בית אפרים לז

שלא לדבר סרה על המנהג ופן יאמר האומר דהך מ"כ שהביא הפר"ח אחרי שלא נזכר בדברי הפוסקים ראשונים לאו דסמכא הוא כגון דא צריך לאודועי שדברי ספר המקצועות הללו הם כתובים על ספר חידושי הראב"ד למסכת תמיד והביאו בספר מחזיק ברכה ג"כ ולפי שהפר"ח קיצר בהעתקת הלשון אעתיק לשון הראב"ד ז"ל וז"ל ובספר מקצועות מ"כ היכא דאיכא נדה בביתא דכהן אסור ליה למיסק לדוכן כל אימת דאיתתא בנדתה דחיישינן דלמא נגע במידי דנגעה היא ואתי לאטמויי דאמר ר' יודן כל כהן שנושא כפיו ואמו או אשתו או בתו טמאה ונכנס הוא באותו בית שנדה לשם הרי תפלתו על ישראל תועבה ואף גורם לזרעו שיאבד מן העולם ולא עוד אלא שאינו מוציא את ישראל ידי חובתן ועליו הכתוב אומר ובפרישכם כפיכם אעלים עיני מכם כו' שאלו תלמידיו את ר"א כו' ולפירושם יש לתמוה מ"ט דהנך תנאי דמחמרי כולי האי בנדה כו' י"ל דבכל אלו שאמרנו לא אמרו אלא לבעלי נפש כו' מיהו נראה דוקא באותן דברים הוא שיש חילוק בין בעלי נפש לשאר בני אדם אבל ודאי לישא כפיו לכהנים דכ"ע אסירי כיון דאמר ר' יודן כל כהן כו' משמע שאין חילוק בשום כהן וי"ל הטעם משום דלנדה וזבה סמך הכתוב והזהרתם את בני ישראל כו' בטמאם את משכני כו' לפיכך צריך לעשות הרחקה טובא לכל מה שנוהג במקדש כגון ברכת כהנים והקרבת קרבנם שהם מעשה כהונה שאע"פ שברכת כהנים נוהגין בגבולין מכל מקום עיקרה הוא במקדש כו' מיהו תימא לומר שאף בזה"ז נוהג דבר זה דאמר ר' יודן דלמא במקדש קאמר מפני שמזכיר השם כהלכתו וצריך פרישות וטהרה ביותר כו' והמחמיר מתברך עכ"ל: ולענ"ד תמוה לפרש דודאי פשטא דלישנא דאמר ר' יודן כל כהן כו' על כהן שבזמנו קאמר דאי על כהנים שבזמן המקדש קאמר לא היה לסתום אלא לפרש ועוד שהרי הר"ח בספר המקצועות העתיק זה לדינא על כהנים שבזה"ז וגם לפי הטעם שכתב דלמא נגע במידי דנגעה ביה נדה כו' ופשיטא דבזמן המקדש ליכא למיחש להכי כלל דבלא"ה הי' צריך פרישת טהרה ביותר ליכנס למקדש מקום שהכהנים עומדים על דוכנן שחיובו בכרת (אמנם בלא"ה צ"ע מ"ש הטעם דלמא נגע כו' דלפי"ז מאי מהני מה שאין עכשיו נדה בביתי' אם היתה קודם לכן ונגע במידי כו' ובפרט במשכב ומושב דמטמא שבעה אף טבילה לא מהני ואין להאריך) ועכ"פ בגלות החל הזה שדירתינו דחוקה ואין איש שם על לב מי גבר מהכהנים יאמר טהרתי ולא נכנסתי להבית שהנדה לשם ולכן ראו הגאונים הקדמונים למעט בענין נ"כ שלא לרבות תועבה וקללה ח"ו והניחו הדבר על יו"ט לבד מטעם שכתבתי לעיל וזמנין דמתרמי שאין הנדה עמם בבית בימים מועטים הללו וגם להראב"ד שכתב דלמא ר' יודן במקדש קאמר לא אמר כן אלא דרך דילמא וגם הראב"ד מסיים בה והמחמיר