בית אפרים מו

שהיה בו כזית מקודם וכמבואר מלשונו שכתב שם ואם לא היה בכל פירורין מהם כזית כו' ע"ש. מ"מ היינו לדידן דס"ל דתלוי בתוריתא דנהמא דבזה לא מהני החיבור שאח"כ וכמ"ש טעמא דמלתא כיון שנתחברו ע"י הבישול פקע מהם ברכה ראשונה ואינו מברך אלא במ"מ כו' כיון שנתפררו כ"כ ונתבשלו הפסיד חשיבותו ואינו קרוי עוד לחם ע"י בישול כו' ע"ש ומ"מ נלענ"ד דגבי פירורין פחות מכזית שנתבשלו ויש בהם תואר לחם אע"ג דבבישול ממש לא מהני תואר לחם מ"מ אם חזר ועירסן וחזר ואפאן שפיר מהני כיון דתואר לחם עליו מהני אפייה דבתר בישול לאהדורי למלתא קמייתא משא"כ במחובר ואין בו תואר לחם אע"פ שעירסן וחזר ואפאן כיון דגם השתא בתר אפייה אין בו תואר לחם אין גיבול ואפייה זו מועלת למשויה לחם ולחייבו בברכת המוציא בתר דפקע מיניה ע"י שנשתנה ממנו ועברה צורתו בעודו פחות מכזית וגם עתה לא חזר עליו תוארו של לחם אין מברך עליו רק במ"מ: וראיתי באלי' רבה שכתב בס"ק כ"ב דצ"ע על הך דינא דאם לא היה כזית אף שנדבקו לכזית מברך במ"מ ממ"ש המג"א דאמרינן בש"ס כו' וי"ל דשאני גיבלן ואפאן וצ"ע עכ"ל. הנה מ"ש וגיבלן ואפאן מדברי המג"א משמע דאף בלא אפיי' הדין כן שהרי למד משם לחרימזלך דמיירי בלא אפייה ולקמן אבאר בזה אך הא ודאי דהמג"א דעתו לחלק בין חיבור בעלמא לגיבול ומ"מ נלע"ד דאפ"ת דגיבול עדיף טפי מחיבור בעלמא מ"מ אין זה רק אליבא דרב יוסף והיינו דר"י ס"ל דחיבור בעלמא אין מועיל לפיתותין פחותין מכזית והשתא קשי' עלה דר"י מכח כ"ש דהא בהא דליקט מכולן אע"ג שלא נתחברו כולן לכזית מ"מ מברך המוציא ומכ"ש היכא שנתחברו כגון בחביצא ולזה משני כשעירסן ר"ל דהתם גיבול עדיף טפי מחיבור דחביצא אבל לדידן דמטעם דאין כאן תוריתא דנהמא אתינן עלה אין מועיל לו לא חיבור ולא גיבול ואפיי' כלל: אך אפילו אם נפרש כמ"ש הפני יהושע דמשמע ליה לאביי דהך דלקט מכולן ע"י שריה מיירי והוי ממש דומיא דחביצא דתערובות ד"א מבטל לפירורין פחותין מכזית מתורת לחם ועלה משני בשעירסן דהיינו שגובלן דגיבול שפיר מהני מ"מ י"ל דהתם מיירי בדאיכא עליו תוריתא דנהמא אלא דהוה קשיא ליה על ר' יוסף דס"ל דאף בכה"ג אין מברך המוציא ולזה תירץ בשעירסן דכיון דהשתא איכא כזית שפיר מהני ביה וגם אפילו תימא דהתם בלית ביה תוריתא דנהמא מיירי מ"מ היינו לרב יוסף דלא אזיל בתר תוריתא כלל ואנן לא קיימא לן הכי ותדע דהא הש"ס דחי לה לההיא דמוקי בשערסן דאם איתא שאכלו מבעי' ליה ומוקי לה לברייתא זו בבא מלחם גדול ופרש"י דכיון שעדיין בעין הככר שבא ממנו וחשיב ובר ברכה הלכך פירורין שלקטן ממנו נמי חשובין