בית אפרים פה

להחמיר בו טפי ממבוי והצריכו תיקון גדול ולא סגי ליה בלחי וקורה והלכך כשאנו באים ללמוד לענין עומד מרובה על הפרוץ שאין אנו דנין על עיקר תקנת חז"ל להצריך תיקון אלא ללמוד לענין דבמקום שהצריכו תיקון אי מהני תיקון זה דעומד מרובה כגון ההוא דעושה פס ד' וכיוצא בו ושפיר אנו לומדים בק"ו דהא חזינן בחצר שאף במקום שהצריכו חז"ל תיקון כגון שנפרץ במלואו או ביותר מעשר ולא סגי ליה בתיקון קל דלחי או קורא וחמיר בזה ממבוי מכל מקום מהני ליה תיקון דעומד מרובה כו' (ומ"ש רש"י ניתרת בעומד מרובה כו' ונשתייר שם מן העומד כו' צ"ע די"ל דבכה"ג מעיקרא לא הצריכו תיקון בחצר וקיל ממבוי כמו דקיל לענין זה שאין צריך תיקון כשלא נפרץ במלואו ואפשר דלאו דוקא נקט ור"ל דמהני לתקן החצר ע"י שיעשה שם עומד מרובה וצ"ע) ועל זה פריך מה לחצר שפרצתו בעשר ר"ל שאפילו אם כבר ניתקן מחמת שהיה פרוץ במלואו ושוב נפרץ פחות מעשר לא נתבטל ממנו תורת חצר משא"כ מבוי שפרצתו בד' והוא מבטל תיקון הראשון הרי חזינן דאף במקום שהצריכו חז"ל תיקון לחצר קיל טפי ממבוי ואהא משני רב הונא בריה דר"י מבוי נמי פרצותיו בעשר כו' והשתא אין מקום קושיא ממבוי עקום דבחצר לא דיינינן דין עקום דז"א דזהו לענין תחילת התקנה שתיקנו חז"ל ואקילו בחצר טפי שלא להצריך תיקון בעקמימות לפי שאין קרוב לר"ה ומזה אין לעשות פרכא דעיקר הק"ו הוא במקום שכבר נתחייב תיקון ונכנס בגדר פרצת חצר וכמ"ש וממילא דלק"מ נמי מפרצת חצר מצידו דבקעי רבים שהרי אין מקום חיוב בזה כ"א מדין עקום דמחשב כמפולש להצריך תיקון משני צדדים ובחצר לא עשו חז"ל עקום כמפולש כלל ועיקר הק"ו אינו כ"א על התיקון עצמו אם הוא תיקון המועיל במקום שצריכין לו אם לאו כנלענ"ד: ולפי"ז במבואות שלנו שנתקנו מבואות המפולשים שבהם לסרטיא בצה"פ אם נפרץ באיזה מקום לסרטיא או לבקעה אם נדון בהם דין מבואות המפולשים אז הפירצה שיעורו בד"ט דה"ל כמפולש בעקמימותו שדינו להצריך צה"פ מכאן ומצד השני צריך לחי או קורה משא"כ אם נדון בו דין חצר אפילו תימא שיש מקומות שרחבים יותר מעשר והיה צריכין תיקון חצר מ"ש כיון שנתקנו על ידי צה"פ ואין הפרצה מכוונת נגד מקום הפרוץ וצריך תיקון רק היא מצידו ומדין עקום אתינן עלה ולא שייך בחצר הלכך אף על גב דבקעי בה רבים לית לן בה וזהו ספיקו של המג"א אם מבואו' שלנו יש להם דין חצר לענין זה ומ"ש המג"א וה"ה בעיר המוקפות חומה ונפרץ בה פירצה כו' נראה שדבריו אמורים ע"פ מ"ש הריב"ש סי' ת"ה בעיר המוקפת חומה ואין דלתותי' ננעלת וראשי המבואו' הם מפולשים לסרטיא ביושר או בעקמימות כיון שהעיר עצמה אינה ר"ה שהרי אין הדרכים רחבים י"ו אמה אינה ר"ה אלא כרמלית ודי לה בדלת מכאן ולחי