בית אפרים לה

נ"כ ע"ש ונראה מדבריהם שאין לזוז מהמנהג וכן נראה מדברי שאר אחרונים ואף הב"י לא כתב כ"א שיישר כחם של בני א"י ומלכות מצרים כו' אבל מ"מ לא מוקי אנפשיה לכתוב שראוי לבטל המנהג כדרכו בשאר מקומות כשמזהיר מנהג שאינו ישר בעיניו משום דגם איהו אזיל ומודה דבאתרא דנהיגי אין לבטל מנהגם שהרי הם קיבלו עלייהו חומר' זו לטבול לנ"כ וכיון דליכא עכ"פ דררא דאיסורא כמ"ש הב"י גופיה ג"כ דכל שלא נקרא אינו עובר וטעמא קא טעים מהרי"ל ומשום ביטול מלאכה מאן גבר שיפטפש לבטל המנהג אף אם היה גדול בחכמה כמו הב"י ז"ל כיון שהמנהג נתייסד עפ"י וותיקין ונעשה מעשה בפני גדולי הראשונים מהר"מ מרוטנבורג ותלמידו התשב"ץ והכל בו ומהרי"ל והאגור והרמ"א והלבוש והט"ז ומג"א וכל שאר גדולי הדורות עד זמנינו זה לא היה אדם שפרכס בדבר וידוע הספרי הסדרי הדורות שמהר"מ מרוטנברק נפטר בשנת ס"ה לאלף הששי ובשנה ההוא ברח הרא"ש מאשכנז ובא לטולטילה אשר בספרד כמבואר בהקדמת ספר צידה לדרך וכבר הראיתיך שהיה מנהג זה באשכנז לפני מהר"ם ותלמידיו ומכללם הרא"ש ז"ל ומזמן ההוא עד עתה יותר מחמשה מאות שנה ועתה אהובי ידידי ירא וישפוט כעין שכלו את הגבורים אנשי השם האלה אשר הקטן שבתלמידי תלמידיהם קטנם עבה ממתנינו האם אמר יאמר ליצא ביד רמה ערוך אתם מלחמה ובכחו ועוצם ידו יעשה חיל ועזר כנגדו לבטל המנהג אשר יסדו רבים וגדולים זה זמן רב ואף אם היה נעלם מאתנו טעם הדבר לגמרי וק"ו דטעמא אמרי בה וליכא דררא דאיסורא שאנחנו מחוייבים לעשות אזנינו כאפרכסת לשמוע בקול דבריהם ואחריהם לא נשנה: ובהיותי מעיין בזה אנהירינהו לעיינין מן שמיא ודייקנא ואשכחנא טעמא רבא למנהגא והגדולים שנדחקו קצת בטעם המנהג מקום הניחו לי להתגדר בו כאשר אבאר בעזה"י טעמא רויחא בלי גמגום ופקפוק כלל והוא עפ"י מה דאמרינן בכתובות דף כ"ד איבעיא להו מהו להעלות מנ"כ ליוחסין כו' ואב"א השתא נמי בתרומה דרבנן אכול בתרומה דאורייתא לא אכול כו' הא קמן דבאיסורא דאורייתא לא שבקינן להו דספיקא הוי כיון שלא מצאו כתבם המתייחסים וכ"כ הרמב"ם פ"ך מהל' א"ב וז"ל הכהנים בזה"ז בחזקה הם כהנים ואין אוכלים אלא בקדשי הגבול והוא שתהיה תרומה של דבריהם כו' ובשו"ת מהרשד"ם כתב בענין שבוי' לכהן וז"ל אני סומך בזה על מ"ש הריב"ש ז"ל בסימן צ"ד וז"ל כ"ש הכהנים שבדורותינו שאין להם כתב היחוס אלא מפני חזקתן נהגו היום לקרוא ראשון בתורה כו' ע"ש הרי שהכהנים שבזמנינו אינם כהנים ודאי רק ספק וכיון שאיסור זה דשבוי' אינו אלא מדרבנן ראוי לומר ספק דרבנן לקולא כו' עכ"ל והאריכו