בית אפרים לט

לאורה בשנה זו ונשאל כ"ת למה אין מברכין על יתר כוכבי לכת כל חד לתקופתו ומכ"ת השיב שאין דומה ראיית החמה לכל מסורה לכל בעלי עינים כו' דבריו של טעם לשבח הם ומתאמרה משמיה דגברא רבא כוותיה. הגאון מוהר"ר לוי ז"ל בספר עטרת תפארת הביאו בקוצר בס' מחזיק ברכה שסיים וז"ל דלא מפרש הש"ס אלא חלוקת חמה בתקופתה שהוא דבר המסור לכל אדם לדעת בלי חכמה וחשבון אבל שאר הדברים דהיינו לבנה בגבורתה וכוכבים במסילותם לאו כ"ע דיני דקידוש החדש גמירי וחכמת התכונה סבורי כו' עכ"ל. ומ"ש כ"ת אשר השמיטו הפוסקים מימרא דריב"ל הרואה רקיע בטהרתו לפענ"ד טעמם ונימוקם עמם דאמרי' התם דפליגי אדרפרם כו' דאמר מיום שחרב בהמ"ק כו' וס"ל דקי"ל כוותיה ואפילו את"ל ספיקא הוה ספק ברכות להקל: ועוד נראה דרפרם אמר ר"ח. הוא בתראה לגבי דריב"ל. ואף דלא אמרינן הלכתא כבתרא כ"א מאביי ורבא ואילך מ"מ לפענ"ד י"ל דהא דאמרינן ופליגי דרפרם כו' היינו דפליגי אדאביי דמפרש דרקיע בטהרתו דקאמר ריב"ל היינו כי אתא מטרא כו' דליתא להא דאל"כ איך קאמר רפרם דמיום שחרב כו' דודאי מתרמי זימנין טובי כה"ג אף בזה"ז ולכך סבירא ליה דרקיע בטהרתו מילתא אחריתי הוא שאין נראה עתה כ"א בזמן שהיה בהמ"ק קיים ופשיטא שאין להקשות דהיאך קאמר ריב"ל הלכתא למשיחא דודאי טובי איכא כה"ג כמ"ש התו' בכמה מקומות וא"כ הדבר בספק רקיע בטהרתו מה הוא דפשיטא דלא פליגי במציאות אי מתרמי הכי או לא דודאי דמתרמי הכי אלא שאין זה קרוי רקיע בטהרתו כלל לרפרם ולכן השמיטו מימרא דריב"ל. ומ"ש כ"ת שלדעת האומרים חמה בתקופתה היא פיזור העננים א"כ הברייתא דאומרת הרואה חמה כו' המה דברי ריב"ל דברים אחדים בשינוי לשון קצת כו' בעיני יפלא דריב"ל מיירי לענין הרקיע וכדקאמר אביי מכי אתי מיטרא כולי לילא והברייתא מיירי לענין החמה וכוכבים בלבד ושיעורו בג' ימים ומקורו מהירושלמי הביאו הערוך שם ומשמע ליה דלאו ארקיע בטהרתו לחוד קאי כ"א גם אהא דחמה ולבנה קאי דר"ח דאמר ובלבד לאחר ג' ימים: ונראה שכוונת מכ"ת לומר דעכ"פ לישנא דבתקופתה ובטהרותיהם דברים אחדים ואין זה פלא דריב"ל דלגבי רקיע מיירי נקט לישנא דקרא וכעצם השמים לטוהר. וגם נלע"ד דלהך פירושא אפשר דגרסי' חמה בתקופתה ביום שאין בכלל פירושו סיבוב רק ר"ל שהיא בתוקפה וכמו דנקט אח"כ ולבנה בגבורתה והרי"ף והרא"ש גרסי בטהרתה ונראה דחדא מילתא הוא וצ"ל הך דחמה בתקופתה היינו נמי בטהרתה ואפילו אי גרסי' בתקופתה בוא"ו מ"מ נראה כפשוטו דהיינו תקופת חמה בכל צ"א יום שאז היא