בית אפרים נח

לא מהני כבא"פ מה"ט שאינו בא לידי חימוץ וזה צ"ע כיון שיש בתוכו דגן כשיעור וגם הטעם נרגש אף אם נימא שאין יכול לבא לידי חימוץ כיון שהרוב ממין אחר מ"מ מין הראוי לבא לידי חימוץ יש שם כשיעור ואטו העושה עיסתו מצה פטור מחלה ויש לדחות דהכא שאני דמשעה שעירב הקמחים ביחד שוב אינו ראוי לבא לידי חימוץ וצ"ע בזה ומחוורת' כמש"ל דצריך להפריש לפי חשבון משא"כ כשאין הטעם נרגש לגמרי פשיטא דאינו בא לידי חימוץ משא"כ לענין ברכה דלא תלי בגרירה כמ"ש לקמן א"כ אית לן למימר רובה דגן אע"פ שאין טעמה דגן אבל היכא שגם רובה אינה דגן רק כבא"פ אעפ"י שכתבתי לדחות ראיית הפר"ח די"ל דדוק' בחלה ומצה דבעינן שיבא לידי חימוץ אבל לענין איסורין לא מ"מ נ"ל שהדין דין אמת דאף באיסורין כיון דליכא טעמא כבא"פ לא מהני ובטל ברובא כמ"ש הרשב"א והר"ן בחולין הביאו הפר"ח סימן תמ"ב אבל כשהרוב דגן דמי למצה מתובלת דאיתא בירושלמי דרובה אף עפ"י שאין טעמה והא דאיתא בסי' תנ"ה כיון שיש טעם מצה היינו דש"ס דידן ס"ל טעם מצה בעינן. אך אם צריך שיאכל עד שיהא שם כזית מהדגן או לא הנה לפי מ"ש לעיל דברי התשב"ץ דאע"פ שיש רוב דגן צריך שיהא כשיעור ממין המחויב דהמיעוט אינו משלים השיעור אם כן גם כאן צריך שיאכל מהתערובות עד שיהא שם כזית דגן אבל לפי מש"ל דכיון שאין יכול להכירו ולהסירו משם הרי הוא נהפך למין של הרוב ומשלים השיעור גם כאן הדין כן אך דכל זה אם נימא דהרוב מהפך המיעוט והיינו טעמא דרובה דגן מהני משא"כ אם נימא דהתם טעמ' דכשיש רוב שייך גרירה ובמצה מתובלת דל"ש גרירה באמת בעינן שיאכל כזית מצה חוץ התבלין א"כ גם האוכל מעיסה זו שרובה דגן צריך לאכול כשיעור זית ממנה כיון דהכא לענין ברכה לא אזלינן בתר גרירה. אמנם נראה דהיכא שגם טעמה דגן ואין טעם האורז נרגש אע"ג דאיכא כבא"פ מהאורז מ"מ בטל ברובה כמש"ל בשם פר"ח אבל היכא שטעם האורז נרגש מבואר בתוספות דפסחים דף מ"ד דאפילו קמח חטים בקמח שעורים שאינו ניכר בטל ברובא וכ"כ מהרא"י בהג"ה ש"ד סי' ל"ט להוכיח מדברי תוספות אלו דמין בשא"מ ל"ש ביטול ברוב ועיין ביש"ש פג"ה סי' מ"ז ובמ"א הארכתי בעזה"י והכא אין צריך לזה כיון דאיכא טעמא וטעמא לא בטל לעולם הלכך כזית מהדגן לחוד בעינן ומכל מקום נראה שא"ל שעדיין אנו צריכין לחוש למ"ש התוספות במנחות דף כ"ג בתיר' הב' דמוכח מדבריהם שצריך שיאכל יותר מכזית דאל"כ אתי טעמא דאורז ומבטל ליה לטעמ' דדגן וכ"כ התוספות בזבחים ע"ש ז"א דהתם ה"ט דבעינן טעם מצה ועוד דמסתימת הפוסקים בסימן תנ"ג נראה שסמכו על תיר' הא' דדוקא במרור י"ל דחוזק המרירות מבטל אבל אורז אינו מבטל והתוספות בפסחים נקטו קושייתם ממצה מתובלת נראה דס"ל דתבלין כיון דחריפי