בית אפרים מה

אכתי לא דמי דהתם פתת אותם קודם שבישל לפירורין פחות מכזית שהטיגון היא קודם הפתיתה וכיון שבשעת הטיגון היה שלם ולא פתות שוב אין הפתיתה מבטלו ומוציאו מתורת לחם וע"כ לומר דשפיר פריך אביי לטעמיה דר"י דמייתי ראיה ממנחות לענין פירורין כזית דמברך המוציא ואם איתא דאיכא לפלוגי בין אם נתפרר קודם הבישול או אח"כ אין ראיה ממנחות לענין פירורין כזית שנתבשלו דהתם העיסה היתה בשלימות בשעת הטיגון וע"כ דר"י ס"ל דליכא לפלוגי בהכי כלל כיון דס"ס עתה פירורין הם אם איתא שעל ידי בישול נתבטל חשיבות לחם מפירורין כזית גם אם היה בשעת הבישול ואח"כ פתתן ג"כ אין חשיבות לחם עליו והלכך שפיר פריך ליה מפיתותי מנחות פחות מכזית דבההיא מיירי ההוא דלקט מכולן לפירש"י גם כן לא היה לו לברך המוציא כיון שנטגן קודם ואח"כ פתת אותם לפחות מכזית וע"ז משני דמיירי בשערסן ור"ל כיון דבשעת הבישול היתה בשלימות ואף עפ"י שפתת אותם אח"כ מ"מ הרי חזר ועורסן וגובלן יחד וביטל בזה מעשה הפתיתה וכיון דבשעת הבישול והשתא בשעת אכילה יש בפרוסות כזית לא איכפת לן מה שהיה פתות בינתיים ולפי זה נראה דהיכא שפתת מתחילה לפחות מכזית ובישל אותם כך אף עפ"י שאח"כ חזר ועירסן לא מהני מידי דכיון שלא היו הפרוסות קיימות בשעת בישול ובטל מיניה תורת לחם תו לא מהני מה שמחבר אותם עכשיו ע"י גיבול לכזית וכל זה לשיטת רש"י משא"כ לשיטת התוספות דצריך לפרש הך דלקט מכולן כו' נמי מיירי בשרוי במשקה או נתחבר ע"י איזה דבר כמ"ש הפנ"י א"כ תיקשי מה משני כשעירסן דהיינו שנתחברו יחד ונעשה כזית דמה בכך כיון דבשעת השריה לא היה שם כזית תו לא מהני מה שנתחבר אח"כ כמבואר בלבוש לענין בישול או דבוק ע"י דבש או מרק ואין תואר לחם דכל שבשעת מעשה לא היה כזית אע"פ שנתחבר אח"כ לא מהני וכמ"ש לקמן בזה וצריך לדחוק דדוקא חיבור ע"י דבש או מרק בלא גיבול הוא דלא מהני דחיבור כזה לא חזי לאצטרופי משא"כ היכא שעירסן דהיינו שמגבל אותם יחד כעין עיסה שפיר מהני אף בכה"ג דבשעה שבא במים או בדבש היה פתות לפחות מכזית כיון שעתה הוא בא בגיבול והיה לאחדים בידו אך לפי מ"ש לעיל אין אנו צריכים לכל זה כיון דההיא דלקט מכולן לא מיירי לענין טיגון או חיבור כלל רק דלר"י הי' לנו לומר דפירורין פחות מכזית לא חשיבי ובטילי ע"ז שפיר מתרץ לו דמיירי כשעירסן וצירף אותן יחד דמה בכך שהיה פירורין פחות מכזית מ"מ כיון שערסן יחד ונעשה כזית שוב חזר לחשיבותו כמות שהיה ואח"כ משני בבא מלחם גדול שלא נפרס כולו אבל נפרס כולו לא חשיבו פיתותין פחות מכזית כמ"ש רש"י שם: אך כ"ז לרב יוסף משא"כ לדידן דקי"ל כר"ש ובתורית' דנהמא תלי' מלתא אז אין נ"מ בין אם