בית אפרים סט

צריך לבור הסולת מתוכן ואם כן יש לומר דשפיר קרי רב יוסף לערסן סמידא דכיון דמתביר ה' ה' שוב שפיר מצינן לקרותו סמידא גם תמהני על הגאון בעל קרבן העדה פרק הנודר מן המבושל כ' לפרש זריד מין עשב כמו חבילי זרדין וכן כתב בשם הערוך ותמהני שראה כן בערך זרד ולא ראה אח"כ בערך זריד דמפרש דהיינו דמתברי ד' ד'. וגם איך אפשר לפרש דמעשה קדרה הוא ומברך עליו במ"מ כיון דמין עשב הוא ומ"ש הערוך בערך זרד היינו ההוא דיומא דכל הנשים זרד זרדו ורבתה חבילות קמחות ועלה לגג והיינו לפי האיכא דאמרי דבש"ז קאמר וכמו כן כ' רש"י שם דלפ"ז זרד היינו חבילי זרדין אבל אינו ענין לכאן כלל. עוד זאת אדרוש מ"ש בהקדמת ספרו כו' (עיין לעיל בתשובה): ומ"ש מר בשאלתות סי' קי"ד ת"ש דבעי' מיני' מרב כו' שולחן ואוכל כו' לא נרשם מקומו וכתב ומצאתי בה"ג כו' וברור שהשאלתות ובה"ג כיוונו לש"ס דב"ק דף קי"ג דאיתא שם לענין גזל והוא הדין לרבית ומה דמסיים ומה שכתב ממעות הוא מדברי הגאון דאסברי' הכי ועיין בי"ד סי' קס"א בש"ך בשם פרישה וביש"ש הגוזל סי' ב': באות פ' תמה מר הא לבתר זמן איסורא לא מצי מבטל ובאמת לכאורה אפשר לומר דמיירי כגון שיש לו עיסה מגולגלת כו' כדמוקי ברייתא בדף ז' והא דלא פריך ממתני' משום דהוי מצי למידחי דמיירי בזה"ז דליכא פסח כתירוץ ב' דהגאון אמנם יש לומר דדווקא התם משני הכי דמסייע ליה לישנא דברייתא דקתני היה יושב בבהמ"ד כדקאמר דיקא נמי כו' אך י"ל דבלא"ה קשה דנוקמא כר"י הגלילי דסבירא ליה מותר בהנאה וצריך לומר משום דלריה"ג אף בשבת ויו"ט יכול להאכילו לכלבים או לנכרים וכן מצאתי שכ' בספר צל"ח ולפ"ז במתני' דהכא לא שייך זה אמנם לפמ"ש בצל"ח שם דלריה"ג לא מהני ביטול בלב כיון דלא שייך ב' דברים כו' יעו"ש צ"ע כעת לקצר אני צריך: באות ק"ה כ' מר וא"כ פליאה מה שסיים גאון בנתינת טעם כו' הגם דשפיר מהפך בזכותי' דגאון אבל האמת יורה דרכו דהנהו בעלי הדפוס מדלגי דלוגי והנוסחא הנכונה כמ"ש הראב"ד בס' בעלי הנפש שער החפיפה בשמו וע"ש הכל עד ולא עיילי בה מייא וכן מבואר בתשב"ץ ח"א סי' ק"ח ומה שכתב דהרא"ש לשיטתו דמפרש בפסחים דלא כרש"י לענ"ד דהרא"ש מפרש דברי רש"י כן דאכולה מלתא דרבא קאי וכן מבואר בתשב"ץ ח"ב סי' פ"ז ולדברי מר דרש"י מחלק בין חמין לחמי חמה לכך נקט חמין דוקא אם כן מתיר אף במים גרופין ומנ"ל לחלק ודברי הרא"ש שכתב אלמא מדמי חמי חמה לחמין נ"ל לפרש דלאו מדין חמין יליף דבאמת שפיר יש לומר כמו שכתב מר דק דיוקו מדנקט ולא בחמי חמה ולא נקט אפילו בחמי חמה משמע שאין זה ק"ו כל כך רק דמי לחמין (ודחיקא ליה למימר דנקט לא זו אף זו) ואמנם לענין נדה נקט ואפילו דמכל מקום לענין להקל שפיר הוי רבותא ומה שהפליא בסתירת המעתיקים באמת הוא תימה וגם רבינו ירוחם נמשך אחר הרא"ש והמרדכי בשבועות ואחר הסמ"ג ומה דמסיים ולדינא אם עברה כו' וה"נ אם חפפה במים שלא לנו כו' לא הבנתי הכוונה לפום ריהטא: באות ק"ט ופריך רב אחאי כו' וע"כ לא מצאתי בא' מהמפורשים כו' ותמהני שהרמב"ם בפירוש המשנה פ"א דערלה מ"ב עמד בזה ומייתי דברי הת"כ דדריש ונטעתם פרט לעולה מאליה ומחלק בין נטיעה ברה"י לעולה מאלי' בר"ה ועיין בירושלמי הביאה הר"ש גפן שעלתה במקום חורשין: באות ק"י ומאן דלא קאים כו' עכ"פ חידוש לדינא היוצא מפי גאון כו' לענ"ד למד הגאון לומר כן מן הירושלמי דבכורים פ"ג דקאמר ר"ח מחי מאן דלא קאים מקמי' אמר מי בעית מבטלה דאורייתא וזה לי ימים שהקשה לי אחי החריף מהו' געציל נ"י על מה שכתב התשב"ץ בח"א סי' קמ"ז דמייתי השאלתות דמאן דלא קאים קמי' כו' ומסיים ומה לי קימה והידור וזו תורה והקשה דלא דמי כלל דקימה והידור מ"ע בתורה היא ומכין עד שתצא נפשיה משא"כ בגדול משל אחיו אף בכ"ג לא חשבוהו למ"ע ומכ"ש באדם חשוב שאינו רק אסמכתא ודמיון וזו ודאי אינו תורה עכ"ל אחי והדין עמו בזה ודרך אגב תמה אקרא על הפנים מאירות ח"א סי' ע"ש ובמח"ת לא השגיח בכ"מ פ"ג מהל' ת"ת והוא ראיית התשב"ץ שלא היה אז בדפוס: טרם אכלה לדבר אשאלה ממנו מענה לשון מר באות י"א לא ידעתי האיך אמרו חכמים כך באמת אמרו הרשב"א בתה"א ובחידושיו בחולין פרק כ"ה וכן כתב הר"ן שם וז"ל כדאמרינן בעלמא בהמה שקרבה ע"ג מזבח פסקה זוהמתה וכעת אינו עולה על זכרוני היכן אמרו כן ומההוא דשבת דף ק"ח לכשיבא אליהו ויאמר אי פסקה זוהמא מיני' אין ענין לכאן דהתם בזוהמא דעבוד מיירי כמ"ש הרמב"ם פ"א דהל' תפילין וכן מוכח דהא כותבין על עור חיה ועוף טהורין אע"פ שאין קריבין ובדג מבעי' ליה אלא ודאי לענין עבוד מיירי ובודאי שמצאו מאמר זה באגדות חז"ל ובכדי לידע טעמו ונימוקו אני צריך למקומן מדעתי והבנתי דרכם ולא אדע מקומם: שאלה יח עוד להגאון הנ"ל אל האשל הגדול כו' מו' ישעיה ברלין נ"י אחד"ש אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר מה שעלתה במחשבה לפני ועתה באתי בידים שניות בשביל דבר שנתחדש במה שכתבתי שם לחלק בין ראיה להבטה ואת זה חזיתי במדרש במגילת איכה פלוגתא דר' יודן ורבנן דמ"ס ראיה מקרוב והבטה מרחוק ומ"ס להיפוך ורש"י בפ' חקת כ' הא דכתיב וראה והביט היינו דממינו והביט שלא ממינו וראה ומפרשי רש"י לא הראו מוצא דבריו ובאמת הן הן הדברים שנאמרו בירושלמי דר"ה פ"ג ורבנן אמרי נשיכת כלב שאינו מחלחל והביט: ואמנם בקרבן העדה ראיתי דמפרש גם כן ע"ד מה דפליגי במדרש ותמהני שלא הזכיר פירש"י שוב ראיתי ביפה מראה דמייתי פירש"י ואח"כ כתב ויתכן דקמפלגי מ"ס ראיה מרחוק כו' ולענ"ד דלא פליגי בהא ותרווייהו סבירא להו דהבטה הוי טפי מראיה רק דמ"ס דמינו מגרע ומ"ס דמחמת שהוא מחלחל גרועי וגם מה שכתב דמסתכל היינו טפי מראיה כן כתב המ"א סימן קכ"ח ס"ק ל"ה לענין להסתכל בכהנים. וכ"כ בתלמידי רבינו יונה בברכות הביאו בית יוסף בא"ח סי' ע"ה לענין מגולה טפח באשה דאסור היינו כשמסתכל בה אבל בראיה בעלמא מותר ע"ש: גם מה שכתב שם שרש"י בפ' התורה חזר בו כן מבואר גם כן מדבריו בריש כריתות במתני' דפירש אזהרת בעל אוב מוהנפש אשר תפנה וכן כתב שם בדף ג' ע"ש. והנה ראיתי בספר יריאים לר"א ממיץ שכתב שהעושה והנשאל שניהם באזהרה דלאו אל תפנו שהם נקראים פונים וזה נראה שיטת החינוך אלא שקשה למה חזר ושנה לאו זה דלא ימצא בך ושואל אוב וידעוני עוד ראיתי דמשמע שם דהנשאל בכרת דבכלל אל תפנה אל האובות הוא ולא נמצא כן בא' מהפוסקים ועוד קשה דלא חשיב ליה בכריתות וליכא למימר דחדא מלתא הוא עם בעל אוב דהא טובא אשכחן שם. ועתה באתי לעורר עוד במ"ש בספרו אות ל"ד דמלת דתניא שכתב התוספ' צריך תיקון לענ"ד הוא מתוקן היטב כיון שכן איתא במדרש ר' תנחומא ובפסיקתא רבתי וכמו שהזכיר המרדכי בשמם ושם כתב גם כן בלשון שנו חכמים אם כן ודאי שנמצא כן באיזה ברייתא כמו שאר ברייתות בש"ס שלא נזכרו בתוספתות שלנו ובהגהות מיימוני סוף הלכות חנוכה כתב וז"ל בשאלתות דר' אחאי פרש' וישלח נר חנוכה כו' וכן התוספות הביאו לשון הברייתא אהא דפרק כירה כו' תימא מאי שנא מהא דתניא כו' ומה שכתב עוד לתמוה על הר"ן דמנ"ל דילמא הגאונים מיירי בתוך השיעור ולזה כתב דהר"ן דייק מלשונם דמיירי אף לאחר השיעור הנה ה"ה פ"ד דחנוכה כתב בשם הרמב"ן דמשמע ליה אפילו כבה תוך זמנו שלא כהגאונים ועיין בש"ג פרק במה מדליקין (וכן בט"ז סימן תרע"ב כתב על הר"ן דלא סבירא ליה חילוק הב"י בזה) שבאמת תמה על הר"ן וה"ה ודעתו שאינו כן ועיין בהגהות מיימוני אות ד' שכתב כן בשם מהר"מ ומה שכתב שהשים בנר יותר מכשיעור ר"ל וכבר