בית אפרים נא

וראיתי באגור שכתב פירש"י לחמניות אובליאש בצק הנילוש בביצים ונאפה בין שני ברזלים ואינו נראה שהרי ר"ח היה רגיל לפסוק שהם לחם גמור וחשובין תחילתן וסופן עיסה ויש לפרש דלחמניות הם ניבלוש והם רכים מאוד כו' מיהו אומר ר"י דנכון לברך על הניבלוש בתוך הסעודה לפניהם ולא לאחריהם ולא כפירש"י דמוקי לה בלי סעודה ולפי הענין לחמניות הם ניבליש ולחמניות ופת הבאה בכסנין חדא מלתא היא מפירוש הר"ר אלחנן תוספות פרק כיצד מברכין עכ"ל: וראיתי באבן העוזר שהביא זה וכתב הרי כדברי. ולפי ענ"ד הוא כדברי המג"א דנילוש בביצים יש לו דין פת לשיטת התוספות והשיבולי לקט קאי בשיטת רש"י ומ"מ בנילושה בדבש או בתבלין דין אחר יש לו ומ"ש באגור דלחמניות ופת הבאה בכסנין חדא הוא היינו לפי שטתם דמפרשים דהיינו ניבלש ולדידהו מתפרש כסנין לשון כסיסה כמש"ל אבל רש"י מפרש באופן אחר דלדידיה אין מברך לאחריהם אף בלא סעודה משום התבלין ולכך בא עם הכסנין דהיינו קליות ולחמניות דהיינו אובליאש שהוא בצק הנילוש בביצים הוא דבר אחר והש"ס מדמה להו כיון דתרווייהו אין דרך לקבוע עליהם. ולכאורה לפי שיטה זו של רבינו אלחנן גם הך דינא שכתבו הפוסקים בכיסים ממולאים צוקר כו' אפשר דמברך המוציא ודוקא בניבלוש שבלילתו רכה מאוד ומדברי רבינו יונה נראה דגם לשיטת התוס' מתפרש כפי' הערוך ע"ש ומ"ש באבן העוזר לענין כיסים ממולאים עיין בש"ג בשם ריא"ז ואין להאריך: אך מה שכתב באבן העוזר ראיה ממצה עשירה דלמדין מי ביצים מיין ושמן והסכים ע"ז הגאון מוהר"י לנדא ז"ל בספר דגול מרבבה ולענ"ד אין ענין זה לזה דאע"ג דהוי מצה עשירה כיון שיש בה מי ביצים ומה לי שמן ויין ומה לי מי ביצים מכל מקום לענין פת כיסנין דוקא דבר שאין משביע והוא מאכל רק שדרך לאכלו בקינוח סעודה משא"כ אובליאש שכתבו התוס' שבלילתן עבה וגם לענין מצה כתבו דע"י ביצים נעשה עב ביותר ודרך לאכלו להשקיט רעבונו כמו שאר פת לכן אינו דומה לשאר פת כיסנין כלל ומ"ש באה"ע דמוכח מהתוס' דאפילו נילוש בלי מים כלל הוי לחם גמור אינו מוכרח כלל ע"ש ואדרבא נראה לפי ענ"ד דאפילו התוס' שסוברים דמי ביצים לחם גמור הוא מכל מקום אם נילוש במי ביצים לבד מבואר באשר"י הלכות חלה ובפירושו שם בשם הירושלמי שיש מחלוקת אם מי פירות מחברין לחלה ונראה שלזה דעתו נוטה ואע"פ שהפוסקים חלקו עליו בזה. מכל מקום עכ"פ מדעת הרא"ש מוכח דמ"ש בפ' א"ט דמברכין המוציא על פת שנילוש במי ביצים עם תערובות מים וא"כ גם מה שכתב התוס' ושאר פוסקים בכה"ג מיירי כן נראה לענ"ד: והנה מנהג העולם ליטול חלה מן לעקיך בלא ברכה ולא