בית אפרים סז

לבקר משפט מה להלן אין דינן דיני ממונות אלא ביום אף ה"נ אין מקדשין אלא ביום עכ"ל. הן אמת שרש"י בר"ה כ"ה (אהא דאמר בגמרא איצטריך סד"א תהוי כו' כגמר דין וליקדשי' בלילה ומידי דהוה אדיני ממונות דתנן ד"מ דנין ביום וגומרין בלילה ה"נ מקדשין בלילה קמ"ל ואימא ה"נ א"ק כי חוק לישראל הוא משפט וגו' אימת הוי חוק בגמר דין וקא קרי ליה רחמנא משפט מה משפט ביום אף קדה"ח וכו') כתב משפט היינו תחלת דין משפט ביום נפקא לן בסנהדרין מוהיה ביום הנחילו את בניו ביום אתה מפיל נחלות כו' ורש"י בסנהדרין י"א (אהא דתניא אין מקדשין את החדש אלא ביום ואם קידשו בלילה אינו מקודש א"ר אבא מאי קרא תקעו בחודש שופר בכסא ליום חגינו איזה חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה וכתיב כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב מה משפט ביום אף קדה"ח ביום (ועיין בשאילת שלו' אות נ"ב) כ' בזה"ל הוי אומר זה ר"ה שחגה בר"ח אבל שאר חגים באמצע החדש הם וכתיב כי חק כלומר חק שישראל עושין באותו חג דהינו קדוש החודש הרי הוא כמשפט ומשפט ביום דכתיב ביום הנחילו את בניו כדדרשינן וכו' ועיין עוד מגלה כ"א וברש"י שם. והנה לכאורה אכתי צריך מובן מנ"ל דקדוש החדש ביום דווקא דלמא משום דהוה כגמ"ד אף בלילה כשירה ככל שאר גמר דין ומה זה דקאמר מה משפט ביום הלא עיקר קרא דידענא דגמ"ד כשרה נפקא לן מדכתיב ושפטו את העם בכל עת וא"כ חזינן דקרי לג"ד משפט דכתיב ושפטו גם מה שכתב רש"י בר"ה משפט היינו תחלת דין סותר לכאורה למה שכתב רש"י בסנהדרין ל"ד ד"ה לילה לג"ד דכתיב ושפטו היינו גמר דין והארכתי מענין זה בחבורי תקוני כלי שרת כי גם הא דקאמר בר"ה כ"ה אימת הוי חק בג"ד צריך מובן דפשטא דקרא לא נשתנה חוק זה מכל שאר חוק וחוקים דכתובים בתורה ונביאים וכתובים דהוי חוק המצוה. וגם לכאורה אין צורך להש"ס להאריך בזה אלא סגי לומר כמו דאמר בסנהדרין י"א אמר ר' אבא מאי קרא תקעו בחדש וכו' וכפירש"י דהתם כלומר חק שישראל עושין באותו חג דהיינו קה"ח הרי הוא כמשפט וכו' וכאן אין המקום ולא הזמן גרמ' להעתיק ככל מה שכתבתי בחיבורי הנ"ל ולפיכך אפריון נמטי לרב' יונה שמפרש דילפינן משפט דכתיב גבי קה"ח ממלת משפט דכתיב גבי דינו לבקר משפט ונכון וברור: ואת אשר העלה כ"ת מדברי נמוקי יוסף יתן נא עינו במ"ש הרשב"ם ב"ב קי"ג ד"ה דילמא דין נחלות כו' עד סוף ד"ה אורעה וכו'. ואת אשר העלה כ"ת והפליא לעשות בדברי תוספות נדה י"ב לכבודו ובשבילו טרחתי להעתיק מה שכתבתי בחבורי אומר השכחה בזה"ל מצוה ליתן טעם על מה שהשמיטו כל