בית אפרים פד

בנותן טעם מה שיש שם גפופין לומר שהרי ניכר שנפרץ למבוי דמה מועיל זה שהרי פרצתו למבוי הוא במלואו ובמקום שהוא מפולש נגדו לר"ה והרי יש כאן מעבר לרבים מר"ה זה לר"ה זה דרך החצר ומבוי ואפילו אם הפירצ' שבכותל החצר לר"ה הוא שלא כנגד הפרצה שמן החצר למבוי וכ"ש אם הוא כנגד זה ועוד דמה היכר יש על ידי גיפופי החצר שבצד הפרצה לומר שנפרץ למבוי ואין להאריך אלא ודאי שהדין עם הט"ז והמג"א בזה דבחצר שרי בכל גווני אפילו אם נפרץ זה כנגד זה ורבים בוקעין שם והטעם משום דהא קי"ל כרבנן דאמרי לא אתו רבים ומבטלים מחיצת' ומ"ש באה"ע תדע מדלא אמר רב רבות' חצר שנפרץ לר"ה מב' צדדים שרי כבר הרגיש בזה ד"ז הגאון בספר ת"ח וכתב ליישב זה ע"ש: והחילוק שבין מבוי לחצר הוא דבחצר כיון שהוא מוקף ד' מחיצות אף על פי שנפרצו בתוכו פרצות פחותה מעשר ובקעי רבי' התם מכל מקום לא גרע מפסי ביראות דאמרינן לא אתי רבים ומבטלי מחיצת' כיון דאיכא שם ד' מחיצות וכדאיתא בדף כ"ב דבהא פליגי רבנן ור"י ואף על גב דפסי ביראות לא הותרו אלא לעולי רגלים התם שאני דניחא תשמישתי' טובא משא"כ בפרצות החצר וכדאמרינן התם בעא מיניה רחבא מרבה תל המתלק' כו' איתיביה חצר שרבי' נכנסין כו' ומוקי לה כרבנן וע"ש בתוספות ד"ה מני אילימ' רבנן במ"ש שם א"כ כיון דלא נפרצה אלא מב' רוחות ולא ניחא תשמישתי' פשיט' דלרבנן דאמרי לא אתו רבים ומבטל מחיצת' דשרי אפילו לטלטל כו' ע"ש וכבר כתבתי דכל פירצות ופתחים קרי ליה לא ניחא תשמישתיה (ועיין בחידושי הריטב"א שם מבואר החילוק בין רבים בוקעין ובין אם היא מעבר ודרך סלולה לרבים) משא"כ במבוי המפולש משני צדדיו לר"ה או שהיה מפולש מצד א' לר"ה והוא פתוח שם במלואו לר"ה וגם בצידו נפרץ בעשר או פחות ובקעי רבים שם דה"ל כמבוי עקום וכמש"ל דדיינינן ליה כמפולש משני צדדים בכה"ג כיון דליכא שם ארבע מחיצות אמרינן דאתו רבים ומבטלי מחיצתה מדרבנן עכ"פ והלכך בעי צה"פ מצד א' ולחי או קורה מצד אחד ולפ"ז פשיטא דגם בחצר שהיה פרוץ במלואו במקום אחד לר"ה אלא שעשו לה תיקון פס ד' או שני פסין משהו ואח"כ נפרץ גם כן בכותל אחד פרצה בעשר או פחות ובקעי ביה רבים דינו כמבוי כיון שגם היא לא היה לו ארבעה מחיצות רק שהכשרנו מקום פלושו לר"ה על ידי ג' מחיצות ותיקון השתא שנפרצה עוד פרצה במחיצה א' מן הג' ומכ"ש אם הפרצה כנגד מקום הפתוח ממש דלא גרע ממבוי מפולש שצריך צה"פ בצד אחד ולזה כיוונו התוספות בעירובין דף צ"ד ד"ה מ"ש מרוח אחת שכתבו ועוד אומר ר"י דסתם חצר אין לה כ"א ג' מחיצות וברביעית פס ד' או ב' משהויין ואיירי שנפרצה ב' רוחות מאותן ג' מחיצות ואף על גב דהשת' כשנפרצה הוי מפולש דבעי לכל הפחות צה"פ היינו דוקא כשנפרצה לר"ה או לבקעה כו' ע"ש ור"ל דהתם שאין לה מחיצה בקביעות רק שהוהשרה על