בית אפרים סג

כזית חמץ כו' אחד האוכל ואחד הממחה ושותה כו' מבואר מלשון זה דאידי ואידי חד שיעורא הוא וגם ממחה ושותה שיעורו בכזית ולכאורה צ"ע מנ"ל להרמב"ם לחלק בין חמץ לשאר איסורין ששיעורן ברביעית כמ"ש בפ"ד מהלכות שבועות וז"ל כמה ישתה ויהיה חייב נ"ל שאינו חייב שישתה רביעית כשאר איסורין עכ"ל ולכאורה יש לומר שיש חילוק בין דבר שדרכו בכך והשתיה כדת בדרך כל הארץ שיעורו ברביעית משא"כ בדבר שעומד לאכילה והוא ממחה ושותה אפשר ששיעורו כאכילתו אבל ז"א כמבואר למעיין ברמב"ם פי"ד מהלכות מ"א הלכה ט' וז"ל וכן השותה רביעית של סתם יינם מעט מעט או שהמחה החמץ בפסח או החלב וגימע מעט מעט כו' אם שהה מתחלה ועד סוף כדי שתיית רביעית מצטרפין הרי להדיא דבכל אלה השיעור ברביעית אמנם לפמ"ש א"ש ולשיטת הרמב"ם שניהם צדקו יחדיו דשם בפ"א מהלכות חמץ נקט שפיר דבעינן כזית אחד האוכל ואחד הממחה ושותה דהיינו שיהא בו שיעור שיהיה בו כזית ביבש ושם בהמ"א פסוק ותני שאם שתה כשיעור חייב לפי ששיעור רביעית הוא עצמו שיעור כזית לכשיחזור ויקרוש אלא דלפי זה צ"ע דלמה משערינן שיעור השהיה מתחלה ועד סוף ברביעית דבשיעור כזית לסגי אף על פי שהוא שותהו עכשיו דרך שתיה מכל מקום לפי מ"ש שלא נתחדש בשתייתו שיעור אחר מאכילתו א"כ לא ישתנה דינו לענין שיעור השתי' ומה בכך שאוכלו דרך שתיה גם צ"ע מ"ש הרמב"ם בפי' י' מהל' תרומות הל' ב' כשם שאכילת תרומה בכזית כך שתיתה בכזית והוא מהתוספתא כמ"ש הכ"מ שם אך י"ל דהרמב"ם ס"ל לחלק דבשלמא גבי תרומה דלא כתיב ביה רבוי' על שתיה רק דאמרינן שתי' בכלל אכיל' הוא א"כ שיעורה כאכילה דהיינו אם שתה כזית חייב משא"כ בהמחה חמץ או חלב דילפינן לה מדכתיב נפש לרבות השותה ולא נכלל בכלל אכילה שפיר אמרינן דהשתיה הוא ברביעית. אך יש לומר דלעולם דעת הרמב"ם בכל הנך כגון חלב וחמץ שהמחה אותם חייב בכזית ואף על פי שכתב הרמב"ם בפי"ד מהמ"א וכן השותה רביעית של סתם יינם או שהמחה חמץ כו' לאו בחדא מחתא מחתינהו דדוקא סתם יינם שיעורן ברביעית לענין מכות מרדות כמ"ש בפי"א שם משא"כ המחה חמץ כו' שיעורן בכזית ואף על פי שכתב אם שהה מתחלה כו' כדי רביעית יש לומר דדוקא לענין שיעור השהי' תלוי ברביעית אבל לא לענין השיעור כמה ישתה וזה מבואר בהל' תרומות ששתייתה בכזית ואף על פי כן כתב שם הלכה ז' דאם יש מתחלת שתיה עד סוף שתיה כדי שתיית רביעית מצטרפין לכזית ולכאורה היה אפשר לומר דדוק' היכא שדרך לשרותו שפיר אמרינן דשיעור השהי' ברביעית דהכי גמירי לה לענין שתייה להרמב"ם והלכך אף על פי שבשיעור כמה ישתה הושווה לאכילה בכזית מכל מקום בשיעור השהי' משערינן כמו בשתיה דעלמא משא"כ בדבר העומד לאכילה אם איתא ששיעורו כאכילתו אף לענין