בית אפרים סד

ותיחון רבנן בסתם יינם כעין דאורייתא דאל"כ למה קבעו בסתם יינם שיעור זה וא"ל דיליף לה מרביעית יין לנזיר ז"א דטפי יש לנו ללמוד משאר איסורין כולם ודוחק לומר כיון שאינו רק מדרבנן ומצינו שיעור כיוצא בו בשל תורה דהיינו בנזיר ברביעית הקילו בזה דז"א דמנ"ל להרמב"ם לחלקו משאר איסורין דהא אדרבא אמרינן בע"ז דיי"נ אחמור בה רבנן רק לענין זה שלא יהיה בכל שהוא כנסך גמור הקילו בסתם יינם וכמ"ש הכ"מ שם דכיון שאינו אלא מדברי סופרים שיעורו כשאר משקים שהם אסורים ברביעית (וע"ש בלח"מ שהקשה דמנ"ל להרמב"ם דלא תיקון רבנן כעין דאורייתא דהיינו יי"נ גמור שהוא בכל שהוא ע"ש) ומשמע דס"ל דכמו דכל אכילה שיעורו בכזית כמו כן שתיה שיעורו רביעית וראיתי ברשב"ם בפסחים דף ק"ח ע"ב ד"ה אחד חי צריך רביעית דבציר מרביעית לא חשיב שתיה כדנפקא לן מוכל משקה אשר ישתה עכ"ל ולא ידעתי היכן נזכר לימוד זה ובפסחים דף ט"ז מוקמינן ליה לענין הכשר ולא מצינו שיצטרך רביעית להכשר: וכדי לחלק בין ההיא דהמחה חמץ כו' צ"ל דכל דבר שעיקרו עומד לאכילה וזה דרך אכילתו על הרוב אז אף על פי שנהנה דרך שתיה מכל מקום מתחייב על שיעור שהיה מתחייב עליה אם אוכלו משא"כ כשעיקרו עומד לשתיה כך נאמרה הלכה שלא יתחייב אלא ברביעית שזה שיעור שתיה אך שעדיין אנו צריכין למודעי בההוא דתרומות שפסק הרמב"ם דשתיה בכזית והוא מהתוספתא ולכאורה היה אפשר לומר בטעמא דמלתא דתרומה כיון דאיכא קרא יתירה כמ"ש הרמב"ם בפ"ה מהל' דתרומות דקרא דולא יחללו את שם קדשי לרבות השותה והסך אע"פ שאין צריך דשתיה בכלל אכילה כו' ולכאורה באמת קשה דקרא ל"ל לכן ס"ל להתוספתא דאי אתינן עלה מטעם דשתיה בכלל אכילה הוה שיעורה ברביעית כשאר שתיה לכן רבי רחמנא מולא יחללו דשיעורה כאכילה דהיינו בכזית בלבד אבל ז"א דהוא נגד הש"ס בנדה דקאמר להדיא ולא יחללו לרבות השותה והסך ופריך שותה ל"ל קרא הא שתיה בכלל אכילה אלא לרבות הסך כשותה וכן הרמב"ם בהלכות תרומות כתב דולא יחללו לרבות הסך (ועיין בתוספות דס"ל דגם לענין סך אסמכתא בעלמא וצ"ע על הרמב"ם פרק יו"ד מהמ"א שכתב ולא יחללו גם כן לדרש' אחריני כמ"ש התוספות וכ"כ הקרבן העדה ביומא ולפי זה מבואר דטעמא דשותה משום דשתיה בכלל אכילה הוא ואפ"ה אמרינן דשיעורו בכזית ולפי זה צ"ל דכל היכא דשתיה בכלל אכילה שיעורו בכזית וקשה ממ"ש לעיל לענין ערלה וכלאים משמע דשיעורן ברביעית ומסתמא גם התם הטעם משום שהוא בכלל אכילה שלש שנים ערלים לא יאכל ונימא דשיעורו בכזית וגם ממ"ש הרמב"ם בהלכות שבועות שהבאתי לעיל כתב הפמ"א גם כן שנראה מדבריו דחיוב איסורין ברביעית היא ועוד שהרי הרמב"ם אומר כן להדי' בהלכות מעשר שני פ"ב הלכה ה' וז"ל כל האוכל כזית מעשר שני