בית אפרים סו

בזבחים דף כ"ד אלא אף דבריו סותרין זא"ז דהוא גופא כ' בהל' מיאון דאין הלכה כר"מ בקנסות וע"ז אני תמה דודאי הגרסא בהלכות גדולות נכונה שפוסק כר"מ ואין כאן סתירה כלל וכמבואר להדיא באשר"י דבכורות שכ' דבעל הלכות פוסק כר"מ דחשיב ליה גזרה ולישנא דקנס' דנקט הש"ס הוא לאו דווקא וכ"כ הטור סי' ש"י בשם בה"ג אבל צ"ע על הרא"ש והטור ורבינו ירוחם שכתבו דהשאלתות הוא המתיר ופוסק דלא כר"מ לא ידענא מאין להם שנראה דמכללא שמיע להו לפי דס"ל אין הלכה כר"מ בקנס' ומשום הא לא אריא דהא בה"ג נמי ס"ל הכי ואפילו הכי פסק כר"מ בהא דס"ל דאינו רק גזירה כמ"ש הרא"ש לבסוף ובדברי הרא"ש יש לדחוק בכוונתו לומר דלפי מה דמסיק בשם בה"ג באמת גם בדעת השאלתות יש לומר כן אבל על הטור ורי"ו שכתב להדיא דבשאלתות מתיר תימה דמנ"ל הא ויותר מזה יש לתמוה דבשאלתות פרשת בא סי' מ"ד כ' להדיא בהך דינא גופיה דהלכה כר"מ אף על גב דר"מ ור"י הלכה כר"י בהא הלכה כר"מ דקי"ל הלכה כר"מ בגזרותיו וכדברי בה"ג ממש שהביא מר בשמו ונראה שלא היה לפניהם גוף ספר השאלתות ועדיין צ"ע. ובדברי התוספות דזבחים נראה להגיה מכאן דקדק ר"י בהלכות גדולות כו' רצה לומר דר"י בה"ג ס"ל לענין הך כללא דאין הלכה כר"מ בקנסי וכמ"ש התוספות בביצה או איזה הג"ה אחרת המתיישבת ועיין בסמ"ג עשין רמ"א ואין להאריך עוד. וגם במ"ש מר לדקדק על התוספות דבכל דוכתי מייתי הך דהלכה כר"מ בגזרותיו מכתובות דה"ל לאתויי מהמוקדם בעירובין נ"ל שכוונ' התוספות להביא דהלכה כר"מ בגזירותיו אף היכא דרבים פליגי עליה וכן הוא להדיא בתוס' והרא"ש והר"ן בשבת דף ט' ובעירובין דף פ"ט בתוספות ד"ה גזירה ובאשר"י שם כתב בשם הר"ר יהודה שכ' דאין הלכה כר"מ דאף על גב דקי"ל כוותיה בגזירותיו הני מילי במקום יחיד כו' ונ"ל דלית הלכת' כוותי' דר"מ ולאו מטעמיה דאפילו לגבי רבים פסקינן כוותיה בכתובות גבי אדם משהה כו' ע"ש והתוספות בביצה ובבכורות לרבות' נקטו אף על גב דבגזרותיו קי"ל כוותיה אף לגבי רבים מכל מקום הכא דקנסא הוא הלכה כר' יהודה: ה באות מ"ז מנין לשאר הנימולים כו' ונוסחת הגאון עולה יפה תמהני שהרי הגאון בפרשת וירא סימן יו"ד כ' מנין לתשעה לעשרה כו' ושאר כל הנימולים כו' ע"ש ומר הביא דברי הגאון באות צ"ט ותמה שם על מ"ש דמילה בשבת מוי"ו דוביום נפקא וליתא דמדלא כתיב בשמיני נפקא והוי"ו דוביום צריך למילה שלא בזמנה דצריכה להיות ביום ולענ"ד יש ליישב דהגאון ס"ל כמ"ש הרשב"א במגילה דף כ' לתרץ קושית התוספות ד"ה דכתיב דס"ל דמבן שמונת ימים נפקא לן למילה בזמנה ווי"ו דוביום לשלא בזמנה וכ"כ התוספות ביבמות דף ע"ב והלכך שפיר קאמר גאון דאי לא כתיב