חזר וערסן או לא שאם הפירורין עומדין בפ"ע לבלתי היות שם ערוב או שעירב דבש כדי לדבק ולא נסתלק מעליו תוריתא דנהמא אף בלא חזר וערסן מברך המוציא ואם לקח פירורין שאין בהם כזית ועירב שם דבש או מרק ונסתלק מעליהם תוריתא דנהמא אע"פ שע"י הדבש או מרק נתחברו יחד ונעשה כזית מחובר יחד לא מהני וה"ה אפילו גיבל אותם ביד לא מהני וכמש"ל דאין סברא לחלק ביניהם ומכ"ש לדעת הפוסקים כרבי דאמר בשבת דף דנתינ' מים לקמח זהו גיבולו וכמבואר בא"ח סימן שכ"א ושכ"ב ע"ש ואף אם ערסן וחזר ואפאן לא מהני כיון שכבר נסתלק ממנו תוריתא דנהמא ע"י הדבש או ד"א שעירב בתוכם ולא היה בהם אז פירור כזית שיהיה מידי דחשיב' שלא יסתלק שמו ממנו ע"י עיבור צורתו וכמו שכתבתי לעיל לענין אם עירבן אחר הבישול וכיון שגם האפייה לא פעל בו שישיב שבותו כבראשונה ויהיה תוארו עליו אלא גם לאחר אפייה לא תואר לחם לו במלתיה קאי ומברך עליו בורי מיני מזונות דהא פקע מיניה חשיבותיה דפת בשעת בישול או חיבור ותו לא הדר עליו על ידי הגיבול והאפייה: ומעתה חל עלינו חובת ביאור דברי המגן אברהם בסימן קס"ח ס"ק כ"ח שכתב וז"ל אמרינן בגמרא שאם פירר את הלחם עד שמחזירן כסולת ואחר כך חזר וגבלן יחד ואפאן צריך לברך המוציא אפילו ליכא תוריתא דנהמא דהא מיקרי פירורין שיש בהם כזית לר"י ובכזית לא בעי תואר לחם ומשמע שם אפילו מטוגני' בשמן בתחלה דומיא דמנחות כמ"ש התוספות וא"כ אותן שעושין החרעמזליך מלחם מפורר או מלחם השרוי במים צריך לברך המוציא כיון שתחילתו היה לחם לא נפיק מתורת פת עד שאין בכ"א כזית עכ"ל. ולפי מ"ש הדברים הללו תמוהים דע"כ לא אמרינן התם דחזר וערסן מברך עליהם המוציא אלא אליבא דר"י דס"ל דפירורין פחות מכזית לא חשיבי ואפילו אם אין שם עירוב מדברים אחרים אין מברך המוציא לזה שפיר מהני עירסן דבדבר שנתקלקלו בו נתקנו וחזרו לכמות שהיה מה שא"כ לדידן דהעיקר תלוי בתואר לחם וע"י התערובות אזיל מיניה תואר לחם אלא שאם היה בו כזית מעיקרא לא הוי משגחינן בתואר לחם משא"כ היכא דלא הוי ביה כזית ועל ידי התערובות נשחת תוארו אעפ"י שעתה מצרף אותם לכזית ע"י העירוס ואפייה מ"מ מראהו נשחת מתואר לחם כאשר בתחלה קודם העירוס ואינו מועיל דהא מבואר בלבוש וכן משמעות שאר פוסקים שאפילו אם נתחברו או נדבקו הפירורין לכזית מחמת הדבש או המרק אינו מועיל כלל וכבר כתבתי לעיל שדעת כמה פוסקים דנתינת מים לקמח זהו גבולו ומכל מקום אם הא קמן שנתחבר ע"י דודאי כגבול אותם ביד דמי ואפ"ה לא מהני בין למהדרי' למלתיה ולחושבו כאלו הוי ביה כזית מעיקרו בשעת התערובות וא"כ ה"ה גיבל אותם ביד נמי לא מהני ואפילו אם חזר ואפאו נמי לענ"ד נראה דלא מהני