בית אפרים מט

אדום אזל ליה תוריתא דנהמא מיהו דוקא כשאין בכ"א כזית ולפי זה מה דפלגינהו לחם מפורר או לחם שרוי במים ר"ל לחם מפורר ונדבק ע"י מרק ונשתנה תוריתא דנהמא ותרווייהו באין בהם כזית או אפשר דר"ל לחם מפורר היינו שלקח לחם ופיררו או לחם שרוי במים מיירי שבתחלה היו גלוסקאות קטנים פחותות מכזית ושראן במים וגובלן יחד ועשה מהם פרימזלך ואיך שיהיה עכ"פ מוכח דאף בגוונא דלחם שרוי במים דאזיל ליה תוריתא דנהמא בעוד שהיה פחות מכזית מ"מ אם גיבלם יחד ונעשו כזית ס"ל להמג"א דמהני: וראיתי באלי' רבה סימן כ"ז שהביא דברי המג"א וכתב ע"ז ולי נראה דאם שרוי במים מסתמא המים מתלבנים עכ"ל משמע מזה דמפרש דברי המג"א דמיירי בלא נתלבנו המים מחמת השרוי וא"כ מה דנקט המג"א מלחם שרוי במים אורחא דמלתא נקט לעשות מזה. ולפי הבנתו שפיר מתפרשין דברי המג"א כמ"ש דמיירי בגוונא דבשעת שגבלן יחד ונעשה כזית לא נסתלק מעליו תואר לחם כלל ולפי זה לא קשה מידי מה שהוקשה בא"ח לעיל מיניה בס"ק כ"ד מדברי המג"א על דברי הלבוש וכבר הבאתי הדברים לעיל ולפי מ"ש אין ענין לזה כלל דהלבוש מיירי שבשעה שמתדבקים יחד כבר נסתלק תואר לחם ע"י הדבש או חלב שניתן לתוכו משא"כ המג"א דמיירי שבשעת הדיבוק לכזית עדיין היה עליו תואר לחם אך משמעות לשון המג"א שכתב או מפת שרוי במים נראה שכוונתו כמ"ש דמיירי אף בנתלבנו המים ואפ"ה כיון שנתחבר ונעשה כזית מברך המוציא וצריך עיון: והנה המג"א כתב בלשונו כיון שבתחילתו היה לחם לא נפיק מתורת פת עד שאין בכ"א כזית ויש להסתפק בלשון זה אם ר"ל דבשעת גיבול ואפייה לא יהיה בכ"א כזית אבל אם היה בשעת גיבול ואפייה בכ"א כזית אע"פ שפותת אח"כ לפחות מכזית לא מהני או דלמא כיון דהשתא ליכא כזית פירורין שאין בהם כזית קרינן בהו ולכאורה נראה דלא מהני מה שפותת אח"כ דהא אנן קי"ל כרב ששת דאף פירורין שאין בהם כזית מברך המוציא ואף דרבא מסיק עלה דדוקא תוריתא דנהמא בעינן היינו אם בשעה שנסתלק התוריתא דנהמא לא היה כזית אבל אם בשעת מעשה היה כזית ולא מהני דליכא עליו תוריתא דנהמא אז אע"פ שפוררן אחר כך לפחות מכזית הוי כפירורין פחות מכזית שלא נתבשל ואינו מחובר דמברך המוציא וה"נ כיון שלא נתחדש בזה רק המעשה הפירור בלבד שפיר מברך עליו המוציא כקודם הפירור ולכאורה יש להכריח כן דהא גבי מנחות קי"ל דאף בפחות מכזית מברך המוציא ואע"פ שנטגנו בשמן בתחלה אך כבר כתבתי דבשביל הטיגון בשמן לא נסתלק מעליו תוריתא דנהמא ולכך שפיר מברך המוציא גבי מנחות אף בפירורין שאין בהם כזית ואדרבא מוכח מדרב יוסף דדייק ממנחות דפחות מכזית לא מברך המוציא כמ"ש הפנ"י ורש"י במנחות ע"ש אלמא דאף בכה"ג שהיה בפרוסות כזית בשעת