בית אפרים עה

החזיק רמ"א ושאר אחרונים ומכל מקום בדיעבד נ"ל דשפיר דמי לשתות הקאווי בלי גמגום ופקפוק כלל רק להזהיר על העתיד שלא יעשו כן כל זה כתבתי בחפזי דברי הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: הלכות שבת שאלה כב שאלה לבאר לשון רש"י בשבת דף ק"ז שכתב והחובל בהן חייב דיש להן עור כדמפרש בגמרא והויא ליה חבורה שאינו חוזרת והויא ליה תולדה דשוחט לוי"ה ל"א כיון שיש להן עור נצבע העור בדם הנצרר בו דחייב משום צובע עכ"ל שהוא תמוה שהרי בחולין דף מ"ו איתא ואמר רבא ריאה שהאדימה מקצתה כשרה כולה טרפה א"ל רבינא לרבא מקצתה מ"ט דהדר' בריא כולה נמי הדר' בריא מי לא תניא ושאר שקצים ורמשים עד שיצא מהם דם וכ"ת לשמונה שרצים מדמינן ליה דתני' נצרר הדם אעפ"י שלא יצא א"ה אפילו מקצתה נמי אלא ל"ש עד כאן ולפי פירוש השני של רש"י דמשום צובע מחייב מאי שיאטי' דהך ברייתא הכא דהתם שאני דכיון שאין להם עור אין בהם דין צביעה: תשובה דבר זה צריך לפנים דאין לפרש ולומר דרבינ' הכי קא קשיא ליה כיון דקתני עד שיצא מהם דם אלמ' דכשיצ' חייב מאיזה טעם שיהיה אם כן בנצרר נמי יהא חייב דהא סופו לצאת אלא ע"כ דנצרר סופו לחזור ומה שהאדים אינו מחמת קריעת העור בפנים רק מחמת שהעור רך ואם כן ריאה נמי דכוותה מכל מקום היא גופא קשיא דלמה באמת יהא חייב אף כשיצא הדם כיון דאמרינן טעמא משום צובע ושאר שרצים שאין להם עור ל"ש צובע ומה מקום חיוב יש בזה אף כשיצא הדם וראיתי בשלטי גבורים בשבת שם שהקשה כן על רש"י דאפילו יצא דם יהא פטור ובמ"כ כבר קדמוהו התוספות בכתובות דף ה' שהקשו כן על רש"י וכ"כ הרשב"א בחידושיו למסכת שבת שם וראיתי במגיני שלמה בכתובות שם שכתב להגין בעד רש"י דודאי כשיצא הדם חייב משום נטילת נשמה גבי שאר שרצים לרש"י והא דפירש"י טעמא משום צובע היינו בלא יצא רק נצרר דאף על פי כן הוא חייב לגבי ח' שרצים בזה ס"ל לרש"י דחיובא משום צובע דלא ניחא ליה לרש"י למימר דאף קודם שיצא רק נצרר יש בו משום נטילת נשמה אלא ס"ל דאין חיוב נטילת נשמה אלא כשיצ' דוקא ולכך נקט משום צובע עכ"ד בקצרה ואנכי לא ידעתי דלפי זה א"א לכוין דברי הש"ס דהכא דמאי מייתי משרצים לריאה דבריא' הכל תלויה בסופו לינקב ולצאת משא"כ לענין שרצים דבין אם נאמר גם שאר שרצים סופו לצאת או אם נאמר דגם ח' שרצים אין סוף הדם לצאת מכל מקום שפיר מחלקינן בינייהו דבשרצים סתמ' אין עור שלהם קרויה עור שיתחייב משום צביעה ומשום שסופו לצאת אין לחייב דבנצרר לית ביה משום נטילת נשמה הלכך אינו חייב עד שיצא הדם משא"כ בח' שרצים אפילו תימא שאין סוף הדם לצאת חייב משום צובע כיון שנצרר הדם וא"ל דכל זמן שלא יצא אין לחייבו משום צובע רק דבח' שרצים חייב משום שסופו לצאת ויהיה נצבע משא"כ בשאר שרצים ז"א דפשיטא דאין סברא לחייבו על העתיד שיצא ויצבע העור ועוד דלשון רש"י משמע דבעודו נצרר שייך צביעה ועוד דאם נאמר כן לענין צביעה אם כן פשיטא שי"ל כן לענין נטילת נשמה ואם כן הדר' קושיא לדוכת' דלמה הוצרך לפרש דבח' שרצים חייב בנצרר משום צובע כיון דע"כ צריך אתה לדון ע"ש סופו אם כן יש בו משום נטילת נשמה אלא ע"כ דלענין צביעה אין צריך לדון ע"ש סופו ואם כן מה ענין זה לריאה וראיתי בפ"י בשבת דף ק"ח כתב על מ"ש התוספות דלישנ' דנטילת נשמה עיקר היינו מחמת ההיא דפרק א"ט וכתב ליישב דבלא יצא ליכא משום נטילת נשמה ושוב דחה זה דמפרק א"ט משמע דטעמא משום דהדר' בריא ולא שייך בצובע והנה דבריו הראשונים הם כדברי התוספות בכתובות וכדברי המג"ש וסוף דבריו הם כמו שכתבתי ותמהני שהעלים עין מהתוס' בכתו' ודברי המג"ש. ובפ"י על כתובות כתב על דברי התוספות עיין מ"ש מו"ז ז"ל במג"ש בזה ע"ש ועכ"פ דברי רש"י אלו לכאורה צ"ע. ולכן נראה לענ"ד דס"ל דודאי גם שאר שרצים יש להם עור שמתחייב עליה משום צובע וכמ"ש רש"י משום שעור שלהם רך כו' אלמא אית להו עור אלא שהוא