בית אפרים מג

והנה התוספות כתבו דכולהו שינוי' דאביי אמת הם וכו' ועיין בפ"י שתמה על זה דודאי אביי הדר ביה בכל זימנא ממאי דאוקי מעיקרא וכן משמע מדברי רש"י בע"ז ולפי זה נלענ"ד דאע"ג דמעיקרא שני אביי לא אסרה תורה אלא שמשום שאפשר לעשות כמותן כדתניא לא יעשה אדם בית כו' היינו לפי שהביא המקשן לשון הברייתא דליתא שם תיבת במרום ולכן הוי ס"ד דמינה ילפינן לאסור שמשים של מטה והיינו טעמא דלא יעשה תבנית היכל משא"כ לפי דמסיק דבלשון הברייתא איתא המשמשים לפני במרום כו' והיינו משום דמפרשינן השרוים אצלי אלא דגם חמה ולבנה שבמדור התחתון שברקיע הם ג"כ אתי מיקרי ממילא דשמשין של מטה לא מידרש כלל מהאי קרא דלא תעשון אתי והא דלא יעשה אדם בית כו' לאו מקרא ילפינן דקרא לאסור שמשים עליוני' קאתי אלא מדרבנן אסרו לעשות כל שכיוצא בו נעשה במקדש לעבוד בו לגבוה אין להדיוט לעשות כמותו דוגמת מה שאסרה תורה בקטורת ובשמן המשחה לעשות במתכונתה ועיין ברש"י בע"ז משמע כמ"ש דלמאי דמייתי הברייתא דאיתא בה המשמשין לפני במרום לא קאי קרא אמשמשי מטה כלל ע"ש וכן במכילתא איתא בלשון דמייתי הש"ס אח"כ אלא דמעיקרא קיצר המקשן בלשון הברייתא ולכך הוי ס"ד דאביי דמהאי טעמא נאסר תבנית היכל ושבמדור העליון שרי לגמרי כדי לתרוצי הא דר"ג ולמסקנא נהפך הוא דאמשמשי מרום דוקא קאי ומשמשי מטה סברא הוא ומדרבנן ונ"מ דאם נימא דהך דלא יעשה תבנית היכל מקרא דלא תעשון אתי ילפינן וכס"ד מעיקר' א"כ אחר שנבנה בית שני והוסיפו על המדה אסור לעשות כתבנית זה דוקא וכמש"ל משא"כ לפי המסקנא דרבנן גזרו על כל שכיוצא בזה נעשה לצורך גבוה א"כ אף אם הוא דוגמת בית ראשון אסור שהרי כיוצא בו נעשה להשם ולעולם באיסורו הוא עומד וכמו בשמן המשחה שלא היה בבית שני כלל ומ"מ באיסורי' קאי ואף אחר שנגנז שמן המשחה אסור לעשות כמוהו: ואחרי הודיע כל זאת ממילא מוטב שדברי רש"י אינם סותרים זא"ז דבע"ז דקאי רש"י בס"ד דאביי שהיה סובר דהך דלא תעשון אתי קאי אלא יעשו תבנית היכל. לכן כתב רש"י גם למדת פתחיו כיון דאתבנית בית שני קפדינן וכמ"ש משא"כ במנחות דהש"ס מייתי הברייתא בסתם שפיר מפרש רש"י לפום המסקנא דלאו מהך קרא ילפינן. ולכן כתב רש"י שאם הוא דומה לו בשלשתן מדת ארכו ורחבו ורומו איסור' קא עביד. ור"ל דבין אם הוא כתבנית היכל ראשון או שני הכל אסור אם שלש אלה יעשה לה. ולכך לא הזכיר מדת פתחים כיון שלא נזכר בראשון מדה לפתחים כלל וכמו שכתוב כן נלפענ"ד ליישב דברי רש"י לפי חומר הנושא: ומעתה חל עלינו חובת ביאור לפרש דברי הרמב"ם שהקשה מכ"ת על מה שכתבו