בית אפרים לח

ועיין במג"א שם דאם רוב הקהל נוהגים כך צריכים המיעוט לנהוג כרוב ע"ש וא"כ מכ"ש בנ"ד שהמנהג נתפשט ברוב העולם שאין לפרוץ גדר והעושה תמורת המנהג עובר משום לא תתגודדו מלבד החשש של שלשה איסורים וגרם קללה ותועבה שיש בענין הנ"כ עצמו וגם כי לענ"ד הטעם שכתב האגור בשם מהרי"ל משום דהגמי"י כתב שמנהג לטבול לנ"כ בהגמי"י שלפנינו לא מצאתי אך להב"י הי' לו הגמי"י יותר ממה שהוא בדפוסים שלפנינו כמבואר כ"פ) לענ"ד הוא ג"כ טעם נכון וישר ומ"ש הב"י דתלי תניא בדלא תניא שהרי טבילה לנ"כ לא הוזכרה בתלמוד ואם הם נהגו להחמיר ולטבול למה יבטלו בשביל כך ג' עשה בכל יום ואע"פ שאינו עובר אא"כ נקרא מ"מ מוטב להם שיקיימו ג' עשה בכל יום ולא יטבלו כיון שאינם מחויבים שיטבלו כו' עכ"ל ולענ"ד אין זה תלי תניא בדלא תניא דטבילה נמי תניא שהרי התוס' בברכות דף כ"ב כתבו די"מ דהא דקי"ל כריב"ב דאין ד"ת מקבלין טומאה היינו דוקא לתורה אבל לתפלה צריך טבילה וכן כתב הרי"ף דאיכא מ"ד הכי דעכ"פ בעי רחיצה בט' קבים ורב האי גאון כתב נקוט מנהגא דכל ישראל בידך שכל בעלי קריין אע"פ שאין להם מים אין מתפללין עד שירחצו והרא"ש הביא דברים אלו בסתם והביאו הטור וסיים בה דהאידנא לא נהוג הכי והטעם משום בטול תורה ומשום בטול פ"ו והרמב"ם כתב לפי שלא פשטה בכל ישראל ולא היה כח בציבור לעמוד בה וזה דוקא לענין תפלה אבל לענין נ"כ כיון שנהגו הכהנים סלסול בעצמם לטבול קודם דוקא וטעמא רבא איכא כמ"ש באגודה אהא דקאמר התם בברכות רב חמא טביל במעלי יומא דפסחא לאפוקי רבים י"ח ולית הלכתא כוותי' וז"ל י"מ לית הלכתא כוותי'. במ"ם סאה אלא בט' קבין וי"א ה"מ לד"ת אבל לתפלה בעי טבילה ופר"י דה"ה לתפילה ומכל מקום נכון לכהנים ולחזן לטבול להוציא לרבים ורב האי גאון החמיר מאד בטבילת בעל קרי עכ"ל וגדולה מזו כתב באגודה פרק שמונה שרצים וז"ל ובזה"ז דנהוג עלמא כריב"ב בעלי קריין אין טובלין ביה"כ אבל כהן שראה בליל יה"כ או ביומו טובל ביוה"כ כיון דנהוג טבילה לנ"כ עכ"ל ואף דהאידנא לא חזינן דנהגו הכי ואף כהן אינו רוחץ אלא מקום המלוכלך עיין בהגמי"י הביאו הב"י סימן תרי"ד מ"מ מבואר מדבריו דנ"כ ה"ט דמחמרי בה טפי משום דמברך לציבור הו"ל כלהוציא את הרבים ור"ח טביל להא מילתא אף בתר דבטלוה לטבילתא ואף דאמרינן לית הלכתא כוותיה נכון להחמיר כדבריו ואף לתפלה בעלי נפש מחמירין בה עיין בט"ז סי' פ"ח ובטור סי' רמ"א וסי' תרי"ד וכיון שאבותיהם קיבלו עליהם חומרא זו מוטל גם על זרעם אף דלא אפשר להו כדאמרינן בפסחים גבי בני בישן נהגו דלא אזלו מצור לצידן במעלי שבתא אתו בנייהו לקמי' דר"י אמרי