בית אפרים רמא

חז"ל במדרש שדוד המלך ע"ה ביקש רחמים מלפני הקב"ה שכשיאמרו שירות ותשבחות שבתהלים יקבלו שכר כעוסק בנגעים ואהלות והרי דוד אמרה לס' תהלים ברוה"ק כמבואר במדרשים וכ"כ התוספות ביבמות אהא דאמר התם מ"ד אז אמרתי כו' כתיב הכא הנמצאות וכתיב התם מצאתי דוד עבדי וכ' התוס' אע"ג דדוד עצמו אמרו מ"מ ברוה"ק אמרו ע"ש: (וזכורני שראיתי בחיבור אא"ז הגאון לב ארי' ז"ל שכ' ששמע מפי הגאון מוהר"ר זלמן שור אביו של אא"ז בעהמ"ח ת"ש ז"ל שפי' ע"פ דברי התוספות אלו מ"ש הפסוק אל תשליכני מלפניך ומפרשים שלא יאמרו עלי שאני פסול לבא בקהל וע"ז סיים בבקשתו ורוח קדשיך אל תקח ממני שאז יש מקום לדרוש הג"ש ע"ש ודפ"ח) וא"כ למה היה צריך לבקש רחמים אלא ודאי דאין ערוך לעוסק במקרא אע"פ שנאמר ברוה"ק שאין מקבלין שכר כעוסק בחוקי אלהים ותורתיו ולכך ביקש רחמים שיקבלו שכר על אמירת תהלים כעוסק בנגעים ואהלות ונראה דמה דמשמע שאין קבלת שכר לעוסק במקרא לאו למימרא שאין מקבל שכר כלל אלא שאין לו שכר הראוי לעמלי תורה ששכרו מרובה כדאמרינן ות"ת כנגד כולם וכה"ג אמרינן בב"ק אין לו שכר כמצוה ועושה כו' ואפשר דמי שיש לו לב לעסוק במשנה ותלמוד ועוסק במקרא ומבטל ממשנה ותלמוד אינו מקבל שכר כלל ויצא שכרו בהפסידו והיינו דקמ"ל במשנה דאע"פ שיכול לעסוק בגמרא שאין לך מדה גדולה מזו מ"מ העוסק במשנה מדה ונוטלין עליה שכר: וחזרנו למ"ש קודם דמה שאמרו שמבטלין ת"ת לשמוע מקרא מגילה הדברים כפשוטם דאי לאו קרא דמשפחה משפחה לא היה ראוי לבטל מתלמודם כיון שתורתם אומנתם כמ"ש הרשב"א בברכות לענין ק"ש ועיין בע"ז הל' מגילה שכ' ג"כ דהדחי' מת"ת היא דחויה לגמרי דלית בה השלמה והיינו במי שתורתו אומנתו. (וביתר דברי הט"ז כ' בגליון הש"ע שלי אין כאן מקומו) ולענ"ד הדבר פשוט במי שתורתו אומנתו וא"צ להפסיק לתפלה א"צ להפסיק גם לקריאת הלל אע"פ שהלל הוא מן הכתובים ונימא שיש בה קיום מצות ת"ת כיון שהוא שונה א"צ להפסיק וגדולה מזו אמרינן לענין קריאת התורה רב ששת מהדר אפיה וגריס ואמר אנן בדידן ואינהו בדידהו והיינו משום דרב ששת היה תורתו אומנתו כמ"ש התוס' שם בברכות דף ח' ובסוטה דמסתבר להו כהאי תירוצה דרב אלפי ז"ל וחז"ל (ובש"ע א"ח סי' קמ"ו איתא ויש מתירין למי שתורתו אומנתו ויש מתירין למי שקודם שנפתח כו' לשמוע ס"ת אלא לקרות ומתחיל לקרות. נלענ"ד ט"ס וצ"ל אלא לגרוס ומתחיל לגרוס) ועיין בט"ז סי' מ"ח שכתב להסתפק בקורא קריאת שמע סמוך לאהבה רבה בלי הפסק אי סגי בהכי שלא יצטרך ברכת התורה וע"ש בט"ז בשם הב"י שי"ל שק"ש היא כדברי תפלה ע"ש. ונראה הכוונה כיון שעתה אין קריאתה בדרך לימוד כי אם בדרך עול מלכות שמים ולמצוה נחשבת ולא ללימוד ואם כן גם בהלל ומגילה י"ל כן אבל לפי ענ"ד יש לדחות קצת הראיה שהביא הב"י מהא דקאמר בירושלמי והוא ששנה על אתר. והלא בלא"ה הוא לומד תורה אחר אהבה רבה כשקורא ק"ש ע"ש. ואפשר לפי מ"ש רבינו יונה דג' ברכות תיקנו לת"ת אחד למקרא ואחד למשנה ואחד לגמרא ובמה שקורא ק"ש על אתר אין בזה אלא משום מקרא בלבד ואפשר דס"ל כמ"ד לגמרא א"צ לברך ולכן אמר והוא ששנה על אתר וי"ל לדידיה דבאמת והערב נא אינה ברכה בפ"ע ולפי שאינו מענינו קצרתי. ומ"ש עוד כ"ת לפלפל בהא דמגילה בזמנה קורין אותה ביחיד עיין בשו"ת חוות יאיר סימן ח' ט' י' י"א שפלפל בזה באורך. דברי ידידו לנצח: הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: אח"ז בינותי בספרים ומצאתי בספר יד דוד במגילה שם וז"ל ומ"ש בחקרי לב דקריאת המגילה בכלל ת"ת ולהכי נשים פטורות יש לדקדק דאם כן מאי קאמר לעיל דמבטלין ת"ת ובאין לשמוע מקרא מגילה מאי מבטלין היא הא מקרא מגילה גופא ת"ת היא ואפילו אם נאמר דיהא ת"ת דרבים אם כן קריאת המגילה ברבים נמי ת"ת