בית אפרים סב

שהקשו קושיית הרמב"ן הלזו והניחו בצ"ע: ודאתאן עלה במה שהשיג הט"ז על הלבוש דה"ל לספק שמא בעי אפילו יותר מרביעית כדאמר אביי נלענ"ד דברי הלבוש נכונים שהרי הר"ן אומר כן בחולין פ' גיד הנשה אהא דכשהן משערין כו' וז"ל וכתב הרא"ה בפירוש הה"ל והוי יודע דכשמשערין ברוטב משערין לכביצה ומחצה של רוטב על כזית שכן שיעורו שאם יקרוש יעמוד על כזית עכ"ל ונ"ל שלמדה מדאמרינן במסכת שבת ר"פ המוציא יין כו' (וכן הוא באמת בדברי הרא"ה בבדק הבית בית ד' שער א' שכתב שצריך תשעים ביצים רוטב לבטל כזית חלב שנפל בו והכי מוכח ר"פ המוציא עכ"ל) אלמא המשקין הצלולים כשהם נקרשים רביעית שלה חוזר לכזית ואע"ג דעלה דההיא אמרינן א"ל אביי דלמא לא היא כו' דאלמא ס"ל לאביי שאין כל המשקין שוים לדבר זה אעפ"כ נראה שסובר הרב ז"ל דלא שבקינן להא דפשיטא ליה לר"י משום ספיקו דאביי כו' מבואר מזה כדברי הלבוש ז"ל שאנו תופסין עיקר כדברי ר' יוסף דאף ביין אמרינן שהרביעית חוזר לכזית אף על פי שהיין קלוש ואמנם אפילו תימא כספיקו דאביי לחלק בין המשקים מכל מקום יש לומר דביין אית לן למפסק הלכתא כר"נ דאמר יבש בכזית והיינו שהוא חוזר לרביעית וכבר כתבתי שהרמב"ם פסק כר"נ ומצאתי באליהו רבה שכתב כן דקי"ל כר"נ וראיתי במשבצות סימן ק"צ שכתב על דברי הא"ר דז"א דכיון דאמרי' אמרו ד"א הוה שיטה ואין הלכה כשיטה רק דהרמב"ם סובר כאביי דר"נ פליג עם ריב"י ולריב"י יותר מרביעית דוקא הוה כזית ואפ"ה פסק כר"נ בשבת דכל שיש כזית מטעם אוכל הוא בקרוש לא מטעם משקה ועיין בהל' ט"מ פ"א ופ"א מהל' שאה"ט וצ"ע כעת עכ"ל וכבר כתבתי שדעת הרא"ה והר"ן דהעיקר כרב יוסף ומ"ש כיון דאמרינן אמרו ד"א ה"ל שיטה הא ליתא כמ"ש הר"ן בסוכה גבי הא דסוכה דירת קבע בעינן שלא איתמר הך כללא דכה"ג הוי שיטה אלא היכא דקאמר כולהו ס"ל אבל היכא דקאמר אמרו ד"א אין זה שיטה ויכול להיות שהוא הלכה ע"ש: אמנם ראיתי ברשב"א סימן תל"א וסימן תרפ"ח כתב ליישב דברי הרמב"ם שפסק כשמואל דיושב בתענית נקרא חוטא אע"ג דר"א הקפר שאמר כן אוקימנא ליה בשיטה וכתב דדוקא היכא דקאמר אמרו ד"א הוא דהוי שיטה משא"כ כשאמרו כולן יש להן כן וכן אף על פי שאין הלכה ככולן יש מהם שהלכה כמותו וכי דייקת תמצא כן בפ"ק דסוכה גבי סוכה דירת קבע בעי כו' עכ"ל הרי דס"ל היפך דברי הר"ן ובקונטרס שחיבר מחו' הגאון המפורס' מוה' חיים יונה ז"ל בענין שיקול הדעת כתב שם שהרשב"א בתשוב' זו נעלם ממנו דברי הרי"ף בסוכה והרמב"ן במלחמות שם וילדות היה בו בהגאון ז"ל לדבר קשות על אדוני הארץ הרשב"א ז"ל והרי הרשב"א בעצמו בתשובה זו הביא הך דסוטה