וי"ו הוה אמרינן דקרא דבן שמונת ימים לבזמנה אתי שתהא ביום אייתר ליה ביום לשלא בזמנה ולעולם דלא דחי שבת אבל השתא דכתיב וי"ו ע"כ חד אתי לאורויי דאפילו בשבת ועיין בשו"ת שאג' אריה סימן נ"ד שבמ"ש ליישב קושית התוספות דמגלה כבר קדמו הרשב"א ומה שהשיג על תשובת הרשב"א סי' תתע"ז והיא תשובת מהר"מ מרוטנבורק במ"ש וקי"ל כת"ק דאפי' מאן דלא דריש וי"ו וי"ו ה"א דריש כו' וע"ז כ' שנחלפו להרב ז"ל הדברים ע"ש ובאמת נראה שמהר"מ מרוטנבורק ס"ל לפרש כמו שכתב הרשב"א ביבמות דף ע"ב ד"ה אפילו למאן ואע"פ שהרשב"א חולק על המפרשים כן מ"מ הני נמי לאו קטלי קניא נינהו וגם מהר"מ כאחד מהם ומפרש דוי"ו וב' דריש וקושית הרשב"א יש ליישב ואין כאן מקומו להאריך: ואו בשאלתות פ' אמור סי' ק"ג ובאדם כדאמרינן התם ר' יוחנן משום ר' יוסי בן יהושע כל שטבורו חתוך ונרשם בגליון שמצוה לחפש ולמצוא ואפריון נמטי שהניח לי מקום להתגדר לציין את מקומו שברור כוונתו להא דאיתא בנדה דף ק"ד וכמה כדי שינטל כו' ר"י אמר משום ר"י בן יהושע עד מקום טבורו כו' ומדברי הגאון למדנו דהא דקאמר התם בין ר' ינאי לר"י איכא בינייהו דר"א דאמר ניטל הירך כו' אין פירושו דר"י פליג אדר"א רק לומר דפליגי אי הוי באדם כה"ג נבלה אהא פליג וס"ל דעד מקום טבורו אז דווקא הוי נבילה ונראה ברור שזה היה דעת הרמב"ם פ' יו"ד מהל' א"ב שפסק בהא כר"י וכבר תמה הכ"מ בזה והראב"ד והרשב"א פסקו עד ארכובא כיון דטרפה אינה חיה וברור שהרמב"ם סמך בזה על הגאון שפסק עד טבורו ואם ינטל פחות מזה לא ימות ובהכי א"ש דכולהו אמוראי ס"ל דבבהמה טרפה אינה חיה רק באדם הוא דפליגי ואפ"ה א"ש מה שהשמיט הרמב"ם מימרא דרבא וושטו נקוב אמו טמאה משום דס"ל דרבא לשיטתו דס"ל דאף בבהמה טרפה חיה כמ"ש התוספות שם ד"ה אמר רבא מההוא דתמורה משא"כ לדידן דס"ל טרפה אינה חיה טרפות כזו אף באדם אינו חי ונראה דלכך דקדק הרמב"ם פרק י"ג מהל' גירושין וכ' והשליכו אחריו מצודה והעלו אבר ממנו ולא כ' לשון המשנה מן הארכובה ולמעלה תנשא אשתו והיינו משום דהרמב"ם ס"ל דבאדם לא תלי מידי בארכובה אלא מסתם סתים שאם העלו אבר שא"א שאם ינטל מאדם חי יחיה מותרת ומיושב קושיית הכ"מ שם ולכך לא כתב הרמב"ם וגם כן הירושלמי שנותנין לו שהות כדי טרפה ופירשו הרמב"ן והרשב"א דהיינו יב"ח משום דקאי אמתני' דמיירי בארכובה דהוי מידי דמטריף בי' לזה צריך יב"ח משא"כ הרמב"ם לשיטתיה כר' יוסי בן יהושע ואם כן במידי דמטריף לחוד אף יב"ח לא מהני ומ"ש בגליון הכ"מ מהך דעשו לו חידוק של קרוי' וכן ראיית התוספות מדפריך מאיוב עיין בפר"ח (וכר"ו) סימן ל"א והארכתי בזה במקום אחר (ועיין בספר בית אפרים בקונטרס