בית אפרים מז

קיים דמברך המוציא ושמא לא משמע להו לחלק בהכי וצ"ע) כן צ"ל לשיטת ר"ת ז"ל דסבירא ליה דטיגון בשמן דמנחות כבישול במים דמי ואפ"ה א"ש ברייתא דאין הפרוסות קיימות דפירושו לשיטת ר"ת אע"פ שיש כזית כדמוכח מדברי התוס' במנחות וכן מבואר בהדיא בחידושי הרשב"א בברכות בשם ר"ח ומכ"ש דצריך ליישב למאי דאמר מחזירן לסולתן ואפ"ה ס"ד דמברך המוציא אע"ג דודאי אין פרוסות קיימות וע"כ לחלק כמ"ש כיון דבשעת הטיגון או הבישול שלימה היתה ולא נתפררה מה שמפררה אח"כ אין מבטלה מתורת פת משא"כ במפרר קודם הבישול או בשעת הבישול שזה מבטל ממנו תורת פת וכן בטיגון הדין כן דמה לי שמן מה לי מים וכמ"ש לעיל בשם ר"ת ז"ל ואף רש"י לא פליג עליו בהא אלא דסבירא ליה דהך דמנחות במאפה תנור או בשמן מועט מיירי דהוא כמו אפיי' משא"כ כשיש שמן הרבה כמבושל במים דמי ועכ"פ מ"ש המג"א דמשמע שם אפילו מטוגנים בשמן בתחלה ומייתי מינה לענין חרעמזליך ז"א דאע"ג דהתם במטוגנים בשמן מיירי מ"מ התם היה הטיגון בעוד שהפרוסות שלימות משא"כ בזה דאם היה כאן שמן הרבה ומכ"ש בבישול במים דלא מיבעיא אם לקח מצה כתישה כמות שהיא ונתן לתוך השמן ונעשה ממנה החרעמזיל או אם נתן קמח המצה הכתישה לתוך המים ועי"ז נדבקה יחד כאותה שקורין בל"א מצה ברייא כיון דבשעת הטיגון או הבישול לא היה בפירורין כזית אלא שהבישול הוא שחיבר אותם אע"פ שיש לומר דמה שבוחשין בכף בקדרה הוי כעורסן וגובלן יחד מ"מ כיון דקודם הבישול כבר היה פרורין פחות מכזית לא מהני מה שנתדבקו ע"י הבישול ואף רש"י מודה בהא וכמ"ש לעיל דהא דמשני כשעירסן היינו בגוונא דהתם דבשעת הבישול היו בשלימות אלא שפתת אח"כ שוב מהני מה שגובלם אח"כ משא"כ אם בשעת בישול היה הפרוסות פחות מכזית אע"פ שנתחברו על ידי הבישול או שעירסן אח"כ לא מהני דנפיק ליה מתורת פת ואפשר דאף המג"א מודה בכה"ג ולא מיירי רק כעין שעושין חרעמזליך שמגבלין תחילה את הקמח במים ובצים ואח"כ מטגנין אותם בשומן וכמ"ש אח"כ בשם הרש"ך וסבירא ליה להמג"א דכיון שעירסן מתחילה ה"ל כפרוסה שלימה בכזית שבישלה או טיגנה דמברך המוציא כמו גבי מנחות ומ"ש המג"א דמשמע שם אפילו מטוגנים בשמן בתחילה דומיא דמנחות רצה לומר כמו דהתם שהיה מטוגנים בשמן קודם הפתיתה ואח"כ פתת אותם לכזית או לפחות מכזית ואפ"ה מברך המוציא וה"נ אם עירס הקמח מתחלה דאז הוי כפרוסה שלימה ומטגנה בשומן אע"פ שעתה כשבא לאוכלה הוא פותת אותה לכזית או פחות מכזית מ"מ הוא דומה למנחות דמברך המוציא כך נראה כוונת המג"א בזה: אבל באמת אין הנדון דומה לראיה דשם בשעת הטיגון העיסה יש עליו תואר לחם ולכך אין בישול או טיגון