בית אפרים רמב

ומעולם לא עלה על הדעת שיהא מלה זו מורה שורה מעתה מה שכתב הירושלמי איש בריש דפא לית דין צריך בושש שמקומו של איש בראש העמוד למעלה רק מה שכתב שם ואת בסופה היה מקום לטעות ולומר כי הוא זה כוונתו בסוף הדף שהרי מיניה סליק לשון פירש ואמר שניץ ונחיץ כו' וכמ"ש הב"י שם והעולה מן דבריו הוא שצריך שיהא תיבת איש בראש העמוד ותיבת עשרת בסופה ואת ואת המה סופי שורות וא"כ איפוא מה יעשה הסופר אם יכתוב עמוד זה שהוא רק אחד עשר שורות במספר ואם כמדת יתר הכתב יכתוב גם עמוד הזה ע"כ ישאר חלק למעלה או למטה או בין השורות עכ"פ יהיה פנוי בכמו ארבעה שיטין וכן לא יאות למעבד רק בין ספר לספר לכן הטיבו לאמץ ידיהם להאריך מדת האותיות לעשותן גדולות בכדי למלאות העמוד לאורכו ותבנית העמוד כאשר הוא בהב"י ובזה סרה תלונת הגאון ממנהגם של הסופרים כן נלע"ד ותפעם רוחי לדבר דבר אשר הוא נגד דעת הגאון אשר על כן אקרבהו נא לפני רומע"ל רגע המרגוע ישים עינו על הדבר ותהיה לי למנה לראש פינה הכ"ד אהו': הק' יעקבקא סג"ל לנדא. שאלה ע אלף שלומים לכבוד אהו' מחו' ידיד נפשי הרב וכו' מו' יעקבקא הלוי לנדא נ"י בהגיע תור אכול מעדנים ומשתה שמנים. ומשלוח מנים. ככתבם וכזמנם. ויפוזו זרועי ידיו גלילי זהב. לעשות מטעמים. כאשר אהב שפתותיו נטפו מור ראיתי אור אשר האיר. והעיר בענין מה שנהגו לכתוב במגילה עשרת בני המן באותיות גדולות אשר לא נמצא במסורה באלפא ביתא רבתי והביא ג"כ מדברי הגאון מהר"א מווילנא ז"ל בביאוריו שכתב ג"כ ששיבוש הוא ויעקב הלך לדרכו הטוב לאהדורי סברא לחזק המנהג וערבו עלי דברי דודיו מיין ונתתי פני לעיין בדבריו הנעימים והנה זה לשון הירושלמי ס"פ בני העיר אמר ר"י ב"ר בון צריך שיהא איש בראש דפא ואת בסופה שכן הוא שניץ ונחית כהדין קונטרא ובקרבן העדה שם כתב וז"ל ה"ג במסכת סופרים שחיץ ונחית כהדין קונטרא פירוש המן נתגאה מתחלה ואח"כ נחית כהאי משקל של בנאין קונטרא הוא כמין מטה ושבט ברזל שביד הבנאין לחתוך את הכותל ולהשוותה עכ"ל ונפלאתי ע"ז שהגי' עפ"י הכתוב לפנינו במס' סופרים והמעיין יראה ששם הוא ט"ס והעיקר כמ"ש בירושלמי כאן וכמ"ש בב"י ביאור דברים אלו ויש גורסין שניץ ונחיץ ע"ש ולקמן אכתוב בזה והנה במס' סופרים איתא איש בראש דפא ואת בסופה ועשרת בסוף והביאו הסמ"ג וכתב ע"ז וז"ל ר"ל כזה $$ציור בספר$$(איש ואת) ומדקדק מלשון ואת בסופה ע"כ כו' בסוף השיטה ר"ל שאת בסוף (ויזתא עשרת) הדף והא אמרינן שעשרת בסוף דפא אלא בראש שיטא ובסוף שיטה רוצה לומר עד כאן לשונו ודברים אלו הביאו ג"כ בהגמי"י וכוונתו דודאי מ"ש ואת בסופה אמה דסליק מיניה קאי דהיינו בסוף דפא אך שיש לספק אם על רוחב הדף קאי דהיינו שבצד ימין בתחלת כתיבת השיטה על רוחב הדף קרוי ראש הדף ובסיום השיטה לצד שמאל הוא סוף הדף והיינו נמי אשמעינן שצריך שיהיה לבינה ע"ג לבינה ואריח ע"ג אריח כשיטת ר"ת אבל אין קפידא אם יהיה בראש הדף ממש בתחלת ארכו ובסיום אורך הדף כלל אלא כשאר השורות שאין קפידא שיהיה להם דף מיוחד בפ"ע כלל או שמא י"ל דעל אורך הדף קאי וצריך שיהיה איש בהתחלת הדף וסיומו בואת ולפ"ז צריך לכתוב תיבת ויזתא עשרת בדף השני שאחריו וע"ז קאמר הר"י דליתא דע"כ על רוחב הדף קאמר דאם תפרש על אורך הדף א"כ הא דקאמר ועשרת בסוף דפא היינו נמי בסוף הדף ממש א"כ איך יתקיימו שני פסקים הללו שיהיה ואת בסוף הדף ועשרת בסוף הדף וע"כ דעל רוחב הדף קאי וא"ש דבכל השיטות הראשונות יהיה ואת בסוף רוחב הדף ובשיטה אחרונה נגד תיבת