יותר צאת השמש בגבורתה משאר השנה כדאשכחן בחולין דף ס' אזיל אוקמי להדא יומא בתקופת תמוז כו' ואמנם נראה דהתם לאו בשעת התקופה ממש קאמר רק ר"ל בחלק הזה של תקופת תמוז ועיין בשבת דף קכ"ט לענין הקזה ובדוכתי טובי. ומ"מ כאן שפיר יש לפרש דקאי על שעת התקופה ממש וכדאמר שמואל בעירובין דף נ"ו אין התקופה נופלת כו' וכיוצא ומ"ש כ"ת דהא דאמרינן בר"ה דף י"ב דמונין לתקופת כר"י אין נ"מ לדינא אם לא לענין הברכה בזמנה לפענ"ד פשוט דנ"מ טובא לענין עיבור שנים כדאיתא בסנהדרין על ג' סימני' מעברין. וגם בר"ה דף כ"א כי חזית תקופת טבת דמשכה עד שיתסר ניסן עברה לההוא שתא כו' ועיין בתוס' שם וכיון שכן אנו צריכין לידע חשבון התקופה מאימתי מונין אם כר"א או כר"י עיין בתוס' וברמב"ם פ"י מהל' קה"ח בדברי המפרש שם. ועיין בשו"ת משאת בנימין סי' ומ"ש כ"ת שי"ל דהירושלמי מצריך שיהא היקף חמה בניסן וגם שיהא ג' ימי גשמים כו' באמת לשון הירושלמי כפשטיה דאיתא הרואה החמה ואת הלבנה ואת הכוכבים ואת המזלות כסדרן מברך ברוך עושה מ"ב ר"י אומר המברך על החמה ה"ז דרך אחרת ומשמע דהך כסדרן אכולהו קאי ואהא פליג ר"י: שוב ראיתי בס' הנ"ל שכ' בשם קצת דמייתו התוספתא ומפרשי לה דמיירי בבא לברך בכל שנה. ולפענ"ד צ"ע וגם היום מצאתי בס' רב משולם תשובה אחת מהגאון ח"צ כו' ג"כ קצת מדברי ע"ש ושמחתי שכוונתי לדעת הגדול. ועיי"ש שתמה על הראב"ן שהביא הך דרקיע בטהרתו כו' ובאמת גם בה"ג הביאו ע"ש שכתב אמר ריב"ל הרואה שמים בטהרה מן העבים אומר כו' וע"ש דגרס חמה בתקופתה ולבנה בתקופתה כו' ולפ"ז נראה לכאורה לברך במחזור קטן על הלבנה ונראה טעמא משום דבלא"ה מברכין עליו בחדושה מחדש לחדש. ודאתאן עלה בענין שאין מברכין על לבנה וכוכבים ומזלות לפי פירוש הרמב"ם הדברים אמיתים כמ"ש כ"ת וכן בפירוש הרי"ף לתלמידי ר"י כו' הביא תחלה דברי הרמב"ם ואח"כ כתב בשם רבינו יהונתן הכהן ז"ל. ומזלות בעתם נודע לחכמי הכוכבים אימתי הם חוזרים למקום שהיו שם בשעת בריאת העולם עכ"ל: ואברכהו גם ברוך. יזכה ליום שכולו ארוך. לחזות בנועם וזיו השכינה: ובאור החמה ואור לבנה לפרט נמנה דברי זעירא מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: ועיין בספר תשובה מאהבה ח"ב כתב שבשנת תקמ"ה לא זרחה השמש עד שעה קודם חצות והורה הגאון בעל נ"ב ז"ל לברך בשם ומלכות: שאלה ח עמדתי על דברי מחו' ידיד נפשי הרב הגדול החריף ובקי המפורסם מוה' יעקבא סג"ל לנדא נ"י אשר נשא ונתן באמונה בדברי התוס' בשבועות דף יו"ד ע"ב ד"ה