בית אפרים כה

שאין מורידין אלא ע"כ דפתוחה בתפילין בדיעבד פסול וא"כ ע"כ דבמזוזה סתומות בעינן לכתחילה דאל"כ ת"ל דלכתחילה לא אריך למיעבד מתפילין וס"ת שהם סתומות מזוזה שהיא פתוחה וא"ל דאכתי מנ"ל לש"ס לסיועי מהא דלמא במזוזה בין סתומה ובין פתוחה כשרה ומנ"ל דמצוה בסתומות ז"א דודאי הא דקאמר רשב"א ועושה פרשיותיה פתוחות צריך לפרש או דפתוחות בעינן לעכב או למצוה או דר"ל אף פתוחות וא"כ עיקר המצוה בסתומות דאל"כ מ"ש פתוחות דנקט דהא סתומות ופתוחות שוים הם אלא דחד מינייהו למצוה עכ"פ ומוכיח שפיר. וזה ברור: ובזה נדחה מ"ש מכ"ת דלמא מיירי בקובע יריעה שלימה במקום מזוזה כו' ואף על פי שהטור כתב שאין לכתוב דברים אחרים במזוזה אין משם ראיה שאם אין לו מזוזה לולי שאין מורידין היה רשאי לקובעה לצאת ידי מצוה כו' ולפי מ"ש ז"א כיון דהמסייע בא לדייק דלא נימא דמצוה בפתוחות ואי עבדינהו סתומות שפיר דמי א"כ ע"כ דמשמע ליה דהברייתא מיירי בכל גווני אף בגברא דאית ליה ובקל יכול למצוא מזוזה כשרה (ואפשר דס"ל דאי לית ליה אחרינא אף להוריד הוי שרי אך לענ"ד לא משמע כן ואין כאן מקומו) והלכך מוכיח שפיר דאם איתא דמצוה בפתוחות אם כן בלא"ה אין לו לעשות מס"ת ותפילין שהם סתומות מזוזה שמצותה בפתוחות והשתא אם איתא דביריעה שלימה מיירי אם כן בלא"ה אין עושין לפי שכתוב בה דברים אחרים אלא על כרחך דע"י תפירה מיירי אך בלא"ה אין מקום לומר דביריעה שלימה מיירי כמו שכתוב לקמן: ונחזור לראש כי מ"ש מכ"ת דלפי דברי הט"ז יש לדחות הראיה שהבאתי משם דתפירה מהני ולפי מה שביארתי דברי הט"ז קמה ראייתי גם להט"ז דע"כ תפירה מהני דאל"כ נהי דהך טעמא דאין מורידין קאי אתפילין גם כן מ"מ לאיזה ענין נקט ס"ת דבאיזה אופן יכול לעשות מס"ת מזוזה (דביריעה שלימה לא אפשר כלל כמש"ל) וכיון שאינו במציאות שיעשה מס"ת מזוזה בהכשר כל כמה דלא ידע שינוייא דלהשלים א"כ למה נקט ס"ת כלל וע"כ על ידי תפירה וכמ"ש אך לענ"ד גם בתפילין לא משכחת לה בלא תפירה לפי שיטת רש"י ז"ל דס"ל כתבה על שני דפין פסולה היינו אף בעור אחד א"כ א"א לעשות מתפילין מזוזה כיון שעל שני דפין הם ודוחק לומר שהתפילין ג"כ היו כתובין באורך הדף דאפשר דכה"ג נמי כשני דפין דמי כיון שצריך ריווח בין פרשה לפרשה ואפי' תימא דכי הא לא מיקרי ב' דפין בשביל הריווח מ"מ לפי שיטת ר"ת שסדר פרשיות הוא קדש והיה כי יביאך והיה אם שמוע שמע א"כ א"א לעשות מתפילין מזוזה כלל שהרי הוא שלא כסדרה דודאי פסול כמבואר ביו"ד סי' רפ"ח ובט"ז סי' ר"צ ע"ש וא"כ ע"כ דמיירי שתופר