בית אפרים ע

דלק כשיעור וכן כתב המרדכי בשמו ועיין בהגהות מרדכי שיש שם ט"ס וסבירא ליה לאסור לגמרי וכדברי התוספות ודעת ריא"ז הוא דעת אחרת דכל ח' ימי חנוכה אסור ואח"כ שרי אמנם מה שכתב בשם רז"ה צ"ע דבשבולי לקט איתא דרבינו ישעיה חולק לגמרי ומתיר ועיין מה שכתבו האחרונים בזה. ודרך אגב אכתוב מה שתמיה על דברי המגן אברהם שכתב דהוי דשיל"מ שיכול לשהותו לשנה הבאה דומיא דחמץ וקשה חדא דביו"ד משמע שדעת המחבר אינו כן. ועוד קשה דכיון שנתערב בשמן הראוי לאכילה האיך שייך לומר שיש לו מתירין להדליקו לשנה הבאה ואפילו אם מותר תיכף בהדלקה לא מקרי דשיל"מ. ואולי מיירי בנתערב בשמן שאינו ראוי רק להדלקה ועיין ברבינו ירוחם נתיב ט' שכתב וז"ל נר חנוכה שהותיר בה שמן כו' כך פשוט במשנה והביאה בשאלתות דר' אחאי כו' (ומה שכתב כך פשוט במשנה ר"ל כיון שבילמדנו ופסיקתא איתא שנו חכמים היינו לשון משנה וע"ש לעיל מיניה שהביא דברי הרי"ף וכתב ויש מן הגאונים שכתבו דאפילו אחר שיעור זה אסור להשתמש לאורה והיינו לפי מה שהעתיק הוא נר חנוכה שהותיר וכן בשבולי לקט בשם השאלתות (ולא נקט שכבה כמו דאיתא לפנינו) דלשון זה משמע אף לאחר השיעור וכך הלשון בפסיקתא ילמדנו רבינו נר חנוכה שהותיר בה שמן מה לעשות בו שנו רבותינו נר חנוכה שהותיר בה שמן כו' ע"ש: באות ל"ו כתב לפרש דברי התוספות במגילה דף כ"ט מה שכתב פירוש לעשותו עיקר היינו דאם טעה וקרא ד' בר"ח צריך לקרות חמישי בשל חנוכה וז"א דבאמת מבואר מדברי התוספות גופייהו דף כ"ג ד"ה דאין צריך לקרות בשל חנוכה כדאיתא בילמדנו דחנוכה דהלכתא אין משגיחין בחנוכה כל עיקר ועיין מה שכתב אא"ז מהרש"א שלא נמצא כן בילמדנו רק לקמן פרק בני העיר איתא אין משגיחין בחנוכה ור"ח כל עיקר יש לומר מסתמא נוסחאות שלהם מדויקות יותר בפרט כאשר נראה בתנחומא שלנו חסירים מימרות הרבה וגם יש שם יתיר איזה מאמרים מהשאלתות עכ"פ מבואר דעת התוספות דאין צריך לקרות בשל חנוכה וגם כפי הנראה מה שכתב השבולי לקט בשם רבינו שלמה נראה דהיינו רש"י כמבואר בספרו כמה פעמים ורש"י גם כן כתב לעשות עיקר ועיין בב"י שהזכיר גם כן דברי התוספ' וברוקח איתא דהא דאמרינן אין משגיחין בחנוכה ופורים לקרות כל עיקר כלומר אם לא יקרא כל עיקר אין לחוש ולא ידעתי היכן אמרו כן והוא עצמו מייתי דברי הש"ס אלא ר"ח עיקר וגם פורים לא נזכר כלל ובשבולי לקט איתא אין משגיחין בחנוכה ור"ח כל עיקר וגם לשון זה אין לו מובן ואם נגיה בר"ח א"ש דסבירא ליה דבר"ח אין