בית אפרים נב

הלישה אמנם התוס' כתבו שהבלילה היתה בכלי שרת וכ"כ הכ"מ שם מההיא דמנחות: ומצאתי במשנה למלך שם שכתב מזה ורמז לדברי התוס' כאן ומ"מ קשה נהי דהבלילה היתה בכלי שרת מ"מ מנ"ל שהלישה היתה בכלי שרת ובשלמא לרבנן שהבלילה היתה קודם הלישה א"ש דאם הבלילה שקדמה היתה גם בכלי שרת ממילא שגם הלישה שלאחריה היה ג"כ בעזרה ובכלי שרת משא"כ לפי מ"ש רש"י דהבלילה היא לאחר הפתיתה והיינו אליבא דרבי א"כ י"ל דהלישה שקדמה לה לא היה בכלי שרת (ומכ"ש דא"ש לשיטת רש"י דסבירא ליה דאחר שקידש נפסל ביוצא כמ"ש התוס' במנחות דף י"ט ד"ה והתוס' שם סבירא ליה דלא נפסל ביוצא ולכך קשיא להו מהא דאמרינן במקום זריזין איתא ונראה שר"ל דאע"ג דהבלילה בכ"ש היתה מ"מ מאן לימא לן דלמא אח"כ מוציאין אותה ולשין אותה בחול ולזה הוצרכו לומר שהיה דרך לעשותה במקום זריזין ור"ל שאין דרך להוציאה אחר שהוקדשה בכלי מכל מקום צ"ע למה מייתי מהא דבלילה חוץ לחומת העזרה פסולה ואפשר שרוצה להוכיח מזה דבלילה בעי כלי דהיינו טעמא דפסול חוץ לחומה ע"ש) גם לדברי רש"י שכתב שהמחבת ומרחשת כ"ש הם ולכך הוי במקום זריזין אם כן מאי זה דמייתי שם מהא דבלילה חוץ לחומת העזרה פסולה ואפשר שר"ל כיון דהתם הטעם דפסול כיון שצריכה כלי כמ"ש התוס' וכן היא במנחות דף ט' וה"נ הלישה צריכה להיות בפנים ועדיין צריך עיון דמה"ת לומר שהלישה היה במחבת ומרחשת ואפשר כיון שצריך ליתן שמן בתחילה ואח"כ הסולת והשמן הי' במחבת שנאפה בתוכה אם כן גם הלישה היה שם או עכ"פ בכ"ש אחר כיון שכבר הוקדש בכלי וצריך עיון: שוב ראיתי שאא"ז מהרש"א ז"ל שם כתב על התוס' שהוקשו מנ"ל דנבללת בעזרה דהא הבלילה היתה אחר אפייה ופתיתה וכתב דל"ד נקט בלילה אלא אלישה קא קשיא להו ע"ש והנה לפמ"ש התוס' במנחות דף צ"ה ע"ב ד"ה ומאי קושיא כו' דבין למ"ד חלות בוללן ובין למ"ד סולת בוללן מ"מ בכלי שהיה לש ועורך היה בולל ולפיכך צריך כלי שרת ע"ש וא"כ גם על הלישה אין כאן קושיא כלל ודוחק לומר דהתוספות דהכא לא סבירא להו הך סברא אלא נלע"ד דהתוס' באמת אזלי הכא בשיטת רבנן דסבירא ליה סולת בוללן וא"כ הבלילה היתה קודם אפייה ואע"פ שמסתבר שבכלי שהיה בולל היה לש ועורך מכל מקום קשיא להו אבלילה גופא מנ"ל שהיתה נבללת בעזרה אלא שעדיין צ"ע לפי מ"ש התוס' שם דחביתין היה בכלי הלח דיש בה שמן כו'. ולפ"ז פשיטא דכל בלולה שהוא בשמן הוא נעשית בכלי וע"כ דהתוספות דהכא לא סבירא ליה אלא דמ"מ כיון דהש"ס מוכח לה מהא דקי"ל בללה חוץ לחומת העזרה פסולה אלמא דמשמע ליה דמסתמא בלישה נמי הוא כן ולכן מקשה התוס' דמנ"ל