בית אפרים כו

חילקו בדבר משום דלא קי"ל כאביי בהא אך לפי מ"ש לקמן בלא"ה אתי שפיר: ומה שכ' מכ"ת לחלק בין שופר לכתיבת הגט דהתם מעיקרא נקרא עליו שם שופר אף שאינו שופר שלם חתיכות שופר מיקרי משא"כ בגט דקודם הכתיבה לא יצדק עליו שם ספר ואם נתאחה קודם כתיבה ע"י תפירה ס' אחד מיקרי משא"כ אחר הכתיבה כו' ותמהני שבזה רוצה להגן בעד הב"ש והוא עזר כנגדו שהרי הב"ש כתב הטעם לפי שניכר התוספת לא מהני חיבורו ולפי זה גם בגט נמי נימא הכי כיון דניכר התוספת לא מהני החיבור ומה יושיענו זה שתפר קודם כתיבה מ"מ אינו חשוב חיבור וכיון שכתב עליהם הרי הם חשובים ג' ספרים והתורה אמרה ספר אחד ובאמת מבואר למעיין בתוספות שלא באו ליתן טעם על דיבוק שברי שופרות דבזה אפשר דבלא"ה לא חשיב חיבור רק באו ליתן טעם על שופר פרה דקאי גלדי אע"פ שחיבורם מתולדה ודרך גידולו הוא מ"מ כיון שמה שנתוסף בכל שנה חבור זה הוא ניכר בו כדיבוק או תפר בו דמי דלא מחשב חיבור ודברי הב"ש תמוהים בזה: אולם נתתי לב ליישב דברי הב"ש ומתחלה אבאר כי מ"ש מכ"ת דאף שאינו שופר שלם חתיכות שופר מיקרי ז"א דמ"מ בשביל זה אין שם שופר עליו כיון שאין בו שיעור הראוי להיות שופר אך אם יש בכל שבר שיעור שופר ודאי דשפיר הוי שם שופר עליו ומ"מ אם דיבק שנים או ג' יחד פסול אפילו תימא דדיבוק חיבור מ"מ התורה אמרה תעבירו שופר ובעינן שיהיה שופר מתחלתו וזה שתוקע בו יש בו שלשה ואע"פ שהשלשה נתחברו יחד וכחד חשיב מ"מ הנה זה בא משלשה מחוברים ואין חיבור זה מוציאו מכלל ב' וג' שופרות וכן מבואר באשר"י וטור וש"ע דאף אם יש בשבר שיעור שופר אפ"ה פסול משום שהקול הולך משבר אל שבר והוי ב' וג' שופרות וזה מוכח ג"כ מהא דקרן פרה דקאמר דהוי כב' וג' שופרות אף ע"ג דבגלד הראשון לבד יש בו כשיעור וכן בשאר לא מכשרינינן ליה לתקוע בו ובזה אנהירינהו לעיינין בביאור דברי התוספות בסוטה דף י"ח שכתבו דאהא דוקא כשכתב חצי מגלת סוטה כו' ואא"ז מהרש"א ז"ל הגיה ולאו דוקא כשכתב כו' ולדבריו אין זה נסמך אחר דבריהם הקודמים רק מלתא באנפי נפשיה קאמרי ולפענ"ד הגהתו נכונה רק שצ"ל דהא לאו דוקא כשכתב כו' דה"ה אם כתב לה שתי מגלות כו' והמשך דבריהם כן הוא אחר שכתבו התוספות דהיכא שמעורה לא חשיב ב' ספרים רק בנחתכין זה מזה ואין מעורין ואהא קשיא להו מההיא דר"ה דחשיב ב' שופרות אע"ג דמחברי ע"ז כתבו דשם נמי כיון שדרכו להוסיף בכל שנה כו' שמתחלתן לא היה ברייתן בב"א וניכר התוספת לא מהני חיבורו ר"ל מה שמחבר השופרות יחד ודומה כאלו גט שכתבו על ב' דפין ותפרו דפסול ר"ל שכתב על כל דף גט אחד ואח"כ תפר שני הגיטין יחד דאע"ג דהתפירה חיבור מ"מ פסול דספר