משגיחין בחנוכה לקרות בו בר"ח (ומ"ש לתרץ בזה קושית התוס' דלפי הרוקח וש"ל י"ל דאתי לאשמועינן דר"ח עיקר הנה לפי מה שכתב בראב"ן סוף מגילה ובש"ל בשם ר' יהודה הכהן דאתי לאשמועינן מאי דקאמר ור"ח עיקר היינו דמפטירין בר"ח דאל"כ תרתי למה לי לימא אין משגיחין בחנוכה וממילא ידעינן דר"ח עיקר ואמנם יש לומר כיון דבלא"ה הלכתא כרבה אם כן לא הו"ל למימר רק ר"ח עיקר לחוד אמנם יש לומר דתוספות לשיטתייהו דסבירא להו במסכת שבת דמפטירין בשל חנוכה עיין שם): ודרך אגב אכתוב מה שתמהני על הט"ז שם בדין אם טעה והתחיל לקרות בשל חנוכה כתב שם סימן תרפ"ד ס"ק ד' דהאי גמרא שמביא לענין תפילין ליתא כן בשום דוכתא בתלמוד וכן כתב אח"כ בשם הגאון מוהר"ר נפתלי כ"ץ ז"ל שנתחרט ואמר אני סמכתי עליו וסברתי שהוא בגמרא כו' ותמהני איך יצא זה מפיהם של קדושים הללו לחשוד לגדול ההוא ר"ג בר שלמה שמביא אבודרהם בשמו לכתוב מה שאינו בגמרא בשם הגמרא ונקל עוד זאת בעיניו להזכיר שם אמוראים ולבדות מלבו מאמר אשר לא עלה על לבם והרי אפילו המחליף דברי ר"א בשם ר"י ור"י בשם ר"א עובר בלאו דלא תסיג וכמ"ש בספר חסידים סימן תקפ"ו בשם הספרי ואף דשם איתא מנין למחליף של ר"א כו' לומר על טהור טמא כו' וכן הוא בילקוט משמע דבלא"ה אינו בלאו זה נ"ל שגרס' זו משובשת והנכון כדאיתא בפסיקתא זוטרתי שהמחליף עובר בלא תסיג (ואמנם ראיתי בספר יריאים דלאו דלא תשיג דמייתי שם כגירסת הילקוט) והאומר על הטהור כו' בלא תגזול ונראה שזהו גרסת בעל ספר חסידים ועיין במגן אברהם סוף הל' בה"כ שכתב האומר דבר שלא בשם אומרו עובר בל"ת והראה מקום לפ"ק דנדרים וליתא שם ונ"ל דט"ס וכוונתו לדברי בעל ספר חסידים אך בילקוט משלי בפסוק אל תגזול דל שאינו אומר כו' עובר בלאו ונרשם שם בגליון פ"א דנדרים ואבקשהו ולא נמצא אמנם בתנחומא והובא בילקוט פרשת במדבר בפסק' דאל תכריתו כו' אמר ר' יוחנן כל מי שאין אומר דבר בשם אומרו עליו הכתוב אומר אל תגזול דל כו' ועכ"פ חס ליה לגדול הזה שמביא אבודרהם דליעבוד הכי באמת ששפתיו ברור מללו ונראה בעליל שכוון למאי דאיתא בירושלמי דמעשר שני פ"ה לענין הא דקתני שאין מעכבין את הוידוי כו' כל המצות מעכבות כו' ע"ש שהוא ממש כלשון שהביא אבודרהם והשתא דייק מדקתני מעכבות ר"ל דמעכב הווידוי אלמא דאף בדיעבד לא יצא אם הניח אותם שלא כסדר דאם איתא דבדיעבד יצא אין לו לעכב הוידוי ובמדרש שיר השירים ראיתי על פסוק כפלח הרמון י"ב אלף חלוצי צבא לא הקדים אחד תש"ר לש"י שאלמלא הקדים