או קורה מכאן והלכך אף על פי שיש שם פתח א' שאין בה דלתות מכל מקום פתח זה לא גרע מלחי או קורה אמנם תקנת העיר היא קלקלתה שכיון שכולה ניתרת לערב את כולה אין מערבין אותה לחצאין כו' שהרי כל העיר כמבוי א' שיש בו לחי בראשו שאין מערבין אותה לחצאין כו'. אמנם נראה שמפני הפרצות שיש בה בטל הכשרה אם הרבים בוקעין בהם ואף על פי שאין בהפרצה יתירה על עשר דאפילו רב חנן מודה דאי בקעי רבים פרצתו בד' כו' ע"ש והובאו דבריו בב"י ורמזם המג"א סימן שס"ג ס"ק ל"ד בקצרה והראה מקום לסימן שס"ה והן הן הדברים שכ' כאן להסתפק דלמא הפרצה מבטלת הכשר העיר דאף על פי שמוקפות חומה אין לה דין חצר כ"א דין מבוי שהוכשר על ידי לחי בראשו או אפילו על ידי צה"פ מכל מקום הא בעינן תיקון בפרצה זו שבצידו וכן הוא דעת כמה גדולים בתה"ד סימן וכמ"ש בסימן שס"ג ואף על פי שכ' שם דאנו אין לנו אלא דברי הש"ע דיש לה דין חצר מ"מ לענין זה כ' דיש להחמיר דאפשר דגם בחצר גופיה לא ברירא ליה בכה"ג שיש שם פרצות שהיו צריכים תיקון מן הדין וכמש"ל כך הוא כוונת המג"א בזה: ואחרי הודיע כל זאת הנה לכאורה היה אפשר לומר דדוקא אם הפרצה בצידו משא"כ כאן שהפרצה הוא בראשו ולא שייך לומר דשבקו פתחא רבא לקצר בהילוך אין לחוש לה אך לפי מה שכתבתי ז"א דנהי דההיא חשש' ליתא מכל מקום בבקעי בה רבים לאו מהאי טעמא אתינו עלה רק מטעם דה"ל כמבוי מפולש מצד זה לצד זה ואפילו אם היא מצידו מכל מקום גם בעקמימות דינו כמפולש ביושר וא"כ מה בכך שבכאן הפרצה הוא אצל צה"פ מכל מקום הרי אנו חוששין שכל העיר היא כמבוי והרי יש כמה מבואות הפתוחים לסרטיא ויש שם תיקון של צה"פ וא"כ פרצה זו אפשר שמכוונת נגד איזה מקום מרוח שכנגדו שהוא פתוח לסרטיא ונתקן בצה"פ וצריך גם כן לחי או קורה לתקן פרצה זו ואפילו אם אינה מכוונת ממש אלא הוא בצד אחר מכל מקום הא גם במפולש בעקמימות כמפולש דיינינן ליה וא"כ נידון דידן היינו ספיקא דהמג"א שאם היינו דנין במבואות שלנו דין חצר היה מקום להקל אבל אחר שאנו נותנין עליהם דין מבוי לחומרא אם כן יש להחמיר בזה: וראיתי בשו"ת פנים מאירות ח"א סימן כ"ה שכתב בשידנווצי היה מבוי פתוח לשוק של עכו"ם ובכלו' המבוי העמידו שער עם צורת הפתח כדינו אך שהיה השער מופלג מב' צידי המבוי יותר מד' טפחים ורבים היו יכולים ליכנס בפירצה מצד זה ומצד זה והעלה הלכה למעשה שאין צריך תיקון אחר. והנה מה שהקשה על הט"ז כבר כתבתי הנלענ"ד בישוב דברי הט"ז בזה ומה שמבואר מדבריו דכיון שפירצות אלו הם מראשו אין חשש דשבקי פתחא רבא כו' כבר כתבתי שלענ"ד יש לחוש בזה מטעם אחר לפי שיש איזה פרצות זה נגד זה או בצידי המבוי שהוצרכנו לתקן בצה"פ ואם כן צריך בפרצה זו לחי או קורה. ומ"ש