בית אפרים סח

במשנה שם ובדף ג' ע"ב ד"ה אוב וידעוני) ונראה דלכך הכריע הרמב"ם לגרוס דפריך מאל תפנו אל האלילים דאזיל לשיטתו פ"ו מהל' עכו"ם והוא מת"כ כמ"ש הכ"מ שם והתיו"ט שפשפש ולא מצא ותמהני שכן הוא להדי' בסדר קדושים פרשת' יו"ד ר"פ יו"ד ע"ש והביאו הרמב"ם במצות ל"ת ט' ובספר החינוך ובמ"ע ע"ש אבל התו' שמבואר מדבריהם בסנהדרין ובעירובין דגרסי אל האובות והיא אזהרה לבעל אוב גופיה א"כ איך קאמר אלא מעתה ובספר החינוך מצוה רנ"ה ארכבי' אתרי רכשי שכתב שלא לעשות מעשה אוב ולא יפנה אחריו כלומר שלא נשאל בו ובמצוה רנ"ו הביא לשון הת"כ שהוא אזהרה לעושה וכן במצוה תקי"ג כ' אזהרה לנשאל מלא ימצא כו' ע"ש שלא כ' אם לא כיון מעשה גם צ"ע לפי שיטתו בכמה מקומות שכל מעשה שאפשר שתהיה מבלי מעשה מקרי לאו שאין בו מעשה. והנה יש לומר דאף בנן של קדושים לא הקפיד אראיה בעלמא כדאיתא בירושלמי פרק כל הצלמים הלכה י"א מהו מיעבר קדם אדורי צלמא א"ל נחום איש קודש קדשים עבר כו' ונראה דמה דקאמר לא מסתכל היינו בעיון הלב לחשוב מחשבת מה כמ"ש הרמב"ם והחינוך אההיא דר"י אל תפנו לראותם היינו להתבונן בהם ולשון הסתכלות היינו בעיון קצת ובירושלמי פרק כל הצלמים דנקט שלא הביט בצורת מטבע נ"ל דהבטה נמי הוי טפי מראי' וכעין זה כ' התוספות ריש ב"מ אהא דקאמר בראי' בעלמא לא קני והא דאמרינן בהבית והעלי' הבטה בהפקר קני היינו שעשה מעשה כל דהו אלמא דהבטה הוי טפי מראיה (ועיין בקונטרס שכתבתי שנית להגאון הנ"ל שהבאתי דברי רש"י גבי והביט אל נחש הנחושת וחי יע"ש) ועיין במג"א סימן רכ"ה בענין אסור להסתכל בפני רשע דמחלק בין ראי' להסתכל וכן בכמה דוכתי: ומ"ש לדקדק במלת בנן של קדושים שהוא לשון רבים וגרס בנו כמ"ש ברש"י דמ"ק צ"ע דמלת בנו אין נופל אלשון קדושים ואי הוי אמר בנו של קדוש הוי א"ש וכמו שמצינו ר"א בנו של ר"י הגלילי וכדומה וטפי נ"ל למימר בן של קדושים ומכ"ש לפמ"ש המפורשים דפירושא דמילתא היא כמו בן דעת או בן תורה ודקאמר קדושים היינו שכולל מקדושים הרבה כמו אלקים קדושים אם כן בנו של קדושים אין הלשון מכווין אם לא שנאמר דאאביו ואמו קאי. ומ"ש להגיה ר"מ בר' סימאי ודאי נכון וזה לי שנים רבות כמעט שעברתי מסכת נדרים דף פ"א עמדתי משתומם במ"ש רש"י שם על ווירדומוס בר' יוסי היינו ר"מ בר' יוסי דמתקרי בנן של קדושים ורציתי ליתן תבלין לפי פשטא דמלתא דקדושים קאי אאבותיו מסתבר קצת לגרוס ר"מ בר"י לפי מה דאיתא בשבת שלא נסתכלתי במילתי ואע"ג דאמרינן שם דמשום זה אין לקרותו רבינו הקדוש מכל מקום שייך לקרות לבנו בנן של קדושים וגם בירושלמי דגיטין