בית אפרים כט

בשם המאירי דמצרפינן ליה י"ל דנקב שתחת האות פוסל וכן נקב בכל חלל האות לדעת הירושלמי פוסל לפי שאינו מוקף גויל אע"פ שנכתב בכשרות וזה נלענ"ד דעת מהרי"ל בן חביב בתשובה שהביא הב"י לסיוע לתירוץ הב' ולענ"ד דעת מהרי"ל בן חביב כמ"ש והיינו שכתב דאם אין היקף הקלף למטה פסול ומייתי ראיה מהירושלמי דפוסל בנקב שבחלל ושוב מייתי דברי המאירי דמחלק בין ניקב קודם כתיבה דפוסל ובין ניקב אחר כתיבה ע"ז אמרו בגמרא ניקב יריכו כו' רמי בר תמרי כו' והיינו דהמאירי לשיטתו דס"ל דכל שהתינוק קורא אותו שפיר מצטרף תחתון לעליון ושפיר הוא קרוי מוקף גויל משא"כ היכא שניקב קודם כתיבה אע"פ שיש בו צורות אות במה שקודם הנקב לבד מ"מ כיון שהוא נקב שאין הדיו עובר עליו הרי הוא מפסיק בין התחתון לעליון וא"כ סיום האות הוא על הנקב ופסול (ובאמת מקום יש לפרש דברי המאירי דלאו מטעם מוקף גויל אתי עלה אלא מיירי היכא שאין שם צורת וא"ו בעליון לבד בלא תחתון והלכך בניקב קודם כתיבה לא מצרפינן ליה ולא מיקרי אות משא"כ אחר כתיבה אלא דמדברי הרלב"ח הנ"ל מבואר דס"ל דהמאירי מטעם הקפת גויל אתי עלה) ולפי מ"ש אתי שפיר ג"כ הא דנקט איפסק כרעא כו' ולא קאמר אינטל כרעא דה"א בניקבה ואע"פ שי"ל דמעשה שהיה כך היה מ"מ לפמ"ש א"ש בפשיטות טפי דדוקא בנפסק באמצע הרגל מיירי וכן ההיא דניקב יריכו מיירי שעדיין יש מקצת הירך תחת הנקב ולכך אין לפסלו מחמת הקפת גויל: אך מדברי המרדכי נראה דס"ל דבעינן שיהא צורת אות וא"ו בחלק שעל הנקב לבד והלכך אם מחמת קטנו אין ניכר אם הוא יו"ד או וא"ו מייתי לתינוק וכן בכל אותיות הפשוטות משא"כ באותיות הכפופות ששיעורן בכמלא אות קטנה ונראה ביאור דבריו דבשלמא באות ה"א וכה"ג כל שנשאר כמלא אות קטנה בירך הה"א לא נסתלק צורת ה' מעליו ואין עליו תמונת אות אחר והלכך השיעור בשיור אות קטן משא"כ בפשוטות אם נשאר צורת יו"ד נסתלק מעליו צורת וא"ו ונכנס יו"ד במקומו והלכך לא סגי בלא תינוק (ועיין בשו"ת אא"ז רמ"א סימן מ"ש לפרש דברי המרדכי וכל הפשוט יכול להיות דפסולו' וכו') וע"ש בדברי המרדכי מ"ש ומ"מ בפ' הבונה כו' ומהאי טעמא י"ל דלא מצי למינקט לעיל בכל האותיות דניקב יריכו כו' אם נשתייר אות קטנה דלא שייך בכל האותיות עכ"ל נראה מדבריו שר"ל דדוקא באות ה"א שאף בשיור קטן בירך הה"א ניכר תורת ה"א עליו משא"כ באותיות אחרות ומכל מקום נראה מבואר מדבריו שלא בא רק לומר דבפשיטות אין מועיל שיור אבל מ"מ אזיל ומודה דהך תיקון דתינוק מועיל אף בכפופות כיון שהתינוק