או ששתה ממנו רביעית יין חוץ לחומת ירושלים לוקה שנאמר לא תוכל לאכול בשעריך כו' הרי מבואר להדי' דשיעור השתיה ברביעית וכן הסמ"ג בהלכות תרומות כתב דשתיה בכזית ובהלכות מעשר שני כתב דשתיה ברביעית וכן גבי סתם יינם כתב בסמ"ג רביעית הרי להדיא דשני להו בין תרומה למעשר שני ושאר איסורין וכן בתוספות דנזיר דף ל"ח כתבו אהא דקאמר שם כל רביעית שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור כו' כתבו התוספות דאיכ' לפרושי כגון רביעית יין של ערלה או של כלאי הכרם עכ"ל ונראה שגם הרמב"ם מפרש כן ומזה יליף דשיעור משקין האיסורין ברביעית דבאמת מה שפירש שם המפרש המכונה רש"י כל רביעיות כו' כגון רביעית דם שמטמא באוהל כו' הוא דוחק גדול דהא נקט כל רביעית ועוד דלישנא דנקט אין היתר מצטרף לאיסור ל"ש לענין טומאה הלכך משמע דמיירי לענין שיעור המשקין האסורין שהם ברביעית: ומצאתי בזבחים דף ק"ט שכתבו התוספות שם ד"ה עולה ואימורין וז"ל והא דחלב ויין מצטרפין אף על גב דחלב בכזית ומשקין ברביעית ה"מ בשתיה אבל דרך אכילה ששרה פתו ביין שיעורו בכזית עכ"ל ולפי ענ"ד קשה ע"ז מדאמרינן בפסחים דף מ"ד הי ר"ע אי לימא מהא דתנן ר"ע אומר נזיר ששרה פיתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית חייב ממאי דמפת ומיין דלמא מיין לחודיה והא קמ"ל אף על גב דתערובות וכן בנזיר אמרי' שם דף ל"ז דלמא דאיכא כזית בעיני' והא קמ"ל לאפוקי מדת"ק דאמר עד שישתה רביעית יין כו' ולפי דברי התוספות קשה דמאי פליג ר"ע את"ק דבכזית סגי דמנ"ל דת"ק לא מודי דלמא גם ת"ק ס"ל דהיכא דשרה פיתו ביין שהוא דרך אכילה שיעורו בכזית רק דת"ק מיירי היכא ששותהו כמות שהוא דבהא בעינן רביעית דוקא ומכ"ש לפי מה דאיתא שם בנזיר במשנה דף ל"ד משנה ראשונה אומרת עד שישתה רביעית יין ר' עקיבא אומר אפילו שרה פתו ביין ויש בה כדי לצרף כזית חייב ולפי מה שחילקו התוספות אין זה אפילו דהא איכא למימר דדרך אכילה מתחייב אף בכזית ואפשר לומר לפי מ"ש התוספות שם ובעירובין ובסוכה דת"ק דקאמר עד שישתה רביעית ה"ה באיסורי אכילה דנזיר השיעור ברביעית דילפינן משתיה אם כן יש לומר דע"כ לא כתבו התוספות לחלק בין שרה פתו אלא בשאר איסורין משא"כ בנזיר דשיעור אכילה ושתיה שווין אין לחלק בכך וגם לפי מה שכתב בשם הירושלמי דבנזיר יליף שכר שכר ממקדש אם כן י"ל דאין לחלק בכך. ולפי ענ"ד לא היו התוספות צריכין לזה דאיכא למימר דהיינו טעמא דחלב ויין מצטרפין דאף על גב דבמשקין השיעור ברביעית מ"מ חד שיעורא עם כזית חלב שלכשיקרש יעמוד על כזית וכמבואר לעיל אמנם מ"ש התוספות בזבחים שם שא"א לפרש מתני' דמעילה לענין מעלה בחוץ כו' צ"ע מהתוספת' דמעילה פ"א עולה ונסכין מצטרפין למעלן בחוץ ולחייב עליהן משום פיגול כו': והנה הפנים מאירות הקשה דבנזיר קחשיב עשר רביעיות ולמה לא חשיב רביעית למשקין האיסורין ולענ"ד י"ל דר"ע דפליג בנזיר וס"ל דשיעורו בכזית גם בכל האסורין הדין כן דסגי למשקין בכזית ואם כן א"ש הא דלא חשיב ליה משום דבפלוגתא לא קמיירי כדאמר התם ואף על גב דחשיב רביעית יין לנזיר אף על גב דר"ע פליג כבר כתבו התוספות שם דהא דבפלוגתא לא קמיירי היינו בחיוורתא כמ"ש התוספות שם וכ"כ הרשב"א בתשובה סי' שס"ג והביאה בכ"מ פרק מהלכות ביאת מקדש ע"ש ואם כן רביעית דשאר איסורין דלא תלי ביין דוקא דהאיכא נמי שמן של ערלה וכה"ג ולא מצי למחשביה רק בין חיוורתא ולא מיירי בפלוגתא אך באמת נראה דז"א דודאי גם ר"ע מודה בשאר איסורין ששיעורו ברביעית ודוקא בנזיר ס"ל הכי וכדקאמר התם טעמא מדכתיב וענבים לחיים ויבשים לא יאכל מה אכילה בכזית אף כל איסורין בכזית וע"ש בתוספות ד"ה ואינו חייב כו' משא"כ בשאר איסורין ומ"מ א"ש הא דלא חשיב רביעית במשקין האיסורין משום דלא חשיב אלא מה שהוא איזה מימרא בש"ס משא"כ בהא שאינו מימרא רק לענין נזיר ולכך נקט נזיר וה"ה לכל האסורין. ובזה היה אפשר ליישב קושית התוספות דלמה חשיב רביעית לנזיר שאינו רק למשנה ראשונה ולפי מ"ש יש לומר כיון דבאמת ברביעית דשאר איסורין ליכא פלוגתא ונזיר דנקיט סימנא בעלמא הוא כיון שמוזכר במתני' לא איכפת לן במה דפליג ר"ע בנזיר כיון דאזיל ומודה בשיעור רביעית לענין איסורין אלא דלא משמע הכי מהא דפריך התם והאיכא מרביעית נוטלין לידים לאחד ואפילו לשנים בפלוגתא לא קמיירי ופירש"י דר' יוסי פליג ואמר לאחד ולא לשנים עכ"ל אלמא דאף על גב דבשיעור רביעית לאחד ליכא פלוגתא מכל מקום כיון דאיכא פלוגתא בהא מתניתין לענין שנים לא מיירי בפלוגתא כה"ג וא"כ שפיר כתבו התוספות דמדחשיב רביעית יין לנזיר מוכח דהא דבפלוגתא לא קמיירי היינו בחיוורתא דוקא ומה שכתב בפמ"א שם וז"ל ובנזיר גופא כתבו התוספות בעירובין ובסוכה דזה למשנה ראשונה שדרשו שכר שכר מה להלן רביעית כו' חזרו לומר לא יאכל ולא ישתה מה אכילה בכזית כו' הרי להדי' אף בנזיר למשנ' ראשונה (נראה שט"ס וצ"ל למשנה אחרונה) שתיה בכזית כו' הנה באמת אנן קי"ל בנזיר ברביעית כמבואר ברמב"ם אבל מכל מקום צ"ע דמשמע דאי לא הוה ילפינן שכר שכר לא היה השיעור ברביעית אף על פי שנאמר בו שתיה ואפשר לומר דמשנה ראשונה הכי קאמר דאי לאו ג"ש היינו דורשין הקישא דלא יאכל ולא ישתה מה אכילה בכזית כו' השתא דאיכא ג"ש עדיף מהקישא ומשנה אחרונה דהיינו ר"ע ל"ל ג"ש כלל וגם יש לומר דלמשנה ראשונה אין הג"ש סותרת ההיקש כיון דרביעית הלח כשנקרש הוא כזית ביבש ובהכי א"ש מה שכתב הפמ"א שם על ספק הלבוש דאין כאן ספק ותדע דהא למאי ש ש