בית אפרים לו

משנים קדמוניות ואין מוציאין אותם מחזקתם והגדולים אשר הנהיגו במדינה זו שלא לישא כפיהם סברי כיון דליכא איסורא אם לא ישאו כפיהם כי אתו למעבד לכתחלה ולהכניס עצמם בספק איסור אומרי' להו לא תעבדו וגם כי מהש"ס אין ראיה כ"כ שאין מוציאין אותם מחזקתם שהוחזקו בה כבר אפילו במידי דלא קים להו בנפשייהו כלל והש"ס התם מיירי שהם אומרים שיודעים בבירור שהם כהנים אלא שלא מצאו כתבם המתיחסים ולכך לא האמינום להעלותן יותר מכמות שהיו מוחזקים ושפיר הוי פרסי ידייהו כיון שהם טוענים בעצמם ברי לי במלתא דאיסורא נאמנים על עצמם רק אי איכא חששא דלמא אתי למסקינהו ליוחסין לא שבקינן להו אבל האידנא דכהנים גופייהו לא ידעו כלל ומעולם לא היה להם כתבים המתיחסים רק מצד שהחזיקו חזקה שאין עמה טענה הוא ולא שבקינן להו להקל בספק איסור עשה ומ"מ הניחו אותם לישא כפיהם ברגלים עפ"י חזקתם שהחזיקו כדי שלא תשתכח תורת כהונה מהם ויבואו להקל בדברים שהכהן מוזהר עליהם וכיוצא בזה אמרינן בסוף חולין אביי שקיל מתנתא במעלי יומא דכפורי לאחזוקי נפשיה בכהני ופריך ולפרוס ידיה אנסי ליה בעידנא ע"ש ולקמן אבאר בזה אבל בשאר ימות השנה לא רצו להקל בזה אף שאז היו מחזיקין בעצמם בתורת כהנים כדכתיבנא. וגם י"ל שהחמירו ע"פ מ"ש הרמב"ם דאין ע"א נאמן להאכיל בתרומה דאורייתא ותמה ה"ה בשם המפורשים וכן הר"ן דהא ע"א נאמן באיסורין וכתב בפ"י הטעם משום דאזלינן בתר רובא דעלמא דלאו כהני נינהו (ובאמת דברי הפ"י צ"ע לפי מ"ש איהו גופיה בקידושין דע"א נאמן נגד רוב ע"ש) ולפי"ז כיון דאין להם כתב יחוס דכהני נינהו א"כ אזלינן בתר רובא דעלמא רק ברגלים לבד סמכו על חזקתם כיון דרובא דעלמא לא הוחזקו לכהני ואע"פ שאין לעשות כן לכתחלה מ"מ כדי שלא תשתכח מהם תורת כהונה וכנ"ל: ועכ"פ הדבר ברור דאף בני א"י העושים כן הוא מטעם שלא רצו להפקיע הכהנים מחזקתן שהוחזקו עד עכשיו ואף ע"פ שיש קולא בדבר וא"כ ק"ו הדברים בנ"ד דעד עכשיו נהוג עלמא שלא לישא כפיהם בחול שאין כח בשום אדם להנהיג להיפך והרי אח"ז בת"ש שפתיו ברור מללו שא"א לשנות דבר שנוהגין בו היתר לנהוג בו איסור כ"א בראי' ברור' כו' וק"ו הדברים שא"א לשנות דבר שנוהגין בו איסור לנהוג בו היתר כ"א בראיה ברורה והרי אדרבא הבאתי ראי' ברורות דאיכא חשש ספק איסור בדבר לדעת רבים וגדולים והמנהג נתייחד זה זמן רב ע"פ רבים וגדולים ומי משלנו יאמר נואש לדבריהם: ועוד נלע"ד לבאר הטעם ביותר ויבורר החילוק שבין בני א"י לבני גולה על בוריו כראי מוצק דודאי כהני זמנינו הם גרועי' מכהני חזקה כמבואר בש"ס וזה מבואר ממ"ש המג"א סימן ר"א לענין מה שאין נזהרים להקדים הכהן בכל מילי אע"ג דדאוריי' הוא ע"ז כתב ואפשר