זה מוציאו מתורת פת אע"פ שפותת אותו אח"כ וה"ה בעירסן ע"י מים ואיכא עליה תוריתא דנהמא אע"פ שעי"ז נתחברו הפירורין שאין בהם כזית יחד מכל מקום זהו חביצא האמור בש"ס ולפי' ר"ת ושאר פוסקים דקי"ל כוותייהו דהיינו שנתחברו הפירורין עי"ז אע"פ שיש בהם כזית עכשיו מברך במ"מ כמש"ל בשם הלבוש והבישול או הטיגון בשמן פשיטא שלא יוסיף תת כחו של פת אדרבא גרועי גרעי' וצריכין אנו לחלק לדברי המג"א דאע"ג דחיבור בעלמא לאו מלתא היא שיחשב עי"ז לכזית שלא יועיל בו שינוי תואר לחם מ"מ עירסן דהיינו שגיבל יחד שפיר חשיבו לכזית ומהני ביה אע"פ שנסתלק מתאר לחם ולענ"ד אין לחלק בין חיבור לגיבול כלל וכמש"ל: והנה מה שהקשיתי לעיל לשיטת ר"ת דס"ל דטיגון כמבושל דמי ומוכח מההיא דמנחות דבכזית מברך המוציא איך יתרץ הברייתא דאם אין הפרוסות קיימות דמשמע מינה אע"ג דאיכא כזית כמ"ש התוס' במנחות ובפסקי התוס' שם ובחידושי הרשב"א לברכות וכתבתי לחלק בין מפורר קודם הבישול או אח"כ ולכאורה י"ל דא"צ לזה דהתם באין הפרוסות קיימות מיירי בבלילתו רכה דבכה"ג גם ר"ת דס"ל דאף בבלילתו רכה ואפאה בתנור בלא משקה חייב בחלה ומברך המוציא מכל מקום אם חזר ובשלו הדבר תלוי באם הפרוסות קיימות. ומנא אמינא לה ממ"ש התוס' בפסחים דף מ"א דר"י ס"ל דאין יוצאין ברקיק המבושל אע"פ שלא נימוח אע"פ שכבר נאפה הואיל וחזר ובשלו בטלו מתורת פת וכתבו התוס' דמיירי בבלילתו רכה דבלילתו עבה לא נפיק מתורת לחם ור"מ ס"ל דיוצאין במבושל שלא נימוח היינו ע"כ אף בבלילתו רכה כל שלא נימוח ס"ל לר"מ דלא אתי בישול ומבטל ליה אבל בנימוח גם ר"מ מודה וא"כ א"ש הך ברייתא דתלי אם פרוסות קיימות ולא נימוחו בבלילתו רכה ור"מ הוא דמחלק בין נימוחו ללא נימוחו וההיא דמנחות אע"פ שאין הפרוסות קיימות שהרי פתת אותם פתותים (וכבר כתבתי שלענ"ד בלא"ה נימוח מחמת בישול שאני וצ"ע) מ"מ כיון שבלילתן עבה אפילו בטיגון שהוא כבישול לא נפיק מתורת פת: אמנם דעת הר"ש בפרק קמא דחלה דר"מ ור"י בכל גווני פליגי וס"ל לר"י דהבישול מבטל מתורת לחם וקי"ל כר"י וחביצא מיירי שלא נתבשל והא ברייתא דאם הפרוסות קיימות איתא כר"מ ואנן קי"ל כר"י ע"ש והרא"ש מביא דבריו בפ' כל שעה ובהל' חלה וסיים בה ורבינו מאיר היה נוהג כשלשין עיסה בביתו כדי לבשלה במים או לטגנה כו' וגם לא היה אוכל בלא המוציא אחר שנתבשלה או נטגנה וגם לא היה מברך עליו המוציא אלא על לחם אחר מברך המוציא ואח"כ היה אוכל עכ"ל: והנה מתוך דבריו אלו למדנו דבישול אחר אפיה מבטל מתורת לחם דהא מוקי הך ברייתא דהפרוסות קיימות כר"מ וכתב דאנו קי"ל כר"י ומבואר מזה דאפילו ביש בפרוסות כזית