הו"ל למימר דאתו ומבטלו: וכתב המג"א סי' ר"י אם אכל מעט וחזר ואכל מעט ושהה יותר מכא"פ אין מצטרף דאכילה כתיב ואכילה בכזית ובפחות משיעור זה לא מיקרי אכילה ואם שהה יותר מכא"פ לא מיקרי אכיל' בכזית והביא ראיה מסי' ר"ח סעיף ט' דאיתא שאם לא היה בתערובות כבא"פ מברך לבסוף על המחיה ואינו מברך בהמ"ז משום דע"כ הוא שוהה באכילה זו יותר מכא"פ וכן כתוב בסי' ר"ח ס"ק ט"ו ולפי ענ"ד משום הא לא אריא דכבר כתבתי דהש"ע מיירי שאינו אוכל כל התערובות רק כזית ממנו ולכך היכא דאיכא כבא"פ הכל נהפך ומברך בהמ"ז משא"כ אי ליכא כבא"פ הרי לא אכל כזית דגן ועוד נראה דאפילו תימא דהיכא שהוא בתערובות לא מצטרף וקמא קמא שאוכל בטל ליה במינים אחרים שיש בו כיון דליכא כבא"פ משא"כ היכא שאוכל פת בעינ' אף על גב ששהה מתחלת אכילה ראשונה לחברתה יותר מכא"פ מכל מקום יש לומר דמצטרף כמו שכתוב הע"ת בשם הכנה"ג הביא המג"א שם אבל מכל מקום לענין דינא ביארתי במ"א בנידון ברכ' אחרונה אחר שתיית הקאווע שהעיקר כהמג"א וכ"כ בפר"ח בשו"ת שלו סוף ספר מים חיים סי' ח' וכן מבואר משו"ת שמש צדקה סי' ב' עיין שם בדברי בן המחבר שהאריך ועיין מ"ש בזה ובכאן שע"י תערובות הוא נראה ודאי אף אם אכל כל התערובות אף על פי שיש כבא"פ כיון ששהה יותר משיעור אכילת פרס אין מצטרף לברך אחריו בהמ"ז. אלא שצ"ע דלמה יברך ממין ג' כיון דבכה"ג לא מיקרי אכילה והוה כאוכל פחות מכשיעור דא"צ לברך אחריו כלום והמג"א סי' ר"ח הרגיש בזה וכתב דקשה כיון דאינו מצטרף אף על המחיה לא יברך ועוד דגבי חלה אף על גב שיש כשיעור כיון דליכא כבא"פ בטל הוא (ועמש"ל שאין זה מוכרח לומר כן גבי חלה) ויש לומר דקי"ל כל שיש בו מה' מינים מברך בורא מיני מזונות אף דליכא כבא"פ כמו שכתבתי סעיף ב' וכ"כ הפר"ח בתשו' הנ"ל ופירש יותר וכתב דהכי חזו רבנן לתקוני לענין ברכה אחרונה כל שיש בו מה' מינים אפילו דבר מועט מגרר גריר וכאלו כולו מה' מינים דמי ותדע דמשמ' אף אם לא אכל אלא כזית מהתערובות מברך לבסוף על המחיה אף על גב דבההי' זית דקאכיל ליכא שיעור' מה' מינים אלא משמע כדאמרן דהכי דייני רבנן כל התערובות כאלו כולו מה' המינים לחוד עכ"ל ובאמת שזה מוכרח שהרי כזית ביותר מכא"פ אין מצטרף כלל כמו שהביא הפר"ח שם מרש"י דסוכה דהוה כאוכל חצי זית היום וחצי זית למחר ואם כן למה יצטרך לברך אחריה כלל אטו האוכל חצי זית היום וחצי זית למחר מי מחייב לברך אחריה ואם נפשך לומר דבה' מינים מברך בכה"ג נלמד מכאן שיברך על ה' מינים בפחות מכשיעור והא ודאי ליתא ולכך מוכרח לומר דמצרפינן מינים אחרים ודיינינן להו כאלו כולו מה' מינים ועיין בשו"ת שמש צדקה סי' הנ"ל מ"ש בזה: והנה הטור בי"ד סי' שכ"ד כתב שאם עירב אורז