במאפה תנור דנבללת בעזרה: אמנם בתוספות במנחות דף נ"ה כתבו הקושיא על הלישה דכיון דלא בעי שמן עד אחר אפייה כדאיתא בדף ע"ה חלות בוללן א"כ לא קדשה עדיין והוי לישתה בחוץ ולענ"ד צ"ע דאף אי סולת בוללן הוי מצי לאקשויי אלישה שקודם לה. ואפשר דס"ל דאי סולת בוללן מסתבר שבאותו הכלי היה עורך ולש כמ"ש בדף נ"ה משא"כ אי חלות בוללן לא סבירא להו לומר דמסתמא באותו כלי היה עורך ולש כיון שאין הבלילה אלא אחר אפייה (ומ"מ צריך עיון לפי שיטת התוס' דף ע"ה דמנחת מאפה לא אמעיטא מנתינת שמן בכלי כמ"ש המשנה למלך מדברי התוס' שם א"כ לעולם היה מתן שמן קוד' אפייה. וצ"ל דהתוס' דהכא קיימו בשיטת הרמב"ם דמנחת מאפה א"צ מתן שמן) ור"ל דאכתי תיקשי למ"ד חלות בוללן איך היו יכולין ללוש אותה בפושרין וא"ש מה שתרצו למ"ד מדת יבש נתקדשה ור"ל דהך מ"ד דס"ל חלות בוללן מצינן למימר דסבר מדת יבש נתקדשה אלא דלפ"ז לא מקשו שם התוס' מידי דמאי טעמא לא מסיק ה"ט בפרק כל שעה. ולפמ"ש י"ל דהתם בעי לשנויי למ"ד סולת בוללן. ומדת יבש לא נתקדשה ועיין בתוס' שתירצו דהש"ס בעי לשנוי אף במנחת סולת ומחבת ומרחשת אפילו למ"ד מדת יבש לא נתקדשה (והנה מ"ש במנחת סולת צ"ע דמנחת סולת נראה שלא היה שם לישה כלל וכן מבואר במ"ל ומביא ראיה מהרמב"ם פרק יו"ד דין ט"ו א"ש אלא שיש שם דעות אחרים ואין להאריך) ואא"ז מהרש"א ז"ל בפסחים כתב שזה דוחק דהא הקושיא היא ממנחת מאפה תנור ולכך פירש באופן אחר ודבריו צ"ע. ובספר אמרי צרופה הקשה עליו ע"ש ובאמת מה שכתב דהקושיא הוא ממנחת מאפה ז"א וכמש"ל שצריך להגיה בדברי התוס' במנחת מאפה תנור נמי מיירי. וכן מבואר בדברי התוס' במנחות דף צ"ה ד"ה לישתן שכתבו והאי דכל המנחות נילושות בפושרין אפילו מנחת מאפה פירשתי במנחות דף צ"ה עכ"ל ולפי שאינו מענינינו ראיתי לקצר: ונחזור לנדון דידן הנה לפי המבואר במנחות לפי דעת רבי חלות בוללן היינו שלאחר האפי' ופתיתה בולל בשמן וחוזר ויוצק עליהם שמן ואפילו לחכמים דאמרו סולת בוללן מ"מ היציקה הוא אחר הפתיתה כמבואר בש"ס. והנה אי אמרינן דפותתן עד שמחזירין לסולתן ע"י בלולה ויציקה או ע"י היציקה לבד הפירורין מתחברין ונעשה מהם כמו חביצא והיינו דדייק רב יוסף מדקתני עלה וכולן פותתן כזית דאם פותת אותם הרבה נעשה ע"י היציקה כמו חביצא ואין מברך רק במ"מ ובזה מתפרשין היטב דברי התוס' במנחות שכתבו ומפרש ר"ת דחביצא הם פתיתין דקין שמדביקין אותם ע"י דבש או חלב ושומן כעין טיגון של מנחה כו' ור"ל כמו שכתבתי ואע"ג דנקט במלתא לשון טיגון אין בכך כלום וכמ"ש התוס' במנחות דף ק"ד ע"ב ד"ה