בית אפרים מא

ולכן לע"ע משתמשין בקטורת של חצאין הבאה מן השיריים אלא שצ"ע דא"כ נימא דמיירי דבאמת לא נתעברה השנה ויש כאן שלש פשוטות זא"ז וניחא הכל ואין דעתי נוחה להגיה שלש שנים פשוטות. וגם מ"ש כבוד ידידי הרב נ"י אחת לששה ושבעים שנה וטעמא לפי שכלים בו ד' מחזורים לא ידעתי התועלת בזה אם יכלו ד' מחזורים או לא ומה איכפת לן אם יהיה כאן עוד יתרון מחמת ימי שנות החמה ג"כ סוף סוף עכ"פ בע"ד סגי ליה שיהא לחצאין ומה לו להמתין עד ע"ו ופשיטות דברי התוס' נראה שי"ל דכמו שכתבו בגרסת לע' שנה דניחא טפי לומר לא דק אע"פ שאינו עולה רק קע"ה כמו כן לס' שנה וכלה בשני שנים פשוטות זא"ז שעולה קע"ב שפיר אמרינן שהוא קרוב לחצי ולא דק וכך קבלו חז"ל דכל שהוא קרוב לחציה בענין כזה ש"ד ומה שלא פירשו התוס' בגרסא אחת לע' שנים דמיירי בכה"ג ולא היו צריכין לומר לא דק י"ל דלהך גירסא משמע דלע' שנה עכ"פ כן הוא בבירור בכל פעם וז"א דלא משכחת לה רק בגוונא דב' שנים פשוטות זא"ז משא"כ לגרסא אחת לס' או לע' שפיר מצינן לפרש דלפעמים לס' כגון דאיקלע ב' שנים פשוטות או לע' כגון דלא איקלע הכי ומ"מ לע' ודאי מצרפינן כיון שהוא סכום הקרוב אל החצי משא"כ לס' לפעמים שהחצי ממנו והלאה הרבה ואין מצטרף ומחמת תשות כחי לא יכולתי לחפש ולחקור דרכים בפירוש דברי התוס' רק מה שעלה בידי לפום ריהטא ומעלת כבוד ידידי הרב הגדול נ"י יבחר אשר אליו נרצה והנשאר ימצה דברי זעירא מן חברייא: הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד שאלה ט תשובה להגאון ר' ישעיה ברלין נ"י: נצר מטע עם בינות. מקבת בור השכל חוצב ממחצב התבונות. ושמעו הולך בכל המדינות. ה"ה כבוד הרב כו' מוהר"ר ישעיה ברלין נ"י: אקדמה פניו בתודה אתיא תחת נתינה שנתן לי כלי חמדה (ספר שאלות שלום שחיבר על השאלתות) וכל שכן שהוסיף בי אהבה וחבה יתירה נודעת בדברי שלום ואמת אשר אמר עם הספר עריבים לאוזן שומעת אמרות טהורות בשמן הידידות בלולים בטללי אורות כלולים ממעייני האהבה נוזלים אשר כוננו ידיו ידים הבאים מחמת ספר כתב איש רי"בי והרחתי מבין כולי כתבו כי לא זז מחבבו כו' פתח דבריו מאיר כו' (עיין לקמן ס"ס) עוד זאת אדרוש מ"ש חתנו דמר בהקדמת הספר והעתק מחבורו תיקוני כלי שרת מ"ש שם בש"ס דעירוכין דף י"א בענין השיר מעכב הקרבן ותמהני שלא הזכיר מר מתוספות דראש השנה דף ל"ד ע"ב ד"ה ונתקלקלו כי שם מבואר באר הטיב ומה שסיימו התוספות בראש השנה דהא מביא אדם זבחו כו' היינו בקרבן יחיד לא משמע כן בתוס' דעירובין ד"ה השיר