השהי' אין לן לשעוריה כאכילה וכמש"ל אך מצאתי ראיתי בתוספתא פ"ק דפסחים דשם איתא כלשון הרמב"ם דמצה וז"ל התוספות א' האוכל וא' הממחה ושותה כו' שתה וחזר ושתה אם שהה כדי שתיית רביעית כו' וקאמר אח"כ כשם שאכילה בכזית כך שתיה הרי להדיא דגם דבשתיית חמץ הדין כן ואם כן ע"כ לומר דאף על גב לענין שיעור השהיה הוא תלוי ברביעית מ"מ השתי' כדת של תורה כאכילה דהיינו כזית אלא דבאמת צ"ע שבתוספתא דיומא פ"ד איתא שם גם כן לענין יה"כ האוכל ככותבת הגסה כו' שתה וחזר ושתה אם יש מתחלת כו' כדי רביעית (ותמהני על הר"ן ביומא שכתב על הרמב"ם שכתב כן בהל' שביתת עשור שלמדה מהתוי"ט פ"ק דפסחים דטפי ה"ל לאתוי' דברי התוספות דיומא דאיתא כן להדי' לענין יה"כ) מצטרפין כשם שאכילה בכזית כך שתיה בכזית כו' והנה לכאורה באמת תימא מ"ש כשם שאכילה בכזית שזה סותר לרישא דקאמר דאכילה ביוה"כ בככותבת וצריך לדחוק דל"ד נקט כזית וסרכא דלישנ' דעלמא נקט ור"ל כותבת א"נ יש לומר דאכילה דעלמא קאי ששיעורה בכזית ואף על גב דביוה"כ אינו כן היינו דקים להו דלא מיתב' דעתיה באכילת כזית אבל בשתיה שפיר מייתב' דעתיה בכזית וצ"ע. ואיך שיהיה על כל פנים לא קי"ל בהא כהתוספתא דקאמר לענין יה"כ כשם שאכילה בכזית כך שתיה שהרי קי"ל בשתיה כמלא לוגמיו דביתובי דעתא תליה מלתא ובתוספתא גופא איתא שם אח"כ ר"א אומר השותה מלא לוגמיו חייב וקי"ל הכי לפי דסתם תנא דמתני' כוותי' ואם כן י"ל דגם לענין חמץ לא קי"ל הכי דשתי' כאכילה ותנא דתוספתא בחד שיטה אמרינהו בתרומות ובפסחים וביומא ולא קי"ל כוותי' ואפשר שנפל טעות בהתוספתא אגב גררא דאיתמר הכי בעלמא אבל מכל מקום צ"ע דמנ"ל להרמב"ם לחלק בין חמץ לתרומה כיון דבתרומה תפס דברי התוספת' עיקר גם לענין חמץ יש לפסוק כהתוספתא ודוקא לענין יה"כ אין לפסוק כך כיון דסתם לן תנא כר"א ולפי מ"ש דגם הרמב"ם בהמ"א אין כוונתו רק לענין שיעור השהי' אבל מכל מקום מודה דשתיה גופא בכזית כדמשמע מדבריו בפ"א מהל' חמץ א"ש דהשתא פסק כהתוספתא בתרווייהו וכן מוכח לענ"ד מחולין דף ק"כ דגבי המחה חמץ וחלב שיעורן בכזית דהא אמרינן שם בהעור והרוטב והא דתני' הטמאים לאסור צירן כו' ליגמור מהני צריכא דאי לא כתב רחמנא ה"א דיו לבא מן הדין כו' מה התם עד דאיכא כזית אף ה"נ עד דאיכא כזית ופירש"י דשרצים שיעור אכילתן בכעדשה הלכך אי לא כתב מיחוי בגופייהו ולילף מהנך ה"א דלא מחייב אמיחויין בפחות מכזית עכ"ל הרי להדי' דשיעור חמץ או חלב שנמחה הוא בכזית כאכילתו וכן הדין במיחוי שרצים דשיעורו כאכילתו דהיינו כעדשה וכן בתוספתא דכריתות הובאה בירושלמי ביומא פרק יה"כ ובשבועות פ"ג איתא שם להדיא המחה את החלב וגמעה הקפה הדם ואוכלו אם יש בו כזית חייב ובירושלמי פ"ב דמעשר