בית אפרים עט

דלפי מ"ש מכ"ת בדברי רש"י הא בהא תליא וא"כ מאי פריך א"ה אפילו טהור נמי. אך לאו מפומבדיתא אנן לעיולא פילא בקופא דמחטא ואין דברי רש"י יוצאין מידי פשוטן דכיון דמכ"ת מודה דרש"י בתחלת דבריו דקשי' ליה ממ"ד אין מצוין לא סבירא ליה סברת מכ"ת דלא ניחא ליה דליכול בריה איסורא ולא מצנע ליה אלא סבירא ליה דכיון דאין מצוין להפרישו שפיר מצנע ליה ולא חייש לטמטום לבא באכילת איסור כסברת מכ"ת אין לזוז מזה משום הוכחה דלא ספינן ליה בידים דהא מילתא אחריתי הוא משום לא תאכלו' להזהיר הגדולים כו' שהקפידא הוא על הגדול וניחותא דידיה במה דאכל הקטן אבל מצד הקטן בעצמו אין קפידא כלל בדבר וכמו שמצינו לענין כבוי בשבת דפריך ש"מ קטן אוכל נבילות כו' ומשני בקטן העושה על דעת אביו דבין שעושה כן בשביל שיהא נוח לאביו אסור וכ"ש בספי ליה בידים ואם נימא דנותן לשחוק לא הוי כספי בידים פשיטא שאין קפידא בשביל אכילת הקטן עצמו ולא איכפת לן בהכי שהרי אין מצווה להפרישו ומ"ש מכ"ת שאין עולה על הדעת דזה הוי כמוסר בידים מה שנותן לקטן לשחוק בו פשיטא דלק"מ מה"ט דכתיבנא דכללא הוא כל שהקטן עושה או אוכל על ידי שסובר בדעתו שהוא דעת הגדול ועושה על דעתו ה"ל כאילו הגדול ספי ליה בידים ולכן בדליקה שהקטן עושה כן לפי שסובר שרצון אביו בכך הוא מוזהר עליו כיון שאין עושה לדעת עצמו וכן לענין אכילת איסור כיון שהוא מוסרו לו ואפשר שיאכלנו והאכילה תהיה ע"ד אביו שהרי מידו היתה זאת לו וסובר שניחא לאביו שיאכלנו שפיר הוא מוזהר עליו ואין לחלק דלענין דליקה עושה ע"ד אביו ובאמת ניחא ליה לאביו משא"כ כאן דאביו אין רצונו בכך רק שישחוק בו ובזה לא איכפת לן מה שהוא אוכלו ע"ד אביו הא ליתא דגם בדליקה אין חילוק בין אם באמת ניחא לאביו או לא דאפילו אם באמת לא ניחא לאביו נמי אסור דעיקר בתר מחשבתו אזלינן דאי עבד אדעתיה דנפשיה לית לן בה משא"כ אם עושה לפי שסובר שזה דעת הגדול הוה כאילו הגדול מאכילו בידים וצריך למחות בידו (ואפילו תימא דאיסור דאורייתא אינו כ"א במאכל בידים ממש וכמ"ש בתשובה א' לחלק בין בידים ממש ובין מצוה לקטן באמירה לבד מ"מ איסור דרבנן הוה בזה דדמי למאכיל בידים וכן משמע מלשון הג"א והמגן אברהם וי"ל שכן כוונת רש"י ע"ש) ולכן בההוא דבר טליא וטליותא שרי דאדעתא דנפשייהו קעבדי ומ"ש ממושיט כוס יין לנזיר פשיטא שאין ענין לזה כלל ואין להאריך: ומ"ש בסוגיא דרביצה דמשני בחצי קנה פגום דהא אינו מתקבל בפנים משום בע"מ לק"מ ואישתמיט ליה תלמוד ערוך בחולין שם דף כ"ג והני עופות הואיל ולא פסול בהו מומא דאמר מר תמות וזכרות בבהמה כו' ולכאורה היה אפשר לומר לפמ"ש