של רבים הוא עכ"ל. הנה הוא דחה הדברים בחזקת היד בלי נתינת טעם והדברים ברורים בטעמם כמ"ש: שאלה סט עדי עדה החמודה יקר כלי חמדה משובץ שוהם ישפה ופטדה בישראל גדול שמו ונודע ביהודה. גאון וגובה עדה. כי בעבר ים התלמוד הוא רודה חכם חידה ה"ה ידיד ה' וידיד כל יודעיו איש תבונות מגלה צפונות גאון עוזו מספרים בכל פינות חריף ובקי משנתו זך ונקי להנאת אורו ילכו רבים נ"י ע"ה פ"ה מהר"א זלמן מרגליות טובה. היה יהיה לאלפי רבבה: זה שנתים נשאלתי מאת צורבא מרבנן מה הוא זה שנהגו הסופרים לכתוב עשרת ב"ה באותיות גדולות מה שלא נמצא מזה במסורה ותקטן שאלתי זאת בעיני לפי קומת השואל ועניתי ואמרתי לישר המנהג כפי העולה על רוחי אז שוב נראה אלי כי הוא זה דברי גדול הדור הוא מרן הגאון מווילנא ולא ישרו דבריו בעיני אמנם כשאני לעצמי מה אני לסבור סברא מנפשאי נגד דעת גאון המפורסם הנ"ל סתמא דמלתא בטלה דעתי אצל אדם הגדול בענקים אפס כי עזה אהבת האמת עצור במילין לא אוכל על כן אלכה לי אל הגדולים להציב דברי לפניו יורני ויאמר לי דבר מי יקום ואם שגיתי אתי תלין: אורח חיים סי' תרצ"א ביאורי הגאון הנ"ל ס"ק כ"ה כתב מזה נמשך מה שכותבים עשרת ב"ה בעמוד בפ"ע באותיות גדולות והוא שיבוש דהא לא נמסר לנו לכתוב עשרת ב"ה באותיות דאלפא ביתא רבתא ע"ש דבריו באריכות שבא לפרש דברי הירושלמי והנה מקום אתי להגדיל השאלה ע"פ מה שכתב הב"י בשם הא"ח והר"ן בענין וא"ו דויזתא שכל המאריכו אינו אלא טועה כיון שלא מצינו במסורה במנין האלפא ביתא רבתי וי"ו זו האף כי הוא זה נמצא בש"ס דצריך לממתחי ע"ש בב"י ועכ"פ איך יעלה על דעת הסופר לבדות מלבו להרבות אותיות גדולות בשמות כל העשרת ב"ה מה שלא נמצא במסורה: ואולם לדעתי הוא ענין מדת אותיות גדולות וקטנות הוא לפי קו המדה של יתר האותיות אשר בהתיבה זו או בהשורה הזאת ד"מ אם כתב למשפחותיכם כזה הנה הלמ"ד מאותיות רבתות והמ"ם מאותיות זעירות תחשב אמנם אם כל התיבה או כל השורה וכ"ש אם כל העמוד אותיות שוות בקומה ומדה אחת להמה האף כי יתר עמודי הספר אינם כתובים לפי מדת הכתב אשר בשורה זו או עמוד זה לא. מצאה הקפידה מקום לנוח לומר עליו כי הוא זה אותיות גדולות או קטנות שהרי עינינו רואות מעשים בכל יום כשהסופר טועה ודילג איזה תיבות וצר לו המקום להכיל התיקון אזי גורר איזה שורות מלפניו או מלאחריו ומצמצם כתב באותיות קטנות בכדי למלאות חסרונו ותהי להפך אם כתב איזה תיבות למותר גורר אותם מלפניהם ומאחריהם ומרחיב הכתב למלאות מקום הגרירה ובשנות ברק קסתו אין דובר דבר לאמר עליו כי הוא זה הוסיף אותיות גדולות או קטנות מהכתב אשר ביתר השורות אלא ודאי כי קו מדות האותיות אינם כפי המדה של הכתב אשר ביתר העמודים רק כפי מדת יתר הכתב אשר בתיבה או בשורה הזאת כנ"ל מעתה כיון שעשרת ב"ה המה ממלאים כל אותו העמוד ומדה אחת לכל אותיותיו תו לא איכפת לן במה שאותיות אלה גדולים המה לעומת ערך המכתב אשר ביתר העמודים ובענין וי"ו דויזתא תלוי באשלי רברבי אשר הביאום הטור והב"י ע"ש. אפס כי אותיות זעירות אשר נהגו הסופרים לכותבם בעמוד הזה אלא ידעתי שהביאום בברית המסורה ואמנם יפלא את אשר המה עושים לכתוב אותיות גדולות בראשי תיבות יבוא המלך והמן היום לצרף בהם שם של ארבע וכאלה עוד נמצאים וכל אלה לא נמסרו במסורה. ואם מדעת עצמם הם עושים לכבוד השם הלא ימצאו כאלה גם בתורת משה כמו בפסוק מי יעלה לנו השמימה ולא מצאו להם יד להגדיל אותיות אלה לכבוד השם לכן לא ידעתי אם יש להם על מי שיסמוכו בענין זה ומה שרצה הגאון ז"ל להטות דברי הירושלמי באופן שיהא איש באמצע העמוד רק שיהא בראש השיטה ועשרת בסוף העמוד בעיני יפלא הלא תיבת דף נמצא בתלמוד פעמים אין מספר ובמנחות דף נ' נמצא י"ז פעמים מלת דף ודפים