הראיות שם) דברי זעירא מן חברייא: הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד שאלה טז נוח לשמים ונוח לאישים. גברא בגוברין זרע אנשים. אברך וקנקן חדש מלא ישן כאחד מישישים. בנן של קדושים (בפסחים דף ק"ד לפי מ"ש הרשב"ם ד"ה ר' מנחם בר' סימאי וכו' על כרחך דלא היה בגרסתו מה דאיתא לפנינו שם בסוגיא אמאי קרו ליה וכו' אכן מדברי תו' ד"ה דלא מסתכל וכו' מוכח כגרסא שלפנינו ובתוספות דשבת קמ"ט ד"ה ודיוקני כו' אבל נוי מותר כדמשמע מבנן של קדושים וכו' ציין המרשים (ע"ז דף ג') ומן המוקדם עדיפא ה"ל להרשים פסחים ק"ד ודאתאן עלה לכאורה סותר דברי תוס' דשבת דהוכיח של נוי מותר (וכ"כ הרא"ש לדינא) ברם לפמ"ש תו' בע"ז נ' ד"ה ה"ג דתירצו דבדבר שהוא רגיל לראות בה תדיר ל"ש הפנאה יע"ש שוב לא מוכח מידי דשל נוי מותר ויש לעיין בזה לדינא בב"י ובש"ך י"ד ססי' קמ"ב וצ"ע גם לפמ"ש תוספות בע"ז נ' דגרסינן מהלך עליהם לשון יחיד קצת יש לדקדק במלת בנן דל"ש אלא ארבים. וברש"י דמ"ק כ"ה ד"ה דר' מנחם כ' בנו של קדושים ואולי היה גרסת רש"י בפסחים ובע"ז בנו של קדושים ויהיה על נכון לשון יחיד ובגמרא דמ"ק (שלפני דפוס פ"פ דמיין איתא דר' מנחם ב"ר יוסי ותקנתי דצ"ל ר"מ בר סימאי) ה"ה ידידי וחביבי עתיר פומבי ועתיר נכסין. שלשלת היוחסין. הרב המופלא השנון והבקי המפורסם כו': האמנם עלי תולה חבילי טרדים מצידי צדדים מכל מקום למען יתעדן לעשות רצונו חפצתי ופניתי מקום לגמלי דתבע קרני דתורה אשר עשתה ידו במכתבו הנעי' מכ"ט ניסן וקבלתי שבוע זו ראיתיו שקידתו לטובה בירושלמי פ"ח דפאה ובמדרש ובילקוט וכבר כתובה אתי במה דורש אשר תקנתי דהתם איתא ר' חנינא וכן נראה דל"ג ר' יוחנן (כדמייתי בהג"ה מיימוני פ"ל מהל' שבת) דא"כ למה לא אמר ר' יוחנן במדרש שהבאתי כדאמר רב כהנא צריך להחליף. מ"ש ידידי הרב וז"ל באות ב' שרוצה להגיה באופן אחר וכבר אמרתי שם שאיני אומר קבלו דעתי גם מה שכ' על השאר ניתנו לכתוב ונאמרה לקרות ולולי טרדות הזמן הייתי משיב לו כראוי אך את זה אודיעהו מ"ש ידידי הרב ש"י בסימן ק"ג בענין ר' יוחנן משום ר"י ב"ל כל שטיבורו כו' יתן עין עיונו במ"ש הח"צ ויורה כחץ בתשובה סימן ע"ז בדף ע"א ע"ב דפוס אמשטרדם מה שפקפק ידידי נ"י על מ"ש בהקדמה ליישב דעת הרשב"ם עשיתי כמידתי לכל רוח חכמים האוהב לפרוק להקל מעליו הפליאה שתמה התוספות הן בכל אלה אשר יסדה ידי ידידי הרב השנון נ"י היה לי לקורת רוח למאוד בראותי אותו שתלמידו מתקיים בידו. ועתה אשית אל המדבר פני כלפי השואל כהוגן במ"ש רבינו יונה בפ' תפלת השחר שאין מקדשין אלא ביום דכתיב תקעו בחודש שופר כו' כי חק לישראל הוא משפט וכתיב דינו