רש"י בזבחים דף פ"ה ד"ה הואיל וכשרין כו' ומיהו מחוסר אבר לא משום הקריבהו נא כו' וכן מום מגונה עכ"ל א"כ י"ל דגם חצי קנה פגום מום מגונה הוא ואפילו בעופות פסול ועיין בתוס' דזבחים דף ע"ז ע"ב ד"ה הכא בדוקין כו' אך דלפ"ז לא משני מכ"ת מידי דאתי' כר"ע דמכשיר בבעלי מומין דאם עלה לא תרד דהא אמרינן שם לא הכשיר ר"ע אלא בדוקין שבעין הואיל וכשר בעופות וא"כ ממ"נ אי קנה פגום הוי מום מגונה אם עלתה תרד אף לר"ע וע"כ לומר דלא הוי מום מגונה וכמו דוקין שבעין דמי א"כ מעיקרא לק"מ דהא כשר בעופות ואמנם בלא"ה במ"ש כ"ת דכיון דאם עלו לא ירדו מתקבל בפנים קרינן ביה לענין ש"ח כדאיתא בזבחים דף ק"ט צ"ע לענ"ד שאע"פ שגם התוס' כתבו כן לענין דהוי מתקבל בפנים אף דאין חטאת העוף קרב בשבת דה"ל קרבן יחיד מכל מקום כיון דאם זרק הורצה וכן מבואר ג"כ מלשון רש"י שם דכיון דפסולו בקודש אם עלו לא ירדו וחייב משום ש"ח אבל מלשון הרמב"ם בפי"ט מהל' מע"ק כתב אבל קדשים שהיו פסולן בקודש כיצד כגון הלן כו' שנאמר לעשות אותו לד' כל הנעשה לד' חייבין עליו ואלו נעשו להשם עכ"ל וכ"כ בפה"מ ע"ש (ומשמע שגירסא אחרת היתה לו בש"ס או אפשר דמפרש כן מ"ש כל המתקבל פתח אוהל מועד כו') ולפ"ז נראה דלאו באם עלו לא ירדו תליא מלתא וא"כ בבעלי מומין אליבא דר"ע שפיר מודה דמ"מ פטור משום ש"ח כסתם מתני' דפרת חטאת וכעת אין הפנאי מסכים לעיין בזה: והנה לפמ"ש טעמא משום דאין בע"מ בעופות היה אפשר לתרץ קושית התוס' דף כ"ט ע"ב שהקשו דלוקמי בבהמה ובחצי קנה פגום ולפמ"ש א"ש דבבהמה א"א לאוקמי בחצי קנה פגום דה"ל בע"מ וקי"ל כרחסג"ה דאמר דוחה הי' אבא בעל מומין מע"ג המזבח ואפילו לר"ע נמי א"ש לשיטת הרמב"ם שכתבתי דסבירא ליה דלאו באם עלו לא ירדו תליא אך האמת יורה דרכו דאין לחלק בזה בין בהמה לעוף דגם בבהמה לא הוי מום ע"י חצי קנה פגום כיון שדרך הכשירו בכך לשחוט רוב הסימנים וע"י הוא נכשר לאכילה ולקרבן וכמ"ש בתשובה בענין הטלת מום בבכור ואעתיק קצת ממ"ש שם וז"ל והנה הרא"ש כו' עד ואין להאריך ועכ"פ בחצי קנה פגום אף שהי' חתוך מכבר שפיר דמי להקריבו לגמור השחיטה שהרי זה דרך שחיטתו ואם לא היה חתוך צריך לחתכו עתה ואין לחלק בזה בין נשחט בב"א לנשחט בזאח"ז במקום שאין השהי' פוסלת דבכל גווני אין שם מום עליו כיון שחתיכה זו בקנה הוא מדרך הכשר שחיטתו ואין ענין להפרדת העור שכתבו התוס' דהוי מום דז"א בדרך הכשר שחיטה שצריך להפריד העור מן הבשר והסימנים ולבדוק ומ"ש רש"י בחולין גבי מדמי פסח מי אדחו דאין לך מום קבוע גדול מזה פשיטא שאין הכונה דהוי מום בשחיטת חצי הקנה דזה ודאי אינו דכל כמה דלא שחט