ב' פרשיות או משל ראש או משל יד חותך ותופר כסדרן ומוכח דתפירה מהני: ועתה אשיבה אראה מ"ש מכ"ת וזה לשונו ולא ידענא מה קושיא דלמא המקשן הבין שלוקח יריעה שלימה מס"ת וקובע במקום מזוזה והגם דקיימינן דתפירה אינו חיבור איננו רחוק שיזדמנו שני הפרשיות ביריעה אחת וכו' ולכאורה מדברי התוספות פרק המוציא יין מוכח דז"א כו' הנה כזה הקשה לי חכם אחד ונסתייע מלשון רש"י בשבת שם דמשמע קצת דמיירי בכה"ג ע"ש ואני דחיתיו מלשון התוס' שם ואחרי רואי שמכ"ת גם אחרי רואו דברי התוס' לבו נוקפו להחליט לפסול בכה"ג אמינא לבאר שלענ"ד אין מקום להסתפק בזה כלל מלבד שכן נראה מדברי התוספות הנה כל גדולי האחרונים הדרישה והב"ח והט"ז והש"ך ביו"ד סי' ר"כ מבואר כן מדבריהם דאי תפירה לא מהני א"א לעשות מס"ת מזוזה אם לא כאוקימת' דש"ס דהיינו להשלים ועיין בנה"כ שם (ומ"ש בנה"כ דלמסקנא שא"צ לאוקמי להשלים קי"ל כהמכילתא לכאורה צ"ע דהא לפי מה דאיתא בס' רפ"ח דתפרן פסול א"כ א"א לאוקמי רק לענין להשלים ולכאורה היה צ"ל דלפי"ז איכא לאוקמי בירועה שלימה במקום מזוזה אבל לא משמע הכי מלשונו שם וכ"כ בש"ך כגון שהיה פרשת כו' ע"ש) ומכ"ש לפי שיטת רש"י דכתבה על ב' דפין והיינו אפילו בעור אחד אם כן אפילו אם תאמר שהיה בכתיבה דקה מאוד עד שנכתבו שני הפרשיות של שמע והיה אם שמוע בדף א' או שהיה הדף רחב מאוד מ"מ הרי הפרשיות שביניהם מפסיקין ואף אם נידון אותם כאלו אותיות פורחות באויר מ"מ לב' דפין דמי כיון שיש ריוח הרבה ביניהם וכבר כתבתי דאף בכה"ג שהם באורך הדף כל שיש ריוח גדול ביניהם יש להסתפק ולומר דשמא ראויה לב' סופין מיקרי וכ"ז לרווחא דמלתא אם נידון הפרשיות שביניהם כאותיות פורחות והך בחלקות תשית למו אבל באמת א"צ לכל זה דכיון שעירוב פרשיות שנו כאן יש לפסול כמבואר בפוסקים שאם יש איזה תוספות פסולה ומ"ש מכ"ת שאין ראיה משם להיכא שאין לו מזוזה רק יריעה מס"ת שלולי שאין מורידין רשאי לקובעה כו' (וכבר כתבתי לעיל שאף אם נאמר כן א"א לאוקמי בהכי הך סייעתא דמצוה בסתומות) אין זה נכון כמבואר להדיא מל' הרמב"ם פ"ה מהל' מזוזה וז"ל ואם כתבן שלא בשרטוט או שלא דקדק במלא וחסר או שהוסיף מבפנים אפילו אות אחת ה"ז פסולה עכ"ל הרי שהשוה כל הנך לפסול וגם אח"כ כתב אבל אלו שכותבין מבפנים שמות המלאכים כו' שאילו הטפשים לא די שביטלו המצוה כו' ול' זה הועתק בטור ג"כ ע"ש הרי מבואר דביטול מצוה יש בזה כל שיש שם תוספות דברים אחרים ואפילו אות אחת פוסל וכ"ז בתוס' אותיו' וכהאי גוונא אבל כגונא דנ"ד שיש כאן תוס'כמה