בית אפרים כג

והסכימו לזה סה"ת והרא"ש שיכול לעשות כן לחזק או לנוי משום קמטים כמ"ש הלח"מ (ומ"ש בלח"מ מה שלא נהגו בארצות הב"י משום שהיו עושים באופן שאין קמטים ולא הוצרכו לרצועה לענ"ד טפי י"ל שחששו לדעת הפוסקים דלעיל דמספקא להו וכדי לצאת מידי ספק מנעו עצמם ואף על פי שהיה להם לחוש להמפרשים כן מעברתא או תיתורא שב ואל תעשה עדיף להו) וא"כ בשא"ר נמי כל שבית החיצון רואה האויר מצד השינין יכול הוא לתלות העור מצד המעברתא לצד שכנגדו לחזק או לנוי כמו שנהגו בשל יד שהרי מבואר מדברי הגאונים שהביא הסה"ת והמרדכי שעיקר הקפידה שהבית שבו השינין יהא רואה את האויר ואי חיבר ביתא אחרינא נעשה חיצון זה פנימי ופסול ובשל ראש הוי ובש"י לא הוי כו' עיין שם בסה"ת ואם כן גם בש"ר כשאין הרצועה רק מצד המעברתא לצד שכנגדו לשל יד דמי: ולכאורה מדברי רש"י פרק הנחנקין משמע דאף בשל יד שייך למיפסל מחמת שא"ר האויר שרש"י כתב שם אהא דאנו אין לנו אלא תפלין ואליבא דר"י שיש שפירשו דהיינו ר"י במנחו' דאמר שצריך לדבק ורש"י הקשה ע"ז דהתם בשל יד והכ' בשל ראש דטוטפת קתני ועוד דהא אמרינן אי דעבד ד' בתי וכו' אלמא דבש"ר מיירי וכו' ולא כ' עוד הכרח מדקאמר הש"ס הא אמר ר"מ בית החיצון כו' וההיא בשל ראש אתמר ואיכא למימר דכיון שאין זה הכרח גמור לדחות דברי המפרשים בזה דהא מצינן למימר דאה"נ דגם בשל יד שייך למימר הכי דהא ודאי דגם אינהו מודו דר"י במנחות בשל יד מיירי וא"כ מאי דקאמר אי דעביד ד' בתי כו' לאו דוקא לדידהו ור"ל דכתב ד' פרשיות ועלה קאמר דאם א"ר האויר פסול: אך י"ל דגם מהמפורשים אלו אין ראיה דלכאורה קשה בהא דקאמר ואליבא דר"י דאמר צריך לדבק דניהו דלמאי דס"ד שמה שגורע בתפלין הוא מחמת שהוסיף על המצוה א"ש דדוקא אליבא דר"י דס"ל דצריך לדבק א"כ לא אמרינן ביה האי לחודיה קאי כשהוסיף פרשה א' כיון דדינא הוא שצריך לדבק משא"כ אם אין צריך לדבק אז אע"פ שהוסיף פ' א' אין מוסיף זה גורע דאמרינן האי לחודיה קאי וכמו לולב אי א"צ אגד או הציצית אי קשר עליון לאו דאורייתא אבל מ"מ למאי דמסיק דהפסול הוא משום שא"ר האויר א"כ מה לי אם צריך לדבק או א"צ לדבק דהא סוף סוף אין החיצון רואה את האויר כיון שיש בפנים פרשה יתירה מונחת לצד חוץ וכדאמרינן גבי החליף פרשיותיו גווייתא לברייתא וגם קשה דממ"נ קודם שתפר הבית לתיתורא בלא"ה פסול ולאחר שתפר כמות שהם מונחים חמשה פרשיות א"כ גרוע ועומד הוא וע"כ לומר דבאמת לא תפר בבית זה רק ד' פרשיות ואייתי ביתא אחרינא ואנח גבייהו א"כ מה ענין זה לדברי ר"י דאמר צריך לדבק דמיירי לענין הפרשיות שבפנים לכאן דפסולו מחמת שא"ר האויר מה לי