בזה דהא ודאי ע"כ מה דמשני הש"ס כשערסן אין הכוונה בשביל האפייה שעמה דאם כן העיקר חסר מן הספר והו"ל למימר בשעירסן ואפאן אלא ודאי דעיקר התירוץ הוא דמכיון שעירסן ונתחברו יחד חזרו לחשיבותן ומה שפירש"י חזר ואפאן נראה משום דרש"י ס"ל דאמנחות קאי וכיון שעירסן מסתמא עשה אותן בלילתן רכה שיהיה נוחים לגבל ואין דרך אכילתם בכך ובקדשים אסור לאוכלן שלא כדרך אכילתן כדאיתא בחולין פרק הזרוע לענין מתנות כהונה שנאכלין צלי ובחרדל דכתיב למשחה ולגדולה ועיין בתוספות שם והרמב"ם פרק ט' מהלכות ביכורים ופרק יו"ד מהלכות מעה"ק ועיין במשנה למלך (ובתוס' דבכורות ד"ה ואת כתבו כי תרומה לא מצינו שיצרך אכילה בגדולה דשמא לא שייך גדולה אלא בבשר עכ"ל ולפי זה אפשר דגם בשירי המנחות הדין כן אך לפי עניות דעתי דמנחות עדיף מתרומה כיון דכתיב והנותר' מן המנחה לאהרן ולבניו קדש קדשים וכו') ומכ"ש שאסור לאכול כשאין ראוי לאכילה דהא אכילת שירי מנחות מ"ע הוא כדכתיב והנותרת ממנה יאכלו וכו' ואמרינן בבבא קמא דף קי"ד אי דלא מצי למיכל כ"א על ידי הדחק אכילה גסה היא ולא שמה אכילה ע"ש וביבמות דף מ' והלכך פרש"י שחזר ואפאן דשפיר הוא ראוי לאכילה כמקודם ובאמת רש"י במנחות דף ע"ה כתב בשעירסן שקבץ הפירורין ביחד וחזר וגוללן בידו וחברן הוי כזית עכ"ל ולא כתב שם בשאפאן ונראה משום שהתוספות שם כתבו בשמו דמפרש ג"כ הא דליקט מכולן אה' מינים קאי ע"ש ולפי"ז חזר בו ממה שמפרש בברכות דאמנחות קאי ולכך כתב סתם בשעירסן ולא הזכיר מאפייה מידי משא"כ בברכו' דמפרש דקאי אמנחות לכך מפרש שחזר ואפאן ומטעם שכתבתי אבל לענין חיבור הפיתותין אין חילוק בדבר בין אפאן או לא: ודאתאן עלה מה שרוצה המג"א ללמוד מדברי הש"ס אליבא דרב יוסף אין הנדון דומה דאע"ג דע"י הערוס חזי לאצטרופי שלא יהיה בטל במעוטו בפחות מכזית מ"מ אינו מועיל שיחזיר לו אבידתו שאבד ממנו תורת לחם וכן מבואר ממ"ש הרשב"א בשם הראב"ד דס"ל דאין מברכין המוציא אלא באוכל כזית אבל בפחות מכזית אין מברך המוציא ומפרש מה שאמר בירושלמי מעתה לא יאמרו עליו המוציא כו' היינו שאוכל הרבה אלא שלקט הפירורין שהם פחות מכזית כו' ע"ש. ולפי"ז היה סובר רב יוסף כס"ד דהירושלמי בזה דבכה"ג שהם פירורין פחות מכזית אע"פ שאוכל מהם הרבה אין מברך המוציא אם לא כשעירסן וחיברן יחד דבכה"ג חשיבי ולא בטלו. ולפי"ז צ"ל דמה דא"ר יוסף אי לית שם פירורין כזית מברך במ"מ אע"ג דבחביצא מיירי שמדביק הפירורין יחד מ"מ י"ל דגם השתא אחר הדיבוק לית בה פירורין כזית דאל"כ היינו ערסן וכמש"ל ואע"ג דהלבוש כתב דלא מהני מה שנתחבר על ידי הבישול ומשמע דה"ה אם נתחבר ע"י דבש וכיוצא בו בעינן דוקא