פרשיות בלא"ה טעמא רבה איכא דהא קעבר משום בל תוסיף וכמו פרשה אחד בתפילין ואין נראה לחלק דשאני תפילין דלטטפת כתיב משא"כ בזה דמי למ"ש התוס' אם עשה ללולב כמה ערבי נחל או כמה הדסים ז"א דכיון שהם פרשיות אחרות כתוספות מין אחר דמי שיש בו משום בל תוסיף כמבואר בתוספות דר"ה דף כ"ח ועיין בסוכה ר"פ לולב הגזול: ודייקנא ואשכחנא מבואר בירושלמי דסנהדרין פרק הנחנקין דקאמר אינו חייב עד שיכפור ויורה בדבר שעיקרו מד"ת כו' היתיב ר' בא בר ממל והתני' שתי פרשיות שבמזוזה א"ל היא תפילין היא מזוזה כו' ע"ש הרי מבואר שיש בזה משום ב"ת אם הוסיף פרשה במזוזה כמו גבי תפילין וא"ל דהיינו דוקא כשמתכוון להוסיף על הפרשיות של מזוזה לשם מצוה שז"א דהא קי"ל דלעבור בזמנו לא בעי כוונה כמבואר בר"ה שם ומ"ש מכ"ת דהא גמ' ערוכה בגיטין ההוא דשקיל ס"ת ויהיב לדביתהו כו' מוכח שם דמשום דברים אחרים הנכתבין שם אין עיכוב כלל ע"ז אני אומר מה ענין מזוזות פתחים לגיטין דבגיטין ודאי אין קפידא מחמת דברי' אחרים וכדאמרינן בב"ב עדים החתומים על שאלת שלו' בגט כו' וכן גט שכתבו כלל כו' עיין באה"ע סימן ק"ל וכן מבואר להדיא בסי' קכ"ד בטור בשם בעה"ע וכתבו רמ"א שם בהג"ה סעיף ד' מה שאין כן במזוזה שמצותה בשני פרשיות אלו אם לקח יריעה מספר תורה ועשה מזוזה עובר על עירובו בלאו דבל תוסיף וכמה שכתבתי: ומ"ש מכ"ת מהא דתנן על הקרן של פרה ונותן לה הפרה דהא ב' וג' ספרים מיקרי ודוחק לומר שכותב על גלד אחד שם האיש והאשה והמקום והזמן דא"א לצמצם כ"כ כו' הנה גדולה מזו שנינו במשנתינו על העלה של זית ובירושלמי באמת מקשה עלה ולא כמקרע הוא ומשני אר"ז אפילו כתב איש פלוני מגרש כו' והבאתי הדברים בתשובתי ונראה דדוקא בעלה של זית קשי' ליה שהוא קטן מהכיל שיעור הגט ואפ"ה משני כיון דאפי' כתב איש פלוני כו' שפיר הוא יכול לצמצם לכתוב עליה אבל בקרן פרה פשיטא דלא ק"מ אפילו לאביי דס"ל טעמא דרבנן כיון דקאי גלדי גלדי מתחזי כב' וג' שופרות מ"מ הכא פשוט' דסגי לכתוב על גלד אחד דהא משמע שגם בגלד אחד יש בו שיעור שופר כמ"ש לקמן והשופר שיעורו טפח שהיא ד' אצבעות בגודל והרי בתי התפילין לדעת השימושא רבא של ראש אצבעיים על אצבעיים ושל יד חצי אצבע ברוחב אצבע ומטמרינן בתוכו קלף שכתב עליו כל הד' פרשיות ורש"י בשבת כתב גבי דיפתרא כדי לכתוב עליו את הגט שיעור זה הוא קטן משיעורים דלעיל וע"ש ובתוספות ואין להאריך וגם י"ל דהירושלמי לא ס"ל כאביי בר"ה שם אלא כדמפרשי אינך אמוראי ולכן גם הפוסקים סתמו וכתבו בסתם דעל קרן פרה יכול לכתוב ולא