מתברך ומי הוא אשר לא יחפוץ לקחת הברכה אשר בירך איש אלקים הראב"ד ז"ל: שוב מצאתי בספר דרך הקודש שחיבר הגאון מהור"ר חיים אלפאנדרי על עשר קדושות וז"ל שם דף י"ד ראה זה חדש מה שמצאתי בהגהות מוה' בצלאל אשכנזי ז"ל וז"ל בספר המקצועות כו' והמחמיר מתברך ברכת שמים עכ"ל איש אלהים קדוש הוא הרב ר' בצלאל ז"ל ואני שמעתי רוב קהלות אשכנזים אין הכהנים נושאים כפים בכל תפלה ותפלה כ"א פעם אחד בחודש דיים ולתקופת השנה וביה"כ אפשר שחוששין לזה האיסור. והנה הלשון שהביא בשם מהרב"א הוא לשון הראב"ד הנ"ל ככתבו וכלשונו ושמחתי שכוונתי לדעת הגאון מהר"ח אלפנדרי ז"ל שיש בזה כדי ליתן טעם למנהגינו שאין נושאין כפיהם בכל יום. וראיתי בספר לקט הקמח חלק אה"ע דף קצ"ג הביא דברי בעל דרך הקודש והוא ז"ל כתב שהנתינת טעם לדבר כתוב אצלי בארוכה ואין כאן מקומו וכו' וע"ש ובק"א לספר מחזיק ברכה מ"ש בזה וכיון דבלא ברכת כהנים ליכא איסורא ובברכתם איכא חששא דתועבה ושמא מביאין קללה לעצמם. ולא ברכה ודאי שב ואל תעשה עדיף ויותר טוב להחמיר שלא לברך ולקבל ברכת שמים שהבטיחנו הראב"ד ז"ל ואף שהראב"ד י"ל שכוונתו שראוי כהן להחמיר להיות נשמר מאשה נדה שלא ליכנס בבית שהיא שם מ"מ הא אנן לא אפשר לן בהכי וממילא שאין להם לישא כפיהם כלל: הנה זכינו ליתן טעמים מספיקים למנהג הזה שנהגו בפני רבים וגדולים זמן ארוך יותר מן ת"ק שנה אבל באמת אין אנו אחראין לזה דאף אם היה נעלם מאתנו טעם הדבר אין לנו לשנות המנהג והילך מ"ש בק"א לספר מח"ב מדברי ר"ת בספר הישר כתיבת יד דף ק"צ בתשובותיו לרבינו משולם וז"ל וכל שאינו בקי בסדר רב עמרם ובהלכו' גדולות ובמס' סופרים ופרקי ר"א וברבה ובתלמודינו ושאר ספרי אגדה אין לנו להרוס דברי הקדמונים ומנהגם כי עליהם יש לסמוך בדברים שאין מכחישין תלמוד שלנו אלא שמוסיפין והרבה מנהגים בידינו על פיהם כו' עכ"ל ר"ת ז"ל וכבר האריך הרחיב מהרי"ק בשורש ט' בענין כהן שלא רצה לצאת מבה"כ בשבת בראשית במקום שנהגו שיקרא ראשון מי שמתנדב שמן למאור וכו' וע"ז כתב דאפילו היה הכהן חכם כשמעון בן עזאי הפריז על מדותיו שאין לשנות המנהג שנהגו קדמונינו חסידים ואנשי מעשה ועל כיוצא בזה אמרו חז"ל הנח להם לישראל אם אינם נביאים כו' וכ"ש לפמ"ש שנעשה מקדם במדינתכם וא"כ הוא שמנהג אבותיכם בידיכם מאן מירמיה לי' מן ידכם שהרי מנהג אבותינו תורה היא וכדאמרינן בתענית רב איקלע לבבל חזינהו דקרו הלל כו' ש"מ דבאתרי' דרב לא היו רגילין לקרותו אפילו בדילוג אלא פשיטא דלא סבירא ליה הכי ואפ"ה כיון דחזי מנהג אבותיהם בידם לא רצה למחות בידם ואע"ג דפשיטא שהיו מברכים עליה כו' ולפי דעתו של רב