שאין אנו בקיאין ביחוסי כהונה וכמ"ש בס"ס תנ"ד עכ"ל וט"ס הוא וצ"ל תנ"ז ששם כתב על מ"ש הרמ"א וי"א שאין מאכילין בזה"ז חלה לשום כהן הטעם שאין מחזיקין אותו בכהן ודאי שמא נתחללה אחת מאמותיו וכ"פ רש"ל ומהרי"ל וביו"ד סימן שכ"ב העתיק בט"ז וש"ך דברי הרש"ל ביש"ש פרק כ"ה שאין מאכילין לכהן קטן וכ"ש לגדול שטבל לקריו שאין לו היחוס ואין אנו יודעין איזה כהן אמיתי והארכתי פרק הפרה סימן ל"ה וכ"כ מהרי"ו כו' עד משום דלא מחזקינן בזה"ז לכהן ודאי וגם הש"ך שם הביא דברי מהרי"ו ופשיטא לפי הטעם שכתב המג"א שמא נתחללה אחת מאמותיו הוא פסול גם לנ"כ כמבואר בסי' קכ"ח סעיף מ"ב וז"ל היש"ש בב"ק פרק ה' סימן ל"ה ועוד נראה שראוי להחמיר ולאסור חרמים בזה"ז אפילו פירש לכהן והכהן כבר קיבל מאחר שבעו"ה אין לנו היחוס כמו שהיה בזמן הבית או אפי' אחר החורבן בימי התנאים והאמוראים שהיו עדיין נזהרים בתרומות ובטהרות והיה קרוב מימי הבית ועדיין היה יחוסיהם בידיהם ובעונותינו מרוב אריכות הגלות וגזירות וגירושין נתבלבלו והלואי שלא יהא נתבלבל זרע קודש בחול אבל זרע כהנים ולוים קרוב לודאי שנתבלבלו ואם לא כולו הרוב נתבלבל כמעשה דאליהו ז"ל עם הלוים כידוע בדברי רז"ל ואם לא הרוב בודאי קרוב למחצה שנתבלבלו וא"כ ניתי לידי תקלה שמא יתן לכהן שאינו כהן ויהיה עדיין כהקדש ממש ומש"ה נהגו ג"כ האידנא שלא ליתן החלה אף לכהן שטבל לקריו דמשום דלא מחזיקינן בזה"ז לכהן ודאי וכ"כ זקן ומורה הוראה מהרי"ו ז"ל עכ"ל הנה העתקתי כל לשונו כי ביאר להדיא דכהני זמנינו גריעי טפי מהכהנים שעלו בזמן בית שני שאמר התרשסתא להם הרי אתם בחזקתיכם לפי שבאורך הגלות וגזירות וגירושין נתבלבלו הרבה ובזה נחה שקטה דעתי בחילוק שבין בני א"י ומלכות מצרים לבין בני גולה שבמדינות אילו משום דבני א"י ומלכות מצרים שביתתם במקומם כמאז כן עתה ולא היה עליהם טלטול הגירושין ובגולה לא הלכו רק כל הגלים והמשברים שעברו עליהם היו בקביעותם במקומם ושפיר הם כהני חזקה אע"פ שאין כתב יחוסם בידם משא"כ אנן בני מדינות אלו ומדינות אשכנז שהורקנו מכלי אל כלי ומגולה אל גולה בגירוש צרפת קטלוניא ארגון שפניא ופורטגאל וטיטלי' ונתפזרו מהני להר ומגבעה לגבעה כמוזכר בספרי מהר"י אברבנאל וצרור המור והחסיד מהו' יוסף יעבץ ובכל ספרי סדרי הדורות המספרים גודל התלאה אשר מצאתנו כאשר הגלתה הגולה ממקומות הנ"ל ושאר מקומות אחרים ובזה ודאי יש לחוש שנתבלבלו כמ"ש רש"ל ובהכי נמי ניחא מה שהקשה בביאורי הגאון מהר"א מווילנא ז"א בא"ח סי' תנ"ז דלמה אין מאכילין לכהן קטן דהא בתרומה דרבנן סמכינן אחזקה וכמ"ש בפ"ב דכתובות הרי אתם בחזקתכם כו' ולפמ"ש א"ש דגם מהרי"ו מודה בכהני חזקה דאכלי בתרומה דרבנן