בית אפרים מ

ידו מחזקת כארבעת קבין והקטן לפי קטנו אפילו כבן גמלא שלא היתה ידו מחזקת אלא כשני זתים ע"ש. ולכאורה משמע דחפינתו לא היה אלא כשני זתים וזה צ"ע דא"כ הקומץ שלו שהוא ביד אחת לא היתה מחזקת כ"כ ואמרינן אין קומץ פחות משני זתים ובירושלמי פ"ב דיומא אמרינן מעתה כהן שאין ידו מחזקת כשני זתים פסול מן העבודה והמ"ל בפי"ג מהל' מע"ק הביא דברי הירושלמי אלו ומשמע ליה שהוא פסול לכל העבודות ע"ש וצ"ל דהך שלא היתה ידו מחזקת אלא כב' זתים היינו ידו אחת וכן נראה מפירוש קרבן העדה שם שכ' שהוא שיעור הקומץ ע"ש ולפ"ז לא הוי הך ידו מחזקת דומיא דרישא דברישא קאמר שהיתה ידו מחזקת ד' קבין אחפינה קאי והך דבן גמלא איד אחת קאמר ובחפינה נראה שהוא חופן ד' זתים או יותר ואיך שיהיה עכ"פ חזינן דחפינת בן גמלא לא היתה אלא בערך ד' זתים וא"כ איך נאמר שלכל הפחות החפינה הוא חצי מנה שהרי ד' זתים אינם אפילו חלק ט"ז ממנה לפי מ"ש דד' קבין הוא פחות משלשה מנה וד' קבין הם קצ"ב זתים ולכן נראה דחכמים ששיערו ג' מנה תפסו שיעור הבינוני ושכיח קצת שיהא מי שיש לו חפנים גדולים כשיעור ג' מנה. ומ"מ אי אתרמי מי שחפניו ד' קבין שהוא יותר מג' מנה כגון ר"י בר קמחית באמת היה לוקח יותר לחפינה והיו לוקחים לתשלום השנה מהשיריים (אמנם בכל בו לא משמע הכי שכתב שם משרבו השיריים של שלשה מנין שמשתייר בכל שנה מחפינתו של כ"ג שאפילו ר"י בר קמחית שהיה גדול שבכולן לא היה חופן אלא ד' קבין כו' ע"ש) וגם מה ששיערו חכמים חצי מנה שחרית כו' הוא שערך הבינוני והממוצע שיהא מחזיק מלא חפניו כשיעור הזה של חצי מנה וכיון דאשכחן הקטרת קטורת של כה"ג ביוה"כ כשיעור הזה שהוא ערך הבינוני תקנו להקטיר כן בכל יום ולכן גם הך דאמרינן אחת לע"ב שנה כו' לפי שעל הרוב היה כה"ג בינוני שהיה מחזיק מלא חפניו בערך חצי מנה והיה מגיע בע"ב שנה של שירים לחצאין. ועיין בתוספות שלא נזכר בדבריהם שהוא עכ"פ חצי מנה והיה מגיע בע"ב שנה על חשבון שיריים לחצאין כתבו כן שזהו החשבון הקרוב יותר ואם תאמר שיש ג"כ קטן מזה וא"כ למה נקט ע"ב שנה דוקא: ומ"ש התוס' דאע"ג דחסר ד' מנין לא דק כוונתם פשוטה אע"פ שאינו מכווין החצי ממש ולא דק בזה דאף מלא חפניו של בינוני ודאי ג"כ שאינם חצי מנה מצומצם אלא לפעמים מעט פחות או יותר והלכך נקט ע"ב שנה שהוא שיעור קרוב לחצי ומ"מ לא ניחא להו הך לא דק כולי האי דמ"מ ה"ל למינקט ע"ג שהוא קרוב יותר ואין חסר רק מנה וחצי משא"כ לגירסא דשבעים שנה ניחא להו טפי לומר לא דק דדרך התנא למינקט סכום העשיריות וכללי קחשיב ופרטי לא קחשיב וא"כ י"ל דהיינו לע"ג או לע"ד רק התנא נקט העשיריות בלבד