בית אפרים מח

שרצה לומר דגבי חביצא דהיינו מחובר ע"י דבש ס"ל לרב ששת דאפי' פירורין פחות מכזית משא"כ בבישול בעינן פרוסות קיימות דהיינו שיש בהם כזית ע"ש: ולפ"ז צריך לומר דמיירי בבלילתו רכה אלא דז"א דבאביצא דומיא דמנחות מיירי דבלילתו עבה וצריך עיון ועכ"פ בהך דינא דסופגנין נראה דאף בפחות מכזית סבירא ליה לר"ת כיון דבלילתו עבה פת גמור מחשב ואפילו בשול במים או טיגון לא מבטל ליה ומברך המוציא אי איכא עליו תוריתא דנהמא ומ"ש באה"ע שכן פי' של הט"ז הנה באמת מדברי הט"ז ס"ק י"ח שכתב ולא דמי לדלעיל סעיף י' דלא בעי תואר לחם ביש כזית כו' אין הכרח כלל שיפרש דהכא מיירי דוקא כשיש כזית אלא ר"ל כיון דעכ"פ סתמא קתני ומיירי נמי אפילו איכא כזית וא"כ למה בעינן הכא תואר לחם טפי מדלעיל ואהא משני דשאני התם שהיה פת גמור אבל מ"מ גם הט"ז מודה דמיירי ר"ת אפילו באין כזית אי איכא תואר לחם מברך המוציא ואדרבא מהסמ"ג משמע דהא דמקילינן בוורמזלין לפי שאין תואר לחם היינו משום דסתם וורמיזלך אין בהם כזית שהרי הסמ"ג כתב בעשין מצוה קמ"א וז"ל אבל וורימאשאש חייבין בחלה משעת גלגול אבל אין בהם שיעור לברך עליהם המוציא והא דאמר ר"ש דאפילו פירורין שאין בהם כזית מברך המוציא הא אמר רבא עלה והוא דאיכא עלייהו תוריתא דנהמא עכ"ל הנה לשון זה משמע דאין בהם כזית דבכה"ג ס"ל לר"ת דאין מברכין המוציא אי ליכא תוריתא דנהמא משא"כ באיכא כזית אפשר דגם בווירמזלך ס"ל לר"ת דמברכין המוציא אע"ג דליכא תוריתא דנהמא אלא דמסתימת לשון התוספות ושאר פוסקים משמע דבכל גוונא מיירי ואפילו באיכא כזית וע"כ לחלק בזה כמ"ש הט"ז וצ"ע: והנה באה"ע כתב ג"כ על המג"א וז"ל ואנן קי"ל דשאני התם דנדבק ע"י אפייה אבל אם נדבק ע"י בישול לא חשיב חיבור למחשביה מש"ה לחם כו' ומשום הא לא אריא שדעת המג"א דטיגון במחבת היינו אפילו היכא שהיה עליו תורת לחם מכבר וכמבואר מדבריו בס"ק א' וס"ק ל"ו וכבר כתבתי בזה לעיל אך בלא"ה כבר כתבתי דבאמת גם בש"ס לאו באפייה תליה מלתא אלא בגיבול ומדברי האה"ע נראה דס"ל דלדעת המ"א מה שע"י הבישול נעשה גוש אחד וממילא דלא איכפת לן מה שנתבשל אח"כ ועברה צורת הפת על ידו ולכן בין בטיגון בין בבישול ס"ל למג"א דכל שקודם הבישול או הטיגון נתגבל יחד עד שיש בו כזית חשיב כאלו לא נתפרר כלל אלא דאם עברה צורת הפת בבישול היה מקום לומר ולצדד ע"פ דברי הרמב"ם כמ"ש הב"י בשם הר"י פאסי בפירוש דבריו ע"ש ע"ז כתב דלא קי"ל הכי אבל כבר כתבתי שלענ"ד הגיבול לא משוי ליה כחדא כלל וא"כ כיון שאז עברה צורת הפת ע"י הדבש ובאותה שעה לא היו בפירורין כזית ובודאי דינו שיברך במ"מ שוב לא מהני מה שנתחבר אח"כ ע"י טיגון או אפילו ע"י