ידעתי טעמו של דבר שהרי אף מי שחולק בירושלמי וסובר דמי פירות אין מחבר לחלה מ"מ בז' משקים מודה ולהדיא יליף על שמן שחייב מן חלות בלולות בשמן ע"ש שמבואר דכל ז' משקין חייבין לכ"ע וא"כ פשיטא דדבש שהוא אחד מז' משקים דחייב בחלה ואע"ג דלענין ברכה א"צ לברך עליו רק בורא מ"מ משום דה"ל פת כסנין מ"מ כיון דבלילתו עבה לחם גמור הוא וכמ"ש הרמ"א בי"ד סי' קי"ג גבי לעקוך לענין בש"ע ועיין בת"ח שם כלל ע"ה. ומצאתי בשו"ת פנים מאירות חלק א' סי' ס"ט שכתב גם כן דעיסה שנילושה בדבש לכ"ע חייב בחלה. ומה שכתב הברטנורה דדובשנין היינו מטוגנין בדבש אם כן נילושו בדבש התם מיירי בבלילתו רכה אבל בלילתו עבה ונאפה בתנור חייב דהא אפילו בלילתו רכה ונאפה בתנור חייב כדאיתא בפסחים כו'. והנה כדבריו כן הוא להך פירושא דדובשנין היינו נילושו בדבש והוא פירוש הרמב"ם במשנה שם וכן פסק להדיא בפ"ו מהל' ביכורים הל' י"ב ע"ש: אמנם לשאר מפרשים שפירשו דובשנין היינו מטוגנין בדבש א"כ אפשר דנילוש בדבש גרע דאפילו ע"י אפיה בתנור פטור אך כבר כתבתי שמלשון הירושלמי מבואר דכ"ע מודו דחייב ולא פליגי רק בשאר מי פירות. אמנם מ"ש בפ' י"א שם שמיום עמדו על דעתו תמה למה לא יברכו על לעקוך המוציא דהא חשיב לחם מ"מ כו' ופשיטא שאין זה ראיה שהרי הרמב"ם אומר כן ופסק להדיא בנילוש ביין ושמן ודבש דחייב בחלה ואפ"ה כתב בהדיא דהוי פת הבאה בכסנין לענין ברכה והטעם כמ"ש הב"י דעיסה שנילושה בתערובות דבש ותבלין אין דרך לקבוע עליו לא נתנו לו חשיבת הפת לקבוע ברכה לעצמו. ומה שתמה שם על הב"י שכתב ותדע דהא עיסה שנילושה במי פירות חייב בחלה ואפ"ה אינו בתורת לחם לענין המוציא. וקשיא לו דהיא גופא מנ"ל דהא לר"ת וסייעתו הדבר ברור דמברך המוציא עכ"ל. לענ"ד כוונת הב"י פשוט דודאי לא קשיא ליה בהא על הרמב"ם דסבירא ליה דמברך במ"מ משום שהוא סובר שזה פירוש פת כיסנין והרי גם לאינך מפורשים דמפרשים דהיינו כיסים ממולאים כו' אע"ג דאיכא חיוב חלה מ"מ פת כיסנין פטור אלא שהב"י כתב שם לפרש דהרמב"ם מיירי במעט תבלין וע"ז כתב דלא תימא דווקא בדאיכא טובא וע"ז קאמר דהא אפילו אם נפרש דמיירי ברוב העיסה מהם. מ"מ הא לענין חלה חייב ואפ"ה אינו לחם לענין המוציא אלא ודאי דלאו במידי דמיקרי לחם תלי' כו' (ומדברי הב"י אלו משמע דגם בנילוש במי ביצים אין מברך המוציא דהא ההיא דמי פירות חייב בחלה במי ביצים אתמר כמש"ל בשם הרא"ש ויש לדחוק דלענין שאר מי פירות קאמר אבל ביצים כיון דעי"ז נעשה העיסה עבה יותר ומטעם זה הי' רש"י מסתפק שמא בא לידי חימוץ כמבואר בפוסקים ועיין בשיבולי הלקט