שני מייתי נמי להא מלתא ושם אין בגירסא אם יש בו כזית כו' ונראה שיש שם דילוג והרי להדי' דבהמחה חלב חייב בכזית ואפשר לומר דפירושו דבעינן שיש בו כזית מתחילתו קודם שנמחה ובאמת אחר שנמחה הוא טפי מכזית וכן מה דאמרינן בחולין מה התם עד דאיכא כזית פירושו קודם שנמחה אבל אם קודם שנמחה אין בו כזית אף על גב דהשתא על ידי המחאה אית ביה ליכא לחיוביה עלה וכמש"ל בלשון הרמב"ם והכי מסתברא לכאורה: וראיתי בפרי מגד' א"ח באשל אברהם סימן תמ"ב ס"ק ט' שכתב וז"ל והוי יודע שהפרש יש בין שכר דאם שתה רביעית כו' ועיין ר"מ ז"ל פי"ד מהל' מ"א דמשמע המחה חמץ שיעור ברביעית ולא יפסוק כלל הא שהה יותר מרביעית לית ביה כרת ומלקות עכ"ל ע"ש ולא הרגיש במה שכתבתי דמדברי הרמב"ם פרק א' דחמץ והתוספתא דפסחים ובש"ס דחולין דהמחה החמץ וגמעו שיעורו בכזית כאכילתו ואפשר דס"ל לפרש גם כן כמו שכתבתי דהך שיעור היינו קודם המחאה אמנם בשאר איסורי אכילה כגון ערלה וכלאי הכרם נראה פשוט דס"ל להרמב"ם דשיעורו ברביעית כמ"ש רביעית מסתם יינם לענין מכות מרדות כן השיעור באיסור דאורייתא לענין מלקות ארבעים כמו שנראה מדבריו בהלכות שבועות וכן נראה ממ"ש בהמ"א פט"ו הלכה י"ד וז"ל כיצד רביעית יין של ערלה או של כלאי הכרם או שהיתה הרביעית מצטרפת משניהם שנפלה כו' ואף על פי שלענין הדין שם אף בפחות מזה הדין כן כיון דקי"ל חצי שיעור אסור מן התורה מכל מקום נראה דנקט הרמב"ם רביעית שהוא שיעורו לאיסור תורה וכמ"ש אח"כ בהלכות י"ז כיצד כזית חלב שנפל לתוך ששים כזית כו' וכן אם נפל כשעורה חלב כו' הרי דמתחלה נקט שיעורי דאורייתא והדר נקט שיעורי דרבנן: ומצאתי בשו"ת פנים מאירות חלק ב' סימן קל"ו הביא דברי הכ"מ בהלכות ברכות שכ' וז"ל ומ"ש רבינו דשיעור דמשקין ברביעית טעמו מדאשכחן בעלמא לענין אכילת איסורין דחייב בשתיית משקין אסורין ברביעית דומיא דאוכלין בכזית וכתב הפ"מ וז"ל ונפלאתי על הכ"מ דמשמע בהעור והרוטב דבשתיית משקין האסורין כגון המחה את החלב וחמץ וגמעו וכן דם ונבלה דחייב בכזית כו' וכן טבל וחדש וכו' וכלאים כולן משקין היוצא מהן כמותם וכן הא דתנן אין סופגין הארבעים משום ערלה אלא על היוצא מן הזתים וענבים וכן בתרומה משמע כמו דאיסור אכילה בכזית ה"ה איסור שתיה בכזית עכ"ל והנה מה שנראה מדבריו בפשיטות גבי ערלה וכלאים לחייב בכזית ז"א כמש"ל מדברי הרמב"ם פט"ו מהלכות מ"א ונראה דלפי שעה אשתמיט ליה דברי הרמב"ם בזה דאל"כ הו"ל להזכירו עכ"פ וכבר כתבתי שכן מבואר מדברי הרמב"ם פי"א דשיעור שתיית סתם יינם ברביעית לענין מכות מרדות וכן בפרק י"ד השותה רביעית של סתם יינם מעט מעט ומדנקט בסתם יינם שיעור' דרביעית אלמא דס"ל דכל איסורי דאורייתא שיעורן ברביעית לשתיה