בית אפרים רלט

כן אבל במקומו בודאי דיורד לפני התיבה וכי יצטרכו להביא ש"ץ ממקום אחר או לא יעבור ש"ץ לפני התיבה ועוד אם יביאו ש"ץ ממקום אחר יהיה במקומם כפוגם תפילתם כיון שאצלם קורין בחילוף ועוד מה לי ש"ץ ומה לי יחיד וכי לא יתפללו ולכך מדקדק בלשון לא מאנשי חיפה ולא מאנשי בית שאן דהיינו במקום שאין מדברין כן והשתא ניחא דפירש"י טעמא דנ"כ דהוא לשון קללה לכך אף במקומם לא ישאו את כפם ועל ענין התפלה כתב רש"י דפוגמין תפלתן ואז דוקא שלא במקומן שייך פגם תפלה דלא כמג"א. ומ"ש המג"א בהלכות נ"כ דלא נמצא עיין בברכת כהנים תמהני דהלא צריכין לברך מקודם ובברכה איכא עיין דלברך את עמו ישראל. דברי אחיך הק' אליקים געציל מרגליות: וזה אשר השבתי: שאלה סו אהובי אחי ראיתי מ"ש דלכך לא משני ניתן לקרות קאמרינן שהנסים שקודם אסתר לא היו בהם מצות קריאה הנה מקרא מלא הוא והגדת לבנך ביום ההוא כו' ומשם למדנו שחובה עלינו לספר ביציאת מצרים ושאר נסים שהיו לישראל כגון יריחו והעמדת שמש וניסי אליהו ואלישע ניתנו ליכתוב ונס אסתר עכ"פ ניתן לקרות אפילו למ"ד לא ניתן לכתוב משא"כ חנוכה שלא ניתן לא לקרות ולא ניתן ליכתוב ומ"ש דלא נתקן נ"ח על הצלת ישראל רק הלל והודאה כו' הנה יצא מלבך מה שאנו אומרים אחר הדלקה הנרות הללו אנו מדליקין על הניסים כו' דודאי עיקר פרסום הנס הוא הצלת ישראל בעת ההוא שהרי עשרה נסים נעשו במקדש ועוד טובא ולא עבדינן זכר כלל רק עיקר תיקון הנס זכר להצלת ישראל שע"י ההדלקה יזכרו מה שעשה לנו הקב"ה נסים בעת ההוא רק לפי שהנסים היו בדרך מלחמה ולא היה הנס מפורסם כ"א בשמן לכך תיקנו לעשות בזה זכר לנס כי כן ראוי רצונו יתברך כאשר כתב הטור בריש הלכות חנוכה והפ"י כתב בשבת שזה עדות שהשכינה שורה בישראל ולא היה הניצוח בדרך הטבע ע"ש. ומ"ש דאטו ספר דווקא שמטמא הידים הא גם גט כו' לא ידענא מה קשיא לך שהרי כך הם דברי שם דמהא דאמר שמואל קראה בע"פ לא יצא מוכח דבכל גוונא זכרון בספר קרינן ביה אף שאין כתיבתו ברוח הקדש כ"א מדרבנן בלבד ואין מטמא את הידים ומ"ש דיש מעלה במגלת אסתר דאסור לכתוב שלא מן הכתב הנה התוספות כתבו שרטוט וגידין ושארי דברים דלא צריכי במג"ת א"כ הכל בכלל וגם דשלא מן הכתב שרי בדיעבד ועכ"פ בשעת הדחק שפיר דמי עיין בהלכות ס"ת ומ"ש דא"א לומר דלא ניתן לכתוב מטעם שלשים כו' וכי לא ראו כתיבת המגילה כו' הנה תראה בדברי שהם אמורים שם לענין דלא מצו רבנן לתקן שיהיו נכתבים בספר שעל ידי זה הם בכלל רבעים ועל זה שייך לומר שלא ניתן לכתוב מצד תיקון חכמים אבל מכל מקום מה שנהגו לכותבו הוא להך מאן דאמר כשאר דברים שבעל פה שנהגו היתר לכותבם משום עת לעשות כו' כדאמרינן בגיטין והוא כמו מגלת תענית ולכך פריך הש"ס התם שפיר למ"ד לא ניתן לכתוב מאי א"ל והך מ"ד ודאי פליג אמתניתין דקראה בע"פ לא יצא כיון שלא ניתקן כתיבה לא ברוה"ק ולא בדרבנן אף שנהגו היתר לכותבו משום עת לעשות כו' מכל מקום פשיטא דל"ש לומר דקראה ע"פ לא יצא: ובזה נדחה מ"ש מתוספות דף ד' דלא כתבו נ"מ דלהך מ"ד שרי לרבה לקרות בשבת דז"א דאף ע"פ שאין חיוב לקרותה מתוך הכתב מכל מקום שייך גזירה דרבה שיש לחוש שמא יקח מגלה הכתובה וילך אצל בקי ללמוד וזה מבואר מדאמרינן בדף ד' פורי' שחל בשבת שואלין כו' נגזור משום דרב' קמ"ל וכ' רש"י דנגזור דרשה אטו קריאה קמ"ל דלא אבל קריאה גופא ודאי חיישינן אף למאן דלא מצריך כתיבה דלענין הגזרה שילך אצל בקי ללמוד קריאת המגילה אין חילוק כלל בין אם חל עליו חיוב הקריאה מתוך הספר דווקא או חיוב לקרותה בע"פ דמכל מקום מתוך חבוב מצוה פרסומי ניסא שהוא מחויב לקרות ילך אצל בקי ויקח מגילה הכתובה ויעבירנה