ומברך עליהם המוציא ע"ש ואם כן נלמד מכאן לכל הפירורין הבאים מלחם גדול אעפ"י שנתערב בהם דבש או מרק והם פחותין מכזית כל שהם באים מלחם גדול צריך לברך המוציא ולא אישתמיט חד מהפוסקים דלימא הכי וגם רבינו יונה והרא"ש דחשבו ג' חלוקים וא"א לחשוב נמי היכא דבא מלחם גדול אלא ודאי דז"א דהך חילוקא אליבא דרב יוסף איתמר שתולה כל חשיבות הפת בגדלות הפירורין וקטנותם ובהא מהני מה שבא מלחם גדול מה שאין כן לדידן דאף בפחות מכזית מברך המוציא אלא דקפדינן אחזותא שיהיה עליו תוריתא דנהמא אין לחלק בכך כלל ואם כן הך מלתא דעירסן מהני נמי לר' יוסף איתמר: אך לענ"ד בלא"ה עיקר בזה כמ"ש דר"י ס"ל דכל פחות מכזית אין עליו חשיבות פת ולכך פריך ליה מהא דלקט מכולן אע"ג דמיירי בלא שריי' כלל דהא מ"מ פחות מכזית הוא ואהא משני כשעירסן ואליבא דר"ש אתי ההיא דלקט מכולן כפשטיה דלדידיה אם אינו מבושל ולא מחובר אע"פ שמפורר הרבה לית לן בה ומצאתי במעדני מלך דף מ"ו ע"ב שכתב אהא שכתב הרא"ש והיכא שאינו לא מבושל כו' שאינו יוצא מתורת פת וקשה דאם כן מאי מקשה מליקט מכולם ויש לומר דאנן הא פסקינן כרב ששת ואליביה הוא דאמרן להני ג' חילוקים עד כאן לשונו ונראה שכיון בקצרה למה שכתבתי: והנה מ"ש המג"א דמשמע שם אפילו מטוגנים בשמן בתחילה הוא צ"ע שהרי התוס' לא כתבו כן רק לשיטת רש"י דס"ל דבבישול מיירי וע"ז כתבו דלכך מדמה כיון דמטוגנים בשמן כנתבשלו דמי משא"כ לשיטת התוספות מנ"ל דמיירי בגוונא שהיה שם טיגון בשמן דלמא מיירי במנחת מאפה תנור או אפילו אם מיירי בכל המנחות מ"מ י"ל דסבירא ליה דכיון דשמנו מיעט כאפיי' דמי וכמ"ש הרא"ש בפ' קמא דחלה והביאו הרא"ש בפסחים פ' כ"ש ובהל' חלה ע"ש ועכצ"ל כן בדברי התוס' דף ע"ה שהקשו על רש"י מברייתא דטחנה אפאה כו' דמשמע אם אין הפרוסות קיימות אע"פ שיש כזית ולא ניחא להו התם בהך תירוצא שתירצו בברכות דר"י מפרש פרוסות קיימות היינו כזית כמ"ש בירושלמי אלא משמע להו להתו' דפריסו' קיימות היינו שלא נימוחו בבישול כלל. ולפ"ז קשה דגם לשיטתם מי ניחא דהא ר"י מייתי ראייה ממנחות דמטגנין בשמן והוי כבישול וכן מה שהקשו שם דהא מחזירו לסולתו אין לך אין פרוסות קיימות גדול מזה אלמא דלשיטתם א"ש והיינו משום דאינהו ס"ל דטיגנן דמנחות דשמן מועט לא חשיב בישול וא"כ איך כ' כן המג"א להביא ראיה מזה לדידן דס"ל דבישול מגרע כח הפת וה"ה כשנטגן ויש שמן הרבה דכבישול חשיב כמ"ש התוס' בפסחים והרא"ש שם בשם ר"ת: איברא שצ"ע לענ"ד שהתוס' במנחות אחר שהקשו על רש"י כתבו ומפרש ר"ת דחביצא הן פתיתין דקים שמדבקין אותם וכו' משמע דדברי