לר"י מה לי לר' יוסי וראיתי שאא"ז מוהרש"א ז"ל הרגיש בזה וכתב ולמאי דמסיק נמי דמשום פסול בית החיצון שא"ר האויר נהגו בה אם הוסיף בית חמישי ולא דבק אותו לא הוי מיקרי מפסיק בית החיצון מלראות האויר עכ"ל ודבריו צ"ע דמה ענין הך דצריך לדבק לענין דבק הבתים ועוד שהרי הש"ס קאמר דאי אייתי ביתא אחרינא ואנח גבייהו האי לחודיה קאי כו' ומאי קושיא דהא אי צריך לדבק לא אמרינן האי לחודיה קאי ואם כוונת אא"ז ג"כ על הפרשיות ור"ל שהוסיף פרשה חמישית ולא דבק אותה כבר כתבתי דמהך דהחליף פרשיותיו מוכח דאף בלא דיבק פסול גם לישנא דאא"ז לא משמע לפרושי דאפרשיות קאי דמ"מ קשיא מאי פריך האי לחודי' קאי דהא בדיבק מיירי והו"ל לאקשויי כמ"ש דאי כבר תפר גרוע ועומד הוא לכן נראה לפענ"ד בדעת היש מפרשים דס"ל דבשלמא לר' יהודה דצריך לדבק א"כ ע"כ דהדבק מועיל למשויה אות אחד מבפנים א"כ אם דיבק לו בית מבחוץ אע"פ שאין הדבק מועיל לפסלו מחמת התוספת שהרי כבר הוכשר ואינו חוזר ונפסל כמ"ש לעיל מ"מ שפיר הוא נפסל מחמת שאין בית החיצון רואה האויר משא"כ למ"ד אין צריך לדבק א"כ מצינן למימר שאין הדבק מועיל בו לדון אותו כגוף א' וא"כ לענין ראיות האויר דיבוק הבית לאו מלתא הוא וחיצון רואה האויר קרינן בי' ואפשר להעמיד זה בכוונת אא"ז ז"ל ובזה מתיישב ג"כ מאי דקשי' על הנך מפרשים דהא דקאמר אליבא דר"י היינו הא שצריך לדבק שהרי במנחות אמרינן מדבריו של ר' יוסי חזר בו ר"י (ועיין בב"י סימן ל"ב מה שכתב על האגור בשם מהר"ח) ודוחק לומר דר"ל אליבא דר"י כדקאמר מעיקרא או למ"ד דס"ל הכי: אך לפמ"ש א"ש דאף על גב דחזר בו ר"י וס"ל דאין צריך לדבק כדמוכח מדקאמר טולה עור אחד וכו' מ"מ הא דמוכח מדבריו דס"ל דדיבוק מלתא היא וכחד חשיב מהא לא הדר ביה ובמלתיה קאי דדיבוק מועיל לעשותו א' אלא שא"צ וא"כ שפיר אמרינן הכא דלר"י דאמר צריך לדבק שפיר הוי מוסיף גורע שאם דיבק שם בית הו"ל בית חיצון א"ר האויר והדרינן למאי דכתיבנא שאף לדברי הנך מפרשים אין הכרח דפסול משום שא"ר האויר אף בש"י דאיכא למימר באמת להך אוקימתא בש"ר מיירי אלא דמ"מ אין זה פוסל כ"א לר"י דס"ל דדיבוק מלתא הוא דאל"כ רואה את האויר קרינן ביה וכאלו לחודי' קאי דיינינן ליה אבל בשל יד יש לומר דלא שייכא הך מלתא כלל וכן בש"ר שלא מצד השינין אך מדברי הפוסקים שהבאתי לעיל משמע שיש שחוששין אף שלא במקום השינין: ובמרדכי בשם רבינו שמשון כתב אהא דאיתא בשימושא רבא לכרוך כל פרשה במטלית אין לפסול משום שא"ר האויר כו' הלכך אין ראיה להכשיר ש"ר כו' דא"כ השי"ן דמסיק שם שהיא הל"מ מסיני לא היתה בעור העליון כו' והלשון מגומגם מאוד ובפירוש