בית אפרים עג

דקעביד מעשה מה שאין כן בזה דלאו מידי קעביד היה נראה להתיר לכ"ע: אמנם במ"ש לעיל לאסור מטעם טלטול הדגים על ידי עכו"ם יש מקום עיון והנה בסימן של"ד ס"ב כ' דיש מי שאוסר אפילו לומר לעכו"ם לטלטל סחורה המפסדת מחמת גשמים ורמז המג"א לזה סי' ש"ז ס"ק ז' ומסיים בה לכן נ"ל דבמקום הפסד גדול יש להתיר שבות על ידי עכו"ם אפילו כדרכו כו' ואמנם בזה צ"ע אם מיקרי הפסד גדול דהך פסיד' שעל ידי שהמצודה יושבת על מלאת וא"א לצוד היום וגם הלילה תחלוף מבלי חפץ מכל מקום כה"ג לא מיקרי הפסד כ"א מניעת הריוח ואף לפמ"ש המג"א ס"ק י"ח גבי מכס דחשיב פסידה דכל יום חשבינן ליה בפ"ע מכל מקום אין זה הפסד גדול כ"כ וע"ש במ"א ס"ק י"ז במכס טעמא דכמציל מידם אף למאן דאסר שבות דשבות במקום פסידא ע"ש ועוד דהכא אין כאן הפסד ברור דשמא אף שתהא ריקנית לא תצוד עתה וגם ההפסד השני משום חשש גניבה לכאורה מאן יימר שכזה קרוי הפסד. אך נלענ"ד ראיה דכה"ג נמי מיקרי הפסד מהא דאמרינן בב"מ דף ל"ב וטעונה אין בה חסרון כיס מי לא עסקינן דאדהכי והכי בטל משוקי' א"נ אתי גנבא ושקלי כל מה דאיכא בהדיה אלמא דכה"ג מיקרי חסרון כיס ואפשר לומר לדחות קצת ולומר דהכא אין ההפס' ברור: אמנם נלענ"ד דבלא"ה יש לצדד בזה להתיר עפ"י מה דאיתא סימן רע"ו ס"ג דמותר לומר לעכו"ם לילך עמו ליקח נר דלוק לפי שאינו עושה רק טילטול הנר בעלמא והט"ז בסימן ש"ח ס"ק ז' כתב דעל ידי עכו"ם שרי בכל איסור טלטול מוקצה כמ"ש סימן רע"ו לענין טלטול נר וגם לפי מ"ש המג"א בטעמא דמלתא גבי נר כיון דאי בעי ישראל היה מטלטל בהיתר על ידי טלטול מן הצד אי שקיל ליה על ידי עכו"ם לית לן בה אם כן ה"נ דכוותה ואף על גב דלפי מ"ש המג"א בסימן רע"ט לחלק דהתם שקיל ליה שלא יגנוב הנר וא"א לטלטלו אפילו בטלטול מן הצד אסור על ידי עכו"ם ולפי זה הכא דרוצה לטלטל הדגים שלא יגנובו לכאורה להא דמיא. אך יש לומר דז"א דה"נ הוא מטלטל הדגים לצורך מקומו שצריך למקום המצודה לפי מש"ל ואין איסור בדבר ובס"ס ש"ז שכתב המג"א בס"ק ל"ב שאם התבואה של ישראל אסור לומר לעכו"ם לפנותו וה"ה בכל דבר המוקצה צ"ל דס"ל התם כטעם השני בסימן רע"ו בסק"א שם גבי נר דלוק דהתם הוא צריך להעכו"ם גם כן והלכך אסור וגם לא מיירי בצריך למקומו או גופו ואם כן אסור אף טלטול מן הצד וכמ"ש בשם המג"א סימן רע"ט דבכה"ג אסור משא"כ בזה דצריך למקומן: ולפי"ז לכאורה בלא"ה יש היתר דכל שצריך למקומו אפילו כלי שמלאכתו לאיסור מותר וה"ה דברים שאינן ראוים כמות שהן וכה"ג וקצת צ"ע לפי מ"ש המג"א סימן שי"א ס"ק כ"ד בשם הרא"ש דאם כוונתו גם כן לטלטל דבר המוקצה אף בצריך למקומו אסור והכא הרי כוונתו גם כן לטלטל המוקצה אך כ"ז על ידי ישראל אבל על ידי עכו"ם בכה"ג שהוא צריך למקומו נראה ודאי דשרי כו' ולרווחא דמלתא נלענ"ד שאין לו לצוות לעכו"ם בהדיא שיעשה כן ושרי לומר לו למה לא עשית כך דבר פלוני בשבת שעברה וכמ"ש סימן ש"ז ס"ב ואעפ"י שהטור כתב דמסתבר לאיסור ומ"ש הט"ז דמ"ש מהא דאומר כל המכבה אינו מפסיד יש לדחות דהתם במקום פסיד' לא גזרו רבנן בכה"ג מכל מקום בנ"ד ודאי דכ"ע מודו דמותר ומכ"ש דגם כאן פסידא איכא וכמש"ל ובודאי גנבי טובא איכא הכא והדבר קשה להפקיד שומרים כל היום וכל הלילה לפי שהוא רחוק קצת משפת הנהר והרי היזקו מצוי ולענין לישב ע"ג ישראל לשמור שלא יגנובו בשעת הורקת המצודה כבר הורה זקן הט"ז ס"ס רמ"ד וכתב במשבצות שהעולם נהגו כהט"ז בזה ומכ"ש היכא דאפשר שיהא ישראל עומד מרחוק ורואה את מעשיו נלענ"ד דאין להחמיר: דברי זעירא מן חברייא. הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: שאלה כא שאלה בדבר קאווי מבושלת צוננת שהעמידה המשרתת בשבת על תנור בית החורף קודם שהסיק הא"י אם מותר לשתותה: תשובה הנה בש"ע ס' רס"ג