מותר הקטורת ופתח דבריו הניח בצ"ע אשר תפסו התוס' למונח קיים שחפני כה"ג יחזיקו חצי מנה לכל הפחות ולא ידענא מנ"ל הא ויותר מסתבר לומר שהחופן נחשב עד שליש מנה או לפעמים מעט יותר וכאשר באמת בכריתות דף וא"ו כ' חשבון נכון כו' עכ"ד: והנה מה שתפסו התוס' דחפני כה"ג הוא חצה מנה עכ"פ הדבר פשוט לענ"ד שלמדו זה מקטורת של כל השנה דאמרי' שהיה מקטיר חצי מנה שחרית וחצי מנה ערבית וא"כ מסתמא גם מה שמוסיף ביה"כ מלא חפנים יש בו שיעור הקטרה של חול עכ"פ אלא שלפעמים חפניו גדולים מזה ומחזיק יותר אבל עכ"פ היה מחזיק חצי מנה. ולכאורה היה אפשר לומר דאם הקטיר בחול פחות מחצי מנה פסול דהכי גמירי דחצי מנה הוא שיעור הקטרה. אך בזבחים דף ק"ט אמרינן חצי פרס בפנים פטור ואמרינן עלה דפטור צבור ואמרינן נמי בהקטרה דהיכל כ"ע לא פליגי כו' ופרש"י שלא נאמר בו שיעור והאי פרס שיעור דרבנן הוא מודה ר"א דבכזית הוי הקטרה כו' להוציא ציבור י"ח בפנים כו' ע"ש: וראיתי במשנה למלך פ"ג מהל' תמידין ומוספין שהביא דברי הש"ס וגם הביא פסקי תוס' בכריתות דפרס בשחרית כו' הוא הל"מ ואם לא הקטיר אלא כזית שחרית וכזית ערבית יצא וע"ש דמסיק דלדברי התוס' צ"ל דכך נאמרה הלכה כו' ועל דברי רש"י כתב לא ידעתי מה ראו חכמים לעשות תקנה זו שיקטיר פרס ולאיזה דבר סמכו השיעור הזה ולפמ"ש י"ל לשיטת רש"י כיון שלא נזכר שיעור ההקטרה סמכו חכמים על מה דאשכחן הקטרה דיוה"כ שהוא מלא חפניו ושיערו חכמים שאינו פחות מחצי מנה וכמ"ש התו' וכיון שהוא הפחות שבמלא חפנים סמכו חכמים על שיעור זה ותיקנו להקטיר כן בכל יום ומ"מ בדיעבד בכזית הוי הקטרה כיון שלא נזכר השיעור בתורה נמצאת אומר דבין למר ובין למר כנים הדברים דמלא חפניו הוי חצי מנה דלרש"י י"ל שכן הוא וממנו למדו חז"ל לתקן בהקטרה דחול פרס בשחרית כו' ולהתוס' דשיעור זה דפרס הוא הל"מ אית לן למימר איפכא דמסתמא גם הקטרת יוה"כ דמלא חפניו אינו עכ"פ פחות מזה השיעור רק לפעמים הוא מוסיף עליו: ואמנם צ"ע לענ"ד דודאי אין סברא לומר שלכל הפחות החפנים מחזיקים חצי מנה שהרי מצינו ביומא דף מ"ז ר"י בר קמחית היה חופן ארבעה קבין וא"כ נראה ששלשה מנה הוא יותר מד' קבין שהרי לא מצינו שבימי ר"י בר קמחית הוצרכו להוסיף על שס"ח מנה ומכ"ש לפמ"ש בספר כל בו סימן ל"ח כי יש שחפניו גדולים כו' לפיכך הוצרכו להוסיף ג' מנים כך שיערו חכמים שאין לך חפנים גדולים שמחזיקין יותר מג' מנים ובירושלמי פרק הוציאו לו איתא ומשערין בכל חפנים הגדול לפי גדלו אפילו כבן קמחית שהיתה