אנשי שם כתב לפרש ולא מחוור כלל וראיתי שהגאון בשו"ת נ"ב סי' ל"ו האריך לפרש לשון זה דמאי דקאמר והא דתני' ציפן זהב כו' היינו מדיוקא דסיפא דעור טהורה כשרות וא"כ יש ראיה להתיר ולזה דחה דהתם לאו משום ראיית האויר כו' ע"ש באורך וגם זה א"א להעמיס בלשונו מ"ש לא משום ראיית האויר כו' משמע דהוי ס"ד דטעמא דציפן זהב פסול משום ראיית האויר הוא ובעי לאתויי ראיה לאיסור וכמבואר ג"כ מלשון הרא"ש גבי מעברתא ולשונו לקוח בזה מסה"ת ומה דקשיא ליה להגאון בנ"ב שם על הרא"ש ור"ש דהא אדרבא בהדיא איתא התם דעור בהמה טהורה כשרה וע"ש שהאריך ליישב דברי הרא"ש שי"ל שבציפוי עור בהמה טהורה מכל הצדדים א"כ בזה החיפוי נעשה בית החיצון עדיף ע"ש והיינו כחילוק שכתבתי לעיל שכתב המרדכי בשם הר"י ובאמת שיש מקום לומר כן בדברי הרא"ש. אבל לא בדברי הר"ש שהביא המרדכי דלדידיה ליכא לפלוגי בכה"ג דאם איתא שיש חילוק בין חיפוי כל הבית למקצתו א"כ מאי מייתי מההיא דטולה על ש"ר והוצרך לפלוגי בין ש"י לשל ראש ת"ל דהתם טעמא שמחפה כל הבית וכמו שחילק ר"י ומ"מ י"ל דדוקא לענין רצועה שמעבירין על הבית ש"י שפיר חילק ר"י בין ההיא לטולה על ש"ר וכמו כן י"ל בדברי הרא"ש דהתם קאי אהך רצועה משא"כ ר"ש דמיירי לענין אם המטלית שכורכין מפסיק לענין שיהא מיקרי א"ר את האויר שפיר מייתי מהך דהטולה דהתם נמי נימא שהבתים ש"ר שבפנים חשובים הפסק דהא ליכא למימר דהנך תרי חפוים שבפנים כחד חשיבו כיון שהחפוי שבפנים הוא חלוק לארבע בתים משא"כ בההיא דציפן זהב כו' מצינו למימר שחופה בש"ר כל בית בפ"ע וכחד חשיבי ובש"י חופה כל הבית כאחד ולפיכך בטולה עור טהורה כשר אע"פ שא"ר האויר ועפי"ז יש לומר בכוונת ר"ש דכלפי מה שאומר שאין ראיה לפסול בש"ר אהא קאמר דלכאורה יש ראיה מהא דציפן זהב ע"ז קאמר דהתם לאו משום ראיית האויר הוא רק משום דבעי עור מבהמה טהורה ובעור הבתים מיירי ואח"כ כתב ומיהו נראה הל' שר"ל עור א' טולה כו' וא"כ ע"כ דטעם הפסול משום שא"ר את האויר דאל"כ יפסל בציפה זהב או בטמאה כיון שהבתים שתחתיהם עשוין כתיקנם ועור בהמה טהורה דכשר היינו טעמא דזה החיפוי נעשה בית החיצון וכחד דיינינן ליה וע"ז חזר וכתב ושוב נראה לי דאי אפשר לעשות כדפירוש בשל ראש וכו' ולפי עניות דעתי שצריך לומר כדפרישית בש"ר והוא ר"ת בש"ר ורצה לומר דנהי דשפיר מתפרש הכי בשל יד מ"מ בשל ראש א"א לעשות כן שיחפה עור עליהם ומיהו כשר בעור טהורה דא"כ השי"ן לא היתה בעור העליון (ואע"פ שלשון לעשות אינו מדוקדק אין בכך כלום ור"ל שכיון שבשל ראש א"א לעשות כן א"כ א"א לפרש כן א"נ יש להגיה אי אפשר לפרש כדפרישית בשל ראש) אלא על כרחך