התועלת ממדות בית שני כי ממנו נקח לעבוד לעתיד ולא כתב כי ממנו נודע לשמור שלא לעשות בתבנית ההוא. ובתחלה אען ואומר. דלכאורה קשה בהא דאי' במגילה אמר ר"י שמעתי שמקריבין בבית חוניו בזה"ז קסבר וכו' וקסבר קדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבא. ולפ"ז קשה מהא דלא יעשה אדם בית תבנית היכל דמה"ת לא יעשה שהרי אם ירצה יוכל להקריב בתוכו וא"ל דדוקא אם נעשה מתחלה לגבוה. אבל אם מתחלה נעשה להדיוט שוב אין לעשות ממנו לגבוה ז"א דהא אמרינן במגילה דף י"ד והביא בכ"מ דאמר שמואל בונין בחול ואח"כ מקדישן ופסקה הרמב"ם בפ"ט מהל' מעילה אלא שצ"ל שבסוף פ"א מהל' בית הבחירה כתב אבני קורות שחצבן לבה"כ. אין בונין אותם להר הבית והוא מהתוספתא דמגילה ע"ש בכ"מ וצריך לחלק דההיא דבונין בחול היינו שיבנה בסתם אבל לא יקרא עליו שם הדיוט משא"כ בהא דהתוספתא מיירי כשייחד אותו מתחלה להדיוט וה"ה לבה"כ ועכ"פ בהא דלא יבנה אדם בית כו' קשה אליבא דר"י ודוחק לומר דמיירי שיבנה אותו בפירוש לשם הדיוט ובתבנית היכל. ועוד שנראה דהך דאבנים שחצבן אינו רק מדרבנן ומעלה עשו בקודש והך דלא יבנה כו' משמע בפוסקים דאיסור דאורייתא הוא וגם דוחק לומר כיון דבלא"ה מסיק תנאי היא א"כ י"ל דהך אתי כמ"ד קדשה לעתיד לבא דמ"מ הו"ל למפרך עליה דר"י מהך ברייתא ג"כ כדמותיב רב מרי ממתני' דמגילה ודזבחים וצ"ל דר"י סבירא ליה דהך דלא יעשה אדם תבנית היכל מיירי בזמן שהיה ההיכל על מכונו דאז הי' אסור להקריב במקום אחר ולכך לא יעשה תבנית היכל אבל בזה"ז דליכא מקדש באמת שרי ואנן לדידן שפיר פרקינן הא דלא יעשה תבנית היכל כיון דקי"ל כמ"ד קדשה לע"ל. ולפ"ז אתי שפיר דלא הוי מצי למימר דלכך תני מדות דנ"מ שלא יעשה כתבנית ההוא ז"א דא"כ לר"י קשיא כל מס' מדות לא נתני דהא לדידיה ע"כ ליכא איסור' אלא בזמן המקדש וכמ"ש ולכך הוצרך לומר שיש תועלת אחר. אך י"ל דמידי הוא טעמא אלא משום דס"ל לר"י לא קדשה לע"ל וא"כ לא קשה מההיא דמדות דהא ביומא דף מ"ז אמרינן מאן תנא מדות ראב"י היא ובזבחים דף ס"ב איתא תניא ראב"י אומר ג' נביאים גלו עמהם מן הגולה כו' ואחד שהעיד להם שמקריבין אע"פ שאין בית כו' א"כ פשיטא דתנא דתני מדות ס"ל דקדשה לעתיד לבא: ולכן נלענ"ד דכבר כתבתי דלכאורה יש להסתפק אם אסור לעשות כתבנית היכל ראשון או לא. וכתבתי דלפי המסקנא גם כתבני' היכל ראשון אסור. וכן נראה לכאורה מדברי הרמב"ם דלמסקנא לאו מקרא דלא תעשון ילפינן ליה שהרי כתב דין זה בפ"ז מהל' בית הבחירה כשחשב שם דין מורא מקדש מאחר שכתב שאסור לפנות בין מזרח למערב