הפוסקים דאסור לבא על הישינה דתניא במס' כלה עשרה הם כממזרים בני אמה כו' ויש אומרים אף בני הישינה וכ"פ הרמב"ם בהל' דעות פ"ה ולא תהיה ישינה וכו' אבל בטוש"ע לא נזכר גם האחרונים העלימו עין מאיסור זה ולא הביאו רק דרך שלילה שהעתיקו הב"י בטור י"ד סימן קפ"ד וכן הב"ח וש"ך דברי התוספות בנדה י"ב אבל לדינא לא הזכירו לאסור דבר זה ודע אגב גררא מ"ש בתקוני כלי שרת בנדה י"ב על מה שכתב תוספות ד"ה בין ישינה וכו' אבל אסור לבוא על הישינה כדאמר בנדרים וציין המרשים (דף ק') הנה קוף בפני אדם טעות נגלה היות הכמות מסכת נדרים אינו אלא צ"א דפין ויותר פליאה דבכל מסכת נדרי' ליתא להך מלת' ומה דאיתא שם דף כ"ז אינו ענין על הישינה כלל ע"ש וכן נראה דתוספות לא כתבו אלא בסתמ' אבל אסור לבא על הישינה כדאמרינן וסמכו על ת"ח היודע אפילו מסכת כלה רק חכם אשר לא היה יודע ממסכת כלה הוא אשר הרשים דאמר בנדרים והיה מכוון על דף כ"ז בנדרים אך שגג אגב שיטפ' דהיה סבר דאיירי מענין זה אבל הרואה שפיר יראה דהמרשים לאו שפיר חזי ואני משתאה על שלשה רועי ישראל ועיני העדה ה"ה הב"י הקדמו ואחריו הב"ח והש"ך בסימן קפ"ד שהעתיקו דברי התוס' הללו כמו שנדפס לפנינו כדאמר בנדרים: עוד הגדיל לעשות בשקידתו המעולה בענין זריד שכ' ברש"י ובערוך אתן לו תודה כי ברוב דברים הללו כיון אל מה שכתבתי בחבורי הפלאה שבערכין ובחבורי תכ"ש והמכסה אני מאהובי ידידי שי' אשר רשום אתי בהפלא' שבערכין עוד בערך ערס ג' על מ"ש שם בערוך בזה"ל בריש גמרא פ' הוציאו לו ביומא אית דאמרי בערסן וכדרבה ב"י כו' יע"ש כתבתי ז"ל רש"י ביומא (מ"ז) איכא דאמרי האי זורד בערסן קאמר ויפה הוא לחולה וכו' ואוכלין זריד וערסן שהם מיני מאכל חטים כדאמרינן במסכת ברכות דף ל"ז חילקא כו' זריד לד' ד' ערסן לחמש חמש וכו' תיקנו להם זריד וערסן וכו' ע"ש הנה מה שמרשים המרשים כדאמ' בברכ' ברור דרש"י בעצמו לא כתב אלא כדאמרינן וחכם אחד הוסיף מלת ברכות מדעתיה דנפשי' (וכה"ג איתרמי בכמה דוכתי כמבואר בחבורי תכ"ש) אמנם לכאורה כוונת רש"י היה מה דאתמ' במ"ק י"ג וכן ברש"י בברכות מביאו הך דמ"ק אך אכתי איכא למידק שהרי זריד וגם ערסן לא נזכר שם כלל וגם מין דמיתבר לה' ה' ליתא שם במ"ק (ועיין בערוך ערך זריד ובחבורי יש סדר למשנה פ"ו מ"ב דמכשירין) תו במ"ש רש"י דזריד יפה לחולי הלא ע"ז לא מייתי הש"ס שום ראי' רק על ערסן שיפה הוא מייתי ראי' מדאמר רבה ב"י וכו' ועוד דהא אהך דערסן יפה לחולה קאמר הש"ס בנדרים דף מ"א מאי ערסן ומפרש ר' יונתן חושלי דשערי פרש"י קלופות ופשיט' לסברת רב יוסף דאמר