דאם לא כן הוי ליה לאתויי הך דומנחתם ונסכיהם אפילו בלילה דמיירי בקרבן צבור ומה שמתמה מר שהרמב"ם לא הזכיר הפסק דאינו מעכב כבר עמד בזה מהר"ם בן חביב בקונטרס יום תרועה ע"ש ומ"ש שם להוכיח מהרמב"ם דסבירא ליה דלא מעכב אין זה הוכחה כלל לפי מה שכתבו התוספות דקרבן דקאמר היינו נסכין ע"ש (ועיין בתוספות דיומא דף ל"ג דנקטו בקצרה דבריהם שבארוכ' בראש השנה) והנה מר תמה על רש"י בע"ז במה שכ' דקיי"ל בהחליל דהשיר מעכב וקשה חדא דליתא כלל בהחליל ועוד דאית לן למימר דהלכה כרבי' וקשה לי למה לא מייתי מר הא דתענית דף כ"ז דקאמר תנא רשב"א כהנים ולוים וכלי שיר מעכבין את הקרבן ופירש רש"י פלוגתא בשלהי סוכה דמ"ז ובעירוכין דף י"א מפורש ולפי זה קשה ג"כ כמ"ש מר על רש"י דף ע"ז דבסוכה לא נזכר דמעכב ואין לפרש כוונתו דפלוגתא בסוכה אי בעי כלי או עיקר בפה ז"א דהא הו"ל לציין אמאי דקאמר אחר כך מר סבר עיקר שירה בפה ועוד מאי האי דקאמר ובעירוכין מפורש דהא בעירוכין לא מתפרש טפי מבסוכה א"ו כוונת רש"י מדאמרינן התם דדחי שיר של קרבן את השבת ומ"ש מר מידי דהוי אאברים ופדרים לא הבנתי הדמיון דהכא אם איתא דאינו מעכב מ"ט דחי משא"כ אברים ופדרים אע"ג שיכול להמתין עד שתחשך קרא כתיב עולת שבת בשבתו ללמד שחביבה מצוה בשעתא מה שא"כ גבי שיר אי לא מעכב מה"ת נימא דדחי ואע"ג דדעת התוספות בסוכה דהא דקאמרינן דדחי היינו איסור תקיעה וכה"ג שאינו אלא משום שבות וכ"כ התוי"ט והל"מ סוף הל' לולב דלכך חליל של קרבן דוחה להרמב"ם אף ע"ג דס"ל עיקר שירה בפה משום דאינו אלא שבות מ"מ ס"ל לרש"י דאף שבות לא התירו בזה כמ"ש התוספות שם שהיה שם רוב כלי שיר וכ"כ רבינו יהונתן בעירובין במשנה דנימת כנור דאפי' לקשור באצבע דליכא איסור דאורייתא לא שרי רק למ"ד עיקר שירה בכלי ולפי זה היינו נמי דוקא אי מעכב הקרבן אבל אי לא מעכב מה"ת דלידחי אפילו תימא דעיקר שירה בכלי מ"מ ליכא קרא למישרי כמו באברים ופדרים והעמידו חכמים דבריהם אך יש לחלק דאי עיקר בפה א"כ שירה דכלי אינו רק מדבריהם גזרו בשבות כה"ג אף במקדש משא"כ אי עיקר בכלי מדאורייתא אלא דלא מעכב י"ל דלא גזרו לבטל מצוה דאורייתא אך דז"א דא"כ אמאי קאמר שם בעירובין ורמינהו בן לוי כו' נימא דתרווייהו ס"ל עיקר בכלי ומתני' כמ"ד דמעכב את הקרבן (דבלא"ה צ"ל כן לשינויא קמא דקאמר הא ר"א דס"ל דמכשירי מצוה דחי או לא) וברייתא כמ"ד אינו מעכב ועוד יש לדקדק הרבה בסוגיא שם ואין להאריך: וכן נלענ"ד מהירושלמי בעירובין דקאמר דרשב"א הוא כו' תני רשב"א