באורך נראה לי דלענין ברכה הוי פת גמור) ומ"ש שם דלדעת ר"ת ברור דעיסה שנילושה בדבש ונאפית בתנור מברך המוציא דמה לי אם טגנה בשמן אח"כ או שנילושה בתחלה דהא ר"ת מייתי ממנחות וכי היכא שיש מנחות שטיגנה אח"כ בשמן הלא יש גם כן מנחות שנותנין שמן בקמח כדכתיב בלולות בשמן ש"מ דמברכין המוציא כו' עכ"ל. ולדבריו גם הר"ש ודעמיה מודים בזה דהא לא דחו ראיית ר"ת רק משום דלא מיירי בכה"ג אבל מודו דאין חילוק בין בישול בשמן לטיגון במים: אמנם כבר כתבתי שז"א דודאי יש חילוק בין לישה לטיגון ותמהני איך כתב בפשיטות נגד הרמ"א שכתב לחלק ביניהם להדיא ומ"ש ראיה ממנחות כבר כתבתי דמנחות עיקר הלישה בפושרין (ובאמת מה שכתב וכי היכא שיש מנחות כו' משמע שיש מנחות שאין נותנין שמן כלל בקמח רק בשעת טיגון לבד וזה אינו בשום מקום כי אם בעשר חלות מרובכת של תודה ועיין ברמב"ם פ"ט מהל' מעה"ק ואין זה ענין למנחות) אלא שהיה נותן שמן בכלי ונותן עליו הסולת ואח"כ נותן עליו השמן ובוללה ומ"מ עיקר הלישה הוא במים פושרים: וצ"ע ברש"י בפסחים דף ל"ו שכתב גבי לישה בזריזין כתב שאופין בתחלה עשר חלות ואח"כ פותתין עד שמחזירן לסולתן ואח"כ נותן שמן ובוללה ויוצק וקומץ וכשאפה תחלה נילושה בפושרין וזה צ"ע שהרי באמת הבלילה הוא קודם הלישה כדאיתא במנחות ואפשר דרש"י נקט הכי אליבא דרבי דאמרינן התם חלות בוללן ואמרינן התם נותן שמן בכלי וטוחנה ולשה ואפה ופותתה ונותן עליה שמן ובוללה וחוזר ונותן עליה שמן וקומץ. ולרבי הוי היציקה והבלילה אחר האפיה אבל לרבנן הבלילה קודם הלישה כמבואר שם ומ"מ קשה דלמה ליה למנקט מלתא אליבא דרבי ולא נקט אליבא דרבנן וגם א"ש דמוכח דלישה ליתא בזריזין דהא אף היציקה כשרה והיציקה היתה אחר הפתיתה גם צ"ע על רש"י שכתב לימד על היציקה ובלילה כו' והני במנחת מאפה תנור לאחר לישה ואפייה ופתיתה נינהו וזה צ"ע דהא מנחת מאפה אין טעון יציקה כלל כמבואר במנחות שם. ועוד דמ"ש מנחת מאפה דנקט הא גם מנחת מחבת ומרחשת אליבא דרבי חלות בוללן והבלילה והיציקה אחר האפיה הוא ולרבנן בכולהו הבלילה קודם הלישה. גם צ"ע על מ"ש התוס' שם וא"ת והא הכא במנחת מאפה תנור מיירי שהיתה נילוש בפושרין כו'. וקשה דמהיכי תיתי לאוקמי במנחת מאפה תנור דוקא ואפשר שהקושיא לפי פרש"י במנחת מאפה: אמנם כבר כתבתי דבאמת דברי רש"י צ"ע בזה ואפשר שחסר תיבה אחת וצ"ל וא"ת והא הכא במנחת מאפה תנור נמי מיירי גם צריך עיון במ"ש רש"י במקום זריזין איתא בעזרה שהמחבת והמרחשת כלי שרת הם וקשה דמה בכך שהמחבת והמרחשת כלי שרת הם מ"מ הבלילה לא הוצרכה להיות בתוך המחבת ומכ"ש