא משנה ערוכה שם סוף הפרק) ואם כן מבואר דהלכתא כוותייהו וכן מבואר להדיא בדברי הרי"ף אמר רב כו' חצר מותרת ואף על גב דבקעי ביה רבים כדתנן חצר שרבים נכנסין בזו כו' וכ"כ הרא"ש אלא שהוסיף בדברי הרי"ף ובלבד שלא תהא הפרצה יותר מעשר וכ"כ רש"י והיינו משום דפרצת החצר שיעורו בעשר וכל שנפרץ יותר מעשר אינו כפתח אלא רואין אותו כפרוץ במלואו אבל אם עשה לה צוה"פ אפילו ביותר מעשר מהני כדאי' בדף ט"ו נפרצה ביותר מעשר היו שם קנים הדוקרנים כו' אפילו ביותר מעשר מותר ואף לרב דס"ל צריך למעט מודה הוא דהתם אין צריך כמ"ש התוספות דף וא"ו ד"ה רב ודף כ"ב ד"ה והאמרינן ע"ש והא דאמרינן התם דלרבה דוקא זה שלא כנגד זה אבל זה כנגד זה אסור היינו המבוי אבל החצר מותר בכל גווני אפילו לרבה וכמבואר מדברי רש"י וכמ"ש מהרש"ל שם באורך (וכן מבואר מחידושי הריטב"א דעיקר הדיוק דרב מיירי זה שלא כנ"ז דאל"כ אף בעירבו אסור משום פרצה ע"ש ונראה מדבריו שהיה לפניו נוסחא אחרת בדברי רש"י ע"ש אך מצאתי תנא דמסייע לדברי אא"ז מהרש"א בש"ג בשם ריא"ז שכתב אם היה פרצת רה"ר מכוונת כנגד פרצת המבוי הרי פרצת רה"ר אוסרת המבוי והחצר) ודברי אא"ז מהרש"א שם בפירוש דברי רש"י תמוהין לענ"ד ואף שדברי רש"י צריכין ביאור במ"ש ומלתי' דרב למשתרי חצר מינה משתמע (ויש נוסחאות שכתב בהו מינה מסתמא וליתא לענ"ד אלא צריך לומר מינה משתמע) ואפילו זה כנגד זה וכ"ש זה שלא כנ"ז כו' דהא אמרינן אי מהתם ה"א ה"מ זה שלא כנ"ז וכמו שהקשה מהרש"א נלענ"ד כוונת רש"י דודאי קושטא דמלתא הוא דהך מתני' מיירי אפילו זה כנגד זה וכדמוכח מהא דמותיב רחבא לרבא מהך מתני' דחצר שהרבים נכנסין כו' ולא שני ליה דהתם מיירי זה שלא כנגד זה אלא ע"כ דמסתמא מיירי אף זה כנ"ז אלא שאפשר לומר דהא דפשיטא ליה לרבא ורחבא דמיירי. אף בזה כנ"ז היינו ממלתי' דרב דקאמר חצר מותרת ואשמעינן דמתני' אף בזכ"ז מותר אך לרבה דמלתי' דרב בזה שלא כנ"ז מיירי אם כן לא שמענו ממלתי' דרב היתר דזה כנ"ז ועל כן הא דפשיטא לן דמתני' מתרת אף זה כנ"ז היינו מגופא דמתניתין דמסתמא מיירי אף שהוא זה כנגד זה וממילא דכ"ש זה שלא כנגד זה וא"ש דברי רש"י מ"ש ומלתיה דרב למשתרי' חצר מינה משתמע ואפילו זה כנגד זה ורצה לומר דאליבא דרבה צ"ל דסתמא דמתניתין אף בזה כנ"ז הוא כדמשמע בדוכתא אחריני דחצר מותר אף בזה כנ"ז וא"כ כ"ש זה שלא כנ"ז ולא אשמעינן רב במלתי' מידי לענין חצר (ולפי"ז אפשר לקיים שני הנוסחאות יחד וכצ"ל מינה משתמע מסתמא אפילו זה כנ"ז כו' וכן משמע מלשון רש"ל שכתב גם מפירש"י כו' משתמע מן הסתם אפילו זה כנ"ז וכוונת רש"ל בזה ג"כ כמו שכתבתי דודאי פשטא דמתני' אף בזה כנ"ז אלא דלתרץ דלא תיקשי על רב מאי קמ"ל תנינ' חצר שהרבים כו' אנו צריכין למשכוני נפשיה אדרב ולמימ' דאשמעי' דלא נטעי לפרש מתניתין זה שלא כנ"ז אבל לרבה ע"כ רב מיירי שלא כנ"ז וא"כ אף אם נוקי מתני' בשלא כנ"ז לא מתרצא מלתיה דרב שוב לית לן לאפוקי מתניתין מפשטיה דמשתמע מסתמא אף זכ"ז כך הוא כוונת רש"י לפמ"ש רש"ל אלא שאני הוספתי דע"כ מוכח מהך דרחבא ורבא דמתניתין מיירי אף זה כנ"ז ואליבא דרבה ע"כ דסתמא דמתניתין בכה"ג מיירי ומכ"ש לפי מה דמשמע מהריטב"א דגרס בעי רחבא מרבה וכן נראה עיקר א"כ אליבא דרבה גופיה מוכח דסתמא דמתני' מתפרשא אף כנ"ז) ויש לי לפרש עוד בענין אחר וקצרתי: וממ"ש מבואר דהך מתניתין דחצר שהרבים נכנסין לה הלכתא היא ופסקוה הרי"ף והרא"ש וכל הפוסקים וממילא דהלכת'