בית אפרים סא

סגי דמנ"ל להתוס' הא דלמא גם לאביי ר"נ כר"ש אתי כמו לרבא וראיתי שאא"ז מהרש"א הקשה כן דדלמא אתי' דר"נ כר"ש ותירץ דא"כ מנ"ל דר"נ וריב"י אמרו ד"א דלמא ר"נ כת"ק ס"ל ובפחות מרביעית ה"ל כזית יבש וכבר כתבתי שזה דוחק שאין לעשות פלוגתא רחוקה בין ר"נ וריב"י וגם א"ל דלא מסתבר להו להתוס' לאוקמי דר"נ כר"ש דלפ"ז יהיה מוכח לרבא שהיבש כשנימוח שיעורו מתמעט ועומד על רובע רביעית דאל"כ איך יחלוק רבא על ר' נתן בשיעור כוס של ברכה דהא מוכח מדר"נ דרביעית בעינן כיון דבעי כזית וכבר כתבתי שזה דוחק ועוד שא"א לומר שרובע רביעית הלח יעמוד על כזית יבש שזהו כנגד החוש וצ"ל דאף על פי דודאי אין הדבר כן שיתרבה ע"י היובש מכל מקום כיון שמוציא כזית יבש חייב שלכשיפשר יהיה בו רובע רביעית ומעיקרא באמת ע"כ היה בו יותר מכזית וע"י שיבש נצטמק ונעשה כזית: ומצאתי בירושלמי פרק המוציא יין דקאמר עלה דר"נ רבנן דקיסרי בשם ר' יוסי ר' בון בשם ר' יוחנן אתיא דרב כר"ש כמה דר"ש אומר ברביעית כן ר' נתן אומר ברביעית לכשיקרש יהא בו כזית הרי מבואר להדיא כמ"ש דר"נ כר"ש ס"ל ודבר זה שנוי בירושלמי פ' ע"פ ומשולש בירושלמי פ"ג דשקלים הרי מבואר להדיא דר"נ כר"ש ס"ל ונראה דס"ל לרש"י והתוספות דכיון דלא אמר בש"ס דידן דר"נ ור"ש אמרו ד"א מכלל דס"ל דהך דר"נ אליבא דרבנן אתיא ודלא כירושלמי ועיין ברמב"ם פרק י"ח מהל' שבת פסק דיין שיעורו רובע רביעית ויבש בכזית ונראה שתופס שיטת רש"י בזה ותמהני על מה שכתוב בס' קרבן העדה לתמוה על הרמב"ם מדברי הירושלמי דקאמר ר"נ כר' שמעון וכיון דלא קי"ל כר' שמעון היא הדין בקרוש וסיים שזה ראיה לפי' התוספות דר"נ בעי רביעית יין ותמהני דמהירושלמי מוכח להיפך דאל"כ לא הוה צ"ל דאתי כר"ש ולפי מ"ש הירושלמי דכר"ש אתי לא איכפת לן בכוס של ברכה כמה שיעורו דלא משערינן ביה לענין מוציא כמו דס"ל כל המשקין אף דבש ומים ברביעית אע"ג דחזי בפחות מזה כדי ליתן ע"פ הכתית או לשוף את הקילור והלכך גם ביין יבש צריך שיהא בו כזית שהוא שיעור רביעית וטעם הרמב"ם שלא פסק בזה כהירושלמי הוא כמו שכתב' דס"ל דתלמודא דידן לא ס"ל הכי וס"ל לפרש הסוגיא כרש"י דבקרוש ל"ש מזיגה ומאי שהוקשו התוספות דאם כן למה חשוב הטעם שהיה בו רביעית מתחלה מה שנא מגרוגרות שצמקה בריש המצניע דף צ"א ולכאורה משם אין ראיה כ"כ דהתם מיירי שהוציא כגרוגרת לאכילה וצמקה קודם הנחה וכיון דמחשבת העקירה על גרוגרת שלם היה כה"ג אלו אשתיק לא מחייב דבשעת הנחה ליכא שיעור' ולא נתקיימה מחשבתו דבשעת עקירה משא"כ בזה דבשעת עקירתו שחישב להוציאן לא היה בו רק כזית א"כ שפיר נתקיימה מחשבתו מה שחשב