ולא העלים עיניו מיניה רק שהוא ז"ל נראה דסובר כדברי הרז"ה שם דס"ל הכי דאף על גב דאמר אביי כולהו סבירא ליה כו' מכל מקום איכא מינייהו דהלכתא נינהו וכן ראיתי בספר יבין שמועה להגאון מהר"ש אלגאזי דף ק"ד ע"ב שכתב בשם הרשב"א בב"ק פרק הגוזל עצים אהא דאמר אביי ר"ש בן יהודה סבר כו' אמרו ד"א הכא לא כולהו אמרו ד"א אלא כולהו ס"ל שינוי במקומו עומד ולא שיהא אומר הכל שיטה א' ויש לנו כיוצא בזה בגמרא ואחת מהן בפ"ק דסוכה דירת קבע בעינן עכ"ל: ונראה מדבריו אלו דאף היכא דקאמר אמרו ד"א איכא דהלכתא כוותייהו וגם מדברי הרשב"א בשבת דף כ"ז הביאם ביבין שמועה שם נראה כן שכתב אהא דקאמר אביי התם רשב"א ותנא דבי ר' ישמעאל אמרו ד"א כו' ויש מי שאומר דהא דתנא דר"י אינה הלכה משום דאיתוקם בשיטה ויש מי שאמר דאביי לפרושי מלתייהו הוא דאתי ולא לאוקמינהו בשיטה ויש כיוצא בה בפסחים אמר אביי ר"ע וריב"נ כולהו ס"ל חמץ בפסח אסור בהנאה והא ודאי אפילו לאביי הלכה פסוקה היא ולא מיקריא שיטה כו' עכ"ל נראה מזה גם כן דמדמי אמרו ד"א ללשון כולהו ס"ל דהיכא דמצינן למימר דלפרושי מלתייהו הוא דאתי אין זה בכלל שיטה ולכאורה זה סותר למ"ש בתשובה הנ"ל דמשמע מדבריו דהיכא דאמרי' אמרו ד"א מיקרי' שיטה ואפשר דהרשב"א בתשובה לדעת הדיעה ראשונה שכתב בשבת דס"ל דהא דתנא דר"י אינה הלכה משום דאיתוקש בשיטה כו' אבל לדעת הי"א שכתב הרשב"א דכל דאתי לפרושי מלתייהו אינה שיטה אין חילוק בין היכא דקאמר אמרו ד"א או כולהו ס"ל ובהכי א"ש נמי מ"ש הרמב"ם לפסוק כר"נ דיבש בכזית אף על גב דלדעת הרשב"א הוי שיטה היכא דאמרינן אמרו ד"א מכל מקום ה"ד כשיש חולק ע"ז אמרינן דהלכה כבר פלוגתיה משא"כ בזה דקאמר ר"נ יבש בכזית ואין כאן מי שחולק לומר בפחות או יותר בעינן א"כ פשיטא דמה דקאמר רב יוסף ר"נ וריב"י אמרו ד"א לאו לאוקימנא בשיטה בעי אלא לפרושי מלתייהו קאתי ולמימרא דטעמא דר"נ משום דמרביעית לח הוי כזית קרוש ועיין בש"ך י"ד סימן רצ"ד ס"ק ל"א שהביא דברי רבינו ירוחם נתיב כ"א ח"ב לענין אילן שנקצץ וחזר וגדל דפטור אם נשאר כל שהוא והכריע כרמב"ם נגד הרא"ש שם משום דאמרינן בירושלמי ר"ש וראב"י אמרו ד"א וכל כה"ג שיטה היא ולית הלכתא כחד מינייהו והש"ך שם כתב ליישב דלא אמרינן אין הלכה כשיטה היכא דסוגי' דעלמא אזלא כחד מינייהו א"נ דלא אמרינן הכי אלא בבבלי אבל לא בירושלמי ולפי ענ"ד בפשיטת י"ל דהרא"ש ס"ל כשיטת הרמב"ן והר"ן בסוכה דהיכא דאמרינן אמרו ד"א אין זה שיטה ויכול להיות שהוא הלכה והרמב"ם ס"ל דהוי שיטה רק היכא דמסתבר דלפרושי מלתייהו קאתי וכמש"ל: ומצאתי בשו"ת הרשב"א