קורא האות כמות שהוא אין קפידא אלא ששם לא הוצרכנו לזה דאף אם אין התינוק קורא מ"מ במלא אות קטנה מיקרי האות ניכר ואם אין שם שיור כמלא אות ואעפ"כ התינוק קורא ה"א י"ל דשפיר דמי ואפשר דבכה"ג דבר פשוט שאין צורת האות ניכרת ולא מהני קריאת התינוק ומדברי הרמ"א בהג"ה סעיף ט"ז נפסק א' מהאותיות הגיה הפשוטות משמע דבכפופות לא מהני תינוק וכ"כ הט"ז להדיא בשם המרדכי וכן מבואר מהד"מ שכתב דהמאירי חולק על המרדכי והטור סובר כמאירי דאל"כ הו"ל לפרושי נפסק מהאותיות הפשוטות: ולפענ"ד שפיר י"ל בדעת המרדכי דקריאת תינוק ודאי מהני בכל אותיות ולא קאמר דשיור לא מהני בפשוטות ואין חולק עם המאירי בזה רק דהמאירי ס"ל דשיור כמלא אות היינו שצריך לישאר כל אורך האות רק ברחבו ישאר כאות קטן דהיינו דק כשר (ומ"ש המג"א ס"ק י"ו וה"ה אם נפסק קצת מעוביו כו' טפי נ"ל דקאי אמאי דאי' בש"ע ניקב רגל ימיני וגם בזה רבותא כ"כ לענ"ד) וגם לדידיה מצטרף התחתון עם העליון והמרדכי לא ס"ל כן אבל אם מועיל קריאת תינוק בכפופות לא פליגי ויש לי עוד מילין בזה אך אין פנאי לנסך בכור המבחן באילין יומא דלא להתנאה בהם. ואני תפילתי להעלות זכרונינו לטובה. לפני שומע קול שופר. יאמר לסופר ויכתוב. ובחתומיו יזכה לחיים טובים בספר: דברי הפעוט זכרונו משלי אפר. זעירא מן חברייא: הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד שאלה ד בעזה"י אל הרב ה"ה כו' מו' יעקבקא נ"י לנדא בהגאון בעה"מ צלח ונ"ב ז"ל: אמרותיו הטהורים האירו בעת משלוח מנות. משכתי ידי על רב לענות. כי הייתי כגבר עברו יין. ואבא היום אל העין אשר אמר עם הספר להפליא על הגאון החסיד מהר"א מווילנא ז"ל בא"ח סימן כ"ה שהעלים עין מש"ס דסוכה דף מ"ו דקי"ל כר"י והרחיב הדברים באמרי נועם ראוין למי שאמרם. ואנכי אחזה אשית לבי כי לפי דברי מר בואו ונצווח ונעלם ונעלם שני פעמים שהרי המג"א שם במקומו הביא דברי הש"ס הללו ואיך נאמר דאישתמוטי הוא דקא משתמיט מיניה דהגאון בעידנא דעסיק ביה ועוד דא"כ יפלא על הרמב"ם שפסק כהרי"ף דסגי בברכת להניח על שניהם והוא פוסק בהלכ' ברכות פרק י"א כר"מ וגם על הרי"ף ודעימיה קשה איך לא עמד לנגדם דברי הש"ס דסוכה דפוסק כר"י והרי תפלין ג"כ שני מצות הם כמ"ש הרי"ף גופיה בסוף מסכת ר"ה וכ"כ הרמב"ם בפ' ד' מהל' תפלין תפלה ש"ר אינה מעכבת כו' מפני שהן ב' מצות זו לעצמה וזו לעצמה כו' ואעפ"כ כתב תיכף אח"כ שאם הניח שתיהן מברך ברכה להניח לבד אלא ודאי דבר ברור הוא דר"י לא מיירי אלא בהיה לפניו הרבה מצות