בית אפרים כד

דבגוף הבתים מיירי וא"כ אין משם הוכחה לפסול מחמת ראיית האויר: ועכ"פ יפה כתב הגאון בנ"ב שמ"ש הב"י שהמרדכי אח"כ חזר וכתב שנראה מהלשון שעור אחד טולה ז"א שהמרדכי מסיק לבסוף דא"א לומר כן וגם מ"ש שכן נראה מדברי הרמב"ם ג"כ השיג עליו שדעת הרמב"ם להיפוך ויותר תמהני מ"ש שכן נראה מדברי בעל התרומה ואני לא מצאתי בסה"ת משמעות לזה ואדרבא מדבריו סי' ק"ץ שכתב ודוקא עור הבתים דהוו משמשין לפרשיות שבתוכן לא בעי עיבוד לשמה דבהכי פליגי ת"ק ורשב"ג בברייתא דציפן זהב וכן בסימן קצ"ה כ' וה"ה עור הבתים של תפילין והרצועות בעי עיבוד לשמן דעל עור הבתים איירי רשב"ג גבי ציפן זהב כו' והביאו הב"י גופי' לעיל מיניה גבי דין עיבוד לשמו בעור הבתים וכן מוכח בכמה מקומות בסה"ת דעל עור הבתים קאי וכיון דפלוגתא דרשב"ג בהכי מיירי ממילא דגם רישא בהכי מיירי והיה נראה לעניות דעתי לומר דודאי לכולו עלמא הך סיפא דעור בהמה טהורה כשרות כו' ודאי אגוף הבתים קאי דאם לא כן מהיכי תיתי יסבור רשב"ג דבעי עיבוד לשמה ומצד הסברא יש להכשיר אף שלא עיבדן כלל והוא עור המצוה כיון שהבתים עשוים כתיקנם אלא ע"כ דבעור הבתים עצמם מיירי ומ"ש סה"ת והרא"ש וטעמא דציפן זהב כו' היינו דקצת הוי משמע להו לשון ציפה זהב היינו שציפה על הבתים לזה קאמרי דהוא דומיא דטולה עור בהמה טמאה דמיירי בעור הבתים עצמם דאי בטולה על הבתים אף בטהורה תפסל מחמת ראיית האויר דלא ס"ל לחלק כמ"ש כיון שמחפה מכל צד וע"כ הא דפסול בטמאה דוקא היינו בעור הבתים גופא משום דהלכה למשה מסיני דבעי עור בהמה ואם כן היינו נמי טעמא דציפן זהב: ונקוט מיהא הא בידך שרבינו שמשון הלכה זו רפופה בידו אם יש כאן מקום לפסול משום שא"ר האויר ואע"פ שנדחוק לפרש שספיקו הוא מצד השי"ן שבבית החיצון מ"מ הרי כתבתי לעיל שר"ש הביאו המרדכי שם כתב דעמא דבר לפסול אף בבתים אמצעי' ואף ששם היה אפשר לומר דהיינו ביתא אחרינא או פרשה אבל קלף בעלמא אינו מפסיק לענין שיהא נקרא א"ר את האויר מ"מ מדברי ר"ש אילו נלמד דמספק' ליה אף בקלף לחודי' וא"כ אף שכ' שהעולם נהגו כשמושא רבא ואין למחות בידם היינו לפי שלדעת הש"ר צריך לכרוך במטלית וגם הרמב"ם חשבו בין המעכבים והפוסקי' כתבו שנלמד מירושלמי דמגילה דאיתא הלמ"מ טולין המטלית כו' ואע"פ שבסה"ת דחה זה וכתב דבס"ת מיירי והביאו הרח"ש וא"כ יש לחוש כיון שאין דינו להיות אפשר שפוסל מ"מ כיון שזה ספק הוא דשמא אעפ"כ אינו פוסל נהגו העולם כש"ר ורמב"ם שמוטב לתפוס הודאי לדעת השימושא רבא ורמב"ם ומניח הספק לדעת קצת פוסקים וכן ברצועה שעל הבית של יד כיון שי"מ כן מעברת' הלמ"מ ויש מפרשי' כן תותיר' הל"מ נהגו לעשותה אף על פי שיש מפקפקים לפסול מחמת שא"ר האויר אם אין דינה להיות מ"מ לא שבקינן משום הך ספיקא למעבד מה שהוא הלמ"מ לדעת הנך פוסקים אבל בנידון דידן שנותנין רצועה על הבית ש"ר שלא מצינו זה בש"ס לדעת שום פוסק וכבר הבאתי לעיל מלשון בה"ג של רב אלפסי שאין בטוטפת רצועה כלל וכן משמע ממ"ש המרדכי ומביאו הב"י וד"מ סי' ל"ג שכתב שיש לפסול מה שרגילין כותבי התפילין כשעושים ד' בתים ונותנים אותם בדפוס חותכין מן העור בין בית לבית כדי שלא יהא נכווץ ובולט ומחביא מקום החתך מבפנים כדי שיראה מבחוץ שלם אלמא שלא היה רגילים לשום רצועה מבחוץ על ש"ר לכסות הבליטות ואף שיש לומר שהבליטות בין בית לבית ושם אין עור טלוי מ"מ ה"ל לעשות כן לטלות שם עור כדי שלא יצטרכו לחתוך בין בית לבית ומכ"ש לפי מה ששמעתי מסופרים העושים במלאכה שהבליטות שבין בית לבית הוא כשהם נעשי' בעור אחד ממש א"כ נראה שכן היו נוהגין ולא היו חותכין מצד המעברתא ושכנגדו כמו שעושים היום וא"כ חידוש הוא שחידשו סופרי זמנינו מדעתם לשום רצועה גם בש"ר