אחד אמר רחמנא וה"נ גבי שופרות לא מהני חיבור זה כיון דכל שופר ניכר לעצמו הרי הקול יוצא דרך ב' וג' שופרות ולכן גם בקרן פרה שהתוספת ניכר פסול אלא שהיה אפשר לומר דבכה"ג באמת אין פסול משום ב' וג' ספרים ע"ז כתבו דהא לאו דוקא כשכתב חצי מגלת סוטה כו' וכן גבי גט אם נתן לה שני גיטין כו' והוא נכון בפשט דברי התוספות אך צ"ע דלמה נקטו גבי גט שתפרן דהוי להו למנקט שכתב שני גיטין על שני דפין מחוברים מתחלתו ג"כ יש בו משום ב' ספרי' ואפשר דהך גט שכתב על שני דפין מתפר' כפשוטו דהיינו שכ' חצי גט ע"ז וחצי גט ע"ז משום דהך דשופר לא דמי כלל לשני גיטין שלימים משום דהכא אעפ"כ אינו שומע רק קול אחד בלבד ובשמיעה תליה מלתא כמ"ש התוס' שם לענין נתן שופר בתוך שופר רק דהכא כיון שהקול הולך משבר אל שבר נמי יש בו משום ב' וג' שופרות ומש"ה מדמי ליה התוספות לגט שכ' חציו על דף זה וחציו על דף זה ונצטרף יחד ע"י תפירה דה"נ הקול ששומע הוא קול כל השברי שופרות יחד ומ"מ קשיא להו דדילמא דווקא בדיבק שברי שופרות די"ל דמיירי שאין בכ"א כשיעור וכיון דע"י צירוף נעשה שופר שפיר מפסל משום ב' וג' שופרות משא"כ בקרן של פרה דבכל גלד יש כשיעור שופר אם כן י"ל דבכה"ג לא איכפת לן בשאר הדבוקים לזה כתבו דהא לאו דוקא כשכתב כו' ולכן א"ש גם בהא דקרן פרה דאם בתר שופר אזלת הרי יש כאן ב' וג' אע"פ שכ"א שלם בפ"ע ואם בתר הקול אזלת הרי הקול יוצא ע"י שופר זה ששבר על שבר יחדיו ידבקו בו והוי ככותב מקצת על דף זה ומקצת על דף אחר אע"פ שתפרן פסול כנלענ"ד בפשט דברי התוספות: ולפ"ז נראה לקיים סברת הב"ש דאם תפר קודם כתיבה שאין עליו שם ספר אז כיון שבזמן הכתיבה כבר נעשה א' דהתפירה הוי חיבור ממילא אין חשש משום ב' וג' ספרים משא"כ בתפר אחר הכתיבה אע"ג דהתפירה הוי חיבור וחשיב כחד מ"מ אין זה מועיל דס"ס שלשה ספרים מחוברים הם ואנן בעינן שלא יהיה רק ספר אחד ולאו דוקא הקפידה משום שעת הכתיבה אלא דאפילו בשעת נתינה אין כאן ספר אחד דהא מ"מ שלשה ספרים נתחברו יחד ולפ"ז פשיטא דאין קושיא מדיבק שברי שופרות דהתם אע"פ שנעשו א' אין מועיל להוציא מכלל ב' וג' ספרים משא"כ קודם כתיבה הוי דיבוק חיבור אלא דהוי קשיא ליה מקרן פרה ששם החיבור בדרך גידול ואם נאמר שדבר הנתוסף ע"י חיבור הוי חיבור גמור היה לנו לדון שם כשופר אחד בלבד ולא כשלשה מחוברים כלל אלא ע"כ דלא הוי חיבור כלל לזה קאמר דודאי הוי חיבור ומ"מ מחשב ג' מחוברים יחד משום שהתוספות ניכר וכמ"ש התוס' ומ"ש הב"ש ואין ראיה מדיבק שופרות ר"ל הא דאמרינן גבי קרן פרה דהוי כדיבק שופרות כו' וקיצר בדבריו כדרכו: ולכאורה צ"ע לפמ"ש דכל שאין בשבר שיעור