פרק התקבל קאמר רבו כדבעי מקשה כו' שכשם שבין קדשי קדשים לחולי חולין כן בין דורינו לדורו של ר' יוסי ואע"ג דה' בני' היה לו לר' יוסי כדאיתא בשבת שם ולא מצינו שיקרא לא' מבניו כן י"ל שזה היה אוחז בזה במדת אביו ולפיכך קרי ליה הכי ואם כן דברי רש"י הללו דנדרים סיוע לגרסא דמ"ק ועתה מצאתי בסדר הדורות שעמד בזה וכן הוא באמת בירושלמי בדוכתי טובא בר' סימאי וכך הוא גרסת הערוך גם כן ונ"ל עוד הכרח לגרסא זו דהך מלתא דאיתא בפסחים דקאמר ר"י בפרק ע"פ בנן של קדושים אומר אחת איתא נמי בירושלמי פרק אין עומדין בשם ר' נחום בר' סימאי ומ"ש מר להוכיח שאין הגרסא ר' יוחנן כדאיתא בהגהות מיימוני דאל"כ למה לא אמר כר"כ דצריך להחליף אני תמה לפמ"ש רש"י בפירושו למדרש וכן שאר מפורשים דלר"כ צריך להחליף כל הבגדים ולר"י די לו אם יערב בגד אחד של שבת והיינו דבעטיפה של שבת לחוד סגי (ודעת כתבי' שהביא המגן אברהם סי' רס"ב הוא כרב כהנא) וכהך דדף ל"ב רב ינאי מתעטף וקאי. וראיתי במדרש הגהות כ"י מכתיבת ידו של רבינו בעל הב"ח שפירש הא דאמרינן צריך לערב היינו שתהא עטיפה כמנהג אנשי ערב כאותה שאמרו ערביות יוצאות רעולות ודבר חידוש הוא ועיין ברוקח סימן מ"ז שכתב וז"ל ובב"ר ברכן בעטיפה אין לו להתעטף מחליף אין לו משלשל וזה מורה קצת כמ"ש: ומ"ש לתרץ דברי רבינו יונה עדיין צ"ע דמנ"ל לאוקמי מילתא דדינו לבוקר משפט אתחלת דין ואי משום דכתיב לבוקר הא איצטריך לכדדריש בסנהדרין דף ז' (דהא ליכא למימר בקר ממש דהא כל היום כשר) ואדרבא מדקאמר אם ברור לך הדבר כבוקר אמרוהו משמע דבג"ד מיירי ובאמת נ"ל דלכך סבירא ליה להש"ס דקה"ח דמי לתחלת דין דאי לג"ד למאי איתקש למשפט כלל וראיתי בספרו דמר סי' נ"ב שכ' אהא דהוקש עבור שנה לקה"ח (וכ"כ בקרבן העדה בסדר אמור) דהיכא אשכחן הכי ולענ"ד דלשיטת הרמב"ם וכן כתב בס' החינוך דעבור וקדוש חד מצוה הוא מקרא דהחודש הזה לכם כמבואר בחשבו חשבונות של מצוה עשה קנ"ג אם כן אין לך היקש גדול מזה ואמנם אפילו לשיטת הרמב"ן נראה שהוקשו בקרא דוהיו לאותות ולמועדים וע"ש בשורש א' מה שכתב להמליץ בעד בה"ג בענין חישוב תקופות ולולי דמסתפינא הוי אמינא למדרש טעמא דקרא לפי מאי דאיתא בירושלמי פרק הנודר מן המבושל ובפ"ק דסנהדרין ר' הושעי' כד הוי מקבל סהדי בעין טב אמר לון הוי יודעין כמה עדות מוצא מפיכן כמה שכר בתים יוצא מפיכם כו' ואם כן אפשר דמה"ט הוי כמשפט דתחלת דין שהוא ביום וכדאיתא ביבמות דף ק"ד מר סבר חליצה כתחלת דין וכו' וקי"ל הכי ופרש"י וחליצה דין היא שגובה כתובתה (ובב"י באה"ע סי' קס"ט כ' זה בשם הנימוקי יוסף