להוציא בשעת עקירה אלא דבעינן מידי דחשיב וכיון דכזית קרוש ע"כ היה בו רביעית מתחלה שפיר הוי מידי דחשוב וצ"ל לשיטת התוספות דמסברא משמע להו דכ"ש הוא דהא התם בשעת עקירה איכא שיעורא ואע"פ שבשעת הנחה אין כאן שיעור מ"מ הרי מחשבתו דבשעת הנחה נתקיימה שהרי ידע שצמקה ומידי דחשיב הוא כיון שהיה בו שיעור מתחלה וא"כ כ"ש היכא דמעיקרא אף בשעת עקירה ליכא שיעור' וכן מבואר במנחות דף נ"ד דקאמר כל היכא דמעיקר' אית ביה והשתא לית בי' הא לית ביה וע"ש בתו' וטפי ה"ל להתו' לאתויי הך דמנחות אלא דהתם לא מיירי לענין שבת לכך ניחא להו טפי למנקט ההוא דהמצניע: אך קשה על התוספות דלשיטתם שפירשו דבעי רביעית יין חי מי ניחא דזיל בתר השתא וליכא שיעורא שהרי אין כאן רק כזית וצ"ל דבשלמא להתוס' א"ש דס"ל שהיין היבש יכול הוא לחזור ולהפשר מקרישתו ולהיות כמות שהוא ויעמוד על רביעית משא"כ לשיטת רש"י ע"כ לומר שאינו עתיד לחזור דאל"כ הדק"ל דל"ל רביעית ברובע רביעית סגי דודאי כיון שחוזר לקדמותו שייך ביה מזיגה ומה בכך דהשתא קדוש הוא כיון שנידון על שם סופו אלא ע"כ דס"ל דאין סופו לחזור מקרישתו וא"כ אין כאן חשיבות רק מה שהיה בו רביעית מתחלה א"כ קשה מגרוגרות שצמקה ולפ"ז צ"ע על רש"י שכתב והיינו אמרו ד"א דכזית היבש כשנימוח הוי רביעית עכ"ל ומנ"ל הא די"ל דוקא להיפך רביעית הלח כשמתייבש לא הוי רק כזית שכן רגילות להתחסר על ידי יבישות ונצמק ממנו קצת עד שאינו עומד רק על כזית משא"כ כזית היבש כשנימוח יש לומר שאינו עומד על רביעית: וראיתי במגיני שלמה שכתב על קושי' התו' מצמקה וז"ל ואני אומר דיש לחלק דיין שנקרש יכול לחזור לקדמותו כשיפשר קרישתו ויחזור ויהיה בו רביעית כמ"ש רש"י בהדיא ד"ה על כזית שכזית היבש כשנימוח הוי רביעית א"כ יש בו רביעית עתה משא"כ גרוגרות שצמקה א"א להחזירה לקדמותה אא"כ תתפח ואז פנים חדשות באו לכאן ועתה בצימוק אין כאן גרוגרות עכ"ל וכבר כתבתי שנלע"ד בדעת התוספות דע"כ רש"י לא ס"ל הך סברא דלכשיפשר יחזור לקדמותו דאל"כ הרי אז יהיה ראוי למזיגה וא"כ יהיה די ברובע רביעית ואפשר דס"ל להגאון בעל מג"ש דהא מלתא שיפשר מקרישתו לאו סמיא בידן הוא אלא שיוכל להיות להזדמן כך בדרך מקרה וכיון שיש בו שיעור רביעית כשיפשר רואין אותו כאילו הוא כך ומ"מ לא חזי למזגא כיון דקרוש הוא משא"כ בגרוגרות שתפחה פנים חדשות באו לכאן אבל לענ"ד דאם הך מלתא שיפשר מקרישתו לא הוי סמיא בידיה פשיטא דלא אזלינן בתריה כלל וא"כ כיון שעתה קרוש הוא דמי לגרוגרת שצמקה רק דס"ל להתוס' דהך מלתא שיפשר מקרישתו סמיא בידן הוא על ידי חמין וכה"ג הלכך שפיר אזלינן בתריה ואע"ג דאם יפשר