התוס' הללו הם מתורתו של ר"ת ז"ל וס"ל דהך טיגנן דמנחות כאפייה הוא ומיתרצא בהכי הני קושית שהקשו לפרש"י. ובאמת ז"א שהרי התוס' בברכות שם ד"ה לחם העשוי לכותח כתבו בשם ר"ת דכל שתחילתו עיסה וסופו סופגנין מברך המוציא ומתחלה היה רוצה ר"ת לומר כו' ולא נראה דהא לעיל קתני נוטלן לאוכלן מברך עליהן המוציא אע"ג דעכשיו הם סופגנין שהמנחות מטוגנות בשמן והתוספות בפסחים והרא"ש שם ובהל' חלה כתבו ראיה זו בשם ר"ת ז"ל דכיון דפסיק ותני ל"ש מנחת סולת ול"ש מנחת מאפה תנור ול"ש מנחת מרחשת אע"פ שמטוגנים בשמן וה"ה למבושלים במים דלא מסתבר לחלק בין שמן למים כו' ע"ש ולפ"ז הדרא קושיא לדוכתא דגם לפי מה דמפרש ר"ת דחביצא היינו בלא בשול מ"מ קשה ההיא דאם אין הפרוסות קיימות דהא מהך דמנחות מוכח דבשול אינו מבטל תורת לחם כשיש כזית אע"פ שלא היה אפייה מתחילה רק כעין סופגנין ומכ"ש כשהיה אפייה ממש וגם קשה ההיא דמחזירן לסולתן הא אין לך אין פרוסות קיימות גדול מזה: ונלענ"ד דוחק דהכא אזלא לפי מה שהיה ר"ת רוצה לומר בתחילה אלא נלענ"ד דדוקא לרש"י דסבירא ליה דחביצא מיירי בבישול ומייתי ראיה ממנחות דפירורין כזית לא יתבטלו מלברך עליהם המוציא וע"כ הטעם משום דגם במנחות הטיגון כבישול ואע"ג דאכתי לא דמי דהתם בשעת הבישול היתה העיסה שלימה לגמרי ע"כ דסבירא ליה דאין הפרש בין פירור קודם הבישול או אח"כ וכמ"ש לעיל בזה שפיר מקשין התוס' מהך ברייתא וכן מהא דמחזירן לסולתן משא"כ התוס' דסבירא ליה דחביצא לא מיירי בבישול כלל והחבור על ידי דבש וכיוצא ודאי אין מגרע כח הפת רק שחוששין מצד שנתפרר וע"ז מייתי רב יוסף ראיה מברייתא דמנחות דפרור כזית במלתיה קאי ומ"מ אין כאן מקום קושי' מברייתא דמנחות אברייתא דאם אין הפרוסות קיימות דבאמת אינם ענין זה לזה דהתם בשעה שמטגנין היו הפרוסות קיימות ופשיטא שאין הטיגון מבטלן וכמ"ש המג"א במטגן פרוסות שלימות כ"ע מודו דמברך המוציא והוא פשוט ולכן אע"פ שפירר אותם אח"כ לפירורין כזית לית לן בה משא"כ הך ברייתא דבשעת הבישול נתפררו הפרוסות ונתמעכו אז אע"פ שיש כזית הבישול מבטל האפיה (ובאמת גם קושייתם על רש"י מהך דאם הפרוסות קיימות צ"ע לפענ"ד לפי מ"ש רש"י דפרוסות קיימות היינו שלא נימוחו בבישולם א"כ י"ל דגם רש"י סבירא ליה דפרוסות אין קיימות היינו אע"פ שיש כזית והיינו לפי שנתמעכו ע"י הבישול אז הבישול מבטל ליה מתורת פת משא"כ בהך דחביצא שלא נתמעך מחמת הבישול רק הוא פירר פירורין ביד ונתן לתוך התבשיל בשביל זה לא בטל תורת פת ממנו כשיש בפירורין כזית דזה מחשבו כפת שלם שנתן בתבשיל ולא נימוח בתוכ' ונשאר