הטיגון דלרש"י היינו בשול ופורר אותם אח"כ הוי כאלו מפוררין ומינה נשמע לדידן בליכא תוריתא דנהמא דאף אם נתפרר אח"כ כיון דס"ס השתא מיהא ליכא תוריתא דנהמא. וגם הם פירורין שאין בהם כזית אזיל חשיבותייהו ואין מברכין המוציא. ולא דמי לפירור דק דק בלא בישול וחיבור דמברך המוציא משום דודאי מה שמפררו לא מבטל ליה מתורת פת (וגם בזה דעת ר"ח דמברך במ"מ כמ"ש גבי פת הצנומה בקערה כמבואר בתר"י והרא"ש ז"ל) משא"כ כאן דאין כאן תוריתא דנהמא דמהני בין אם היה אחר הפירור ה"ה אם היה קודם הפירור נמי מהני ביה ומכ"ש היכא שהיה לו שעת הכושר לברכה דבמ"מ קודם שעירסן אלא דעל ידי שעירסן ונעשה הגיבול והעירס והדר לקבעא קמא לברך במ"מ כן נלענ"ד וגם באהע"ז בקיצור הדינים כתב לענין חרעמזליך או קניידיל מבושל או מטוגן שהרוצה להחמיר יפרר עד שאין בכ"א מכזית ואז ליכא צד להחמיר עכ"ל נראה דהכי סבירא לי' ולפי ענ"ד גם בלעקוך אע"פ שהוא אפייה מ"מ פותתו לפחות מכזית כיון שקודם שנתחבר היה הפירורין שאין בהם כזית וע"י החיבור אזיל תוריתא דנהמא שנעשה מראהו כדבש ואע"פ שע"י גיבול נחשבהו כזית כמ"ש המג"א מכל מקום מהני ביה הפתיתה שאחר כך לבטלו וכדמשמע מההיא דמנחות שכתבתי: ודרך אגב אמינא דמ"ש המג"א סעיף קטן ל"ט דבלילתו רכה שחלטה ואפאה בתנור מברך המוציא וברי"ו משמע שאפילו טגנו בשמן ואפאו אח"כ מברך המוציא ואם נלוש בשמן עס"ז ע"ש עכ"ל ולא ידענא מאי רבותא דטגנו בשמן טפי מחלטו ברותחין אדרבא מדברי הפוסקים משמע דבישול גרוע טפי מטיגון דמסלק מעליו תוריתא דנהמא טפי אלא שר"ח הביאו דבריו הר"ש והרא"ש והר"י בפסחים דיליף בישול מטיגון דמנחות דמה לי שמן מה לי מים והסמ"ג דעתו לחלק בין מעט שמן לשמן הרבה דמעט שמן כאפייה דמיא וזה דעת הגהת מיימוני שהביא בהג"ה שם ואה"ע שם כתב בשם המג"א דמשמע בירושלמי דאפילו בלילתו רכה ונטגן בשמן כו' ויש לתמוה דלא מבעיא בלילתו רכה וכו' ואפילו בלילתו עבה כיון דאנן קי"ל כרוב הפוסקים כרש"י ולא כר"ת וא"כ ע"כ בתר סוף אזלינן וכיון דבשעת אפייה יש בו שמן הוי פת הבאה בכיסנין גמור כו' ולא ירדתי לסוף דעתו דהא גם לדעת הר"ש דוקא בישול מבטל אפיה' אבל לא טיגון בלא שמן או בשמן מועט אבל מצד שהוא שמן והוי מי פירות אין מקום לקרותו פת כיסנין כיון דעיקר הלישה בפושרין וכמש"ל מההיא דמנחות ואפשר שהוא הקשה כן לשיטתו שרוצה לדחות החילוק בין טיגון לנילוש עמו. ולפענ"ד החילוק בזה נראה מדברי הפוסקים וכן מבואר לענ"ד בשבולי הלקט סי' מ"א שכתב בשם רבינו ישעיה וז"ל נ"ל שאם שם שמן באלפס כמו שאנו מטגנין במרחשת ספוגין וצפריות וחרעות זהו חלוט גמור שהרי מרתחין השמן שבתוכה תחלה ואח"כ נותנין העיסה לתוכה ומה