בענין זה בשו"ת מהרי"ט ובתשו' חוט השני ובתשובת חוות יאיר ובתשו' שבות יעקב ובתשו' זכרון יוסף ובתשוב' שבות יעקב מסיק כדברי מהרשד"ם דכהני זמנינו אינם רק כהני ספק ומותר בחלוצה ושבוי' דרבנן נינהו ע"ש ואף החולקים על מהרשד"ם בזה ס"ל כיון דעכ"פ הם כהני חזקה והא אחזיקו להו לענין זה לאסור עליהם כל פסולי כהונה אבל להחזיק אותם בכהנים ודאי להקל פשיטא דלא מקילין ועיין בשו"ת מהרי"ט שגם גדולי חכמי וויניציאה מסכימים בזה עם מהרשד"ם ופשטא דסוגיא כוותייהו רהטא: ולפי"ז כיון דהני כהני ספיקא הוי עכ"פ להרבה פוסקים איך נאכיל אותם דבר האסור להם ונצוה אותם לישא כפיהם דהא זר הנושא כפיו עובר בעשה דכה תברכו אותם ולא זרים כמבואר בכתובות שם ואף לפי מ"ש הרמ"א סי' קכ"ח ליישב דברי התוס' דאפשר עם כהנים אחרים אינו עובר מ"מ היכא דאפשר שאין כאן כהנים כלל רק זרים ודאי שעוברים וגם דעכ"פ איכא משום ברכה לבטלה כמ"ש התוס' בשבת ולדעת כמה פוסקים בברכה לבטלה עובר משום לא תשא מדאורייתא ואף להתוספות ודעימייהו דאסמכתא הוא מ"מ אין לברך מספק ומ"מ אף לישא כפיו בלא הברכה אקב"ו בתחלה ג"כ אסור כמ"ש הגאון בשו"ת נ"ב סימן ט"ו דברכת יברכך גופיה נמי ברכה לבטלה הוא עיין שם ואף שיש לפקפק בזה עכ"פ לכתחלה יש לחוש אף לברכת יברכך גופא ומכ"ש להברכה שמברכין לפני' דאיכא איסורא דאורייתא או דרבנן: ובספר כתובה אשר חיבר מחו' ושארי הגאון החסיד האב"ד דק"ק פפד"מ ז"ל הוסיף עוד בזה וכתב דאדרבא אם הזר עולה לדוכן עם כהנים אחרים הוא עובר בעשה דכשם שעשה על הכהנים לברך כך הוא עשה על הישראל להתברך מפי הכהנים בשעה שמברכים וכמו שכתוב גם כן בספר חרידים. וברכת כהנים צריך להיות פנים כנגד פנים וכשעולה לדוכן אינו בכלל הברכה ועובר בעשה ע"ש שדפח"ח ועיין בשו"ת בית יעקב סימן קכ"ג שכתב דודאי בין עם הכהנים אחרים בין בפ"ע עובר בעשה דכה תברכו אותם ולא זרים וא"כ פשיטא דכהני ספק אסורי' לישא כפיהם דאיכא חשש מחמת תלתא איסורי איסור לאו הבא מכלל עשה דכה תברכו אותם ולא זרים ואיסור עשה שהישראל מצווה להתברך מפי הכהנים המברכין ואיסור ברכה לבטלה ובמקום שיש ספק אין לברך כמבואר בכל הפוסקים: ולפ"ז אדרבא צריך ליישב מנהג א"י ומלכות מצרים דנהוג גבייהו שישאו כפיהם בכל יום איך לא חששו לזה כיון שהכהנים אין בידם כתבים המתיחסים וכן למנהגינו שנושאין כפיהם ברגלים ולמה לא חיישינן דדלמא עבדי איסור' ונלענ"ד דהיינו טעמייהו משום דאמרינן התם בכתובות איבעיא להו מהו להעלות מנ"כ ליוחסין כו' א"ל אנא מתניתין ידענא דתניא ר' יוסי אומר גדולה