בית אפרים רמ

מקרא מגלה וכן כתבו התוס' ד"ה מבטלין כו' שביטול העבודה היה כדי לשמוע מקרא מגלה עם הציבור. אמנם היא גופא קשיא לרב דאמר מגלה בזמנה קורין אותה ביחיד ופרש"י ויתר המפרשים דאפי' לכתחלה אמר רב ביחיד אם כן מה היה להם לבית רבי כי ילכו מחיל אל חיל לבטל בית מדרשם לילך למקום הוועד לשמוע שמה מקרא מגלה ברבים דוקא ודוחק לומר שהיה זה שלא בזמנה שהרי רש"י פי' שלא בזמנה היינו בני הכפרים גם לישנא דגמרא והפוסקים אינו סובל לומר דהא דמבטלין ת"ת היינו שלא בזמנה גם קשה לרב דאמר בזמנה קורין ביחיד למה מבטלין העבודה יעשו עבודתן ויקראו אח"כ ביחיד כמו שהקשו התוספות ואולי כאשר יפיג ייני תתישב דעתי למצוא פשר דבר ועתה אמרתי דאגה בלב איש ישיחנה. אזניו תשמענה. ועיניו תראנה. גיל ושמחה עד שיבה וזקנה והיה רק למעלה וידו על עליונה כחפץ לבי ולב נאמן באהבתו: הק' יעקבקא סג"ל לנדא ברוך שמו לפ"ק שאלה סח תשובה למחו' ידידי הרב ה"ג כו' מוהרר יעקבקא לנדא נ"י אחד"ש ביום משתה ושמחה. ולבסומי רווחא. מאשר יקרתי בעיניו נכבדתי במנה יפה ממנה בן מנה. לבו יהגה תבונה. גברא רבה חזינא. ותיובתא לא חזינא. ולא מידי קאמינא. כי הייתי כגבר עברו יין והחכמה מאין. ואעלים עיני. עד פג ייני. ואתבונן אליו בבוקר. כי לתכלית הוא חוקר. בהא דאמרינן בריש מגילה מכאן סמכו של בית רבי שמבטלין ת"ת ובאים לשמוע מקרא מגילה דמה ביטול תורה יש בזה הא גם קריאת המגילה תורה היא ובפרט למ"ד מגילת אסתר ברוה"ק נאמרה והרחיב הדברים ברוחב בינתו ואומר אני עד שכ"ת שואל ודורש בזה שניתן לדחות ולומר שקריאתה אינה תורה רק קריאתה זו הלילא ופרסומי ניסא ולא מבעיא למ"ד נאמרה לקרות ולא נאמרה לכתוב דא"ש אלא אפילו למ"ד נאמרה לכתוב אין הציווי לכותבה כדי ללמוד מתוכה כמו נביאים וכתובים רק משום מצות קריאה שכך תיקנו עפ"י רוה"ק לקרותה מתוך הכתב וגם למ"ד לא נאמרה לכתוב מודה שניתנה לכתוב מדרבנן כמ"ש התוספות ומכל מקום כשקורין בה אין בה רק משום קיום מצות קריאה שהקריאה אינה כדי להתלמד רק למען יספרו לבניהם דור אחרון אשר הגדיל ד' לעשות עמנו ופרסום תקפו של נס ואינו דומה לשאר נביאים וכתובים שנאמרו ברוה"ק ומסרום לעם ד' בתורת דברי קבלה כדברי תורה ללמוד בהם ולתכלית זה הם כתובים ומסורים לעם ה' אלה משא"כ במגילה שניתן לכתוב לשם מצות קריאה ואין מקיים מצות ת"ת בקריאתה רק מצות חכמים בקריאתה לבד ולכן אפילו הלועז ששמע אשורית יצא ואם הוא קורא המגילה באמצע השנה אף אם מבין מה שקורא אינו דומה לקורא בנביאים וכתובים שניתנו ללמוד ולא לשם מצות קריאה בלבד אך יותר היה יכול כ"ת להקשות בהא דאמרינן בשבת דף י"ב מפסיקין לק"ש סיפא אתאן לד"ת ופירש"י משום דק"ש זמנה מדאורייתא ול"ל הך טעמא ות"ל דבק"ש איכא נמי מצות ת"ת כדאמרינן במנחות אפילו קרא ק"ש שחרית וערבית קיים לא ימוש ומכ"ש בכל הפרשיות שהרבה מצות וגופי תורה נכללין בה וה"נ אמרינן בברכות הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה וא"כ פשיטא שיש להפסיק לק"ש בלאו הך טעמא דזמנה דאורייתא ועוד דמאי קאמר מפסיקין לק"ש דמה הפסק יש כאן וגם בברכות דף י' ע"ב אמרינן א"ר מני גדול הקורא ק"ש בעונתה יותר מעוסק בתורה מדקתני הקורא כו' ומאי רבותי' דר' מני וגם למה הוצרך למידק ממתני' דהא מילתא דפשיטא היא שהרי הוא עוסק בתורה ומקיים עמה מצוה ק"ש בעונתה: ומצאתי בחידושי הרשב"א בברכות שכ' אהא דר' מני דאמר יותר מהעוסק בתורה נראה דלאו דוקא דאילו כן פשיטא דאף היא תורה ועדיפא משום דבעונתה אלא אפילו מן השונה קאמר ונ"מ להפסיק ולבטל זה מפני זה ודוק נמי במי שתורתו אומנתו הא לא"ה מפסיק וקורא אפילו אי עדיף שונה מק"ש מעונתה לפי שיכול לקרות בעונתה ואח"כ ישלים כו' ומיהו בירושלמי אפליגי אי עדיף מן הקורא בתורה