היה באותו מנהג משום ברכה שאינה צריכה דעובר משום לא תשא מ"מ סמך על מנהג אבותיהם ולא רצה לבטלם ואע"ג דרב גדול הדור וקרי בכהני והיה בידו למחות ק"ו בן בנו של ק"ו שאין בדור הזה מי שיוכל לשנות המנהג הנהוג עפ"י אבותינו הקדמונים דפשיטא שהיו בני תורה וקבעו מנהגן עפ"י התורה והמצוה ואפילו כנגד ההלכה אזלינן בתר המנהג היכא שהמנהג הוקבע על פי חכמי המקום כמ"ש המרדכי פרק הפועלים כו' ועוד שהרי השיב מוהר"ר אביגדור כהן כו' וגרסינן בירושלמי זאת אומרת מנהג עוקר הלכה כו' אלמא מנהג בני העיר דוחה דין חכמי התלמוד אף עפ"י שמצאו לו סמך מן המקרא עכ"ל. ועוד יש להביא ראיה שאפילו נגד ההלכה אזלינן בתר מנהגא ואפילו לנגד איסור דגרסינן פרק הקומץ רבה אמר רב אם יבא אליהו ויאמר כו' שכבר נהגו העם בסנדל וא"ל דשאני מנהג חליצה וסתימת פרשיות דמזוזה דכ"ע נהוג הכי אבל במנהג שאינו אלא במדינה אחת כיוצא דנדון שלנו אין חוששין לו במקום הלכה שהרי כתב הערוך בשם ר"ח כו' וממילא שמעינן דהא אם יבא אליהו כו' שייכא למימר אפילו במנהג שאין שוה בכל מקום כדפירשתי עכ"ל הנה העתקתי בקצרה כי ממנו ניקח לנ"ד שאפילו אם היה נדנוד איסור בדבר אין כח בידינו לבטל מנהג אבותינו שתורה היא ומכ"ש בזה שאין נדנוד איסור כיון שאם לא קראוהו א"צ לעלות וגם הגאון בתשו' מנחם עזרי' סי' צ"ה שכתב ומה שברוב העולם אין כהנים עולין לדוכן כל ימות השנה מנהג גרוע הוא ומשום בטול מלאכה לעם כו' אלא שאין כהן עובר בעשה עד שיאמרו לו עלה ודי בזה עכ"ל מסיום דבריו מבואר דכיון שאין בדבר משום איסור אעפ"י שאין טעם למנהג שקבעו לעשות כן מכל מקום אין מקום לבטלו ופוק חזי מ"ש שברוב העולם נוהגין כן וכבר בררנו שהוא מיוסד על אדני פז היעלה שועל ויפרוץ חומת אבני מגדל עדר עופל ובוחן ועיין במג"א סי' תצ"ד מ"ש בשם שו"ת רמ"א סי' כ"א והביא ג"כ דברי מהרי"ק שהבאתי לעיל בקצרה דאפילו יש במנהג צד איסור ואפילו מנהג במקום אחד מבטל הלכה ושם בביאורי סמ"ג כתב דמנהג עוקר הלכה אפילו רוב דיעות ס"ל אסור והתלמוד מסייע להו והמנהג בנוי ע"פ הפסיקתא או ספרים החיצונים אמרינן מנהג עוקר הלכה דודאי כך קבלו רבותינו איש מפי איש עכ"ל ובפר"ח סי' תצ"ו הביא בשם ספר משא מלך ובאר שבע שמחלקים בין איסורא דאורייתא לדרבנן דבדרבנן לא מחינן בהוא והוא ז"ל השיג עליהם וסובר דכל שיש צד איסור יש למחות בידם אבל היכא שאין צד איסור כלל פשיטא שאין כח ביד שום אדם לבטל המנהג כאשר הוכיח מהרי"ק במישור וכ"ש בזה שיש צד איסור להיפוך כאשר כתבתי: ועיין בש"ע א"ח סי' תצ"ג שכתב בהג"ה שם ולא ינהגו בעיר אחת מקצת מנהג זה ומקצת מנהג זה משום לא תתגודדו