שופר אין שם שופר עליו אם כן טפי ראוי להכשיר כשדבק שברי שופרות שאין בכ"א כשיעור שופר מאם היה בהם שיעור שופר דאם אין בהם שיעור לא שייך למיפסליה משום ב' וג' שופרות אף על גב דבמגלת סוטה או בגט שכתב החצי על דף אחד וחצי על דף השני מיפסל משום ב' וג' ספרים שאני התם דאע"פ שלא נכתב בשלימות מ"מ שפיר מיקרי ספ' משא"כ לענין שופר כיון דכל חד באנפי' נפשי' לא מיקרי שופר רק ע"י שנתחברו יחד אם איתא דדיבוק חיבור גמור הוא וכחד חשיב אין מקום לפוסלו משום ב' וג' שופרות וכבר כתבתי כן בתשובה לעיל לענין נעל דחליצה: וראיתי בתוס' דר"ה דף כ"ו שכתבו בנסדק מצד אחד פסול לפי שאין שם שופר עליו כו' ודבק שברי שופרות נמי לא מפסל מטעם שנים ושלשה שופרות אלא דאין זה קרוי שופר א"נ משום דכתיב והעברת דרך העברתו כו' ואפילו נפסל מטעם ב' וג' שופרות לא קשיא כלום עכ"ל וכתב אא"ז מהרש"א דרישא דשופר שנסדק טעמא אחרינא הוא לפי שאין שם שופר עליו עכ"ל. ונראה הכוונה כמ"ש הרא"ש דדיבק שברי שופרות שהוא באורך השופר והקול יוצא משבר אל שבר שייך למפסליה משום ב' וג' שופרות אבל אם אורך השופר חתיכה א' אין פיסולו דומה לדיבק שברי שופרות רק מחמת שנסדק נתבטל מתורת שופר ואין שם שופר עליו. ולפ"ז גם בדיבק שברי שופרות ואין בכ"א כשיעור ג"כ מה"ט לא מהני דאין שם שופר עליו ולפי זה משמע דהדיבוק אין מועיל להיות חיבור גמור ולמחשביה כחד לתת עליו שם שופר ואפשר דאף אם דיבוק חיבור מכל מקום אין מועיל לקרוא עליו שם שופר אחר שכבר נתבטל מתורת שופר וכמו בנסדק אף על פי שעדיין מעורה ושלם בכל הקיפו מכל מקום אין מועיל מה שדבקו במקום שנסדק דשופר מתחלת ברייתו בעינן או משום דכתיב והעברת כמ"ש התו' וא"כ מהא ליכא למשמע מיניה אם דיבוק חיבור או לא והיכא יש בכ"א שיעור שופר שפיר מיפסל משום ב' וג' שופרות אף אם נימא דדיבוק חיבור דמ"מ ב' וג' מחוברים הם וכדכתיבנא אבל לענין בתי התפלין או לענין הפרשיות שמבפנים שפיר י"ל דמיקרי זכרון אחד או אות אחת כיון שמחוברים יחד ואין להאריך: ומ"ש מכ"ת על מ"ש בסוגיא דסנהדרין אמאי לא מוקי כשתפר אי נימא דהוי חיבור וכמו כן יש להקשות אפילו תימא דלא הוי חיבור דילמא מיירי כשנשאר מעור הבתים כו' וע"ז כתב מכ"ת דע"כ החיוב הוא על הוראתו והיינו שהוא מורה ובא לעשות ד' בפ"ע ובית אחרינא לאנוחי גביה או מצוה לעשות ה' בהדדי ולפ"ז אין מקום לציורו דמר דאיך יתכן שיצוה מתחלה לעשות ד' בתים לשם מצוה ולהוסיף עליו אח"כ בית ה' ע"י שיור העור או תפירה אין זה רק כדי להתחייב אבל אינו שייך כלל להוראתו כו' ואשתומם על המראה מה ראה ככה לחלק בין הפרקים אפילו לדבריו דבתר הוראתו אזלינן