ותימה דשביק רש"י ונקט הנ"י) ולפ"ז א"ש דמה"ט גופיה עיבור שנה ביום דוקא. אולם יש לדקדק דבירושלמי שם מסיים א"ר אבינא אין כך אפילו ד"נ כו' ולפ"ז נימא דלמשפט דד"נ דמי ולכאורה נראה כן לפמ"ש התוס' בסוטה דף י"ז ע"ב ד"ה מה משפט כו' דהא דיליף מעפ"י התורה כו' ועפ"י המשפט היינו משפט דד"נ כיון דגבי זקן ממרא כתי' דמשתעי בד"נ ואם כן הוא הדין הכ' הך דמשפט לאלקי יעקב בד"נ משתעי כדאיתא בר"ה וא"ל דבאמת למשפט דד"נ דמי ובהכי א"ש נמי להפוסקים דסבירא ליה בד"מ בדיעבד דינו דין אבל ז"א כמבואר בר"ה דקאמר מידי דהוי אד"מ כו' ואימא ה"נ אמר קרא כי חוק כו' אלמא דלמכפט דד"נ מדמי לה ומצאתי בפני יהושיע בר"ה שכתב דבאמת למ"ד דעדות החדש פסול בקרובי' באמת מצנן למימר דלד"נ מקשינן ליה יעו"ש וצ"ע: ובמכילתא הביאה הרמב"ם במנין המצות איתא מנין שאין מעברין ואין מקדשין החודש אלא ביום ת"ל מימים ימימה ובת"כ אמור פרשת' ט' משנה ד' איתא שם עברוה בלילה כו' ת"ל אתם אתם כו' ובקרבן אהרן כתב דאדיעבד קאי ואהא קאי ת"ל אתם כו' ובפרק י' קאמר למעלה הוא מדבר בעיבור שנה וכאן מדבר בקה"ח כו' ואפ"ה אמרינן שם פ"ט ויו"ד ובר"ה דף כ"ה ג' פעמים אתם לרבות אפילו שוגגין מזידין (בת"כ גרס אנוסין) מוטעין וכן קאמר לענין הך דעברוהו בלילה אלמא כל חד יליף מחבריה וכן קאמר התם ובר"ה דף כ' יכול כשם שמעברין השנה לצורך כו' וכן במכילתא פרשת בא למדין כמה ענינים זה מזה על ידי בנין אב דעבור וקדוש שוין ואין להאריך ועיין ביש"ש יבמות שדחה ראיות הרמב"ן מקה"ח דקה"ח אפילו בדיעבד לא משום דכתיב חק וחוקה מעכב. ולכאורה הכי נמי כתיב לחוקת משפט והארכתי בחידושי ושם הבאתי הך דמנחות דף י"ט חוקה ותורה מעכבין ולאפס הפנאי לא יכולתי להעתיק: ומ"ש מר שכמו שהקשיתי על רבינו יונה כמו כן קשה על הרשב"ם בב"ב דף קי"ד הנה אמת דגם על הרשב"ם קשיא ובקולמוס נשתייר ומ"ש בהך דתוס' נדה דף י"ב שפתים יושק משיב דברי נכוחים (והיה אפשר לומר שדף ק' הכתוב בתוס' אינו ט"ס וכיוונו למסכ' עירובין דף ק' דאיתא שם הכופה לדבר מצוה כו' שנאמר גם בלא דעת נפש לא טוב ומשם נלמד גם לישינה דבלא דעת הוא אמנם פשוט שיש למעיין לחלק דהתם בכפי' בע"כ שאני ומחוורת' כמ"ש מר שהוא נלמד ממס' כלה) ותנוח דעתו שהניח דעתי ומ"ש בערוך ערך ערס שמחתי שכוונתי לדעת הגדול ות"ל לכולי מלתא הוינא בר מזלי' בחידושי להל' ברכות ואני הוספתי על השמועה וישבתי קצת לרש"י הא דקרי לערסן סמידא עפ"י הירושלמי דסוטה פ"ק סוף הל' א' דקאמר תמן אמר ר' יונה חלקה לשנים כו' טסני לארבעה ר' יוסי בר בון בעי מכן והילך קמחים הם אין