לנוי שהבליטות לא יראו החוצה וסופרים הראשונים שלא היו נוהגין בזה שלכן הוצרכו לחתוך בין בית לבית ואע"פ שיש לומר דהנך ספרי הוי ס"ל דע"י חתך נמי שפיר דמי ולאו משום דס"ל שאסור ברצועה מ"מ הא קמן דספרי קמאי לא הוי רגילי לטלות עור בשל ראש וגם בין בית לבית לא היו נותנין עור אחר אין לנו לחדש דבר כיון שיש בו ספק לדעת כמה רבוותא ומ"מ נראה דבדיעבד אם נתן לא עיכב מטעמא דכתיבנא דכדאי הם סה"ת והרא"ש לסמוך עליהם אף שלא בשעת הדחק ובפרט כיון שנהגו לכרוך הפרשה במטלית וגם ליתן רצועה על ש"י אף על פי שכתבתי שתפסו כן לצאת מידי וודאן של הפוסקים דס"ל הלמ"מ מ"מ אם לא היה תופסין עיקר כהך סברא דלא שייך א"ר האויר אלא בחיבר בית אחרינא כו' הוי מתקני רבנן מלתא לירא שמים לצאת ידי שניהם ולהניח שני זוגות תפילין אלא ע"כ שלא חששו לזה כ"כ ואם כן הכי נמי אין לפסול בדיעבד אבל מכל מקום לכתחילה יש למנוע מלתת רצועה זו ושאני בשל יד דהוי כעין ס"ס חדא דלמא חיובא איכא ואת"ל לא מחייבו דלמא עכ"פ אינו פוסל משא"כ בזה דחיובא ודאי ליכא למה נכניס עצמינו לבית הספק לכתחילה אף אם אין העור התלוי רק מצד המעברת' לצד שכנגדו ושפיר רואה האויר מצד השינין וק"ו הדברים כפי ששמעתי שטולין עור ע"פ כל הד' בתים כענין שאמרו טולה עור על אחד מהם ומעור זה עושין המעברת' וגם השינין רק שחותכין העור נגד ההפסק שבין בית לבית כדי שיהיו החריצין כתיקנן ובכה"ג ודאי איכא חששא כיון שהעור טלוי גם מצד השינין ויש חשש משום שא"ר האויר אבל על האופן שכתב הרב המשיב נ"י שאין העור רק מצד המעברת' לצד שכנגדו ושפיר רואה האויר מצד השינין הלובש תפילין כאלו יש לו ע"מ שיסמוך ופוק חזי מה עמא דבר הן רבים עתה עם הארץ שאינם מן המהדרין ויש שאין ידם משגת וכמ"ש ר"פ בן יאיר ז"ל ישראל קדושים הם כו' וח"ו יתנו ראש לשוב להקל במצות התפילין כמו שהיה בזמן הגאון בעל הסמ"ג ז"ל אך מדת חסידות ופרישות לצאת ידי כל הדיעות והמחמיר קדוש יאמר לו וקורא אני עליו כל השם אורחותיו כו' ולמצוה מן המובחר וודאי שיש לעשות בלא רצועה כלל על הבית של ראש והד' בתים יהיו בעור אחד בדפוס כמ"ש הרמב"ם ז"ל ומי שיכול לתקנם כן בלי בליטות וקמטים אומן יקרא ושכר הרבה יטול מן השמים: דברי זעירא מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: לחכם אחד מק"ק דובנא על ענין הנ"ל שאלה ב זית רענן. ברק השנון. לפני שמש שמו ינון. ה"ה וכו' כש"ת מוהר"ר שמשון נ"י: הן היום הקריבו דברות כ"ת כו' וראשית דברי מכ"ת הביא דברי הט"ז דמסייע ליה להרמב"ם דס"ל שאם עשה פרשת והיה א"ש פתוחה בתפילין פסול מסוגי' זו דפריך הא מורידין עושין וכו'. ובזה רצה לדחות הראיה שהבאתי משם דתפירה מהני ושוב חזר והשיג על הט"ז דהא לקמן פריך ג"כ הא תפילין על הקלף וכן אח"כ דפריך משרטוט א"כ ע"כ מס"ת לא ק"מ וא"כ נימא דנקט טעם כולל אלא ודאי דהקושי' דלא צריך האי טעמא כלל על תפילין דפסולין מדינא מחמת הני טעמא דמקשה מינייהו א"כ גם לענין פתוחות לא מוכח מידי עכ"ד בקצרה: ומתחלה אבאר כוונת הט"ז דודאי גבי דוכסוסטוס ושרטוט דאם שינה פסול שפיר מקשה הש"ס היאך קאמר טעמא דאין מורידין וכו' ולא שייך לומר דנקט טעם כולל דמלתא דפשיטא הוא שא"א לעשות מהם מזוזה רק אהא דפתוחות שפיר תיקשי דהא הש"ס רוצה להוכיח דמצוה בסתומות מהא דמורידין עושין והיינו משום דא"א דעיקר המצוה בפתוחות א"כ תיפוק ליה דבלא טעמא דאין מורידין נמי אין לעשות כיון דהכא פתוחות בעינן לכתחילה אלא דמצוה בסתימות ולפי"ז שפיר מוכיח הט"ז דאם נימא דבתפילין כשר בדיעבד עכ"פ א"כ הרי י"ל דבמזוזה בעינן פתוחות לכתחילה ומ"מ נקט טעם הכולל גם לתפילין אם היה בידו פרשה פתוחה שכשרה בדיעבד ורוצה לעשות ממנה מזוזה אין עושין לפי