חזקה שנאמר כו' אמר להם הרי אתם בחזקתכם במה הייתם אוכלים בגולה בקדשי הגבול אף עתה בקדשי הגבול ואי ס"ד מעלין מנ"כ הני כיון דפרסי ידייהו אתי לאסוקינהו ודחי שאני התם דריע חזקתייהו כו' ואב"א השתא נמי בתרומה דרבנן אכול כו' ומשמע דאף לשנוי' בתרא דלא אכול אלא מדרבנן מ"מ לא מיחו בידם מלישא כפיהם כיון דהש"ס קאמר בס"ד בפשיטות כיון דפרסי ידייהו כו' והתרצן לא השיב לו דלא אכול רק בתרומה דרבנן ולא פרסי ידייהו אלמא דבהך תירוצא נמי סבר דפרסי ידייהו ומשמע ליה הכי מדקאמר הרי אתם בחזקתכם וכיון דבגבולין הוי פרסי ידייהו לא הוציאם מזה וצריך טעם למה כיון דבתרומה דאורייתא לא אכול משום דספיקא נינהו א"כ מ"ט לא מיחו בידם מלישא כפיהם דאיכא איסור עשה דא"ל דדוקא תרומה דאיכא איסור מיתה משא"כ נ"כ דאיסור עשה דז"א דלענין ספק אין לחלק בין איסור מיתה לעשה דס"ס ספיקא דאורייתא לחומרא ואין כאן חומרא דאתי לידי קולא כיון שאם אין קורין להם אינם עוברים ועיין בשבות יעקב מ"ש בזה ולא נהירא וכבר תמה עליו בספר זכרון יוסף ע"ש לכן נראה דהיינו טעמא דכל מה שהחזיקו בו אע"ג דאיסור דאורייתא איכא לא רצה להורידה מחזקתם ושאני תרומה דמעיקרא נמי לא אתחזקו בגבולין רק בתרומה דרבנן ולא בתרומה דאורייתא ומנ"כ שהוא עשה אין מעלין לתרומה דאורייתא שהוא עון מיתה וה"נ בתרוצא קמא דאכלי בתרומה דאורייתא היינו משום דאתחזיק לנ"כ ולתרומה אף על פי שבגולה לא היה להם כי אם תרומה דרבנן מכל מקום לא הוציאם מחזקתם כיון שהיו אוכלים בתרומה משום חזקת כהונתם אבל קדשים דלא אתחזקו באכילתם כלל השתא נמי לא אכול: ומצאתי בדברי אא"ז הגאון המובהק ז"ל בתבואות שור סימן י"ח ס"ק כ"ט שכתב ג"כ דחזקה זו אינה כשאר חזקות כגון סכין שנבדק ומקוה שנמדד שברור כשרותן בשעה שנתחזקו דהא הכא לא נתברר כשרותן מעולם ולא נתיחסו והא דאמר גדולה חזקה שא"א לשנות דבר שנוהגין בו היתר לנהוג בו איסור כ"א בראיה ברורה ומהני להם חזקה לפלגא לתרומה מפני שכבר נהגו בו היתר ואסרום בקודש שלא נהגו בו היתר עדיין אע"ג דתרומה חמורה לזר בקודש עכ"ל וא"כ בין לשנוי' קמא בין לשנוי' בתרא אינם כהני ודאי רק כהני חזקה ומניחים אותם במה שהוחזקו ואין מעלים אותם יותר מזה במה שלא נהגו בו עד עכשיו וזה ברור: (ובתשובה א' תמהתי על המג"א שכתב דהא מלתא אם זר עובר בעשה תליא בפלוגתא דלר"י דאמר נשים סומכות רשות אינו עובר בעשה ע"ש דלפי"ז לא פשיט הש"ס מידי מדאמר ר"י גדולה חזקה כו' דלמא ר"י לטעמי' ואין כאן מקומו) ועכ"פ א"ש הא דבני א"י נ"כ בכל יום משום שכבר הוחזקו בה