סמידי דשערי עתיקתא נתבאר להדיא דערסן אינו בגדר המינים דמיתברי וגם נתבאר דערסן נעשה משעורים ואיך כתב רש"י דערסן מיתבר לה' ה' וגם כתב שהוא מאכל חיטים וח"ו לומר דלרש"י הכא ביומא אשתמיטתי' גמרא ערוכה ובכן מצוה לתקן באופן הנאות: ובסיומא דמכתבו מה שהערה בשאלתות במשפטים בסימן נ"ט גם בזה לא אכחד ולא אחדל למען כבודו להודיע אליו מה שכתבתי במה דורש שקראתיו בשם חלק שני בזה"ל במשנה דקידושין מאי דתנן האיש מקדש את בתו כשהיא נערה כו' מדקדק בסוגי' כשהיא נערה אין קטנה לא מסייע לה לרב דא"ר יהודה אמר רב ואי תימא ר"א אמר רב אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה עד שתגדל וכו' והנה אף על גב דנתבאר שכשהיא נערה שוב ליכא איסור מכל מקום כוונת גאון שכתב עד דבגרה כלומר מימי נערות עד דבגרה (דכיון שבגרה בלא"ה אין לאביה רשות בה לקדשה) וכל עומת החפזון רב. שיחי יערב. דברי ידידו לטובתו שחר וערב. בלב וקרב. ישעיה בהגאון מוה"ל זצ"ל בערלין: לכבוד מר אביו ה"ה מאה"ג המפורסים נ"י בצירוף כל הנלוים שלום וכל טוב: עקימת שפתיו (שפתי צדיק ידעון רצון) הוי מעשה אשר הודיעני כי ספר השאלתות בעדנ' דעסיק בי' שאול הוא אתו וצריך להחזירו אל מקומו לבעליו אמרתי למען שלא יהיה נעדר ממנו כלי טוב מלתא דאאלבישייהו יקירא הנני שולח לו בזה ספר היקר בעיני כל רואיו ובפרט לגבר' דכוותיה) על ידי ידידינו המופל' מו' יעקבקא נ"י הנאמן והנבון בלב שלם שיתנו ויהי' למעלתו למנה ויבושם לו דברי ידידו הכותב בנחיצה רבה למאד מתוך המלאכה מרובה. אסיים ברוב חיבה ורב שלום למר דודו הרב הגאון המפו' בדורו מוהר"ס נר"י: שאלה יז תשובה להגאון מוהר"ר ישעיה ברלין הנ"ל פתח דבריו יאיר מלתא אגב אורחא קמ"ל בשיחת חולין של ת"ח הצריכה לימוד בההוא דבנן של קדושים דהוי בה מר דברי התוס' בשבת ודע"ז אהדדי חזינא ליה להמג"א סי' ש"ז ס"ק כ"ג שעמד גם כן בזה וסיים דבראיה בעלמא שרי והנה הך מצוה דאל תפנו כו' ודאי לא קאי אראי' לחוד כמבואר ברמב"ם פ"ב מהל' עכו"ם וכ"כ בספר המצות ל"ת יו"ד וכן בספר החינוך ודרך אגב ראיתי בספר המצות שם דגרס בסוף פרק ק' דעירובין אלא מעתה אל תפנו אל האלילים ה"נ דלא לקי וארווח לי דקשאי ואתאי שני טובא למאי דגרס שם אל תפנו אל האובות דהא באמת לא לקי משום דהוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד (ובאמת לפמ"ש רש"י בסנהדרין דף כ"ה והנשאל בהך אזהרה היינו אזהרה דאל תפנו א"ש אבל התוס' הקשו עליו ואא"ז מהרש"א כ' שרש"י בעצמו חזר בו וכן מבואר מדבריו בפירוש התורה וכן מבואר בדברי רש"י בריש כריתות