רק עתה בדורות אחרונים אחר הגירושים שקרוב לודאי שנתבלבלו ס"ל שלא להאכילו כלל וקרוב בעיני שאחר שנת תתנ"ו שאז היה שעת חירום ברוב מדינות הללו כנודע בספרים ועל זה נתייסדו הקרוב"ץ שבימי הספירה ולפי שראו חכמי הדורות שנתבלבלו הרבה עמדו וגדרו גדר גדול בדבר שלא לישא כפיו בכל יום רק ביו"ט כדי שלא תשתכח תורת כהונה מהם וכדאמרינן פרק הזרוע גבי אביי דשקל מתנתא במעלי יומא דכפורי לאחזוקי נפשי' בכהני ומה"ט כתב המג"א שמ"ש הש"ך דבפסח נוהגין ליתן החלה לכהן קטן ובשאר ימים לא משום דבפסח החלות מרובות כמ"ש רש"י בחולין הטעם דשקיל מעלי יומא דכפורי כיון שהמתנות מרובות אם לא יקח יהא נראה שאינו כהן ע"ש וה"נ בי"ט שזמן קהלה לכל הוא והכהנים והעם כולם בבהכ"נ ואין לבם על טרדת מזונות מחייתם ומלאכה כלל אי לא פרסי ידייהו יאמרו העולם שיודעים בעצמם שאינם כהנים או יבואו להקל ולזלזל באיסורי כהונה כמש"ל ולכך תיקנו שבי"ט ישאו כפיהם שאינם לא יותר מי"ב ימים בשנה עכ"פ אבל אין בידינו להחזיק אותם בכהנים גמורים ממש במדינות אלו שנתבלבלו הרבה כמ"ש רש"ל ובפרט כהני ההמון שאינם יודעים מקור מחצבם כלל רק באמירה בעלמא קנו לקדושת כהונה והידיעה לאמיתתה הוא רפופה בידם כאשר אירע כ"פ אנשים שמחזיקים עצמם בחזקת כהונה ולבסוף נודע ע"י ארחי ופרחי ששקר בימינם או ששגו וטעו בשמועת' ועיין בשו"ת יד אליהו וכן מתרמי בזמנינו זה לפרקים שיש באין ממקומות שאין מכירין אותם ומחזיקין עצמם בכהנים או לוים ואח"כ נודעים שהוא שקר וכיון שאם אין קורין לעלות ליכא איסורא כלל ולהיפך איכא ספיקא דתלתא איסורי פשיטא שאין לפרוץ הגדר לקרות אותם לדוכן בחול רק מה שהתירו להם דהיינו ביו"ט ותו לא: הנה בררתי חומר הענין מה שיש בו די לתת טעם למנהג ועוד יד נטויה להראות לכ"ת שהמנהג מיוסד על אדני פז שהרי כתב הפר"ח סי' קכ"ח בשם ספר המקצועות דהיכא דאיכא נדה בביתי' דכהן אסור ליה למיסק לדוכן כל אימת דאיתתא בנדתה דאמר ר' יודן כל כהן שנשא כפיו ואמו או אשתו או בתו נדה ונכנס הוא באותו בית שנדה לשם הרי תפילתו על ישראל תועבה ואף הוא גורם לזרעו שיאבד מן העולם כו' והפר"ח כתב על זה שדברים אלו אין לפרסמם דלא הם מעיקר הדין והנח לישראל שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין עכ"ל ומי הוא אשר לא יחוש לזה כלל כיון שספר המקצועות חיבר רבינו חננאל גאון שנודע כחו הגדול וידו החזקה והביא בשם ר' יודן שהוא אחד מן האמוראים שתפלתו תועבה וגורם לזרעו כו' ומי האיש שירצה בזה במקום אשר חפץ בברכה יגרום קללה לעצמו ח"ו וגם פר"ח חש להו טובא וכתב מוטב שיהיו שוגגין כו' ואף שהפר"ח כתב שאין לפרסם הדבר הנה אני מוכרח לגלות סוד ולפרסם הדבר בכדי שידעו