שוב יהא ראוי למזיגה מכל מקום אביי ס"ל דרביעית יין חי בעינן וכבר כתבתי שצ"ע על לשון רש"י שכתב דכזית היבש כשנימוח הוי רביעית דהא לרש"י אין הטעם לכשיהיה נימוח רק הטעם דבתר מעיקרא אזלינן אבל אין סברא לומר דרביעית יין שיבש ועמד על כזית שיחזור לקדמותו לאחר שיפשר ויהיה רביעית כבתחלה דודאי אזיל מיניה קצת לחלוחית ונתמעט משיעורו ודבר זה באוכלין הנקרשים כגון חלב ושומן וכה"ג שאינו מתמעט משיעורו אבל ביין שנתייבש ודאי שהוא מתמעט מכמות שהיה וכמ"ש הגאון מג"ש דגבי גרוגרות כיון שא"א להחזירה לקדמותה אא"כ תתפח פנים חדשות באו לכאן ומצאתי בחידושי הרשב"א דף נ"א אהא דאמרינן התם הוציא חצי גרוגרת לזריעה ותפחה כו' שהקשה הרמב"ן דמאי קמבעיא ליה הא איהו דאמר במנחות כל היכא דמעיקרא הוה ביה והשתא לית ביה הא לית ביה כו' כי פליגי היכא דמעיקרא הוה ביה וצמק וחזר ותפח כו' וכיון שכן גבי שבת נמי בדלית ביה ותפח היכא מחייב ותירץ הוא ז"ל דהכא בגרוגרות ממש עסקינן ואמרינן התם הואיל ויכול לשלקן ולהחזירה לכמות שהיו וכיון שכן כשתפחה יש בה שיעור ומיהו בעוד שלא תפחה לא חשיבא שיעור אע"ג דלענין תרומה למ"ד התם דשיעור הוא כו' ע"ש ור"ל דגרוגרות הם תאנים יבשים ואמרינן במנחות דהואיל ויכול להחזירן לכמות שהיה כדמעיקרא חשבינן להו לענין תרומה ולזה כתב הרמב"ן דבשבת נמי כיון דתפחה שפיר אמרינן הא אית ביה ואע"ג שצמק' ולא הוי ביה מ"מ כיון שתפחה חשבינן ליה כדמעיקרא כדאמרינן הואיל ויכול לשלקן כו' דהיינו להחזירם לכמות שהיו תאנים לחים ואז היה בחצי גרוגרות הזה שיעור גרוגרת ולפ"ז נראה פשוט בגרוגרות שצמק' כיון דלכי תתפח תחזור לכמו' שהיה אין זה פנים חדשות כלל וכדמעיקרא דיינינן לה ואע"ג שהרמב"ן כתב דבעוד שלא תפחה לא חשיב שיעור לענין שבת אע"ג דהוי שיעור לענין תרומה מכל מקום מקשים התוס' כאן שפיר לשיטת רש"י דס"ל ביין שיבש שחייב על הוצאתו דבתר מעיקרא אזלינן דהוי ביה רביעית ואם כן שפיר קא קשיא להו דהכא נמי ניזיל בתר מעיקרא אע"ג דלא תפח כמו ביין אף על פי שלא נפשר ואמנם הרשב"א שם כתב לתרץ קושית הרמב"ן דיש חילוק בין הוצאת שבת לשאר איסורין דשאר איסורין בעינן הנאת גרונו בכזית משא"כ בשבת כיון שתפחה אף פחות מגרוגרות שתפחה ונראה בכזית (ט"ס וצ"ל כגרוגרות) מחשיבין אותו ומצניעין כמותו ולפיכך חייב דכל שדרך הבריות להחשיב ולהצניע חייב ולפ"ז י"ל דיין קרוש כיון דמרביעית קאתי אף על פי שנקרש לכזית ס"ל לר"נ דהוא מידי דחשיב ורגילות להצניע משא"כ בגרוגרות וצמקה דכיון שעתה הוא פחותה מכגרוגרות שוב אין מצניעין כמוהו ועיין במנחות דף נ"ד בתוס' ד"ה דמעיקרא לא הוה ביה