כו' שהרי בשביל זה התירו לכתוב לפי שבע"פ השכחה מצויה ולכן ירצה ללמוד קריאתה מתוך הכתב: ומ"ש על דברי התוספות דלא שייך דאין שבות במקדש כ"א לגבי כהנים ז"א כמ"ש רש"י בר"ה דאמרינן לרבנן הוא דגזור כדרבה כו' ופירש"י ובמקדש לא גזור דאין איסור שבות דרבנן במקדש אלמא דהך מלתא דאין שבות במקדש שייכי גם גבי שופר אף ע"פ שלכל מסור אך בסוכה דף מ"ג אמרינן ערבה שלוחי ב"ד מייתי לה כו' ופרש"י ולמחר הכהנים מקיפין המזבח ופירשו התוס' דכהנים זריזין אבל לולב דלכל מסור כיון דלא דחי בישראל לא דחי בכהנים ולפ"ז קשה הא תקיעת שופר נמי לכל מסור עיין בר"ן ובריטב"א שם בסוכה כתבו לחלק משום דתקיעת שופר סגי שאחד תוקע וכולם שומעין ע"ש שבזה כתב ליישב הא דבשופר אף לאחר חורבן תוקעין במקום שיש בו ב"ד ולפ"ז גם לענין מגילה שפיר כתבו התוס' די"ל אין שבות במקדש כיון דסגי באחד קורא וכולם שומעין ואף ע"ג דלכאורה התוספות לא סבירא להו הך חילוקא שהרי הוצרכו לתרץ אהך קושי' משום דשופר שהוא כדי להעלות זכרוניהן כו' מיהו י"ל דלא ניחא להו לתרץ הך קושי' שהקשו מהא דתוקעין בב"ד משום דסגי בחד תוקע דא"כ אכתי תיקשי במגלה למה לא תקנו שעכ"פ יקראו במקום ב"ד ודחיקא להו מילתא לחלק בין דאורייתא לדרבנן אבל מכל מקום לענין שבות דמקדש שפיר שייך הך חילוקא דתקיעת שופר ומגילה סגי בחד תוקע או קורא לא גזרו רבנן. ונפלאתי על הטורי אבן שהקשה בר"ה ובמגילה על רש"י מערבה דלא דחי רק ביום ז' ושאר יומי לא משום גזירה דרבה וז"א דבערבה לא שייך גזירה דרבה כמבואר שם רק הטעם משום דאתי לפקפוקי בלולב ע"ש ברש"י ובר"ן וגם מה שהקשה מלולב לק"מ כמ"ש דהתם טעמא משום דלכל מסור משא"כ תק"ש ומגלה ואפילו תימא דהתוספות לא סברי הך סברא מכל מקום א"ש דמה דמשמע מטא"ב דמפרש דאי לאו דראשון איתיה בגבולין כו' היו גוזרין אף במקדש לענ"ד ליתא די"ל להיפוך דלכך בשאר ימים גזרו אף במקדש משום דנטילה דידהו לא חשיבה דהא ליתא בגבולין כמ"ש רש"י שם משא"כ מגילה אע"ג דכולה מדרבנן או ברוה"ק מכל מקום לא הורע כחה משא"כ בלולב כיון שהורע כוחו בגבולין לגבי מקדש גזרו על נטילתה אף במקדש. ובזה יש ליישב דברי רש"י שם שכתב ואי תיקשי היאך מתנין לעקור דבר כו' ולא כתב כן קודם לזה על תי' רבה ולפמ"ש יש מקום ליישב זה ואין הפנאי מסכים עמדי ודברי התוספות אפשר לפרש בפשיטות דלאו משום אין שבות במקדש נגע בה רק כיון דכתבו נ"מ על זמן מקדש ממילא י"ל דנ"מ על זמן מקדש קודם שנפרצו פרצות בירושלים דאז היה לה דין כרמלית וליכא למגזר ביה משום הוצאה כדאיתא בעירובין דף ק"א ע"ש ומקדש דנקטו התוס' לאו דוקא. ולהיותי טרוד בעסק גט של עגונה אחת שבא הנה ציר מיוחד מק"ק אליק לא יכולתי להאריך: דברי אחיך הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: שאלה סז גדול ליהודים. תורה וגדולה יחדיו צמידים. פיו ידבר חכמה ודבריו דברי דודים שפתותיו שושנים כפרים עם נרדים. תהלתו בקהל חסידים. והלולו הכל מודים. כולו מחמדים. זה ידידי רב האי גאון המפורסם גן הדסים נ"י ע"ה פ"ה מהר"א זלמן נ"י: חייב אינש לבסומי כיום הזה עד אשר לא אדע מה זה שאמרו של בית רבי מבטלין ת"ת ובאין לשמוע מקרא מגילה הלא קריאתה זו היא תלמוד תורה וכן השומע כעונה ומה ביטול תורה שייך לומר על העוסק בקריאת המגילה ומה גם למאי דמסיק אסתר ברוח הקודש נאמרה הרי היא כאחד הכתובים מקראי קודש המה ודאי הן הן דברי תורה ואם באנו לומר כי הכנופיא וההילוך למקום הועד לשמוע מקרא מגילה בעת ההיא מבטלין מת"ת. ולכאורה לישנא דגמרא משמע כן ממה שאמרו ובאין לשמוע מקרא מגלה אשר תיבת ובאין הוא כמו שפת יתר והיה מספיק לומר מבטלין ת"ת לשמוע