אפייה להיות בו כזית כיון שכבר עבר ממנו צורת הפת מה שחוזר להיות כזית אינו חוזר לתת עליו תואר פת כלל ודוקא לבטל ממנו תורת פת בעודו מחובר כזית לא מבטל ליה אבל אם נתבטל קודם אע"ג דהדר הוי כזית לא מהני: אמנם נלענ"ד דגם המ"א לא קאמר אלא בנילוש במים או במי ביצים בלא שומן דס"ל להמג"א שלחם גמור הוא ולא מבטל ליה מתורת פת וכמ"ש בס"ק מ"ד וא"כ בשעה שנתגבל יחד לא אזיל מיניה תוריתא דנהמא וכיון שנתחבר ע"י הגיבול ונעשה כזית אע"ג דאח"כ טיגנו או בישלו ונסתלק ממנו תוריתא דנהמא מ"מ כיון שכבר הוא כזית לא איכפת לן בתואר לחם ולכן הביא המ"א בשם הרש"ך דכשחברו במים וביצים נשתנה כו' והניח בצ"ע והיינו משום דס"ל דמים וביצים אין משנים תוריתא דנהמא כלל (ועיין באה"ע מ"ש שבגוף התשובה של הרש"ך איתא ומים רותחין ואתי שפיר ע"פ מ"ש לקמן סימן שי"ח כו' ולקמן אבאר בזה) אבל היכא דנשתנה תוריתא דנהמא עי"ז גם המג"א מודה כיון דבשעה שנתחבר נשתנה תוריתא דנהמא ממנו ומכ"ש היכא שלש את הפירורין בשומן או דבש דבכה"ג בלישה בקמח ממש קי"ל דה"ל פת הבאה בכיסנין לדעת הב"י כל שטעם ניכר והרמ"א כתב דבעינן דוקא דבש ותבלין הרבה כמיני מתיקה שקורין לעקיך שכמעט הדבש והתבלין הם עיקר והיינו שרוב דבש ותבלין ומיעוט מים כמ"ש הט"ז שם וע"כ צ"ל דאף ע"ג דלענין חלה חייב כל שהוא נילוש בדבש וכיוצא בו כמבואר בי"ד מ"מ לענין ברכת המוציא לא תיקנו חז"ל אלא בלחם שרגילים לקבוע עליו וכמ"ש הב"י בא"ח סימן קס"ח ולפ"ז הדבר ברור דבפירורין שאין בהם כזית ונשתנו מתוריתא דנהמא ע"י שעירב בהם דבש ונתבטל מתורת פת וא"כ עתה שחוזר ומגבלן יחד ואופה אותם לא חל על זה חיוב המוציא שהרי אין זה לחם שרגילים לקבוע עליו כלל ומה יושיענו זה שהיה עליו שם פת פעם אחת כיון שע"י שנתפרר ונתערב בדבש בטל ממנו ונעשה פת כיסנין ע"י אפייה זו: וראיתי באה"ע שהקשה על הרמ"א שכתב בסעיף י"ג לחלק בין טיגנן בשמן לנילוש בו דהא עיקר ראיית ר"ח ממנחות כו' ובמנחת מחבת ומרחשת לא היה נותנים שום שמן בתוך האלפס שמטגנין אותם רק שמטגנין באותו השמן שנתן מתחלה בלישת העיסה כו' ע"ש. ולענ"ד ז"א דאע"ג שהיה נותן מתחלה השמן במחבת והיה נותן עליו את הסולת מ"מ לא לש הסולת באותו השמן כי אם במים פושרין כדאמרינן במנחות כל המנחות נילושות בפושרין ועיין בתוס' דף ס"ז ע"ב ד"ה יצק שכתבו כך הוא הסדר תחלה נותן השמן בכלי ונותן השמן ולש בפושרין ונותנים שמן עליו בולל וחוזר ונותן שמן עליו לקיים מצות יציקה וכ"כ הר"ע מברטנורא וא"כ י"ל דאין השמן נכנס בתוך הלישה רק מעט ממנו ושפיר אח"כ הוי טיגון ולכך כתב ר"ח דמה לי טיגנן בשמן או בישול במים: ובאמת לפמ"ש הרמב"ם בפי"ג מהל' מעשה