אבונן אפשר לן אנן לא אפשר לן א"ל ר"י כבר קיבלו אבותיכם וכתיב ואל תטוש תורת אמך ועיין במהרי"ק שורש קמ"ד שכתב מאחר שנהגו כן מחמת סייג והרחקה ע"ש ובפר"ח הל' יו"ט סי' תצ"ו וא"כ מה שכתב הב"י שיישר כוחם של בני א"י שנושאין כפיהם בכל יום ואין טובלין לנ"כ שפיר קאמר דמעיקרא לא אתחיל בחומרא זו דטבילה לנ"כ משא"כ בני מדינות אלו שנהגו בחומרא זו לטבול לנ"כ וא"א להם לשנות ועכשיו א"א להם לנהוג בזה לטבול בכל יום ובפרט בימות החורף לכך השוו המנהג בכל מקום לישא כפיהם ביו"ט שאז כל ישראל נוהגין לטבול לטהר עצמם ברגל ומ"ש הב"י מוטב להם שיקיימו ג' עשה בכל יום ולא יטבלו כיון שאין מחויבים שיטבלו לפי מ"ש ז"א כיון דהני כהני דידן מעיקרא הכי קיבלו עלייהו לטבול חיובא איכא וגם נראה דזה דוקא היכא שמבטל המצוה לגמרי וכדאמר התם לרב קטינא קטינא סדינא בקייטא כו' ציצית מה תהא עליה משמע דוקא בכה"ג שבטלה המצוה לגמרי ונראה כעביד טצדקי כדי לפטור ממצות ציצית אבל אם מקיים אותה באיזה זמן לית לן בה ובזה יש כדי ליתן טעם מה שהניחו להם בימים טובים לישא כפיהם כדי להחזיק במצוה זו זמן מה ולא בטלה מינייהו העשה לגמרי וכה"ג אשכחן בחולין דף קל"ג אמר אביי מריש הוה חטיפנא מתנתא כו' לאחזוקי נפשי בכהני ופירש"י שלא ישתכח שאני כהן ופריך ולפרוס ידיה ומשני אנסי ליה עידניה פירש"י עתים שקבע לתלמידיו היו טורדים אותו מלישא כפיו שהיה עוסק לתלמידיו בעת שהצבור נאספים לבה"כ עכ"ל הא קמן דזכר עשה לכהונתו למשקל במעלי יומא דכפורי מתנתא ולכן נהגו עתה לישא כפיהם ביו"ט שבלא"ה מטהרין ברגל משא"כ בשאר ימות השנה לא הזקיקו אותם לזה שלא יהיו פורשים ממצות עונה וכדאיתא בירושלמי שהיו נשי גליל נעקרות מפני הצינה כו' ולכן מפני ביטול פ"ו נהגו שלא לישא כפיהם בחול כלל ואין קוראין אותם ודומה למי שאינו אוכל פת בחג שאינו אוכל בסוכה ואין בזה עון אשר חטא וה"נ כיון שאם אינו נקרא אינו עובר אע"פ שיש לאדם להביא עצמו לקיים מצוה כדאמרינן בעלמא ראשונים הכניסו פירותיהם כו' מ"מ בזה שקשה להם לעמוד בה מפני הצינה אין לחייבם בה כנלענ"ד נכון בישוב דברי מהרי"ל ופשיטא שאף אם ימצאו קצת כהנים שירצו לנהוג פרישות בעצמם או לטבול בכל יום ולישא כפיהם שאין שומעין להם שלא לבייש שאר אחיו הכהנים כיון שהוא דבר המפורסם לרבים וגם יש בזה משום לא תתגודדו דלאו כ"ע ידעו שהדבר תלוי בטבילה וגם יש חשש שיוציאו לעז על הכהנים שלא יוכלו לעמוד בזה ויאמרו דבני גרושה הם וכדאמרינן לענין קריאת התורה ועוד דאי קרי כהנים אינם יכולים לפטור עצמם מחמת טעמים אלו ולצאת חוצה אין לך גנאי גדול מזה ולכן אין לדחוק עצמו