אתי בישול ומבטל ליה ואלו בברכות פסקה למלתיה כדעת רבינו יונה שפסק כהך ברייתא דאם הפרוסות קיימות דהיינו שיש בהם כזית שפיר מברך המוציא אע"פ שבישלה ואף לפי מה דמייתי אח"כ דברי רבינו מאיר דמספקא ליה הלכתא כמאן עכ"פ מידי ספיקא לא נפיק ובברכות נקיט בפשיטות כדעת רבינו יונה ז"ל וכן צ"ע על רבינו ירוחם בנתיב ט"ו חלק ה' שהביא שם מתחלה דברי הרא"ש בפרק כל שעה ואחר כך דברי הרא"ש בכיצד מברכין והם דברים סותרים: אמנם ברבינו ירוחם שם השמיט מ"ש הר"ש והרא"ש דהך דפרוסות קיימות כו' כר"מ וא"כ י"ל דס"ל כדעת רבינו מאיר דאע"ג דמספקא ליה בפלוגתא דר"ת והר"ש לענין סופגנין הלכתא כמאן מ"מ לענין אפייה גמורה סובר דלא אתי בישול ומבטל ליה ואע"ג דקי"ל כר"י דאמר אין יוצאין במבושל אע"פ שלא נימוח התם הטעם כמ"ש הש"ס משום דבעינן טעם מצה וליכא ועיין בתלמידי רבינו יונה שפירשו דר"ל דהוי מצה עשירה וכן התוספות בפסחים דף מ"א כתבו טעם זה אבל לפמ"ש הרא"ש מבואר דאף בבישול אחר אפייה גמורה סבירא ליה דהבישול מבטל האפייה. ומשמע דאפילו בפרוסות כזית דהא מוקי ההיא דאם הפרוסות קיימות כר"י וא"כ איך פסק בפשיטות בברכות כדעת רבינו יונה וכמו כן קשה על הש"ע סימן קס"ח ובמ"א ס"ק ל"א וס"ק ל"ו נראה שהרגיש בזה ומחלק בין בישול בקדירה למבשל באלפס אע"פ שמבשל במים עד שנאפה בזה מהני תואר לחם משא"כ בבישול גמור בקדירה אפי' בפת גמור לא מקרי תואר לחם וזהו לשיטת ר"ת אבל לשיטת הר"ש אף במבשל באלפס עד שנאפה מהני ביה תואר לחם והט"ז ס"ק י"ח כתב ג"כ הא דבעינן תואר לחם ומשמע אע"פ שיש כזית היינו לפי שאינו פת גמור ע"ש: ובאמת שמה שרוצה לפרש דמיירי הכא באלפס במים אבל בבשול בקדירה מודה כבר כתבתי דז"א שלדעת ר"ח אפילו בישול גמור לא מבטל לאפיי' בבלילתו עבה ודעת הר"ש הוא אפילו בפת גמור שבישלו וכדמוכח מכל הראיות שהביא והביאו בקצרה במג"א גופיה ס"ק ל"ב וראיתי באבן העוזר שהרגיש בזה דמשמע התם דאפילו בבישול גמור מדמייתי מרקיק כו' ובאמת מדברי הר"ש גופא דחלה מבואר טפי וכן מבואר מהא דמייתי מהא דאם אין הפרוסות קיימות. ומ"ש באה"ע ליישב דבסעיף יו"ד מיירי בפרוסות שאין בהם כזית והכא בפרוסות כזית ולענ"ד ז"א דודאי מיירי ר"ת אף בסופגנין פחותים מכזית אפ"ה מברך המוציא כל שבלילתו עבה שהרי ראייתו מההיא דמנחות ומשמע התם דלפי המסקנא אפילו לר"י דאמר פורכין עד שמחזירן לסולתן אפ"ה מברך המוציא היכא דאיכא תוריתא דנהמא וההיא דפרוסות קיימות פירושו אליבא דמסקנא דהיינו אם יש עליו תואר לחם וכמ"ש הסמ"ג וכ"כ הרשב"א לשיטת רש"י אלא דבשיטת ר"ת משמע דס"ל דפירוש פרוסות קיימות הוא כפשוטו ואפשר