ידי תיקון דינה אם נפרץ במקום אחר כנגדו או בכותל אחר כדין מבוי מפולש משא"כ בהך דחצר שהרבי' נכנסין כו' מיירי שכל המחיצה של החצר קיימת אלא שנפרץ בהם פרצות משני רוחות שהרבים בוקעין דרך שם ובכה"ג לא מבטלי מחיצתא וכמ"ש ובכה"ג מיירי ההיא דמבוי שנפרץ במלואו לחצר ונפרצה חצר כנגדו ובאה"ע הקשה על הט"ז ומג"א מדברי התוספות דף צ"ד ולענ"ד א"ש כמ"ש ולפי מ"ש לא קשי' גם מה שהקשה באה"ע דנימא מה לחצר שכן פרצתו בעשר אף על גב דבקעי רבים תאמר במבוי שפרצתו בד' אי בקעי רבים ולפמ"ש לק"מ דפשיטא שאם החצר פתוח במלואו והוכשר על ידי תיקון גם כן פרצתו בד' ואין לו עדיפות ממבוי כלל כיון דהוי מפולש כמו מבוי רק לפי מאי דס"ד דמבוי פרצתו בד' אף על גב דלא בקעי רבים כר"ה דס"ל הכי אם כן ליכא למימר דטעמא דידי' משום דרבים מבטלים מחיצתו אלא דר"ה ס"ל דכל שהיא ד"ט חשובה היא לחול עליה שם פרצה ולא אמרינן פתחא הוא וצריך לומר לפי"ז הא דקי"ל בחצר שפירצה בעשר אין צריך תיקון מפני שהיא כפתח ולא אמרינן דבד"ט חשיבא פרצה כמו במבוי משום דמבוי שהיא קרובה לר"ה נתנו עליה שם פרצה בד"ט משא"כ חצר כיון שאינה קרובה לר"ה לא נתנו עליו שם פרצה רק ביותר מעשר דווקא ואפילו נפרץ הכותל שהוא לר"ה כיון דעיקר פתיחת החצר אינה לר"ה וכמ"ש התוספות והפוסקים לענין הא דבעינן במבוי בתים וחצירות פתוחים לתוכה וכ"כ המג"א לענין מבוי עקום וא"כ בחצר לעולם שיעור פרצה שלו היא בעשר ואפילו נפרץ במקום אחד במלואו ועשה בו תיקון ושוב נפרץ בכותל אחר פחות מעשר לית לן בה דאמרינן פתחא היא דכל מדת החצר כך הוא בדלא בקעי רבים ולא שייך ביטול מחיצה ואין פרצה שלא חשיבה פרצה כ"א ביותר מעשר דוקא ואם כן פריך שפיר מה לחצר שכן פרצתו בעשר כו' מה שא"כ לדידן דלא קי"ל כר"ה אלא דוקא מחמת בקיעת רבים חשבינן לפרצה בד"ט משום דהוי כמפולש אין לחלק בין חצר למבוי היכא שהחצר היה נפרץ במלואו והוצרך תיקון דאז דינו כמבוי וצריך צורת הפתח והט"ז והמג"א מיירי היכא שלא נתקלקל בשום מקום לגמרי רק שנפרץ באיזו מקומות שהרבים נכנסין בזו ויוצאין בזו ובכה"ג קי"ל כרבנן דלא אתו רבים ובטלי מחיצתא כנלענ"ד. ובתשובה אחרת הארכתי בענין זה והעליתי דשיטת רוב הפוסקים דהלכתא כרבנן ע"ש: איברא שעדיין יש מקום לחלק בין מבוי לחצר אף היכא שנפרץ במלואו ועשו בו תיקון די"ל דוקא כשהפרצה השנית היא מכוונת כנגד פרצ' זו אף חצר כמבוי הוא שהרי הוא מפולש משני צדדיו לר"ה משא"כ אם לא נפרץ כנגדו רק בכותל אחר שלא כנגד זה אף על גב דבמבוי כה"ג צריך תיקון מדין מבוי עקום וכמש"ל מכל מקום בחצר לא דיינינן ביה דין מבוי עקום וכמ"ש המג"א סימן שס"ג ס"ק כ"ז לפי שחצר אינה קרובה לר"ה. (ואף על גב דהמג"א שם כת' דעקמימותו דאין קרובה לר"ה א"צ תיקון א"כ כה"ג דנפרץ מצידו לר"ה