ולהבדיל משאר אחיו הכהנים כלל: וגם טעם הרמ"א שכתב משום דכל ימות החול טרוד לבם על המחיה ועל הכלכלה ובזעת אפם אוכלים לחם ואין שרוים בשמחה הוא טעם אמיתית כאשר כתב ר"י בר יהודה רבו של רש"י שהביא הב"י ועיין בשו"ת מהר"ם ב"ב סימן שמ"ה שר"י בר יהודה כתב שלא מצא סמך בזה אלא נהוג שכל העומד לברך ראוי שיהיה שרוי בשמחה ובטוב לבב שכן מצינו ביצחק שאמר הביאה לי ציד ואוכלה ואחר שאכל ושתה אמר לברכו והטעם הזה י"ל גם על פנוי כו' ומצוה להנהיג מדת הראשונים שכן מצינו בירושלמי מנהג עוקר הלכה עכ"ל וא"כ פשיטא שאין לנו לשנות מלהנהיג מדת הראשונים שהנהיגו שלא לישא כפים בכל יום לפי שאין שרוי בשמחה ועיין בא"ח סימן תק"ס אבל ביו"ט שמצוה לשמוח ברגלים יש להם לישא כפיהם וכבר הבאתי מש"ס דחולין דאביי דחי מצות נ"כ משום דאניס ליה עידניה ולמי היה נאה לברך ולהדר המצוה יותר מן אביי והיה לו לדחות העת שקבע בשביל מצוה זו שחובה עליו לברך את העם אלא ודאי דכיון דאם לא נקרא אינו עובר בטעמא זוטא יכול להיות מן הנמנעין ומושכין ידיהם וגדולי הדורות שהיו כהנים אא"ז בעל שארית יוסף והש"ך והסמ"ע ואחריהם רבו כמו רבו שהיו כהנים ולא אחד בהם שמלאו לבו למעבד עובדא בנפשיה אף שהיו מחבבים המצות ביותר והבא לשנות המנהג הוא מזלזל בכבודן של הראשונים כאלו היו ח"ו מזלזלים במצוה זו ועיין בתה"ד סימן רל"ב דיש לחוש ללעז על הראשונים היכא דליכא ספיקא וצדדים שראוי להחמיר מן הדין ובזה פשיטא שיש לחוש ללעז על הראשונים ואין לך זלזול גדול מזה ובפרט אחרי שבארתי שיש לחוש לכמה איסורים שאין ספק שהבא לשנות ידו על התחתונה ושוב בא לידי ספר שו"ת אהלי יעקב שחיבר הגאון מוהר"ר יעקב ששפורטש ושם איתא שבעת שהיו רודפים אחר צבי שבור וכו' נהגו בקהלכם לומר ברכת כהנים בכל שבת מה שלא נהגו קודם לכן כ"א ביו"ט לבד ואחר שנתגלה הטעם היו קצת אנשים שאמרו דמ"ע היא וכיון שהחזיקו בה אינם יכולים לחזור ממנה והגאון הנ"ל האריך בדבר והוכיח במישור שיש לחזור למנהג הראשון שהרי נהגו בכל גלילי ישראל ובפרט במלכות אשכנז ופולין כאשר כתב רמ"א שלא לאומרה כ"א בי"ט ע"ש וק"ו הדברים אחרי שהראיתי שהמנהג נתייסד ע"פ גדולי הראשונים והאחרונים שלא לברך בנשיאת כפים הפורש ממנו כפורש מן החיים ואלקים יחננו ויברכנו ברכת שמים: דברי זעירא מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד שאלה ז ידיד עליון למעלה. פאר המעלה. כבוד ידיד נפשי הרב הגדול החריף ובקי המפורסים מוהר"ר יעקבקא סג"ל לנדא נ"י: לאשר יקרו בעיני נכבדי דבריו הנעימים אורי עיני ואמצתי זרועתי להשיב על דברתו בענין תקופת החמה אשר זכינו