כהנים ולוים וישראלים וכלי שיר מעכבין הקרבן ויש לדחות דבירושלמי מוקי מתני' באיסור דאורייתא והלכך מייתי עלה נמי אידך דרשב"א דס"ל דמעכב הקרבן אבל בשבות אף אי לא מעכב דחי אבל דעת רש"י נראה דאף שבות לא הוי דחי אי לא מעכב ולכך כתב רש"י שפיר דקי"ל בהחליל דמעכב ר"ל למאי דקאמר ר' ירמיה דשיר של קרבן לכ"ע דחי: ומ"ש לדקדק דהלכה כרבים הנה בזה פשיטא ליה למהר"מ אלשיך בתשובה לאידך גיסא דהלכה כרבי מאיר ואם אמנם מה שכתב מהר"ם אלשיך טעמא דסתם מתניתין דונתקלקלו הלוים בשיר רבי מאיר היא אין דבריו מוכרחים וכבר תמה בזה בפני יהושע וכתב דממתניתין אין מוכרח ואם כן הלכה כרבים וכן נראה שיטת הרמב"ם דאל"כ הוי ליה לפרושי דמעכב ע"ש בפ"י דף ל"א ד"ה שאני התם: אך לענ"ד מדברי הרמב"ם בפירוש המשנה דונתקלקלו כו' נראה דס"ל דשיר מעכב הקרבן ונ"ל טעמא דכיון דסוגיא דעירובין בשינויי קמא ודאי כר"מ (וכן אינך שינוייא לדעת רש"י) ואף רשב"א הכי ס"ל וכן רבי יהודה אמר שמואל בתענית דף כ"ז דקאמר כהנים ולוים וישראלים מעכבין הקרבן ולוים דקאמר היינו לשיר אלא דס"ל עיקר שירה בפה אבל עכ"פ ס"ל כר"מ דמעכב וכן בירושלמי דתענית קאמר שם תני ר"ש הכהנים כו' וכלי שיר מעכבין הקרבן ואיתא שם אמוראי טובא דמשמע דס"ל כר"מ דמעכב ולשיטת רש"י גם סוגיא דהחליל ס"ל דמעכב הלכך שפיר כתב מהר"מ אלשיך לדינא למיפסק כר"מ דשיר מעכב ולא מטעמיה ואולם דברי רש"י בתענית עדיין צ"ע שכתב שהיא פלוגתא בסוכה ואנכי לא ידעתי דהא מאן דס"ל דלא דחי שבת קאמר שם טעמיה דס"ל עיקר בפה אף לאוקומתא דרב יוסף שם אבל מ"מ י"ל דכולהו מודו דמעכב עכ"פ וצריך לדחוק בכוונתו דאיכא פלוגתא אי כלי שיר מעכב דאיכא מ"ד דס"ל בפה סגי וזה צ"ע כמ"ש לעיל: והנה בירושלמי דעירובין ודתענית גרס במלתא דרשב"א וישראל וכלי שיר וכן בתוספתא דתענית איתא וכלי שיר והעם מעכבין העבודה גירסת הש"ס שלפנינו ליתא כן בדרשב"א רק במלתא דרב יהודה אמר שמואל ולפרש"י שם בד"ה עיקר שירה בפה וכיון דאיכא לוים לא מעכב משום כלי שיר ומר סבר בכלי הלכך נקט כלי שיר שפיר מצינן למיגרס אף במלתא דרשב"א וישראלים אבל התוס' שם כתבו דלמ"ד בפה אף ממזרים ופסולים כשרים לומר שירה דלא הוי אלא בפה וכתב אא"ז מהרש"א שהדיוק הוא מדנקט ישראלים ורשב"א לא נקט ע"ש אך דבריהם תמוהים בעיני דהא איפכא מבואר בערכין וסוכה דבפה פשיטא דלוים בעינן וזה עיקר עבודתם מקרא דושרת בשם וכו' (וכן מבואר ברמב"ם ושאר פוסקים בחשבם חשבונות של מצוה) רק לענין הכלי יכולים לנגן אף פסולים כיון