כו' כתב דין זה משמע מדבריו דמהאי טעמא אתינן עלה וסברא בעלמא הוא ומדרבנן ובכלל מורא מקדש הוא שלא לעשות תבנית כזה. ולפ"ז נראה לכאורה דאף כתבנית ראשון אסור לעשות וכמ"ש דלענין מורא מקדש מה לי ראשון או שני דהא עתה בעונותינו אין לנו מקדש ואפ"ה אסור ולפ"ז צריך ליתן טעם למה סתם הרמב"ם שלא יעשה תבנית היכל ובפרקים שלפני זה ביאר בדברים תבנית בית שני שבנו בני גולה ומשמע דעלה קאי דתבנית כזה אסור ותו לא: ולכן נראה שהרמב"ם כ' כמו שכתוב התוס' והוא משו"ת מהר"י מרוטנבורג ז"ל כמ"ש אא"ז מוהרש"א שם דשמשין שבמקדש לא אסירי אלא כמותן דוקא כמדת ארכו ורחבו דאל"ה לא יוכל שום אדם לעשות בית כו' הרי דלא קחשיב רק ארכו ורחבו ורומו לא קחשיב ואפ"ה מקרי כמותן ממש. ונראה טעמו דס"ל דרומו לא מעכב דהא חזינן בבית שני שהוסיפו על רומו אע"ג דכתיב הכל בכתב כו' וע"כ דקרא אשכח ודרוש שמותר להם להוסיף על רומו. אבל ארכו נראה דמעכב כמבואר ביומא דף נ"א לענין אמה טרקסין דהוי מספקא להו אי כלפנים אי כלחוץ ועביד שתי פרוכת וא"א שהיה מותר להם להוסיף על האורך או לגרוע כפי הצורך לא היו צריכין לשתי פרוכת אלא דע"כ דבאורך מעכב וא"כ דה"ה ברוחב וטעמא רבא איכא לפענ"ד לפי מאי דקי"ל דקדושה ראשונה קדשה לע"ל. א"כ לא היו יכולין לשנות באורך ורוחב מקדושה ראשונה כלום דהא קידוש עזרא זכר בעלמא הוא דעבד משא"כ ברומו הא קי"ל גגות ועליות לא נתקדשו. ואף דעליות ההיכל נתקדשו וכמ"ש המשנה למלך דהכי מוכח בפסחים מ"מ שפיר היו יכולין להוסיף מן העלי' להיכל ומה שהיה בבית שני כל רומו מאה ובבית ראשון גובה מאה ועשרים מ"מ י"ל דהנך עשרים מן הגג אין קפידא: ובזה אפשר ליתן טעם להפלוגתא דרבנן ור"י דאמר לא היה רק פרוכת אחת דר"י לטעמי' דתני בסדר עולם קדושה ראשונה ושני' יש להם כדאיתא ביבמות דף פ"ב והיינו דקסבר לא קדשה לע"ל. ואע"ג דאמרינן בנדה דף מ"ו תני לה ולא ס"ל היינו לומר דגם קדושה שני' אין להם ועכ"פ בקדושה ראשונה ודאי דס"ל לא קדשה לעתיד לבא. ולכך ס"ל שהיו יכולין להוסיף גם על אורכו משא"כ אם נימא דקדשה לע"ל. ובמ"ש אתי שפיר מ"ש הרמב"ם בבית ראשון היה כותל מבדיל כו' ובבית שני נסתפק להם אם עובי הכותל היה ממדת קודש כו' (ובכ"מ שם כתב מתחילה הציון בש"ס דיומא נ"א ועיין מ"ש ובבית שני נסתפק הראה מקום הירושלמי דכלאים ונפלאתי שהרי דברי הירושלמי מוזכרים בש"ס שלנו באתקפתא דרבינא שם ודחי ליה דכותלי' לא קא חשיב והיכי דחשיב כותלי' חשיב לדידיה תדע כו'. וגם הרמב"ם חשיב ליה בחשבון ממזרח למערב מאה אמה וא"כ הכתובים אינם סותרים