אבל לגרסא דע"ב שנה לא ניחא כולי האי למימר לא דק דכיון דנחית למנינה דפרטי ה"ל למינקט ע"ג שהוא חשבון קרוב לחצי ואא"ז מהרש"א קשיא ליה דדילמא שפיר דייק במלתיה דלע"ב שנה היה מגיע לחצי של קטורת המצטרך לשנה פשוטה והוא מדויק הדק היטב דנקט במלתיה ע"ב וגם נקט לחצאין לפי שק"ה מנים הוא ממש החצי של שנ"ד עם תוס' השלשה מנים של יוה"כ: וראיתי לידידי הרב הנ"ל שכתב דע"כ מ"ש התוס' לא דק היינו במ"ש א' לע"ב דצריך יותר מן ע"ג דא"ל לא דק במה שאמרו באה לחצאין דלאו דווקא החצי כו' ולא ידעתי הבדל בזה דודאי הא בהא תליא שאם נאמר שלע"ב הוא מדוקדק ע"כ מה שאמרו לחצאין אינו מדוקדק ואם נאמר שלחצאין הוא מדוקדק ע"כ דלע"ב אינו מדוקדק וכפי הנראה ההכרח שהכריחו להרב נ"י הוא מ"ש שם וז"ל ועוד דבכריתות אמרו לפיכך יחיד שפיטמה לחצאין חייב שם ודאי בעינן החצי ממש כמתכונתה והרב מהרש"א ז"ל לא שת לבו לזאת וכתב מה שכ' עכ"ל. ולענ"ד אין זה מוכרח לפרש דמה שאמר פטמה לחצאין חייב היינו החצי מן שס"ח ולדברי אא"ז שפיר מתפרש החצי מן שנ"ד דאטו שס"ח כתיב בקרא ואדרבא מילתא דמסתברא דאף לרשב"ג דס"ל דיש לעשות כל הקטורת מן התרומה חדשה בב"א יש די שיעשה מתרומה חדשה של חודש ניסן זה עד תרומה חדשה של ניסן האחר דהיינו בשנה פשוטה שנ"ד יום ומה שעושין שס"ח מנים שס"ה כנגד ימות החמה באמת טעמא בעי ולא נמצא במפורשים טעם לזה רק בספר יראים סימן של"ד כ' וז"ל ומנין משקלם לא מצינו במקרא אלא שהוא הל"מ ושמעתי דאסמכוה אקרא שלחיך פרדס רימונים שלחיך בגימטריא הכי הוא ומדרש לא ראיתי עכ"ל: והנה מ"ש דמנין משקלם הוא הל"מ ע"כ שאין ר"ל על מנין שס"ח דהא חכמים פליגי וס"ל שיכול לפטם פרס בשחרית ופרס בין הערבים ואם היה לרשב"ג מהל"מ לא יצדק מחלוקת בזה כמ"ש הרמב"ם אך י"ל משקל הסימנים עצמם דהיינו הצרי כו' כ"א ע' מנה מור כו' ששה עשר מנה. ומ"ש ושמעתי דאסמכוה זה קאי על מספר שס"ח מנים שזהו רק אסמכתא ולחכמים מותר לפטם כל מנה בפ"ע ולרשב"ג היו מפטמין לכל השנה מתרומה חדשה מתחלת השנה מה שהיה צריך כי פן יכלה מעות שבשופר ולא יהא ממה לחדש לפטם הקטורת וגם לחכמים יש לעשות כן לכתחלה וכיון דמה שעושין מספר שס"ח הוא לאסמכתא בלבד שפיר י"ל דכל שהגיע בע"ב שנה לחצי מנין הראוי לשנה לא היו עושין בשנה שאחריה כ"א המחצה השניה בלבד הצריך לשנה זו ובשנה שאחריה היו חוזרין למספר שס"ח מנין וס"ל דהכי גמירי פטמה לחצאין כשרה היינו החצי מה שהוא צריך לשנה ולפיכך בע"ב שנה שיש כאן קע"ז של מחצית השנה וג' מנים שתיקנו בשביל יוה"כ וא"צ רק לעשות קע"ז על חצי שנה שפיר מצטרפין של שיריים לחצאין ועושין עוד קע"ז בשביל