רך ואמנם אין לחייב משום צובע אלא כשהוא דבר המתקיים כן וכמבואר ברמב"ם פ"ט מהלכות שבת הלכה י"ג וז"ל ואין הצובע חייב אלא שיהיה צבע המתקיים אבל צבע שאינו מתקיים כלל כגון שהעביר סרק או ששר על גבי ברזל או נחושת וצבעו פטור שהרי אתה מעבירו לשעתו ואין צובע כלום וכל שאין מלאכתו מתקיימת בשבת פטור עכ"ל והא נמי להא דמי' כיון דחבורה החוזרת היא ואין כאן רק צביעה לשעתה אינו חייב עליה ולכן בחובל ועושה חבורה שאינה חוזרת כדאמרינן בשבת ככושי מה עורו דכושי אינה חוזרת כו' כיון שהגוון בזה נשאר בעור יש בו משום צובע וזה דוקא בח' שרצים שיש להם עור ועור שלהם הוא חלוק מבשרן ואינו רך אי חזינן דהאדים אלמא שנצרר הדם בעור עצמו ואין סופו לחזור משא"כ בשאר שרצים שאין להם עור דהיינו שעורותיהן רך כבשרן אף על גב דאם יצא הדם חייב משום צובע שהרי הדם טוח על פניו ומצביע אותו מכל מקום כל זמן שלא יצא אין בו חיוב צובע שהרי הוא חוזר ונבלע בתוכו דמה שהאדים העו' הוא מפני שהוא רך והשתא שפיר מייתי מינה לענין ריאה דאי לשאר שרצים חבורה החוזרת היא והוא כשר ואי לח' שרצים דמי החבורה אינה חוזרת ואם כן ודאי שסופו להתקלקל ולנקוב כמו כל מראות הפסולות בריאה ומצאתי בשיטה מקובצת בכתובות שכתב וקשה להך לישנא דצביעה מהא דאמרינן פא"ט כו' ואפשר דיש להן עור אלא שעורן דק וכ"כ רש"י בחולין עכ"ל ונראה שכוונתו כמ"ש בזה ומכל מקום צ"ע לפי מ"ש בשם הרמב"ם אם כן יש לומר דדם היוצא וטוח ע"פ העור גם כן אין בו משום צביעה שאינו רק לשעתו לבד ואין מתקיימת כך ואפשר דכל שהדם על פניו ומתייבש מלאכתו מתקיימת קרינן ביה ולפי"ז גם להך לישנא שכתב רש"י טעמא משום צובע גם כן בשאר שרצים סופו לחזו' וליבלע בתוכו ואם כן צריך לומר כמש"ל דהא דמייתי מדר"נ משום דאל"כ הוה אמרינן דבריאה יש לחוש שמתכווצה והולך או דשאני שרצים שאין לחייב החובל מספק דשמא חבורה החוזרת הוא ולכך מייתי מדר"נ שרגילות הוא שיהא חוזר ונבלע במקומו וגם גבי ריאה יש להתיר ודעת התוספות דטעמא דחובל משום נטילת נשמה ובח' שרצים שיש להם עור אמרינן כיון דנצרר סופו לצאת אלא שעתה העור מעכבן ושאר שרצים שאין להם עור אינו חייב עד שיצא הדם אבל בנצרר לא מחייב דכיון שלא יצא סופו לחזור דאם היה סופו לצאת היה יוצא מיד כן ביארו התוספות בשבת דף ע"ה וכ"כ הרשב"א והרא"ש והר"ן ר"פ שמונה שרצים ונראה שכוונת התוספות גם כן אינו לחייבו ע"ש סופו לצאת רק ר"ל דכיון דנצרר אמרינן שנעקר הדם ממקומו ואם כן יש בו משום חבורה דכל שנעקר אין סופו לחזור ואדרבא סופו לצאת משא"כ בשאר שרצים אמרינן שלא נעקר הדם ממקומו כלל שאילו נעקר היה יוצא וכן מבואר להדיא בדברי הרשב"א והרא"ש והר"ן והשיטה מקובצת בכתובות דבשאר שרצים אמרינן דלא עביד עקירה כלל והנה לפי"ז אם נפרש הא דקאמר ל"ש היינו ל"ש וטרפה כמ"ש התוספות בשם ר"ח אם כן היינו דמדמינן לח' שרצים דכיון שיש כאן אודם מסתמא נעקר הדם ממקומו והא דמכשרינן מדר"נ היינו כשחוזר ומתלבן על ידי נפיחה ואז אמרי' דבאמת עדיין לא נעקר ממקומו כלל וסופו לחזור לאיתנו: והנה הרשב"א בחידושיו לשבת הביא ראיה מהירושלמי לסייע להך לישנא דרש"י דמשום צובע הוא חייב דאיתא שם מה צביעה היה במשכן שהיו משרבטין בבהמה. ועורות אילים מאדמים אמר רב אסי הדא אמרה העושה חבורה ונצרר הדם חייב משום צובע המאדים אודם בשפה חייב והמוציא את הדם חייב משום נטילת נשמה באותו מקום עכ"ל. והנה הרשב"א כ' דאולי לחייב שתים קאמר משום צובע ומשום נטילת נשמה ולענ"ד יש לפרש שפיר דחיובא רק משום צובע לחוד ודברי הירושלמי אלו מסייעין לדברי המג"ש בזה אליב' דרש"י דכל שלא יצא הדם אין חיוב משום נטילת נשמה ודוקא אם מוציא הדם קאמר דחייב משום נטילת נשמה ולפי"ז צ"ע מה שהקשיתי דא"כ איך מדמה ריאה לשרצים הא התם בלא טעמא דסופו לצאת חייב משום צובע ויש ליישב על הדרך שכתבתי לעיל דאם היה חבורה