שם שדעת הרמב"ם דאין חילוק בין בקעי רבים אפילו בפרצה מן הצד והביא ראיה לדבריו מהא דאמרינן ק"ו ממבוי כו' קסבר מבוי נמי פרצותיו ביו"ד ומזה הוכיח הרמב"ם דאפילו בקעי רבים הדין כן דאל"כ לימא מה לחצר שכן פרצתו ביו"ד אפילו בקעי רבים ע"ש כבר כתבתי שאה"ע הביא ראיה מזה להיפך דגם בחצר דבקעי בה רבים פרצתו בד"ט וביארתי מה שיש ליישב זה ומ"מ מ"ש בדברי הרמב"ם הוא אמת שכן הוא דעת הרמב"ם וכמ"ש ה"ה שם אך מ"ש דבזה מיושב מה שהקשה רבינו יהונתן על הרי"ף שלא הביא מלתי' דרב חנן היכא דבקעי רבים בד"ט וכתב דס"ל כהרמב"ם בהא ומדברי הרא"ש מבואר דהרי"ף הביא דברי ר"א ורב אסי בסתם מכלל דס"ל דפרצת מבוי ביו"ד אפילו ליכא גדודי ובשל סופרים עבדינן לקולא ופרצת מבוי ביו"ד כל היכא דלא בקעי רבים ועיין בב"י ביאור דבריו דבין בקעי ללא בקעי על כן אית לן לאפלוגי מדאמר רב במבוי עקום תורתו כמפולש כו' ע"ש ואני תמה שהרי הרי"ף כתב אהא דרב אמי ור"א ואוקימנא בדאיכא גדודי כו' ע"ש הרי להדיא דס"ל כר"ה וכדמוקי בש"ס אליביה מלתא דר"א ור"א ונראה מדבריהם של הפוסקים הללו שאין זה מדברי הרי"ף רק איזה הג"ה מבחוץ והכניסהו בדברי הרי"ף ז"ל: אך מלבד זאת יש לעיין בנדון זה לפי מ"ש אא"ז הגאון בספרו בכור שור בעירובין דאותן קנים של צה"פ צריך שלא יהיו רחוקים מן הכותל ג"ט כמו לחי וראייתו מדברי התוס' דף י"א ד"ה איפכא כו' ע"ש והנה מ"ש שם דבש"ס מבואר טעמא דהרחיק לחי מן הכותל ג"ט פסול הוא משום דהו"ל מחיצה שהגדיים בוקעין בה ולא מטעם דאתו אוירא כו' דבריו הקדושים צ"ע לענ"ד דבש"ס שם קאמרינן דאפילו לרשב"ג דסובר פחות מד' אמרינן לבוד אפ"ה למטה לא אמר משום דהו"ל מחיצה שהגדיים כו' מבואר דהש"ס לא קאמר הך טעמא אלא משום דלא נימא לבוד והיינו משום דאי הוה אמרינן לבוד פשיטא דלא שייך אתי אוירא כו' כמבואר בדף ט"ז בהך דמקיפין בחבלים ע"ש ולזה קאמר הש"ס דלא אמרינן לבוד בכה"ג משום מחיצה שהגדיים כו' וממילא דהך לחי לחוד לאו כלום הוא להיות עליו שם מחיצה לכאן ולכאן דהא אתי אוירא דהאי גיסא כו' אבל ליכא למימר דמשום מחיצה שהגדיים בוקעין בטל הלחי מלהיות עליו שם מחיצה דפשיטא דבלחי לא שייך הא שהרי כל פתח המבוי הוא פתוח כבראשונה ואפ"ה אמרינן דהלחי מתיר משום מחיצה וכן בקורה למ"ד משום מחיצה תיקשי דהו"ל מחיצה שהגדיים בוקעין בה שהרי אין לך מחיצה תלוי גדולה מזו וראיתי בחידושי הריטב"א שכתב דכיון דהקורה רחבה טפח ואמרינן גוד אחית א"כ הו"ל כסתום ע"ש ולפי"ז בלחי נמי מהאי טעמא הוא דהו"ל כסתום ולא איכפת לן בבקיעת גדיים כלל א"כ הא דקאמר הכא דהו"ל מחיצה שהגדיים בוקעין לענין לבוד איתמר דהכי גמירי דבכה"ג לא אמרינן לבוד והרי הוא כאילו לא הפליגו מן