חצי השניה: אך אמינא דמסייע ליה לידידי הרב נ"י דבאמת הא דאמרינן לחצאין כשרה לשליש ולרביע לא שמענו הוא לכאורה הלכתא בלא טעמא ולכן נראה דטעמא רבא איכא דמטעם מספר שס"ח דאסמכוהו אקרא נלענ"ד כיון שנאמרה הל"מ כמה יהיה מכל סימן וסימן וחשבו חז"ל שיבא המשקל בעסק מנין שלימות ולא שבורים וזה החשבון מכווין כשהוא נעשה שס"ח מנים משא"כ אם בא לפחות מזה השיעור אזי הוא צריך ליקח מכל סימן וסימן לפי ערך הזה שתהיה במתכונתה ויצטרך לשבור משקל המנים מן הסממנים לפ"ע אשר נגרע מערכו ובשבר אשר הם שוברים אתי למיטעי ולכך תיקנו לתקן שס"ח מנים שאז מכל סימן וסימן יש משקל שלם ומה"ט נמי אמרו לחצאין כשרה דכל לחצאין ג"כ יהיה המשקל מכוון החצי ממש והיינו דקאמר לשליש ולרביע לא שמענו דאע"ג דג"כ יש לכווין המשקל בדרך שליש או רביע מ"מ אינו מכווין כ"כ כמו החצי ולכך נקט שליש או רביע ולא נקט סתם פחות ממחצה דליכא לספוקי כיון שצריך לבקש חשבונות רבים ויש לחוש שיעדיף או יחסיר ולכך לא נקט רק שליש או רביע דבזה יש מקום לומר שלנבון נקל לכווין המשקל וע"ז אמר לא שמענו: ומ"מ דברי התוס' מ"ש דלא דק הם כפשטן כמש"ל דהא ודאי הא דאמר אחת לע"ב שנה לפיכך יחיד שפטמה לחצאין חייב לא תלי תניא בדלא תניא הוא אלא תנא ס"ל דכך נאמרה הלכה לצרף אחת לע"ב לחצאין דאל"כ באמת מנ"ל שמותר לצרף לחצאין ולפטם החצי ואם ס"ל כי כך הוא שורת הדין א"כ בלא"ה דינא הכי דיחיד המפטם לחצאין ולמה תולה הדין בהא דאחת לע"ב כו' וע"כ לומר דכך נאמרה הלכה דאחת לע"ב כו' ומזה למד רשב"ג שהמפטם לחצאין חייב וא"כ ממילא דשפיר אמרינן לא דק במה דנקט במלתיה שהיה בא לחצאין דבאמת קרוב לחצי הוא ואפ"ה גמירי שיצרפו אותו כשיגיע קרוב לחצאין וה"ה מה שלמד מזה לפיכך יחיד שפיטמה לחצאין חייב נמי ר"ל כמספר הזה של שיריים דע"ב שנה אך ממ"ש התוס' דלגרסא אחת לע' שנה יתכן טפי לומר לא דק ולפמ"ש לא יתכן לומר כן: ובמ"ש התוס' דהך גרסא דאחת לששים שנה היינו כשכלה הששים בשני שנים פשוטות ע"ז תמה ידידי הרב נ"י דמה נעשה לשנה מעוברת שאחריו וכן תמה מהרלב"ח ולדידי קשיא לי טפי דאם נאמר שכלה בשני שנים פשוטות א"כ ע"כ שהתחלת החשבון הזה נאמר כשהיתה שנה מעוברת לפי מה שנראה מהתוס' שהם הולכין בזה ע"ד סוד המסור בידינו דאל"כ לא משכחת שיהיה שנת נ"ט וסמך שנים פשוטות וא"כ מה נעשה בשנת העיבור שמתחיל בה החשבון שעדיין אין שם קטורת מכבר להשלים בו וע"כ שעושין לצורך זה קטורת שלימה או חצאין וא"ל דא"כ למה מצרפין עתה כיון שע"כ יצטרכו לעשות זה אין קושיא על זמן שהיה קובעין ע"פ הראיה ולפעמים לא היה יודעין אם תתעבר השנה אם לא עד סוף שנה