לי חלוט שחלטו במים רותחין ומה לי שחלטו בשמן רותח הלכך כ"ע לא פליגי בהני דידן דמטגנין אותם במרחשת דלאו לחם איקרי ואין מברכין עליהם אלא במ"מ כו' בין אם לא קבע סעודתו עליהם בין אם קבע בין אם בשלם במים ושמן בין בדבש וחלב או שאר משקה כו' ואח"כ כתב מורי ז"ל בין לדובשנין שהן פת הבאה בכיסנין בין ללחמניות שעשוין מביצים בין העשוים מדבש ותירוש אם קובע סעודתו עליהם מברך המוציא וכ"כ רבינו ישעיה ז"ל עכ"ל. ולכאורה ת"ל גבי חלוט בשמן דפת כיסנין הוא ודוחק לומר דמ"מ נ"מ בלא קבע אלא נראה דמצד הבשול בשמן לא נעשה פת כיסנין להסתלק מעליו תורת פת דאל"כ מאי מייתי ממנחות דלמ' בשול בשמן שאני ומכ"ש דהת' נילוש ג"כ קצת בשמן ודלמא בכה"ג בעי דוקא פתיתין כזית ואין להאריך: עוד ראיתי לבאר מ"ש באבן העוזר להקשות על הש"ע שהוא סותר דבריו במ"ש באובליאוש הוא לחם גמור והרי אובליאוש הוא פת שנילושה בהרבה תבלין והביא ע"ז מרש"י ע"ש. נלענ"ד דאובליאוש היינו שלשין עיסה לא בלולה רכה רק היא עבה קצת כשאר פת אלא שאין עושין אותה כמין גלוסקא רק כעין סולמות וע"ש תבניתו נקרא אובליאוש ורגילין הי' לעשות פת כסנין דהיינו עיסה שנילושה בתבלין הרבה ואגוזים ושקדים ג"כ על הצורה ההיא וזה מבואר מלשון הגהות סמ"ק כל שתחילתו סופגנין היינו שבלילתו רכה וסופו עיסה היינו האפיי' שנאפה בתנור בלי משקה כו' וכ"ש הני שעושין כעין סולמות מלחם שקורין אובליאוש חייבין שהרי בין בתחילתן בין סופן עיסה בלא משקה כו' ולפי שהאובליאוש דרכו לעשותו כעין סולמות וגם פת כיסנין עושין לפעמים על תבנית ההיא ולפעמים על תבנית אחד לכך פירש"י פת כיסנין היינו שנילושה עם תבלין כעין אובליאוש שלנו ויש שעושין אותו כמין ציפורים ואילנות כו' ור"ל דלפעמים עושין אותם על תבנית אובליאוש ולפעמים על תבנית אחר אמנם לחמניות דקאמר בתר הכי אינה פת כיסנין ממש כדמשמע מדברי רבינו יונה שכתב ולפיכך נראה דלחמניות היינו רקיקין דקים כו' וכי היכי דבהני אזלינן בתר קביעות הכי נמי בפת כיסנין אע"פ שברכתו במ"מ היכי שקבע כו'. מבואר מזה דבאמת לחמניות אינו ממש פת כיסנין רק דהש"ס מדמה אהדדי ולדברי רש"י צ"ל דסבירא ליה כיון דלחמניות דהיינו אובליאוש ג"כ אין בלילתן עבה כ"כ כשאר עיסות כדמשמע מלשון הגהות סמ"ק שכתב ומיהו הני נילוש אע"ג דסופן עיסה באלפס כו' משום דבלילתן רכה יותר מדאי כו' משמע דגם אובליאוש אין בלילתן עבה אלא שאינה רכה כ"כ כמו נילוש ומ"מ דעת התוס' ושאר פוסקים כיון שעכ"פ לשין אותה כשאר עיסות הוי לחם גמור. ולכך השיגו התוס' על מ"ש רש"י על לחמניות אובליאוש בלע"ז וכן הרא"ש ולא השיגו לעיל על מ"ש רש"י בפי' פת הבאה בכיסנין שכתב שם רש"י שא"צ רק