איתא דאסור לישראל להעמיד אף קודם היסק וכתב במג"א הטעם משום דהוי כאחד נותן הקדרה וא' נותן האור דפטור אבל אסור ומקור הדין מדברי תה"ד סימן ס"ו ולענ"ד הדבר צ"ע דאפילו תימא דשם פטור אבל אסור ע"כ דמיירי בגוונא שזה שנותן את הקדרה יודע שזה יבא אח"כ ויצית האור לבשלה וע"מ כן הוא עושה דאל"כ פשיטא שאין כאן מקום איסור כלל במה שלקח קדרה צוננת והעמיד במקום זה וכי יודע האדם מה שיהיה אחריו שזה יעשה בו איסור הא ודאי דמיירי בגוונא שהיו כולם בעצה א' וקודם העמדה אז נדברו איש אל רעהו שזה יביא הקדרה וזה העצים כו' והלכך א"ש דפטור אבל אסור כיון שזה הנותן העצים הוא ישראל ועביד איסורא דאורייתא אם כן זה הנותן הקדרה הוא מסייע ידי עוברי עבירה ולכך אסור לכתחלה עכ"פ מה שאין כן בנ"ד דהנכרי הוא המסיק ונותן האור וברשות קעביד דהכל חולין אצל הצינה ואם כן ישראל זה שמעמיד הקדרה במקום היתר אף על פי שיודע שהנכרי יבא ויסיק ויהיה כאן בישול מכל מקום בשעת העמדה לאו מידי קעביד ולא שייך כאן לומר דפטור אבל אסור משום דמסייע כו' ואפילו לכתחלה שפיר דמי אלא דהיא גופא קשיא מ"ש בתה"ד שם מדברי הרמב"ם וש"ס דביצה דף ל"ד דאיתא האחרונים חייבים וכולן פטורין היינו פטור ואסור דכל פטורי דשבת פטור אבל אסור וזה תימא דאדרבא אמרינן להדיא בריש שבת דבבא דרישא דהיינו נטל העני מתוכה והוציא שהבעה"ב פטור כו' היינו פטור ומותר ופטור ומותר איכא טובי ושמואל דקאמר כל פטורי דשבת פטור ואסור לבר מהני תלת דפטור ומותר לא חשיב אלא פטורי דעביד מעשה אבל דלא קעביד מעשה איכא טובה דפטור ומותר ואם כן בזה שנותן הקדרה קודם האור נראה דמיקרי לא קעביד מעשה וכמ"ש רש"י בביצה שם אייתי אור לבסוף איהו הוא דעבד והני לא עבדי מידי ואין זה דומה לעושה עקירה או הנחה שיש כאן מקצת מעשה עכ"פ משא"כ בזה שאין כאן מעשה של כלום ופטור ומותר הוא וגם התוספות שם בשבת בשם רבי אברהם כתבו דשמואל לא קאמר רק במשנה אבל בברייתא איכא דמותר לכתחלה והך דאחד מביא את הקדרה כו' ברייתא הוא ואף שלכאורה נראה דבכה"ג שכתבתי שכולם היו בעצה אחד לא מסתבר שיהיה מותר לכתחלה וכמ"ש דהוי מסייע כו' וא"ל דמנ"ל דבכה"ג מיירי ז"א דא"כ פשיטא דבכה"ג הם פטורים ולא קמ"ל בהך ברייתא מידי אלא ודאי דקמ"ל אף על גב שהיה דעתם כך מתחלה אף על פי כן הראשונים פטורים אך עדיין יש לומר דפטור ומותר מטעם איסור שבת אף על גב שיש קצת איסור משום מסייע כו' וכ"כ האשר"י בריש שבת דאף על גב דאכתי איכא איסורא משום לפני עור כו' מכל מקום שפיר קאמר דמשום איסור שבת פטור ומותר הוא ואיך שיהיה עכ"פ אין משם ראיה לכאן דכאן פטור ומותר הוא כיון שהנכרי הוא הבא להסיק אחריו ובהיתר הוא מצוה לו להסיק וחימום הקדרה נעשה מאליה. ומ"ש עוד בתה"ד שיש לדמותו למ"ש המרדכי דאם נותן לפני העכו"ם ויודע שיוציאנה אסור וה"נ כיון דיודע דהשפחה מבערת התנור בודאי הוי כנותן ע"מ לבשלו ואב מלאכה הוא כמו ההוצאה ולכך צריך להניח השפחה שתושיב היא החמין על התנור כו' ואני תמה דא"כ אף אנו נאמר דאם נותן התבשילין לשפחה להושיב על התנור הרי הוא כנותן לה ע"מ לבשלה ואדרבא כשהשפחה מושיבה גרע טפי שאז דעתה בהיסק זה גם על התבשיל כמ"ש הט"ז משא"כ אם ישראל מושיב הקדרה ואין השפחה יודעת כלום בדבר והיא מסקת כדרכה והתבשיל ממילא מתבשל והתם שנותן לפני הא"י ויודע שיוציאנו פשיטא שאין הטעם משום שיעשה הא"י אב מלאכה על ידו דמה איכפת ליה לישראל בעשיית הכותי אדעתא דנפשיה רק התם משום מראי' העין נגעו בה שהרואה יסבור שהישראל צווהו להוציא חפץ זה בשבילו לר"ה ועבר אאמירה לכותי שבות כמ"ש סה"ת והביאו הב"י סימן רמ"ו והרמב"ם נתן טעם לפי שיאמרו שהכותי לוה או משכנו או מכר לו בשבת וכאן בהושבת הישראל הקדרה על התנור והכותי מסיק בית החורף נראה דלא