החדשות דפוס ליוורנו סימן רל"ז שכתב גם כן שמכאן למד הרמב"ם מ"ש אילן שנקצץ ומסתברא דדוקא נגמם מעם הארץ הא נשאר אפילו פחות מטפח אין חייב בערלה דר"ש וראב"י הוא דאמרי פחות מטפח ולית הלכתא כוותייהו שהרי אמרו בירושלמי דתרוייהו אמרו ד"א וה"ל כיחיד ולא קי"ל כוותייהו אלא כרבנן דאמרי עד שיגמם מעם הארץ כדאיתא בירושלמי עכ"ל משמע מדבריו דכל כה"ג כיחיד חשבינן ליה ופסקינן כחכמים דפליגי עליה (ובאמת לענין שבועות פסק הרמב"ם כר"מ ובכ"מ תמה עליו והש"ך כתב דטעמו כמ"ש בפה"מ שבתוספת' מסייע לדבריו וצ"ע דמ"ש מערלה ועיין בשו"ת הרשב"א סי' שי"ד בטעם הדבר דאין הלכה כשיטה ועיין בשו"ת מנחם עזרי' שכתב בסימן י"ג שלפעמים הכלל אמת כההיא דכל ישראל בני מלכים וגם כתב דהיכא דאמרינן אמרו ד"א לאו שיטה הוא ולא הזכיר דברי הרשב"א ועיין בסוטה דף למ"ד כולהו ס"ל אין שני עושה שלישי בחולין וכתב באגודה שם י"א בשם רב האי גאון דאין הלכה כשיטה ונראה דהקבלה הוא דלא חשיבי כרבים נגד יחיד אבל מ"מ אפשר דהלכה כוותייהו עכ"ל וזה סיוע למ"ש) ועיין בשו"ת חוות יאיר סי' צ"ד ולפי שאינו מענינינו קצרתי: ומה שכתב המשבצות דהרמב"ם סובר כאביי ואפ"ה פסק כר"נ דכל שיש כזית מטעם אוכל הוא בקרוש לא משום משקה כו' במחילה מכ"ת דבר שאינו כתב שהרי משנה מפורשת היא דשיעור הוצאת אוכלין כגרוגרת וגרוגרת נפיש מכזית וכדאיתא ר"פ המצניע ואף לפי מה שכתב המג"א סימן תפ"ו לחלק בין כזית קטן לכזית בינוני מכל מקום הכא ע"כ לאו בבינוני עסקינן לפי מה שכתב המג"א שם דבינוני נפיש מגרוגרת ואם כן ע"כ דיין קרוש לאו מטעם אוכל אתינן עלה דאי בכזית קטן מיירי א"כ ליכא שיעורא ואי בבינוני עסקינן אם כן אף בפחות מכזית בינוני ליחייב דהא להוצאת שבת אוכלין כגרוגרת סגי אלא ע"כ דלאו מטעם אוכל אתינן עלה אמנם הא מלתא באמת טעמא בעי למה לא דיינינן ליה כאוכל וכדמייתי המשבצות ראיה מהלכות אה"ט ולכאורה יש לומר דהכא בכזית בינוני עסקינן דנפיש מגרוגרת והא דלא סגי בבציר מהכי י"ל לפי מה שכתבו התוס' דיין קרוש ראוי למזיגה א"כ י"ל דלא מצנעי ליה לאכילה בבציר מכזית כיון שצריך תיקון מזיגה אינו דומה לשאר אוכלין וכמ"ש התוספות סברא זו לענין אם נפגם שאינו ראוי לכוס של ברכה והלכך בעינן שיהא בו ביבש כשיעור רביעית בלח והיינו כזית בינוני ולא סגי בגרוגרת אך האמת יורה דרכו דכזית דהכא ודהמצניע חד שיעורא הוא והוא פחות מכגרוגרת ואף עפ"כ חייב לר"נ משום שיש עליו תורת משקה דכזית מרביעית קאתי ולפי זה מוכח דכזית הוי רביעית וכמ"ש הלבוש ולכאורה יש להביא ראיה מדברי הרמב"ם בפ"א מהל' חמץ ומצה שכתב וז"ל האוכל