לא היה יוצא בשלום וכולם לא הקדימו כו' ע"ש: שאלה יט עוד להגאון מוהר"ר ישעיה ברלין נ"י הנה באות ע"ט הביא דברי הראב"ד באמת נ"ל כוונת השאלתות דבאמת מפריש קודם ברכה אלא שאינו קורא שם עד שיברך והיינו דקאמר ומברך כו' והדר לימא ליהוי חלה דבעינן עובר לעשי' ר"ל שקורא שם זה יהיה חלה ומה שכתב הראב"ד וקורא שם ואומר הרי זה תרומה ועל זה כתב הכ"מ טעמו דחלה שם העוגה ר"ל דכוונת הראב"ד להשיג על הרמב"ם שכתב חלה דהו"ל למינקט תרומה וגם השאלתות נקט לשון הברכה חלה משום שהוא שם העוגה וכן הוא בסמ"ג הלכות חלה שי"א תרומה מה"ט ועל זה כתב הב"י בשם סמ"ג דס"ל דאין להקפיד בזה אבל לומר שצריך לקרות שם להוי חלה או תרומה אין מי שסובר כן וכולהו מודו באם מברך קודם הפרשה ואח"כ מפריש אותו מן העיסה ומה שכתב שהיה לפני הראב"ד נוסחא אחרת בשאלתות ליתא ועיין בהגהות מיימוני סוף הלכות זרעים שהביא לשון השאלתות כמו שהוא לפנינו וטעמא דלא בעינן קריאת שם היינו כיון שאין עתיד לקרות שם כמבואר בסוף פסקי חלה להרשב"א: באות פ"ז אבל ודאי דרשב"ג מודה כו' ליתא דודאי רשב"ג ס"ל דתלינן בשכחה אף שלא מצאו כמו בקרדום שאבד ולא מצאו ומה שכתב לחלק דקרדום לזמן מרובה תלינן בשכחה א"כ מנ"ל להש"ס לדמותו לענין מצאו בזויות כו' דילמא דווקא בקרדום סבירא ליה דתלינן בשכחה ומה שכתב דא"כ בההוא דמצא ט' הו"ל לומר פלוגתא דרשב"ג כבר כתב הרז"ה דקאי אי ס"ל שאני אומר אדם טמא אלא דפליגי אי צריך לבדוק אחרי כולם יעו"ש ומ"ש שהרמב"ם גם כן מה"ט פסק כרבנן אין ראיה רק י"ל דסמך על סתם משנה דפ"ד דמעשר שני ופסקה הרמב"ם באומר לבנו מעשר בזויות ואין לחלק בין הוא לבנו רק לענין הניח מנה ומצא מאתים כמבואר ברמב"ם שם משום דאיכא למימר שבאמת היה מאתים רק שאביו אמר לו שמנה מהם מעשר ועיין בביצה דף יו"ד מבואר בתוס' דגם לרבי ורבנן שם תלינן בשכחת עצמו ונראה שבמעות שדרך לשמרו לא שייך למיתלי באחרים רק בשכחת עצמו אלא שהספק שמא החליף הכל ולפי זה הא דאמרינן דאיכא למיתלי בשכחה לרשב"ג ומהני שא"צ לבדוק היינו לרבי דסבירא ליה מנה מוטל דלא חיישינן לאחלופי משא"כ לרבנן נהי דלגבי טומאה ליכא למיחוש מ"מ הכא חיישינן וקצרתי: באות קט"ז כ' שמה שהעיד הרא"ש לא נמצא בדברי הגאון להדיא ואי מהא דסי' צ"ט כו' דשפיר יש לומר דדוקא לחומרא כו' וכדמסיק הש"ס דר"י מספקא ליה כו' ואשתומם כשעה חדא דהא בש"ס מוכיח דמספקא ליה מדאמר ר"ה הכל מודים בפרי עם האם שאסור ובשאלתות סי' צ"ט מבואר דקמבעיא לי בפרי עם