הקרבנות וז"ל מנחת מחבת ומרחשת כיצד נותן השמן בכלי ונותן עליו הסולת ונותן על הסולת שמן אחר ובולל הסולת ואח"כ לשה בפושרין ואופה אותם במחבת או במרחשת כמו שנדר כו' לכאורה אין בזה שם טיגון כלל כיון שהוא בולל את הסולת בשמן ואח"כ לש אותה ממילא שהשמן נכנס ג"כ בתוך הלישה ופשיטא שאין מקום להביא ראיה מכאן לענין סופגנין ובודאי דר"ת לא ס"ל הכי וע"ש בכ"מ ובמשנה למלך לענין בלולה בכלי שרת ואין פנאי להאריך. ועכ"פ מה שהקשה על הרמ"א אין קושיא כלל דהתם ודאי לא מיירי רק מטיגון בשמן שבתוך הכלי דאל"כ היכא מייתי מיניה ראיה לבישול במים: והנה לכאורה היה אפשר לפרש דברי המג"א שלא יסתור כלל למ"ש והיינו דהמ"א מייתי ראיה דאם חזר וערסן משוי ליה כזית לרב יוסף וא"כ אף אם אח"כ נשתנה ממנו תואר לחם לא איכפת לן כיון שהיה כזית ומ"ש ומשמע אפילו היה מטוגן בשמן בתחלה כו' לאו למימרא דאפילו נשתנה תוריתא דנהמא בתחלה דז"א דמחמת טיגון בשמן אין חיוב שישתנה תוריתא דנהמא עי"ז כדמשמע בש"ס וגם דהתם בשעת הטיגון היה הבצק בשלימות וכמ"ש למעלה רק שר"ל דמחמת שמטוגן בשמן לא נעשה פת כיסנין כמו שרוצה הט"ז לומר לקמן סעיף י"ג גבי סופגנין לז"א דמשמע הכא דאפילו מטוגן בשמן או אפשר שר"ל דאע"פ שלא היה האפיי' של המנחות ע"י אפיי' ממש אלא מטוגן בשמן אפ"ה מיקרי אפייה שלא יתבטל מתורת פת כשעירס הפתיתין לכזית דטיגון דינו כאפיי' (ועיין לקמן סעיף י"ג במחלוקת ר"ח והר"ש לענין זה. וכבר כתבתי מזה ויבואר עוד) והנה אותו העירוס והגיבול דש"ס מיירי שעירס פת רק בידו וגיבלו יחד או ע"י מים קצת ומ"מ פשיטא שלא נשתנה תואר לחם ממנו ומזה למד המ"א גם לווירמזלך דהיינו בגוונא שלא נתן בהם רק שומן מעט באופן שלא נשתנה תואר לחם ע"י העירוס אע"פ שאח"כ ע"י הטיגון נסתלק תואר לחם מ"מ כיון שכבר עירסן יחד ונעשה כזית תו לא מהני מה שאח"כ נסתלק תואר לחם ממנו משא"כ אם לשין הווירמזלך בשומן או דבש הרבה עד שנשתנה מתואר לחם תיכף בשעת הלישה פשיטא דלא מהני מה שמתחבר לכזית אף לדעת המג"א ואח"כ מביא בשם תשו' רש"ך ומניח בצ"ע והיינו כמ"ש דהמ"א ס"ל דמי ביצים אין מבטל מתורת פת ולפ"ז גם המג"א מודה הכא שהשינוי מתורת לחם נעשה בעודם פירורין שאין בהם כזית דלא מהני מה שעירסן אחר כך וחיברן לכזית והמג"א לא מיירי אלא בשעת העירוס אכתי לא בטל מיניה תורת לחם אלא שצ"ע מ"ש וז"ל וא"כ אותן שעושין פרימזלך מלחם מפורר או מלחם שרוי במים צריך לברך המוציא כו' והנה מ"ש מלחם שרוי במים כוונתו ע"פ מ"ש ס"ק כ"ד על מ"ש בש"ע שנדבקים כו' לאו דוקא דאפילו שרוים בתוכו דינא הכי כמ"ש סעיף י"א וסעיף י"ב אלא לרבותא נקט וכו' ור"ל דשם איתא בשרוי במים או ביין