שחלוקין זה מזה במטבע הברכה כגון תפילין וציצית ולולב וכמ"ש רש"י שם דס"ל לת"ק דסגי כשכוללם יחד בברכה על המצות ובזה סבירא ליה לר"י דצריך לפרש כ"א בפ"ע אבל אם הם ב' מצות וטכסיס ברכה שלהם הוא אחד כגון תפילין דבין ש"י ובין ש"ר מטבע ברכה שלהם הוא תיבת תפילין מה שהם ב' מצות אינו מחלק ברכתם לשנים וזה מבואר בדברי הרא"ש פרק ע"פ שהמצוה אינה מזקקת ברכה כו' אע"ג דכל חד מצוה באנפי נפשה הוא כיון דליכא היסח הדעת לא בעי לברוכי אכל כסא וכסא כו' וכן תפילין שתי מצות הן ואינו מעכבת זא"ז ומברך ברכה אחת על שתיהן ואפילו מאן דס"ל לברך שתים מ"מ ברכה ראשונה עולה גם לשל ראש דאלו לא היה מניח אלא ש"ר היה מברך שתים עכ"ל ואע"ג דהרי"ף שם בשם רבוותא כתב הואיל וכ"א מצוה בפ"ע מברכינן בפה"ג אכל כסא וכסא כו' ואנן הכי נהגינן כמבואר בסי' תע"ג כבר כתבו שם הרמב"ן והר"ן הטעם דהוי הפסק ומ"ש המג"א שם משום דהוי כ"א מצוה בפ"ע ר"ל כמ"ש המרדכי פ' ע"פ דגבי סדר פסח כיון דכל חד למלתי' אתקין מסיח דעת ממנו עד שיגיע זמנו כו' ולכן כתב שכ"כ היש"ש בחולין והיש"ש שם רמז לדברי המרדכי ע"ש ומבואר היכא דליכא היסח הדעת לא איכפת לן מה שכ"א מצוה בפ"ע כיון שמטבע הברכה אחד הוא בפה"ג ועיין בדברי הגאון ז"ל בסי' תע"ד אבל ההיא דר"י מיירי בשאין ברכותיהן שוות וכמ"ש: ולכאורה גם בזה צ"ע דהא ביו"ט שחל בשבת סבירא ליה לב"ש דמתפלל שמונה ואנן קי"ל כב"ה דכולל שבת וי"ט בברכה אחת וכן קי"ל בסי' ר"ח אם אכל מיני מזונות ופירות מז' מינין ושתה יין כולל כולם בברכה אחת ועיין בדברי הגאון ז"ל שרמז שם ס"ק מ"א למה שכוללין שבת וי"ט בתפילה ולכאורה קשה דהא קי"ל כר"י דצריך לברך על כל אחד בפ"ע וצריך לחלק דהתם מברך על קדושת שבת ויו"ט שהם עתה עלינו שניהם כאחד שפיר כוללם בברכה אחת וכן בההיא דסי' ר"ח דמיירי לענין ברכה אחרונה שפיר אית ליה כולל אבל לענין ברכת המצות שבא לברך עובר לעשייתן לא מהני מה שכולל בברכה אחת ולכן אם רוצה לאכול כמה מינים שאין ברכותיהם שוות אינו יכול לכלול אותם בברכה אחת וצריך לברך על כ"א בפ"ע כדמשמע בש"ס בצנון וזית. ולכאורה היה אפשר לומר בטעמא דמלתא דאם יכלול ב' או שלשה מינים בברכה אחת א"כ כשיאכל הראשונה הוי הפסק בין הברכה להמין השני שאוכל אחריה וכן אם יברך על ציצית ותפילין יחד. אז לבישת הציצית הוי הפסק בין הברכה לבין הנחת התפילין וכל כיוצא בזה ולפ"ז י"ל דגם לענין התפילין גופייהו הוי הנחת תש"י הפסק בין הברכה לבין הנחת תש"ר כיון דכ"א מצוה בפ"ע ול"ד לאוכל כמה