דוקא ולא מן השונה או אפילו מן השונה דגרסינן התם אמר ר"י בשם רשב"י כגון אנן שעסוקין בת"ת כו' עד אמר ר' בא מרי לא תנינן אלא כאדם שהוא קורא בתורה הא בעונתה כמשנה הוא רשב"י כדעתי' דרשב"י אמר העוסק במקרא מדה שאינה מדה ורבנן עבדין מקרא כמשנה עכ"ל והירושלמי הזה בברכות וגם בשבת: וראיתי בקרבן העדה בשבת דמפרש הא בעונתה עדיפא והרי הוא כמשנה וכיון דרשב"י עסק בגמרא לא היה צריך להפסיק ע"ש ולדבריו הא דקאמר רשב"י קאי על סיומא דמלתא דעוסק בגמרא אין לך מדה טובה הימנה וליתא דא"כ עיקר חסר מן הספר ולענ"ד דה"ק הא בעונתה כמשנה היא שנוטלין עליו שכר וא"כ לא היה צריך להפסיק דאף ע"פ שהוא כמשנה אין צריך להפסיק בשבילה כדקאמר לעיל זה שינון וע"ז קאמר רשב"י כדעתי דאמר העוסק במקרא מדה שאינה מדה וא"כ שלא בעונתה הוי כקורא בתורה דהיינו מקרא וקורא בעונתה עדיף מקורא בתורה שעוסק במשנה מדה ונוטלין עליה שכר ומ"מ א"צ להפסיק ולבטל משנה מפני ק"ש ורבנן עבדי מקרא כמשנה נמצא שיש קיבול שכר במה שקורא שמע אף בלא מצות ק"ש וכיון שקורא בעונתה יש בו שכר טפי שהרי הוא כעוסק במשנה וגם מקיים מצות קריאה ולכך שפיר מבטלין ממשנה לק"ש בעונתה: ועכ"פ למדנו שאף למה שאמר בירושלמי אליבא דרבנן דעבדינן מקרא כמשנה לכך צריך להפסיק לק"ש ומשמע דלגמרא לא היה צריך להפסיק אף לרבנן אם תורתו אומנתו דסבירא להו לר' בא מרי דכ"ע מודו להא דאמר לעיל זה שינון וזה שינון ואינו דומה לשאר מצות התורה ואמנם בש"ס דידן מבואר דרשב"י ורבנן לא פליגי בהא ולכ"ע מפסיקין לק"ש אף כגון רשב"י וחביריו וע"ש בתוס' דהא דאמרינן לביש ומכסי ומצלי היינו ק"ש ולא סבירא ליה לתלמודא דידן הך טעמא דזה שינון וזה שינון אלא סבירא ליה דק"ש הוא כשאר מצות שמבטלין ת"ת בשבילם כדאמר בהירושלמי התם הלמד שלא לעשות נוח לו שלא נברא וכיון דזמנה מדאורייתא צריך להפסיק מת"ת לקיים מצוה ק"ש וגם בהא דמשמע בירושלמי דרבנן ורשב"י פליגי בהא אי מקרא כמשנה או לא נראה מש"ס שלנו דכ"ע ס"ל הך דהעוסקים במקרא מדה ואינה מדה דבב"ב דף ל"ב מייתי להך ברייתא בסתמא וקאמר ר"י בימי ר' נשנית משנה זו כו' וגם להירושלמי נראה דהלכה היא דבירושלמי פרק כל כתבי אהא דאמרינן שאין קורין בכתובים מפני ביטול בית המדרש הדא אמרה שהמשנה קודמת למקרא ודא מסייעא להא דתני רשב"י העוסק במקרא מדה שאינה מדה העוסק במשנה מדה שנותנין עליה שכר העוסק בגמרא כו' והך לישנא איתא נמי בירושלמי דהוריות ע"ש: ומעתה הדבר פשוט שאין מקום לקושית כ"ת כלל דודאי מגילה לא עדיפה מק"ש והמבטל מלימוד משנה והתלמוד לקרות בנביאים וכתובים בכלל ביטול ת"ת הוא ומכ"ש קריאת מגילה אי לאו משום חביבות מצוה בשעתא ופרסומי ניסא וזהו שאמרו של בית רבי שהם היו לומדים משנה וגמ' ותורתם אומנתם ואפילו לתפלה ולשאר מצות דרבנן א"צ להפסיק ומכ"ש שאין להם להפסיק לקרות במקרא ואפ"ה היו מבטלין לשמוע מקרא מגילה שכך קיימו וקיבלו עליהם עפ"י מרדכי ואסתר שאמרו ברוה"ק להפסיק אפילו מעבודה וק"ו מת"ת וכן בירושלמי פ"ב דמגילה מכאן לבית הוועד שיהא בטל ובית הוועד הוא מקום שהישיבה קבוע שם כדאיתא בר"ה וכמה דוכתי ונראה דאפילו בלימוד נביאים וכתובים בדרשות המקראות הוי ביטול לגבי לימוד משנה וגמרא ומכ"ש בקריאה בעלמא ומשנה מפורשת בפ' כל כתבי שאין קורין בכתובים בשבת מפני ביטול בית המדרש ופרש"י שם לפי שבתוך הדרש היו מורים להם הל' איסור והיתר וטוב להם לשמוע מלקרות בכתובים ואמרינן התם דף קט"ז ע"ב אע"פ שאמרו אין קורין בהם אבל שונין בהם ודורשין בהם אלמא דבקריאה בעלמא ודאי ביטול בית המדרש הוא וכבר הבאתי דברי הירושלמי שם שעשה סמך מכאן למ"ש העוסקין במקרא מדה שאינה מדה ואמרינן שם דמשנה מדה ונוטלין עליה שכר מכלל דאין קבלת שכר להעוסקים במקרא וכן נראה ממה שאמרו