עם דגן אם יש טעם דגן חייב בחלה וכבר כתבתי שמבואר מדבריו בא"ח גם כן שאינו מחלק בין המינים כלל גם כתבתי מה שי"ל בדעתו וביארתי שכן דעת הסמ"ק דס"ל דלא תלי מידי בגרירה ודלא כהירושלמי והנה לכאורה לפי שיטת הרשב"א דמתני' דחלה בכבא"פ ואוכל פרס מיירי ואפ"ה בחטים ואורז דוקא משום גרירה הא שאר מינים לא מהני מה שהוא כבא"פ ורובא בעינן לצאת י"ח אם כן ה"ה לענין בהמ"ז דאין מברך עליה וכמ"ש המג"א סי' ר"ח דהרמב"ם כייל דכל שחייב בבהמ"ז יוצא ידי מצה ואפילו לשיטת ר"ת ור"ח אליבא דהרא"ש דס"ל דאף על גב שיש כבא"פ או טכ"ע דאורייתא אפ"ה צריכין לטעמא דגרירה אם כן בשאר מינים דאיכא גרירה רובה דגן בעינן משא"כ לשיטת הרמב"ן דס"ל דע"כ לא צריכינן בירושלמי לטעמא דגרירה משום דטכ"ע לאו דאורייתא אם כן כל שיש כבא"פ אין צריך לגרירה ואפילו בשאר מינים יוצא י"ח וכ"כ בח"י סי' תנ"ג דלדעת הרמב"ם וסייעתו כשיש כבא"פ מהני אף בשאר מינים (ונראה דעדיין יש חילוק דבחטים ואורז יוצא בכזית מהתערובות להרמב"ם משום גרירה משא"כ בשאר מינים בכבא"פ להרמב"ם דס"ל דאין מהפך הכל אם כן צריך שיאכל כל הפרס) וזה מוכח לכאורה מהש"ע גם כן שבסי' תנ"ג כתב חטים ואורז דוקא ובסי' ר"ח כתב בתערובות דוחן ושאר מיני קטניות עם א' מה' מיני דגן בכבא"פ סגי אלא שיש לתמוה דהא בירושלמי קאמר מתני' פליגא אר"ה עירב בה שאר המינים עד שיהא רוב' דגן וטעמה דגן פתר לה במינים אחרים אלמא דמפורש להדי' בברייתא דבשאר מינים רובא דגן בעינן וא"ל דהא דבעינן רוב' היינו להתחייב הכל ולכך בסי' תנ"ג דמיירי לצאת בכזית מהתערובות בעי חטים ואורז ובסי' ר"ח מיירי שאוכל הפרס ז"א דכבר כתבתי דמלשון רבינו יונה והש"ע מבואר דמיירי גם כן בכזית מהתערובות וכדעת ר"ח שהביא הרא"ש וכן נראה מדברי הפר"ח שהבאתי לעיל (אך מדברי המג"א לא משמע כן וכן ראיתי בשו"ת שמש צדקה סי' הנ"ל וכתב שכ"כ בפרח שושן וחלקו על שו"ת גינת ורדים דמפרש דמיירי בכזית מהתערובות ולענ"ד שכן הוא העיקר) מיהו לרבינו יונה יש לתרץ דס"ל כמ"ש להסמ"ק דש"ס דידן פליג אירושלמי וס"ל דלא תלי מידי בגרירה רק בטכ"ע ורבינו יונה ס"ל כבא"פ דאורייתא הוא דלוקין עליו אבל על הש"ע דכתב בסימן תנ"ג חטים ואורז דוקא קשה שאם כן איך כתב בסימן ר"ח כר"י והוא נגד הירושלמי ואפשר דס"ל לפרש מה דקאמר פתר לה במינים אחרים כמ"ש הרשב"א בפסקי חלה לפרש דהיינו כשיש מינים הרבה מעורבין ע"ש שנשתבש הלשון בדפוס: והנה בירושלמי איתא פלוגתא לענין הך גרירה אי איתא בשעורים גם כן ובאשר"י בשם הרמב"ן הביא דברי הירושלמי ומבואר דפליגי בזה גם כן דלדיעה קמייתא חטים ושעורים גוררים כל המינים ולר' אילא בשם ר"ל אין גוררים רק חטים ודוקא אורז אבל לא מינים