ויזתא יהיה עשרת בסוף רוחב הדף ולפי"ז לפי מסקנת הר"י דעל רוחב הדף קאי א"כ אין קפידא באורך הדף כלל ושפיר יכול לכתוב כמה שיטין לפניו ולאחריו של השירות וכמו שירת הים ושירת האזינו דלא קפדינן כלל בהכי וכן משמע לענ"ד מדברי הגהת אשר"י סוף פ"ק בשם א"ז וז"ל עשרת ב"ה יש לכתוב איש בראש השיטה ואת בסוף השיטה כו' הרי שלא הזכיר תיבת דף כלל רק שיטה משום דגם איש בריש דפא דקאמר ארוחב הדף קאי והיינו בראש שיטה ואם איתא דאיש בראש הדף ממש בעינן לא ה"ל למנקט בראש שיטה כיון דאנן על ראש הדף קפדינן אלא ודאי גם בתיבת איש נמי אין קפידא רק על ראש השיטה וכמ"ש להדיא גם בדברי הר"י שהביא הסמ"ג והגמי"י שכתב אלא בראש השיטה ובסוף השיטה רוצה לומר והיינו כדפרישית דמה דקאמר בריש דפא הוא לרוחב הדף שהוא ראש השיטה וכן נראה מדברי המרדכי שכתב שצ"ל איש בראש הדף ואת בסוף הדף כזה $$ציור בספר$$ ולא מסיים (איש ואת) בה הי"א כו' שיטין משום (ואספתא ואת) דמה דקאמר בראש הדף וסוף הדף על הרוחב קאמר וראיתי בס' שדה יהושע בפי' הירושלמי שכתב צריך שיהיה איש בריש דפא לאו דוקא ריש דפא הוא ראש הדף אלא ראש השיטה וכן ואת בסופה כלו' בסוף השיטה וראיה לזה ממה שאמרו במס' סופרים כו' שהרי עשרת בסוף דפא קאמר וא"כ מדבסופה הוא בסוף השיטה איש בריש דפא דקאמר לאו דוקא אלא בראש שיטה קאמר וכ"כ בהגמי"י ובשם מהר"מ ג"כ כתב כן עכ"ל מבואר כמ"ש אלא דמ"ש דריש דפא לאו דווקא אין נלענ"ד לומר בענין זה לאו דוקא כיון דדינא אתי לאשמועינן אלא כמ"ש דודאי דוקא הוא אלא כיון דעל הרוחב קאי ממילא דמיירי מראש השיטה וסוף השיטה: ולפום מה דכתיבנא לפי הוכחת הר"י דמרוחב הדף מיירי א"כ גם מה דמסיים במ"ס עשרת בסוף דפא נמי סוף רוחב הדף קאמר ואין קפידא לכתוב אחרי' כמה שיטין וכמש"ל דמאי שנא משאר שירות אלא דלפי מה דס"ד דעל אורך קאי שפיר קשיא ליה דאם תפרש ואת בסוף הדף לאורך איך תפרש הא דעשרת בסוף ובאמת שצ"ע דבלאו הא דמ"ס דקאמר עשרת בסוף דפא נמי א"א לפרש דמאי דקאמר ואת בסופה היינו בסוף הדף ממש דא"כ צריך לומר שתיבת ויזתא לא נכתב בדף זה וא"כ פסקת לה לשירה זו בתרי דפי וראיתי בשירי כנה"ג שעמד בזה דהא צריך לכתוב ויזתא בסוף שיטה י"א ומלת ואת היא בסוף שיטה י"ד וכתב ושמא כיון דלצד שכתובין הואת אם לא היינו כותבין עשרת בסוף שיטה היה הואת שבשיטה יו"ד בלא תיבה תחתיו בסוף דפא מיקרי עד כאן לשונו. אך מ"ש בשירי כנה"ג שם במעשה שהיה כתוב אח"כ כמה שיטין כיון שהא"ח והר"י אומרים שצריך שיהיה עשרת בסוף דפא אע"ג דאפשר להטור שלא הביא הא דמסכת סופרים ואפשר דסבירא ליה כיון שלא הביא זה דעשרת בסוף דפא לא קי"ל הכי מכל מקום מי יכניס עצמו לספק כיון דהר"י וא"ח ודעת הגה"ה אליבא דמהר"מ שצריך שיהיה עשרת בסוף וגם אפשר דהטור לא ראה במ"ס כו' עכ"ד: ולפי מה שכתב גם לדעת הר"י והגמי"י לא מצאה הקפידה מקום לנוח שם דאין קפידא רק לענין סוף שיטה וזה גם כן כוונת הגמי"י במ"ש אחר דברי הר"י דבסוף שיטה קאמר כו' וכן כתב מהר"ם במגילת אסתר שכתב לעצמו ר"ל שכתב בסוף שיטא אבל בסוף הדף ממש יותר נראה שאין צריך כיון דלא מיירי מן אורך הדף כלל וכמש"ל שכן משמע להדיא מדברי הגהות אשר"י והמרדכי וכן הר"ן לא הזכיר רק דברי הירושלמי ולא מ"ש במ"ס עשרת בסוף דפא ונראה דהר"ן והטור סבירא ליה דודאי ממילא הכי כיון דגם עשרת מכלל השירה הוא וצריך לאומרו בנשימה אחת כמ"ש לעיל וגם צריך להשוות השירה נגד מלת ויזתא וכיון שכבר נשלמו תיבות ואת צריך נגדו מלת עשרת בסוף השיטה