רוב הקנה או קצת הוושט שנעשה מעשה טרפה ושוב אדחי מפסח דהשתא לא חזי דלאו זמניה הוא ולשהויי לפסח שני לא חזי כיון שכבר נעשה מעשה טרפה ואהא קאמר דבאותה שעה שאתה מדחהו מפסחא ע"י שחיטת הפורתא לפי שאם יניחנו כך לפסח שני ימות הרי באותה שעה אם יפסיק משחיטתו יהי' חשוב מום גדול שאין עוד תקנה ממנו שיהא קרב ע"ג המזבח וא"כ ראוי הוא לפדות לדמי פסח ולא שייך בזה דרך הכשירו בכך כיון שאין לו דרך הכשר בגמר שחיטה עכשיו ולא לגמור שחיטתו בזמן פסח שני דמה"ט קאמר דאדחי ליה מפסח וממילא דמחשב מום משא"כ בחצי קנה פגום שפיר הוא גומר עליו השחיטה דגם מה שהוא פגום מכבר בכלל שחיטה הוא ולא בכלל מום וזה ברור לענ"ד: ומצאתי בס' יראים לר"א ממיץ סי' ש"ץ שכתב אהא דכל שאין ראוי לפתח אוהל מועד אין חייבין עליו וז"ל יש לשאול לר"ל דאמר אינה לשחיטה אלא לבסוף כיון דשחט חצי סי' ה"ל מום קבוע ואינו ראוי לפתח אוהל מועד כי מטי לסוף דמקרי שחיטה דמחייב עליה היכא מחייב א"כ למה אשכחן ש"ח דמחייב וי"ל כיון דדרך הכשר קעביד אינו מקרא מום דכל מום קדשים מפסח ועור ילפינן דאין דרך הכשר בהך הלכך כל כמה דמקרב סוף שחיטה לא מקרי מום להדחות מפתח אוהל מועד עכ"ל. מבואר כמ"ש ושמחתי כמוצא שלל רב ומ"ש כ"כ דמקרב סוף שחיטה נראה שר"ל דחצי סימן ששחט הוא מקרב את סוף השחיטה והכשרה ויותר נראה שצ"ל וכ"כ דמיקרי שחיטה כו' והך דמדמי פסח מי אדחי א"ש כמ"ש דהתם הכשרו בזמן פסח שני הוא וכיון שא"א להניחו לזמן ההוא אחרי דשחט פורתא ולגומרו עכשיו אין דרך הכשרו מום יחשב משא"כ לענין ש"ח אף אם שחט חצי סימן בוושט אין לחושבו מום דדרך הכשרו הוא אם היה שוחטו בפנים ג"כ כך היה שוחטו וגומר שחיטתו מיד ולכן אף למ"ד אין לשחיטה אלא לבסוף אין לחשבו מום להדחות מפתח אוהל ומכ"ש בחצי קנה פגום דאכתי לא אתעביד מעשה טרפה והוא מקום ודרך הכשרו לגמור השחיטה שם מקום החתך כאתחלתה דשחיטה דמיא ואינו דוחה אותו מפתח אוהל כלל וכשר הוא לבוא בפנים ואין להאריך: ומ"ש כ"ת בענין א"א לצמצם והקשה לתי' הר"ש מונביל"א בחולין דף כ"ב מסוגיא זו דרביצה מלתא זו מתאמרה משמי' דגברא רבא כוותיה ובימי חורפי שמעתי בשם הגאון מו' בעריש אבד"ק גלונא ז"ל דמאי משני בחצי קנה פגום דלענין חיוב חטאת איכא שני צדדים שלא יביא חטאת חדא שמא הוא פחות מרוב וחדא שמא יותר ולחיובא חטאת אין כאן רק צד א' היינו מחצה ע"מ ממש ואתי' לן שפיר ע"פ מ"ש אא"ז ת"ש וכרו"פ למ"ש הפוסקים דלכ"ע א"א אוסר דשא"ש מדאורייתא רק מדרבנן ומאי פריך מהשוחט בשבת ודודי מ"ו הגאון המפורסם ז"ל תי' דטעמא הוא משום לאו כל הימנו שתאסר כו' והיינו שרשות בעליו מעכב