ה' מיני טיגון לא הוי מטוגן מנחת סולת ומאפה תנור אלא מנחת מחבת ומרחשת אלא קורא טיגון מה שיש בו שמן עכ"ל. ובזה אתי שפיר דברי המגן אברהם מה שלמד מכאן לווירמזלך משום דכאן נמי שהחזירן לסולתן ויצק עליהם שמן נעשו כעין חביצא וכשחזר ועירסן יחד ס"ל לרב יוסף דהוי כפרוסות כזית ומברך המוציא וא"ל דדוקא לרב יוסף דלא קפיד אתוריתא דנהמא מהני עירסן שמחברן להיות כזית וכמש"ל ז"ל דהא רש"י דפליג עליה היינו לחומרא דבדאיכא תוריתא דנהמא אע"פ שאין כזית אבל מ"מ מה דס"ל לר"י דהוי כיש בו כזית ולא בעי תוריתא דנהמא אין לנו לומר דפליג עליה ולכך שפיר מייתי ראיה מהא דמנחות דהוי דומה ממש והבישול שאח"כ אינו מועיל בו כיון שכבר נעשה כזית ע"י הגיבול. ומ"מ נלענ"ד דאין כ"כ ראי' דהתם י"ל אע"פ שמחזירן לסולתן ויוצק עליה שמן אין משתנה תוריתא דנהמא בשביל כך ותדע דהא משמע דאביי ס"ל כר"ש ולא בעי לאוקמא בשעירסן וא"כ קשה דמה בכך דפירורין פחות מכזית מברך המוציא הא ליכא תוריתא דנהמא וצריך לומר דבשביל השמן אין משתנה תוריתא דנהמא ולכך לרב ששת אתי שפיר אף בלא עירסן וא"כ יש לומר דגם רב יוסף דמוקי בשעירסן היינו כשלא נשתנה ע"י בלול בשמן והיציקה תוריתא דנהמא ואין כאן רק משום דהפתיתין פחותים מכזית ולזה מהני מה שעירסן וחיברן יחד לכזית משא"כ היכא שנסתלק מעליו תוריתא דנהמא על ידי השמן או שאר משקין שוב לא מהני ליה מה שעירסן אחר כך כיון שלא חזר עליו תואר לחם. ועוד דדוקא אליבא דרש"י קאי שעירסן אמנחות משא"כ אליבא דהתוספות דלקט מכולן לא מיירי במנחות כלל ועלה הוא דמשני כשעירסן כמש"ל וגם יש לומר דדוקא התם שאין שם רק מעט שמן מעורב (אמנם לפי דעת רבי דסובר דחלות בוללן א"כ במנחת מאפה שלא היה נותן שמן רק אחר אפייה ופתיתה א"כ כל הלוג שמן היה נותן לתוך הקמח שהחזיר לסולתן ולוג הוא ששה ביצים והיה נותן לתוך עשרון סולת שהוא מ"ג ביצים ועוד אף גם בשאר מנחות אפילו לרבנן ס"ס כל הלוג שמן ניתן לתוכו ואע"פ שהר"ש כתב דשמנן מועט היינו כלפי מ"ש ר"ת דגבי מנחות הוי כנתבשל דמה לי שמן מה לי מים ע"ז כתב דכיון דאין כאן רק מעט שמן לא הוי כבישול וחשיב כאפיה אבל לענין תערובות בודאי יש בתערובות הזה שמן בערך שביעית מהקמח אך דמ"מ כיון דעיקר הלישה היתה במים לא חשיב והמנחות היה פישתן במים פושרין כמש"ל ואחר שפתתן לא היה רק מעט שמן ליציקה בלבד ואינו יכול להתגבל עי"ז היטב שנאמר שיהיה חיבור אם לא שיתן לתוכו מים וכיוצא בו ולכך שפיר מברך המוציא אך לרבי דס"ל שהבלילה והיציקה היה לאחר אפיה ופתיתה ובמאפה תנור שלא נתן שמן מתחילה א"כ