יש להצריך תיקון כי קרוב הוא לר"ה נראה דלא כ"כ אלא דאף על גב דלענין להצריך צה"פ בראשו שם מבוי עליו מכל מקום לענין עקמימותו נשאר עליו דין חצר מה"ט אבל לענין חצר גופא שכ' שם שאין לחלק בין עקום לשוה היינו אפילו בכה"ג שהוא פתוח לר"ה) ואם כן אף על פי שנפרץ מצד אחד במלואו ועשו לו תיקון ונפרץ גם כן מצידו בד"ט ובקעי ביה רבים לא איכפת לן כיון שאינו מפולש אלא דמדברי התוספות דף צ"ד שכתבו דמיירי שמחיצה רביעית פתוחה ועשו תיקון ואח"כ כתבו דאם נפרץ משתי רוחות הוי מפולש וצריך צה"פ ולכאורה לפי מה שכתב יש לומר דאף על גב דנפרץ משתי רוחות מכל מקום נפרץ זה שלא כנגד זה אלא ודאי דאף בכה"ג חשבינן ליה כמפולש אלא שעדיין יש לומר דדוקא התם דבעו התוספות לאוקמא שהיה רוח הרביעית פתוח רק שהיה לו פס ד' או ב' משהו ולא מוקמי לה בתיקון צה"פ דזה הוי כסתום ומש"ה בנפרץ משני רוחות שוב הו"ל כמפולש משא"כ בחצר שעשו לו תיקון בצה"פ הו"ל כסתום מד' רוחותיו ואפילו תימא דאם נפרץ כנגדו ממש לר"ה דינו כמבוי מפולש דלא מהני ליה צה"פ מצד א' וצריך לעשות מצד השני לחי או קורה גם כן מכל מקום אם לא נפרץ כנגדו ממש אף על גב דבמבוי כה"ג בעי לחי או קורה מדין מבוי עקום בחצר אין צריך והא דלא פריך מה לחצר שפרצתו בעשר אף בחצר שהוכשר על ידי תיקון צה"פ מכל מקום אם נפרץ מצידו בעי דוקא יותר מעשר תאמר במבוי יש לומר דבלא"ה קשי' למה לא אמר מה לחצר שלא עשו בו עקום כשוה תאמר במבוי ולכאורה היה אפשר לומר דר"ה בריה דר"י בהא כשמואל ס"ל דאמר מבוי עקום תורתו כסתום ואם כן א"ש הכל אלא שצ"ע דהא אנן קי"ל כרב דאמר תורתו כמפולש ואפ"ה ס"ל להתיר במבוי עומד מרובה על הפרוץ והיינו משום הך ק"ו מחצר ולפי מ"ש הוי ק"ו פריכא דהא חצר קיל ממבוי לענין מבוי עקום ולענין פרצה מצידה היכא דבקעי רבים דבמבוי כה"ג צריך תיקון דה"ל כמבוי עקום ובחצר לא צריך וכמ"ש: ולכן נלענ"ד דבלא"ה קשה אהא דאמר מבוי נמי פרצתו בעשר וקשה דהתינח לענין פירצו מצידו אחר שהוכשר בראשו על ידי איזה תיקון אבל מכל מקום אכתי איכא למפרך מתחלת התיקון דהא חצר אינה צריכה תיקון אא"כ נפרץ במלואו לר"ה או ביותר מעשר ואם נשתייר ד"ט במקום אחד או ד"ט טפח מכאן וטפח מכאן סגי דלא הוי במלואו משא"כ במבוי אף על פי שאין פתיחת כותלו הסמוך לר"ה הוא במלואו אלא שיש בו ד' אמות לא מהני כיון דא"א לדונו משום לחי והלכך חמיר נמי לענין הא שלא יהא ניתר בעומד מרובה על הפרוץ ולכן נלענ"ד דודאי צ"ל בטעמא דמלתא דמקילינן בחצר לומר דדוקא פרוץ במלואו בעינן משום דכל דלאו מלואי דיינינן ליה כפתח אף על גב דבמבוי לא אמרינן הכי משום דחצר אין קרובה לר"ה כמו מבוי ומעיקרא הכי אתקון שלא להצריך תיקון עד שיהיה פרוץ במלואו או יותר מעשר וכל שהגיע לגדר פרצ' גדולה כזו שוב ראוי